BIG BANG

בכדי למצוא את זה בסוף מתחת לאף.
שווה לצפות יותר מפעם אחת.:)

http://www.reshet.tv/video.aspx?video_id=4362

היא היתה הילדה הכי יפה בגן וגם צמחה להיות אישה יפה. היא עבדה בחנות הפרחים וידיה היו יבשות ופצועות כמעט תמיד בגלל גיבעולי הפרחים הדוקרניים.
אבל העיניים שלה, מלאות הים והשמיים משכו כל שימת לב משאר גופה,
שאליו לא נתנה תשומת לב מיוחדת.
היא היתה עדינה, עדינה ומפונקת. רכה, מבט חם וכובש .
היא היתה ילדה של אבא או של אמא.לבושה היה מרושל, אך על הגזרה הדקיקה שלה, הכל היה נראה כמו לבוש נאה לבת כפר, כאילו התכוונה לשיק מסויים, כאילו שמידת החולצה שלא נצמדת לגופה וגדולה עליה בכמה מידות נועדה להיות בדיוק רפויה דיה בכדי שניתן יהיה להשחיל יד מבעד לצאוורון הגזור הישר לחזה הזקור שלה.
גם החצאיות הזרוקות שלה, לא נראו כמו חצריות של אישה שמרנית, היא עירבבה צבעים עם אפורים ופרחוני עם כחולים וצעיפי צעיפים שקישטו את הכל בבלאגן גדול.
תלתליה הארוכים גלשו עד ישבן. ישבן חצוף ומלא ביחס לגופה הדקיק, וזה השווה לה מראה נשי,
עגול שהתחבר מצויין עם עינייה הרכות.
היא אהבה שקוראים לה בשמות חיבה. מאחר והוריה לא היו נדיבים באותיות שמה וקראו לה שי.
יצא שרב חבריה קרוא לה שייקה, צ'יקי, או שוקי.. אף אחד לא קרא לה בשמה.
גם הוריה קראו לה שיצ'וק.. וההתבגרות שלה לוותה בשמות חיבה.
יש לה בן זוג. כבר שלוש שנים. נחמד ומתוק, רך וחביב, מבין, מלטף , אוהב ומתחשב.
והיא ביחד איתו ועם שאר חבריהם- ילדי הפרחים עשו הכל באהבה , בנעם, בהנאה ובנתינה.
טוב, כמעט הכל. בבחינה המינית, הם לא היו ממש שיתופיים עם החברים, גם לא ברמה המילולית ולא שיתפו ולא חלקו מידע.
באחת הפעמים שנצטרכה לסגור את נות הפרחים, הגיח בחור כבן 30, גבוה,שיער בהיר,מראה של בן משק מחוספס,או יוצא יחידה קרבית.
הוא הוריד את משקפי השמש, חייך אליה ובמבט נוקב אמר
"אני מקווה שאני לא מפריע לך לסגור את החנות, אני צריך זר פרחים, יש לך זמן בשבילי?"
הוא היה הטיפוס ההפוך והגמור מבן זוגה-אורן. אבל הוא מגנט אותה. היא הצליחה להסדיר נשימה אל מול העיניים היוקדות שלו וביטלה עצמה מייד.
"כן, בטח, אני יכולה לחכות עוד כמה דקות עם הסגירה, מה אתה צריך?"
היא הפנתה לו את הגב, ע"מ לפתוח את דלת חדר העבודה שבה עושים סידורי פרחים ובה נמצא השולחן הגדול בו היתה פוצעת ידיה כל יום...
זה נתן לו מספר שניות בכדי להביט לה בישבן, ברגליה, בסנדליה..
"מעניין אותי לראות אותך לבושה אחרת" הוא אמר בלי לחשוב פעמיים, בקול סמכותי וקר, חסר אינטונציות כמעט.
הלב שלה קצת נעצר. האיש החצוף הזה, עוד לא מכיר אותה וכבר משתלט לה על החיים, ומה אם אני ככה אוהבת? חשבה לעצמה, אך העיניים שלו, הקור שלו, הכח שיש לו בקול, העוצמות שלו - היא לא יכלה להם
"איך אחרת?" היא ענתה בעדינות
"אני אראה לך. מה את עושה בערב?"
"אני צריכה ללכת ל.."
היא הפסיקה את המשפט באמצע. משום מה לא רצתה לספר שיש לה חבר. היא לא רצתה לגדוע את מה שחשבה שיהפוך להיות מחמאה גדולה. היא חשבה לתת לעצמה לראות האם גבר כזה עשוי לחשוק בה ולא יותר. היא רק תראה שהוא רוצה. היא כמובן לא תעשה כלום , חשבה לעצמה.
"לאן?" הוא לחץ
"להורים, הבטחתי שאבוא"
"טוב, אני אחכה לך כאן בעשר, עד אז בטח תסיימי"
"אממ, בעשר? ומה? לאן נלך? לא הבנתי "
"תחכי לי כאן בעשר. תסמכי עלי, אני לא הולך לאנוס אותך"
היא צחקה, הלב שלה דפק, היא צחקה ורעדה.
מה תגיד לאורן? איך תגיע בעשר? מה יעשה בה? מה היא בכלל מרשה לעצמה להגרר לסצנה כזאת? האם זה כבר בגידה?... כל השאלות האלו ריצדו לה בראש והיא לא הצליחה לסרב לו. לא רצתה לסרב.
"אחכה כאן בעשר"
היא רצה הביתה, התקלחה וסירקה שיער, פתחה את תלתליה הרכים, איפרה את עיניה הכחולות שנראו כמו ים בלילה, כמו ים אחרי שקיעה. כמה רכים היו הריסים שלה, השפתיים שלה ..כל פניה היו אור ורכות.
היא עמדה מול הארון והמשפט שאמר לה על הבגדים הידהד לה
{מעניין אותי לראות אותך לבושה אחרת}..{מעניין אותי.. לראות אותך.. לבושה אחרת}
היא הוציאה את בגדי האחרת שלה.. וחשבה למה הוא מתכוון אחרת?
בגדי האחרת שלה כללו בסך הכל מכנס שחור אלגנט וחולצת סריג שחורה צמודה.

היא עמדה שם בחמישה לעשר, וכל דקה שנמשכה נצח היא ניסתה להסדיר נשימה, להסדיר שיער, להסדיר איפור, להסדיר חזיה, להסדיר דופק, להסדיר.
אחרי רבע שעה ארוכה מאד הוא הגיע, לבוש שחור, מעיל ארוך מצמר דק הגיע עד מגף ומגולח.
הוא לא הוציא מילה, נעמד מולה, מביט בה ארוכות,לקח את ידה ובסימן ראש סימן תזוזה.
היא לא לקחה את ידה חזרה ולרגעים התביישה ביבשושיות של עור ידיה.היא צעדה איתו כמו ילדה מבלי לדעת לאן יקח אותה ומה כוונתו. התמימות שלה לא היתה שם, אך היה לה נח לחשוב שהיא תמימה מכיוון שלא רצתה להתחיל להיות עם יסורי מצפון כלפי אורן בטרם עת.
הוא הגיע לבניין שבו הוא גר. העמיד אותה צמוד אל הקיר ולא טרח להדליק את אור חדר המדרגות.
הוא התקרב אליה כך שיכלה להריח את הבושם שלו וכמעט שלא הצליחה לכבוש את ידיה מללטף צווארו.
"אני מעלה אותך אלי, אין לך מה להבהל ואין לך מה לשאול, את עולה. אבל דעי שמרגע שאת אצלי, את עושה כל מה שאני מבקש, אני יכול להבטיח לך שכשתרצי להפסיק את תוכלי,נקבע קוד מסויים"

"אני חייבת להגיד שזה קצת מוזר לי, מה ז"א -- כ-ל מה שאני מבקש?"
"את שואלת שאלות, שאת התשובות את גם ככה תקבלי בעוד כמה דקות, את בטוחה שאת רוצה תשובות כבר כאן? בחדר מדרגות?"
היא חשבה, שאולי אם היא תקבל תשובות בחדר מדרגות , היא תצטרך ללבוש את ההגיון, המצפון והחשיבה הזוגית שלה, והעדיפה לשתוק ולעלות אחריו.

להפתעתה, הבית שלו היה מסודר,נקי, ריחני..
הוא לא חיכה ולא ביזבז דקה מיותרת
מייד הגיש לה ליד שמלה קצרה שחורה,נשית וחשופה
"תלבשי"
היא בלעה רוק, התחילה לחשוב לאן הדבר הזה הולך, מה קורה כאן, איך זה שהיא מכושפת מכל מילה או ציווי שלו, הפמינסטית שבה רצתה לזרוק לו את השמלה בפרצוף, אך הילדה הקטנה של אבא רצתה להתלבש בשבילו.
היא לקחה את השמלה ,הרכינה ראש ועמדה ללכת מהורהרת אל חדר השירותים להתלבש.
"לאן את הולכת?"
"ללבוש את מה שביקשת"
"תתלבשי כאן.מולי"

היא חשבה על זה בשקט מספק שניות. ובדממה שעטפה את הסלון.. היא החלה להוריד מכנסיה וחשפה תחתון ,הצמידה רגליה בחוזקה כאילו שתצליח להסתיר משהו בהצמדות ירכיה.
היא הסירה את חולצתה ושדיה נגלו עירומים, ללא חזיה, עורה היה מצומרר וקר.
היא לקחה כמה שניות לאסוף את עצמה ולהמשיך במשימה..
בזמן הזה.. הוא הספיק להתקרב אליה. היא הביטה בעיניו מהאין מרחק שעמד בו וכמעט שרצתה שיאסוף אותה אליו, בין ידיו.
הוא שלח ידיו אל תחתוניה והחליק לה אותם מטה.
היא נשארה עומדת עירומה לגמרי, תחתוניה כרוכים על קרסוליה.. והשמלה בידיה..
"ללבוש?"
"כבר אמרתי לך מה לעשות. אמרתי לך ללבוש"
"פשוט, הורדת לי את התחתונים אז חשבתי.."
"אל תחשבי, פשוט תהיי ותעשי"
היא לבשה את השמלה הקצרה, והרגישה את הקור בין רגליה, את הרטיבות זולגת על ירכיה, היא סידרה שיער מאחוריה אזנה, הדופק לא נח לרגע, ונשארה עומדת בשמלה הקצרה אל מולו, מחכה שיביט ויהיה מסופק.
הוא ניגש אליה וסובב את פניה אל הקיר. הצמיד אותה לקיר, נצמד אליה.
"עכשיו את מבינה איך אני אוהב לראות אותך, עכשיו את מבינה מה אני רוצה שתלבשי עבורי, ככה יהיה לי קל להרים לך את השמלה ולעשות בך מה שאני רוצה, כמו שהבטחתי אני לא הולך לאנוס אותך, אני אתן לך צ'אנס לבקש את זה, להתחנן לזה. את תגיעי לעבודה מחר ככה, בלבוש הזה בדיוק, בלי תחתונים מתחת. ובשעה עשר בבוקר, אני אבוא לראותך, אם תהיי לבושה בשמלה, אני לא אחליף איתך מילה לפני שאחדור אל כל חור בגופך ואעשה בך שפטים, ואם תלבשי את מה שאת תמיד לובשת אצא כמו שנכנסתי בלי לאמר מילה.
" אבל, השמלה הזאת, קצרה מידי, יבינו שזאת לא אני, וישאלו אותי, ומה אני.."
"זה מה שאני אומר ואת תעשי את החושבים שלך"
הוא הכניס יד מתחת לחצאית והעביר אצבעותיו בין רגליה
היא עצרה נשימתה ועצמה את עיניה, פיסקה שפתיה, רגליה מעט וניסתה לנשום נשימות קטנות ונמרצות שוב.
"את רטובה.. וזאת רק ההתחלה שלך אצלי, לא יהיה יום שלא תהיי רטובה בו בשבילי, מהבוקר עד הערב, כל רגע נתון, כל שניה, כל מחשבה, תרטיב לך את הגוף והנשמה, מעכשיו את שלי, וכל מילה שלי היא טאבו, את תעשי ותנשמי את הפקודות שלי,ותהיי מאושרת מכל ציות שלך ומכל הנאה שלי"
היא הנהנה..
הוא החדיר לה אצבע עמוקה עמוקה שכמעט הרימה אותה במעלה הקיר אליו היתה צמודה
"את לא תקבלי את החדירה שלי היום. קיבלת משימה ובסופה מתנה. אם תגיעי מחר לעבודה כמו שביקשתי, תקבלי את המתנה.
ועכשיו.. לכי הביתה.. אני אראה אותך מחר בעשר.
הלילה עבר עליה בלי שום מחשבה של יסורי מצפון, כל התחושות של פרפרי ענק עשו סימנים לחלומות טובים ולחיוך , הדבר היחיד שהפחיד אותה זה הבוקר וההתמודדות עם השמלה הכל כך לא אופיינית לה. היא לא רצתה שיתאכזב. היא לא רצתה שיראה שלא עמדה בבקשה שלו..
בבוקר עמדה מול השמלה השחורה, ולא הבינה איך תלך לעבודה עם מה שנראה כמו תחפושת בעיניה..
היא לבשה את השמלה, ועליה לבשה חולצה ארוכה ומעל את החצאית האדומה שלה..
בשעה תשע וחצי בבוקר, קיוותה שרק היא תהיה בחנות, ותוכל להסיר את המעטה ולהשאר בשמלה הקטנה..
ומשזה לא קרה.. חשבה שאולי שכשיבוא, היא תחייך אליו ותגרום לו להבין שמתחת לחצאית האדומה הארוכה, מסתתרת לה שחור שמלתו כמו שביקש ממנה..

בשעה עשר היא היתה בדלפק, מרוגשת עד כאב ומפוחדת קצת..
הבוסית שלה היתה בחדר המחסן שבו מסדרים זרים.
הוא נכנס בדיוק בעשר. הביט בה במבט מאוכזב ושתק.
היא חייכה וניסתה לחשוף כתף מתוך החולצה בכדי להראות לו את כתפיית השמלה המצבצבת.
אך הוא סובב ראש ופנה ללכת, בלי להוסיף מילה.
היא יצאה מהחנות ורצה אחריו
"אבל, אבל, אני לא יכולתי, יש אנשים, הנה לבשתי אותה, עשיתי מה שביקשת, חכה רגע"
"אמרתי לך, שמלה ורק שמלה וגם אמרתי לך מה יהיו התוצאות אם לא תלבשי את השמלה, אמרתי לך שאני אלך"
"כן אבל לבשתי, רק שלא יכולתי להיראות ככה, אז שמתי על זה חצאית וחולצה, סליחה, נו, סליחה"

" את כנראה לא מבינה, אין אצלי לא יכולתי להיראות ככה, ככה את תראי מעכשיו, את לא מבינה את זה כנראה.."
"כנראה שלא, אני לא יכולה להיראות ככה, אני.. זה מסובך.."
"את יודעת שזה לא עובר בשתיקה דברים כאלו. לכי לעבודה, תגידי שאת צריכה לצאת לשעה, וחכי לי בחדר המדרגות רק עם השמלה"
היא הרכינה ראש וחזרה לחנות.. מהססת, חושבת איך לשאול.. איך להגיד.. לאן תתרץ את היציאה
היא נשכה שפתיים.. והתאמצה למצוא תירוץ
הטלפון שלה זימזם SMS
"אהובתי,הצלחתי להשיג לי חופש לשבוע הבא! אנחנו טסים לברצלונה"
דמעות החלו לרדת לה, המצפון הציף, הכאב היה חד ונורא.
אורן -חזר למחשבה, לתמונה. מקסים כתמיד, אוהב , רך, מתוק ומתחשב.
היא נכנסה לשירותים, הסירה את השמלה השחורה דחפה אותה לשקית.. לקחה דף ושירבטה עליו כמה מילים..
"אני כבר חוזרת" צעקה לבוסית שלה לחדר העבודה.
היא רצה כמו מטורפת אל הבניין שלו, תלתה את השקית על ידית הדלת, דפקה החוזקה על הדלת וברחה.
הוא פתח את הדלת, הבחין בשקית ובה השמלה והפתק שכתבה בו
"מצטערת , פשוט לא יכולה"

מאז שאספה אותו אליה באותה מסיבה שבוע קודם, הוא היה נעול אצלה בחדר. כבר באותו לילה בו היה שיכור והסכים להתמסר לה, היא הלבישה עליו את הכלובון שהיה ללא שימוש בחודשים האחרונים. היא היתה צמאה לשליטה וההתפרצות של הכח שלה , האטימות, הקור והעוצמות אל מול האנושות איימו להתפוצץ.
בבוקר שאחרי המסיבה הוא התעורר בתוך כלוב ברזל קטן.אחרי שסקר את הסביבה ואת גופו, הוא הבין שהאיבר שלו נעול בכלובון והוא בתוך כלוב שבתוך חדר ענק ומפואר.
המיטה הענקית שהיתה מולו היתה מסודרת להפליא ולא נראו סימנים בחדר שהיו עשויים להזכיר לו את מאורעות הלילה הקודם ואת בעלת החדר המפואר.
מטושטש ועם הדים של כאב ראש משאריות האלכוהול של אתמול הוא צעק אל חלל החדר
"סליחה!, סליחה, יש כאן מישהו? היי!! הלו. בוקר, אני נעול כאן למקרה שמישהו שכח אותי..סליחה"
משלא נענה החל להלחץ ולקרוא בקול רם יותר, לצעוק, לנענע את דלת הכלוב במטרה לשבור את המנעול,אך כשהבין שהעניין חסר סיכוי, הניח ראשו על הרצפה וניסה לנשום עמוק. הוא עצם את עיניו וניסה להזכר איך הגיע הנה, מה היה שם, מי נעלה אותו?.
הוא זכר במעומעם את הבחורה הג'ינג'ית הגבוהה מתחילת הערב, וגם את המלכה בשמלה הלבנה הוא זכר .. ותהה מי מבינהן בסוף הערב הצליחה להכניס אותו לכלוב.. והאם קרו דברים שהוא לא מצליח לזכור.
"נרגעת מהצעקות?" שמע את קולה מעליו, מחוץ לכלוב.
הוא בא להרים את ראשו, לראות מי זו שעומדת מולו
"אל תרים את הראש, אל תזיז אותו בלי רשות או שתקבל כזה עונש שתתחרט עליו חודש ימים."
הוא נשאר עם ראש מורכן יחסית, מנסה לגנוב מבט מעלה ללא הצלחה. הוא ראה את עקביה המבהיקים ואת רגליה שהיו עטופים בגרביון מעוטר שחור..\הוא עצם את עיניו במטרה להזכר ושוב ללא הועיל
"גבירתי, אני מבין שהיה לנו לילה ארוך, שנבצר ממני לזכור. אך אני מאד אודה לך אם תשחררי אותי, יש לי עבודה ללכת אליה"
"אתה כנראה לא זוכר, אבל קניתי אותך אתמול במסיבה לשבוע שלם. שבוע שבו אתה משרת אותי, מציית לי, חי אותי ונושם את נעליי. שבוע בו אין לך מנוס. ואם אתה תוהה לגבי הכלובון, הוא ישאר שם , לשעות שבהן אתה תצא לסידורים ולקניות עבורי,בכדי שלא תשכח לחזור"

הוא בלע רוק בקושי רב והרגיש את הפחד מחלחל בו. מצד אחד זאת היתה הפנטזיה בהתגלמותה ומצד שני,זה היה קצת מעבר למה שיכל לדמיין
"גבירתי, מלכתי,אני לא מצליח להבין ממי קנית אותי? הרי בתחילת הערב הייתי רכוש של עצמי. מי מכר לך אותי ולמה זה היה נראה לך בסדר?"
"אני אסביר לך בקצרה" השיבה
"בתחילת הערב זחלת לרגלי אחת מחברותי, המלכה הג'ינג'ית. אותה אתה זוכר?"

"כן גבירתי- זוכר"
"אחר כך, היא מכרה אותך לי, ואתה לא רק שלא הבעת התנגדות, אף הסכמת לחתום על זה. וחתמת."

היא הגישה לו מסמך משורבט בכתב ידו שבו כתב והצהיר שרוצה ומוכן להיות לה לעבד לשבוע ימים ואף לכמה זמן שתצטרך.

הוא לא העז להרים ראשו, ושלח יד מעלה לאסוף המסמך ולהביט בו.
"גבירתי, הייתי שיכור, אני לא זוכר דבר, ואני חושב שאין זה הוגן לכלוא אדם כך, ללא הסכמה בשפיות.
את בטח יודעת שכל העסק הזה לא שווה כלום אם הוא לא בהסכמה מלאה"

היא חשבה מעט וענתה
"אתה צודק, מאחר ועניין ההסכמה מקבל ביטול כאן לנוכח התעוררותך משכרות, אני עוד מעט ארשה לך להרים את הראש, אתה תביט בי היטב באופן חד פעמי, תביט ותראה, אחר כך אני רוצה תשובה מיידית,האם אתה בוחר ללכת ולא לזכות לשרת את המלכה הזאת לעולם, או שאתה נשאר שלי למשך שבוע שלם"

"תודה גבירתי" אמר והרים את הראש.
צמרמורות עטפו אותו. היא היתה מדהימה. שיערה שחור פחם, עינייה חתוליות, ושפתיה מלאות ובשרניות, גופה חטוב, המחשוף היה נדיב ושדיה בעלי לובן ונפיחות שהצליחו לגרות אותו בשניות.
היא לבשה גופיה שחורה צמודה מתחרה וחצאית קצרה.
הוא לא הצליח להכיל את היופי שלה והבלבול עטף אותו. הוא כ"כ רצה לשכב על הרצפה לרגליה,שתדרך על גבו, שתהלך עליו, שתתן לו ללקק את מגפיה, הוא בכלל לא הצליח לגלוש ולחשוב שתתן לו גם לשרת אותה ולקק את כולה. כמו כלבלב קטן שלה..
היופי שלה, שעצר לו את הנשימה, לא נתן לו כמעט לחשוב על המטלות שיש לו לעשות בשבוע הזה, על העבודה, על החיים שלו. הוא בקושי רב הצליח לנסות לשקול האם באמת יוכל לעצור את חייו לשבוע, והאם תתן לו להתקשר למספר אנשים אם יבחר להשאר.
הוא ידע שהזדמנות כזאת לא תחזור עוד לעולם. הפנטזיה קוראת לו.. והוא תקוע בין המציאות לבין הגשמת הפנטזיה.
"גבירתי, היופי שלך נדיר, את מדהימה , ואני אשמח לשרת אותך ולהיות שלך לשבוע, רק ברשותך המלאה, אבקש לעשות כמה טלפונים ע"מ שלא ידאגו לי"

"יש לך עשר דקות לצלצל ,הנה הפלאפון שלך, אתה תקבל בכל יום עשר דקות שבהן אתה תוכל לפתוח את הפון, לראות הודעות ולהתקשר. בדיוק כמו אסיר. אסיר שלי"
"תודה גבירתי" הוא ענה והחל בעבודה הנמרצת של סבב הטלפונים לעבודה ולהורים לכל אחד מהגורמים הוא נתן תירוץ משכנע והשיב לה את המכשיר.

"גבירתי , אני שלך, עשי בי כרצונך" אמר וחייך בהתרגשות
היא פתחה את חלון כלוב הקטן וביקשה ממנו להוציא ראשו דרכו
"זה החלון שלך, כשאתה משרת אותי , מלקק את מגפיי, סוגד לישבני, או למקדשי, את הכל אתה עושה בעבודת גמישות רבה כשראשך צץ דרך החלון הקטן הזה..
אני מקווה בשבילך שאני לא אצטרך להתאמץ בפוזיציות רבות ואתה תמצא את הדרך להגיע לכל מקום עם לשונך"
"ברור גבירתי"

היא גררה כיסא והעמידה את הכיסא בדיוק מול החלון הקטן..
היא התיישבה על הכיסא והושיטה מגפיה אל החלון הקטן
"תלקק אפס, אם תהיה מספיק חרוץ אולי תוכל גם ללקק את הנעל השניה, ואם תהיה מספיק צייתן ואני לא אשמע את הנשימות המתרגשות שלך, אולי גם תענג אותי עם הלשון, אבל רק אחרי שאשטוף לך אותה היטב, כי לשון מלוכלכת לא מנקה מקדש מלכותי"
"ברור גבירתי" אמר והחל מלקק במרץ
היא רכנה לכיוונו ולחצה על ראשו לכיוון המגף, לחצה בחזקה, הכאיבה לו כשפניו נמעכו על מגפיה
"תלקק כמו שצריך, קיבלת זכות עצומה ואתה עומד להפסיד את זה, תלקק, תמצוץ,תרטיב ותנגב!"
והוא ליקק וליקק.. עד שנעמדה..
היא הורידה את התחתונים שלה, והוא, שמעט היה מפוחד מלתקוע מבטיו במקדשה, הרכין מעט ראשו, והתענג על מראה תחתון הקטן שנפל על הרצפה. הזקפה שלו היתה ברורה וחדה והוא שלח מבטים אל האיבר שלו, הוא כמעט שזז מעצמו, בלי מגע ובלי חיכוך הוא הרגיש את האיבר עובד מעצמו.. מתרגש, מטפטף..
היא התרחקה למעט מהכלוב אל עבר פנים החדר והוא העז להרים ראשו ולהביט בישבנה המתרחק ממנו. ישבן לבן , עגול, חלק..
כמה רצה לדחוף ראשו אל ישבנה, כמה רצה שתשב על פניו עם ישבנה המהמם.
היא חזרה עם נר גדל דולק בידיה והתישבה על כיסא הקטיפה.. היא גררה את הכיסא בצמוד צמוד אל הכלוב, שלחה רגל אחת אל גג הכלוב הנמוך ופסקה רגל שניה..
מקדשה נפער בפניו במלוא יופיו
"בוא הנה לחלון, תוציא ראש ולשון, ותעבוד כמו שלא עבדת בחיים שלך! תמצוץ כל טיפה, תשאב כל מילימטר, תהיה רך ועדין ותדע גם להעצים את התנועות, אני לא רוצה למצוא את עצמי מתעסקת בנתינת הערות תוך כדי! שיהיה לך ברור. אתה אמור לדעת ולהרגיש . אני מציעה לך לא לקבל היערות ממני. כל הערה תגרור אחריה ענישה, קשירות והצלפות. בין לבין, אני לא רוצה לשמוע הגה או תלונה על השעווה הרותחת שנשפכת על הכתפיים שלך"
הוא פתח את פיו, הוציא לשונו וינק את מיציה, הוא ליקק ונהנה מכל שניה, ליקק ושתה, בלע ולא רצה שיגמר לעולם..מידי פעם כאב חד ורותח פילח את גבו, כתפיו, עורפו- השעווה טיפטפה ללא רחמים והעובדה שהיה בין רגליה טישטשה את הכאב.
כשהיתה לקראת גמירה היא מצאה את עצמה מעירה לןו "אתה לא בקצב שלי!"
אך לא רצתה לעצור ע"מ להעניש אותו. היא גמרה בעצמה מלשונו, ואז , אחרי שנרגעה, התרוממה מהכיסא, פתחה את דלת הכלוב, שמה עליו רצועה וקולר והשכיבה אותו על הרצפה.
"עם הפנים לרצפה"
. היא חשפה את גבו וישבנו, והתישבה על גבו. הוא הרגיש את הרטיבות שלה על העור שלו. בעודה יושבת על גבו, אזקה את ידיו אל דופן הכלוב מבחוץ, ורכנה אל אזנו.. היא העבירה לשון רטובה וקרה צמוד לאזנו ולחשה לו
"יכולת להתענג ולענג, ובמקום זה, הייתי צריכה להעיר לך..
עכשיו, אתה תרגיש מה זה ענישה קלה..
היא החלה לחדור אליו, כשעדיין היא ישובה על גבו, המשקל שלה, ההשפלה,הכאב של החדירה, הכל יחד, מילא אותו דמעות של כאב והנאה יחד.
"גבירתי, אני מצטער שהכעסתי אותך, אני מבטיח להשתדל יותר להבא"
"מבטיח זה לא מספיק.. מילים לחוד ומעשים לחוד"
היא התירה ידיו, הפכה אותו והתישבה על פניו...
"ככה, אני לא אצטרך להעיר לך. אני קובעת את הקצב. אתה , כמו נשלט חסר יכולת, רק תחרוץ לשון ארוכה, ותתכונן להיות הלשון הכי ארוכה בתבל. שאני לא ארגיש אותה נכנסת אל פיך חזרה בכלל, גם לא לבליעת רוק. מצידי תחנק מהרוק של עצמך"
"ברור גבירתי" מילמל מבין רגליה..

את הימים הבאים הוא העביר בעונג בציפיה לכל הערה שלה, לכל בקשה ולכל שימוש.
היא הפכה אותו לצייתן מושלם והיא היתה לו מלכה נערצת. הוא לא יכל לשבוע ממנה.
בתום השבוע, כששיחררה אותו מהכלובון ומהכלוב, הוא נשאר על ארבע על הרצפה ולא יכל להתרומם..
"גבירתי" אמר " אני יודע שאני חצוף ואין לי זכות לבקש, בטח ובטח אחרי כל ימי החסד האלו שהענקת לי. אבל אני מבקש בכל לשון של בקשה, אם תשקלי לארח אותי שוב?"

"אולי, אולי בשבוע הבא, אם לא אמצא לי אפס טוב יותר, אולי בשבוע הבא. נתראה במסיבה"

הוא יכל רק לקוות שיזכה לזה שוב, שתתן לו עוד קצת, רק עוד פעם אחת לפחות להיות שם, כל כולו, נעול, שלה,כמעט שיחל לחיים שלמים לרגליה.... ולא רק לשבוע.

הוא חיכה למסיבה בקוצר רוח, רצה לראות אותה, את עיניה, את רגליה, את שפתיה..


היא לא הגיעה.

היא הכניסה אותו אל החדר שהיה כמעט ריק מריהוט, היו כמה חפצים מוזרים על השולחן הארוך, מיטת גלגלים קצרה עם עמודים, קרה כמו של גניקולוג, אך נראית מאולתרת, היו שם עוד כמה חפצים זרוקים ברחבת החדר וצורת כלובון של ציפורים גדול מכוסה . גדול מספיק בכדי שיצליח לדמיין את עצמו בפנים..
היא הובילה אותו אל השולחן, שם חיכו לה ערימת חבלים לבנים, לבנים ונקיים, החבלים היו מוכנים זורים, מסודרים להפליא.
הוא לא העז להביט בה, רק הרכין את ראשו וחיכה פקודה ממנה
"תוריד את המכנסיים ואת התחתונים, את החולצה והגרביים. תוריד הכל."
הוא התפשט במהרה, והחל להתנשם בכבדות, הוא התרגש מאד ממנה , היא היתה יפה וחזקה, עיניים יוקדות ושפתיים מלאות. החזה שלה היה במחשוף עמוק וניתן היה לראות את פטמותיה הזקורות מבעד לחולצה הדקה.

היא אספה את יד ימין שלו והחלה קושרת, משחילה לולאה ראשונה מסובבת , פורסת ושוב מכניסה ע שיצרה לה אזיק מושלם על פרק כף ידו , וכך גם על השניה.
היא קילרה אותו בקולר השחור, וכיסתה את עיניו.
היא משכה אותו בעיניים מכוסות אל הקיר הקר. שם מצא את ידיו מורמות ונקשרות אל הווים המיוחדים שהותקנו בקיר עבורה.. הוא היה מספיק גבוה וידיו היו מעט רפות.
כשסיימה לצלוב אותו אל הקיר.. הוא שמע את עקביה מתרחקים ממנו, ורחשי שרשרת.. כנראה מתוך הכלוב..
הוא חשש, הוא לא ממש רצה שיהיה שם עבד נוסף, הוא לא ציפה לזה..
הוא גם לא בדיוק יכול למצוא את עצמו נוגע בעוד גבר וכל מה שחשב זה שהלוואי וענשו יהיה רק לעמוד ולשמוע מה קורה איתם ושהיא לא תכריח אותו לעשות דברים שהוא לא נהנה מהם ממש. הוא לא זכר אם הגדיר לה שגברים זה גבול, הוא לא זכר אם הבהיר שזה גבול חשוב..
"גבירתי" הוא קרא נרגש לחלל החדר " אני מצטער להפריע, בבקשה אל תכעסי, אני רק רוצה להגיד שאני לא בעניין של גברים גבירתי"
"אל תפריע לי. לא פניתי אליך"
היא פתחה את הכלוב ושלפה משם עם כיסוי עיניים ושרשרת כבדה צמודה לקולר עבה במיוחד - את השפחה שלה..
השפחה היתה כמעט עירומה. רק גרבי ניילון עדינות עם תחרה עטפו את רגליה והגיעו עד מעל הברך כמעו
ישבנה היה חשוף, החזה שלה היה שלוף מתוך מחוך שהגיע עד מתחת לחזה בדיוק
קשור בשרוכים שרוכים...
היא הוציאה אותה מהכלוב והורידה אותה מטה לרצפה, השפחה זחלה לה אל המגפיים המבריקות של מלכתה ונשקה להן כמו שאולפה, ישבנה העגול של השפחה נפער עם כל התכופפות, והמלכה חייכה תוך שהיא זוממת על הצפות הישבן..
בכפות ידיה החשופות היא חיממה ישבנה במכות קלות.. וכשהתחילה להאדים החריפה טיפה את עצמת הסטירות ישבן..
השפחה נאנחה כמעט עם כל הצלפה..
לפתע הוא הבין שהוא קשור ועצום עיניים כאשר בחדר ממש מולו,יש אישה, האנחות היו בקול אישה.. שפחה..והוא הבין שהשפחה מקבלת הצלפות בישבן.
הוא כ"כ רצה לראות, הוא כ"כ רצה לשבוע מן המראה,אך לא העז לבקש..
אחרי כמה הצלפות היא לקחה את השפחה והשכיבה אותה על מיטת הגלגלים המוזרה.
המיטה היתה קצרה , באורך של כמטר ואולי טיפה. בקצה המיטה שני וטות אוחזות רגליים נישאו לגובה. היא השכיבה אותה על המיטה, קרבה ישבנה לקצה קצה קצה המיטה וקשרה רגליה על המוטות מעלה. ממש כמו אצל מיטת גניקולוג..
כששכבה שם היא הדליקה את הנר.. עברה על כל גופה עם הנר, ודאגה לעבור גם אליו,בלי הכנה מוקדמת טיפטפה מהנר ישירות על הזין..
הוא הוציא אנחת כאב.. וזאת היתה תגלית ראשונה לשפחה שגם היא לא לבד בחדר..
היא גילגלה את המיטה וקרבה את המיטה אליו.. הפיסוק שהיתה בו הביא אותה, את ישבנה, את מקדשה, קרוב מאד לאיבר מינו.
והוא היה זקור, הוא הרגיש ממש על קצה הזין שלו את הרטיבות שלה, אך לא העז להכנס.
"אתה לא מעז לחדור בלי רשות- ולא זז- אם תזוז מילימטר עם האגן אתה תחטוף.
השפחה הרגישה את הצמרמורות בכל גופה, היא רצתה שמשהו, מישהו יחדור אליה בחוזקה.. אך נשמה עמוק וחיכתה בציפיה לכל תנועה.
המלכה עלתה וטיפסה על המיטה.. והתישבה על פני השפחה שלה...
"תוציאי לשון ותללקי כמו שאני אוהבת" היא החלה דוהרת על פניה ותוך כדי תנועות הדהירה, המיטה זזה לה קדימה ואחרוה על פני הגלגלים. הזין שלו הצליח להחליק פנימה, בלי שכיוון לכך ותנועות המיטה יצרו חדירה חמקמקה ממנו ואליו והחוצה.. רק מעט, לא ההצליח להרגיש את כולו בתוכה, אך זה היה מספיק בכדי שיפנה אל מלכתו..
" גבירתי, אני לא רוצה שתכעסי עלי, אך זה חודר לבד, עם כל תנועה שלך"
היא הביטה בו וצחקה בקול
"שלא תעיז לגמור - אתה לא רשאי לגמור"
"כמובן גבירתי" אמר והמשיך להרגיש את הזין שלו יוצא ונכנס..
"אבל אני מתחנן בכל לשון של בקשה, לראות את יופייך מלכתי"
היא קמה מעל שפחתה, והתירה את ידיו הכבולות, אך לא הסירה את כיסוי העיניים.
" אני אסביר לך מה קורה למי שמבקש בקשות מיוחדות... מה שקורה זה שהוא עובד, ועכשיו אתה תלקק את המיצים שטיפטפת כאן על השפחה, ולא מעניין אותי שאין לך משוג למי אתה יורד ואת מי אתה מלקק, אתה כלום כאן, עבד, שרת, זין ולשון. זה מ ה שאתה.
ואני מקווה שתנקה את הכל היטב..
ואת שפחה יקרה שלי, יכולה להנות- כי האפס כאן הוא גם לשירותך... המלא. רק להיום"

הוא החל מלקק את מיציה של השפחה במרץ.. כולו מרוגש...
המלכה הלכה מאחוריו.. והחלה חודרת אליו..
"אתה פשוט כמו זונה שלי, אפילו שפחות בזויות אתה מלקק בלי לשאול ובלי יכולת לסרב..
מקבל את הכל כמו שאחד כמוך צריך, אני מזיינת אותך כמו זונה ואתה מלקק שפחה כמו משרת. מנוצל לגמרי. לגמרי שלי.
השפחה..החלה להאנח בקול ולבסוף גמרה מלשונו, החזה שלה עלה וירד מכובד הנשימה.. והוא חדל ללקק..
המלכה לקחה את השפחה, והושיבה אותה בפינה, הסירה ממנה את כיסוי העיניים וציוותה עליה לשבת בשט בלי להוציא הגה..

היא גררה אותו והשכיבה אותו על המיטה, הפעם היא השכיבה אותו על הבטן כשישבנו מולה, היא הצליפה בידיה, טיפטפה לו שעווה חמה על ישבנו ושוב חדרה , מזיינת אותו מושפל מכוסה עיניים על המיטה, כשעיניה של השפחה נעוצות לו בישבן..

היא הפכה אותו כשפניו אל התקרה והחלה רוכבת עליו, בדהרה.. עולה ויורדת, מרטיבה , נאנחת וגומרת..
"גבירתי?- אני מתחנן שתתני לי לגמור, אני כבר כמה ימים ככה, בבקשה..?"
"לא, היום אתה לא גומר, אולי מחר.. אולי מחר"
"כן גבירתי- האם אני יכול בבקשה רק לראותכן? אותך ואת השפחה?"
היא צחקה בקול..
אולי מחר.. אולי מחר..

היא נוגסת בו מעט מאחור ומלפנים
וכלום שלא נותר כמעט מהבעות פנים
ודם שהיא שופכת מטפטף על התקרה
אתה חצוף וילד רע וגם טיפש נורא

אז למה לא סיימת את הכל לפני שהיא
ואם רצית להיות עם כתר מול ראי
אז איך זה ששכחת להגיד את מה שיש
ובמקום זה אתה שותק -כמעט שמתייאש

ואש ואש וגם עשן וילד מפוחד
עומד לבד מזיל דמעה
אני מביט בצד
ואמא עוד מושכת לו למעלה בחולצה
תראה איך שאתה נראה
היא שוב לא מרוצה

והוא גדל ומרוסק אפילו כשהוא גם
נותן לו חופש להיות פתוח שותת דם
ואמא מסתכלת בו לגמרי לא רואה
את כל מה שיקרה מאז בגלל שכבר קרה

וקור אימים שמלטף, את כל הכאבים
זוועות של ילד תם נושף החוצה ת'אדים
ואמא מסתכלת בו, ומושיטה מעיל
תלבש שלא תחלה פתאום ויעלה החום

כי אין לה כוח לטפל והיא מזמן שלא
נתנה ליבה בכוס קפה בספל שיבוא
וטוב שיש סיבה לראות את כל הכאבים
כי איך היית בלי כל אלו חי את החיים..

ואם ואם הוא מבוהל- הגבר מפוחד
עומד לבד מזיל דמעה
אני מביט בצד
ואמא עוד מושכת לו למעלה בחולצה
תראה איך שאתה נראה
יורה לה את חיצה

ואש ואש וגם עשן וילד מפוחד
עומד לבד מזיל דמעה
אני מביט בצד
ואמא עוד מושכת לו למעלה בחולצה
זה לא מה שציפתה ממך
היא לא מעריכה

זה כבר כמה ימים שלא ישן כמו שצריך, הכאבים הציקו לו, החולשה אפפה אותו והלחץ מהמפקד ביחידה שבה שירת עזר לו להשבית טוטאלית את מערכת החיסון. זמנית.
הוא גבר מיוחד. אי אפשר להגיד שהוא יפה תואר, אך הקסם שלו פועל לא מעט. יש לו עיניים יוקדות שחורות, חיוך גברי שנוטה יותר ימינה מאשר למרכז.. וכשהוא מחייך העיניים שלו מתכווצות ומכווצות לך את הבטן התחתונה. אפשר לאמר שזה די אופיני לגילו, הוא נושק לעשרים, עוד צעיר, אך בכל זאת, המראה שלו גברי משל שאר חברי היחידה.

באותו בוקר הוא קיבל אישור ליציאה לבדיקות מיוחדות. הוא עלה בקושי על טרמפ ויצא מהבסיס. קצת עייף לקראת הנסיעה והיום המתיש שציפה לו בבדיקות, אך מודע לכך שבאמת אין ברירה ובאמת שהוא חייב לעשות את בדיקות הדם.

כשהגיע למר"מ כל החיילים חיכו בחוץ, האחד עם כוויה, השני עם מד חום והשלישי חבוש ברגלו.
הוא חיכה בשקט על הכיסאות הקרים לתורו.
אחרי ישיבה ממושכת טרם הגיע תורו, הוא ראה את החובשת יוצאת החוצה מחדר הטיפולים, עוברת בין הכיסאות, מפלסת לה מקום מעבר במסדרון הצר בין רגליהן המסוקלות של החיילים והרובים הארוכים שחסמו את המעבר.
היא הצליחה לקבל מכה קלה מהM16 שלו, הביטה בו במבט מצועף, מעט כועס, ומבלי להזיז אף תו בפניה ומבלי להוציא מילה ולו הגה קטנטן של"אאוץ" המשיכה למשרד השני. הוא היה המום מיופיה. אפילו לא הצליח להוציא את האינסטינקט של הסליחה הידוע שלו"סליחה" תמיד אמר בין אם היה צורך לבין אם היה מיותר.
הוא המשיך להביט בה עוברת אותו , גבה אליו, פוסעת במסדרון. מכנס החאקי ישב להפליא על הישבן החצוף שלה. ישבן עגלגל, עסיסי, כזה שהיה שמח לחלוק איתו לילה ועוד לילה.. הוא עצם עיניים לשניה להתרווח מן המראה המרנין והיא נעלמה אל תוך החדר השני.
הוא מצא את עצמו מגורה מעט ממנה.. ותהה לעצמו אם תשוב מן החדר השני.
אחרי כמה דקות היא שבה באותה הדרך שוב במסדרון הפעם מישירה מבט מעלה ובוחנת את יושבי המסדרון.
עליו היא לא הביטה.
הוא חיכה לראות את עיניה נתקלות בשלו , את תכול אישוניה מציץ בו ומעפעף,, אך היא לא העיפה בו מבט.. ונכנסה אל החדר.
כשהגיעה תורו, היא הצביעה אל עבר הכיסא, זה היה כיסא משופר יותר מאשר כיסאות ההמתנה בחוץ, אך עדיין כיסא פשוט.היא הושיבה אותו על הכיסא, התישבה מולו כשרגליה מפוסקות על המשענת ובתנועות קרות ובטונים קפואים שאלה את השאלות המתבקשות.
מה מרגיש, איפה כואב, למה , מתי, מדידות ועוד
היא הגישה לו את מד החום, ניקתה אותו בנוזל המיוחד ודחפה לו לפה. הוא הצליח להריח את שובל הבושם שכל ידה מתקרב לאפיו , ותהה מה יהיה ריח שערה השטני ...

כשראתה שהוא בוהה בה כשמד החום בפיו , היא הקישה על המדחום עם צפרניה
"תתרכז במה שחשוב"
מתכוונת שיפסיק לבהות בה וילחץ עם לשונו על מד החום.
היא חייכה אליו, כשעיניה צדו את סיכת היחידה שלו. הוא לא הבין מה פשר החיוך. והיא בלי לבזבז שניה בקול מתפנק אמרה"
אני רוצה את הסיכה הזאת"
הוא חייך, חשב שהיא צוחקת..."לא יכול, פעם אחרת. אני אנסה לדאוג לך לאחת כזאת"
הבטיח ביודעו שהוא לא יחזור לכאן שוב רק בשביל זה.
היא שתקה, מעט כעוסה, מעט מחייכת לעצמה ומעט.. מרוחקת

זמן בדיקת הדם הגיע, היא החלה להוציא מהמגירות מחט ומזרק , היא קרבה אליו, עומדת, החזה שלה מגיע אל פניו, מחטאה לו את הפנים המרפק. הרגל שלה היתה כה קרובה לרגל שלו, הפנים שלו יכלו כמעט לנשיום את החזה שלה..הלשון שלו כמעט שרצתה לטייל על כפתורי חולצת החאקי שלה..
היא ידעה שהיא קרובה מאד, היא ידעה שהיא מפזרת ניצוצות של מיניות באויר והמתח הרג אותו.
היא סידרה את המחט במזרק, הביטה בו עמוק לתוך העיניים. הוא הרגיש את הכח שהיה בידיה, את הנקמה הקטנה, את הרצון שלה לקבל משהו שהוא לא שלה, הוא לא הזיז את מבטו מעיניה., והרגיש כאילו כל כולה בתוכו והוא אינו יכול להכיל אותה. מעולם לא חש כ"כ מגורה מסיטואציה חסרת מעשים כמעט.
היא נצמדה קצת יותר ע"מ להיות קרובה ככל שניתן לפעולת לקיחת הדם. הרגל שלה החליקה במתכוון עד פנים מפשעתו והוא הרגיש את עצמו בוער. המבט שלה היה נעוץ עמוק עמוק באחורי המוח שלו. במוח הקטן,. סירס כל תפקוד מוטורי או חשיבתי. הוא הרגיש את הברך שלה צמודה לאברו וכמעט שזז מעט ע"מ להתחכך בה, אך נשאר קפוא, שלא חלילה תמשוך את רגלה ממנו. היא החדירה את המחט אליו בלי להניד עפעף, תוך כדי שהיא מביטה בו מקרוב, מחייכת חצי חיוך כאומרת. אתה בידיים שלי. הוא היה מגורה ממנה וכלל לא רצה שתסיים לשאוב ממנו דם.
כשסימה היא נשארה עומדת צמודה אליו עדין, רגלה בין רגליו, מביטה בו בעוצמה ממוקדת ושואלת:
"אז החלטתי שאני לא שואלת אותך לגבי הסיכה"
אמרה ושלחה ידיה אל עבר חולצתו. הוא הרגיש את אצבעות הידיים שלה מרקדות על חולצתו, בדיוק על הכיס הקטן, הציפורניים המטופחות שלה הסתבכו על הליחצה הפיצפונית של הסיכה והיא ניסתה לשחרר אותה..
"זה כמו אנחנו ופתיחת חזיות" אמר בגמגום תוך ניסיון למשוך ממנה עוד רגע של חסד..
והיא הביטה ואמרה בשקט
"קדימה, תוריד.. , תכניס אצבעות לעבודה הקשה שמתנהלת מול חולצתך ותוריד לי אותו..
"ומה אקבל בתמורה?" שאל
"כבר קיבלת.. זריקה"
"את זה הייתי מקבל בין-כה, אלא אם תתני לי הזדמנות נוספת אחת מיוחדת במינה עכשיו"
היא חייכה במעין תגובת ביטול לדרבריו והמשיכה לנסות לשחר את הסיכה

כמה שהעניים שלה הרסו אותו באותו רגע...

כל מה שרצה זה להיות החולה המדומה שלה
ולהרקב כלוא בבית חולים הפצפון שם

הוא שלח את אצבעותיו אל עבד הסיכה,הוא לא יכל להגיד לה לא. אם היתה מבקשת באותו רגע את כולו , כנראה שהיה עושה כל מה שהיא מבקשת.
היא לא משכה את ידיה ואצבעותיהם מוללו יחד אחר הפתח של הסיכה. כשהצליחו לשחרר את הסיכה לבסוף היא אמרה..
"תודה" ומשכה את עצמה ממנו. הניתוק של רגלה מרגלו, של ידיה מידיו הותיר אותו רעב לעוד..
"אתה יכול לחכות לרופא בחוץ" אמרה בחיוך, כאילו ידעה שקטעה את החגיגה שלו.
היא ידעה בדיוק מה הוא רוצה.. הוא נשאר ישוב, לא נע...ובתמורה, קרבה לאוזנו ובהבל פה רך ומלטף, כשפתיה כמעט מלטפות את אזנו לחשה
"תודה רבה"
היא נשקה על לחיו, קרוב מאד לשפתיו...
הוא בלע את הרוק שהציף את פיו ולבסוף הצליח לקום מהכיסא..
"אני עשוי למצוא את עצמי חולה כל יום מעכשיו"
היא צחקה בקול והפנתה לו את הגב, הולכת לכיוון הדלת להזמין את החייל הבא..
הוא יצא משם מרוגש כמו שלא ידע, זקוק למקלחת, למקלחת קרה...


ומאז הוא לא הפסיק לחשוב עליה, על הכח
כח נשי, כח מיני.. ככה הוא מצא את עצמו חי ונושם פנטזיות של עצמה נשית...


😄


***דבר המקשקשת******
אין לי משיכה למדיקל כהוא זה, זה הסיפורון של ההתחלה ששמעתי אי שם ,פעם מזמן.
***כל קשר בין הדמויות למציאות מקרי בהחלט:)
לבקשתך- זה סיפורון בשבילך.

"את יכולה להכנס" הוא אמר והצביע אל עבר פינת ההמתנה.
היא נכנסה בהיסוס, הריח הנקי הזכיר בית מרקחת, המרצפות הלבנות, המרחב העצום בחלל הסלון, הכל היה לבן.
הוא נכנס אל החדר וסגר אחריו את הדלת.
היא התיישבה בפינת ההמתנה, משכה אליה מגזין לנסות ולהרגיע את עצמה... להכניס למוח משהו שעשוי להסית את דעתה מן המתח שהיתה בו. היא קראה שוב ושוב את אותה השורה, ושוב, כאילו העין התעקשה לחזור על אותה השורה, וגם שכבר הצליחה להתקדם שמה לב אחרי כמה שורות שאין לה מושג מה היא קוראת.
כל מה שהצליחה לחשוב עליו התרכז במה שנעשה מאחורי הדלת.
היא דמיינה בראשה את המפגש אין ספור פעמים. מלבד היותה כתבת היא העריצה אותו עוד מנעורים.
בסתר ליבה היא קיוותה שאולי ימשך אליה וידלק לו ניצוץ. שהמפגש לא יסתיים בעוד ראיון קצר וקר.
היא סידרה את החצאית, מתחה את החולצה,בדקה את המחשוף ושוב סידרה את החצאית..
לבסוף הדלת נפתחה..
הוא הזמין אותה להכנס.
הוא בחן אותה מכף רגל ועד ראש, היא יכלה להרגיש את המבטים המפשיטים שלו ואפילו הצליחה להנות מהם בחופף למבוכתה.
היא חייכה והתישבה בנימוס, מביטה בו מתיישב מולה על הכורסה המרווחת.
אחרי שנשמה עמוק, שאלה אם היא יכולה להתחיל בראיון.
הוא חייך והנהן.
השאלות שלה היו מגומגמות, ובין לבין היא הציצה בשעון בכדי לבדוק שהצלם לא מאחר.
הצלם איחר כרגיל, ומכשהסתיימו שאלותיה, מצאה את עצמהקצת מבולבלת ו נבוכה מולו.
הוא קם ומזג לעצמו מהבר הקטן, ומזג גם לה מהוויסקי, מבלי לשאול אותה אם היא אוהבת וויסקי, או אולי תעדיף משהו אחר.
היא מעולם לא שתתה וויסקי אך לקחה ממנו את הכוס ולגמה, השיעול החנוק מחריפות המשקה לא איחר להגיע.
"את לא שותה בדרך כלל?"
"לא ממש"
"לא נורא, את עוד תאהבי את זה.. תשתי"
היא לגמה וכיווצה פניה שוב
הוא קם אליה, על כל גובהו נעמד מולה, ולקח לה את הכוס מהיד
"את תמיד עושה מה שאומרים לך?"
היא חייכה והלב דפק לה בעוצמה
לו רק ידע כמה היא רוצה לעשות כל מה שיאמר לה, לו רק ידע כמה היא אוהבת לעשות ולרצות לפקודות הגברים שחוצים את חייה.
"לא תמיד- לפעמים, תלוי "
"במה זה תלוי" שאל בטון אדיש, אך ניתן היה לראות את הגומה הארוכה שחצתה את לחיו, גומה ארוכה כמו קמט , סוגר סגריים מצד ימין של פניו..
"זה תלוי באדם שמולי, ובמשיכה שלי אליו, בעוצמה שלו, ובהשפעה שלו עלי"
"אם ככה, אני עוד עלול לבקש בלי גבולות"
"מממ, אני עשויה להסכים" חייכה
הצילצול קטע להם את הפלירטוט והמתח נשאר יציב באויר.
הצלם הגיע והוא יצא לקבל את פניו, גם אותו הוא הושיב לרגע בפינת הממתנה, חזר לחדר ואמר לה
"הצלם שלך הגיע, בזמן שאנחנו מצטלמים לנו כאן, אני רוצה שתצאי מהחדר בטענה כל שהיא ותחכי לי במרפסת. תחלצי נעליים, תפתחי עוד כפתור בחולצתך, תורידי את החזיה מתחת לחולצה וגם את התחתונים . את נשארת עם חצאית ללא תחתונים וחולצה ללא חזיה, בלי נעליים ובלי גרביים.
"אבל, אם הצלם יצא החוצה ויראה אותי במצב הזה..?"
"אמרת שאת עשויה להסכים לכל שאבקש. מלבד זאת, אני אשתדל לא לתת לו לצאת אלייך גם לא כשהוא נפרד לשלום.
הלב דפק לה בעוצמה.. מה היא עושה , היא חשבה לעצמה, היא בקושי מכירה אותה, הוא לא מכיר אותה, וכמה מהר היא נכנסת להרפתקאה שכזו, היא חששה שהצלם שלה יראה אותה במרפסת יחפה ופרומת כפתורים, היא חששה שהיא תמצא את עצמה מנוצלת ותו לא, היא התרגשה והרגישה את הפרפרים עולים מבית החזה למעלה ויורדים עד התחתונים..

הצלם נכנס אל החדר והיא חייכה ואמרה"
אני משאירה אתכם לבד, אני הולכת לעשות שיחה חשובה.

במרפסת היא הורידה את התחתון כמו שביקש, ואת החזיה היא הצליחה להוריד ביד רועדת.
היא כל הזמן הביטה סביב לראות שלא מביטים בה השכנים דרך המרפסות שלהם. חלק מהחלונות של הבניינים ממול היו פתוחים אך למזלה לא ראתה שם אף אחד...

היא המתינה ארוכות, והחלה לדמיין מה יעשה בה ומה יבקש.. האם יהיה רך, או נוקשה, האם ילטף או יכאיב, היא החלה מתרגשת ומרגישה את עצמה נרטבת. הדופק הלם בכל נים בגופה..

כששמעה את הדלת נטרקת הבינה שהצלם הלך כנראה ..
היא שמעה מגירות נפתחות, חיטוט, רעש מוכר..
ולבסוף הוא יצא אליה למרפסת.
סובב אותה עם הפנים אל הבניינים בחוץ, משעין את בטנה על מעקה הברזל המושחר והקר.
הוא נצמד אל גבה אל ישבנה, הצמיד את ראשו אל אזנה ולחש
"יש לך מילת ביטחון - את בטח כבר מכירה את זה ממה שהבנתי עד כה. המילת ביטחון שלך תהיה
אפור. ברגע שהיא נאמרת הכל מפסיק. ברור לך?"
"כן, ברור. אפור מילת ביטחון"
"מעכשיו כל כן שלך וכל משפט ילווה עם המילה אדוני"
"כן אדוני"
הוא לקח את ידיה ושם אותם על המעקה מברזל. הוא אזק לה את שתי ידיה אל המעקה, והיא הרגישה את נשימתו בעורפה, היא רצתה להשאר שם לנצח, כשהוא צמוד אליה, שלא יפסיק ושלא יגמר. הרגע הזה שבו היא עדיין לא בשיא השפל אך נמצאת בנקודה שמרקדת ליד, היה לה נעים במיוחד.
הוא הרים את החצאית הקצרה וגילה את ישבנה, חשופה לעיני כל, כשכל אחד מהבתים סביב עשוי להציץ ולראות את האישה הכבולה חשופת הישבן..
הוא העביר אצבע בין רגליה לבדוק כמה היא רטובה, בלי להוסיף מילה.. הוא החל להצליף בישבנה.
"אאוץ, לא ציפיתי לזה אדוני"
הוא המשיך להצליף ומיד פעם לבחון את אדמימות הישבן , והיא ספגה וספגה וכמעט שאיבדה עניין..
הוא נכנס שוב אל הבית והיא נותרה כמה דקות עם ישבן אדום חשוף קשורה לבדה במרפסת ורצתה כבר שיחזור, היא הרגישה חשופה כ"כ לבד שם..
כשחזר, היא הרגישה את הבד נכרך סביב עיניה ולא ראתה עוד דבר. חושך מוחלט במרפסת חשופה.
הלב החל לדפוק לה בעצמה. מה יקרה אם מישהו יציץ בה והיא לא תדע, מה יקרה אם מישהו יצא אל החלון והאדון החדש שלה לא ישמור עליה, מה יקרה אם לא יהיה לו אכפת..
עם עיניים קשורות וידיים אזוקות אל המעקה היא הרגישה את האצבעות שלו מחטטות בה ומלבד הנאה הרגישה את לחץ הפיפי הולם יחד עם ההנאה. הוא ידע על אילו נקודות ללחוץ ו.
אחרי כמה רגעים שבהם חיטט בה עם אצבועותיו, הוא אחז בשערות ראשה ומשך את ראשה אחורה תוך שהוא חודר אליה בעצמה, היא החלה גונחת , והוא סתם לרגעים את פיה עם ידו...
תוך שהוא חודר אליה, הוא קרב ראשו אל אזנה ולחש
"את אוהבת ככה? זה מה שאת אוהבת? להיות כבולה, עירומה, מזדיינת אצלי במרפסת?. את מבינה ששני אנשים מהחלונות שממול רואים אותך ככה, הם לא רק מציצים , הם ממש עומדים בחלון ובוהים לך"
ובלי לחכות שניה, קרע את כפתורי חולצתה וחשף שדיה לאויר.
העיניים שלה עדיין היו קשורות, היא לא יכלה לדעת אם באמת יש מי שרואה את שדיה חשופים ואותה כבולה לברזלים. היא לא ידעה אם בא לה להפסיק את הכל. מיליון פעם מוחה הריץ את המילה- אפור , אפור, אפור, אך היא רצתה עוד מזה, והעובדה שהיא כמעט השתמשה במילת הביטחון שלה, נתנה לה סוג של רגיעה שהיא לא כ"כ שפלה, שהיא לא כזאת חסרת גבולות. מעין השקטה של יסורי המצפון. כמע ואמרה אפור.
הוא המשיך לזיין אותה בכח, והיא החלה רועדת תחת גופו. הוא חפן את שדיה, דחף אצבעות עמוקות לפיה והיא נאנה עמוקות.
"את לא גומרת בלי רשות מפורשת ממני, ואל תנסי לגנוב אורגזמות, אני כבר מכיר שכמוך שחושבות שיכולות להשקיט את האורגזמות שלהן ובכך לגנוב, אני ארגיש כל מילימטר של רעד עוצמתי יותר ואני אדע גם בדיוק מתי זה קורה. אני מציע לך להיות ממושמעת
"כן אדוני" אמרה בקול גבוה ונאנח
היא הרגישה שהיא עוד טיפה וגומרת והתחחנה לרשות..
הוא עצר לרגע. והיא שמעה אותו יוצא ונכנס, נכנס ויוצא. הולך וחוזר, ונשארה מטפטפת כבולה במרפסת.
כשחזר היא הרגישה אותו מפסק את רגליה שוב, בפיסוק רחב, והרגישה את ראשו, יורד מטה אל בין רגליה, מנסה לפלס לעצמו מקום בינה לבין המעקה.
היא לא הבינה איך ממקום של שליטה עצומה הוא עבר לענג אותה בלשונו..
כל תנועה של הלשון הביאה אותה לרטט ולרעד בלתי נשלטים, כל תזוזה עם פיו, היא הרגישה את השפתיים חופנות כל מילימטר במקדשה, היא הרגישה את אפו מתחכך בה בזמן שהחדיר לה לשון עמוקה..
ובזמן שהלשון חדרה, היא הרגישה גבר נצמד אליה מאחור, שוב חושף ישבנ.
היא הבינה שיש שם שניים. היא לא ממש הצליחה להבין איך ומתי זה קרה,
הוא נצמד אליה מאחור החדיר את אברו ולחש לאזנה, חשבת שזה אני למטה?
זה לא אני , אני כאן כל הזמן מביט בך מפסקת רגליים למישהו אחר..
ותוך כדי שהוא שוב חודר אליה מאחור, בזמן שהלשון של מישהו אחר עדיין מרקדת אי שם בין רגליה
הוא המשיך ללחוש באזנה
"את בטח מתה מסקרנות לדעת מי עם לשונו בין רגלייך, אולי זה הצלם, אולי זה שכן שראה אותך קשורה והזמנתי אותו להכנס בסימון יד ואולי זה מישהו אחר..."
אבל את לא הולכת לדעת מי בין רגלייך, ואת הולכת בנוסף לשבור כל מחסום ולגמור בהוראה שלי..
הפחד הציף אותה, היא רצתה לחשוב שאולי זה איזה שכן, ולא הצלם שאיתו היא עובדת. הצלם אמנם היה חתיך, אך היא לא רצתה את המבוכה הנוראה שבדבר..
היא לרגע לא נחה מהנאתה, הצמרמורות שיגעו אותה, הלשון שבין רגליה היתה עמוקה ומרקדת והזין שחדר אליה מאחור . כל אלו מילאו אותה עד תום..
"אדוני, אני גומרת"
"את גומרת יחד איתי, אני סופר עד 10 ואת תרגישי אותי ממלא אותך..
והוא ספר..
1, 2 עד שהגיע ל10 המיוחל ובו היא הרגישה את כולה מתמלאת בו ואת האורגזמה מרעידה את כולה. היא לא הצליחה לעצור את הנשימות מלאות הקול, את האנחות שלה,,,
לבסוף.. הוא יצא ממנה.. והיא השמיטה ראש מעייפות..
הוא ליטף את שערה ולחש באזנה.. "היית נהדרת, תמתיני דקה, אנו נשחרר את המלקק ואולי גם אותך.
הי שמעה את הדלת נטרקת והבינה שבאמת היא לעולם לא תדע מי היה הבחור שליקק אותה...
אחרי כמה דקות הוא חזר לשחרר גם אותה, עוטף אותה במגבת דקה.
"תכנסי לרחוץ את עצמך"
"אדוני , אפשר רק שאלה?"
"אני לא הולך לספר לך מי זה היה"
"לא זה לא מה שרציתי לשאול, רציתי לשאול אם אני יכולה לכתוב עליך בכתבה , גם על נושא השליטה"
הוא חייך, ואמר
"על איזה שליטה את מדברת?, זה שאת עושה כל מה שאומרים לך, זה לא אומר שאני בענייני שליטה..
לכי להתקלח..." ציווה בשקט..
והיא הרכינה ראש ואמרה
"כן אדוני, אתה צודק, אני סתם זונה"..

קראו לה קים. היא בחרה בעצמה את שמה כמו שבחרה את כל הדברים שמסביבה.
היה לה הכל, כמעט. כל מה שרצתה..
למרות שחיתה לבדה, לא היתה חסרה לה אהבה.
היא לקחה לעיתים רגעים של ביחד ובחרה לעיתים בלבד.
את אדיר היא הכירה במקרה, הוא כמעט דרס אותה עם האופנוע כשמיהר לתת גז בירוק
והיא עוד היתה במעבר החציה..
בשניה האחרונה היא הצליחה לטפס במהרה אל המדרכה. הוא הבין שכמעט ועלה עליה ושזה היה קרוב מאד
ונעצר..
הוא הוריד את הקסדה וחייך
"את בסדר?"
היא חייכה חזרה..
אחרי ששם לב לעיניה, לחיוכה הוא לא יכל ללכת וביקש לפצותה בכוס קפה..
היא לא היססה הרבה והחליפה איתו מספר טלפון..

כשהתלבשה באותו הערב, התבשמה עם הבושם האהוב ואיפרה את עיניה בעדינות היא התלבטה בעניין הנעליים.. ולבסוף החליטה ללכת עם העקב הגבוה שלה..
את העקבים האלו היא קיבלה מתנה מחברתה שבניו יורק.
נעלי עקב בצבע שחור מבריק, חדשות ומבריקות עם אבזם כבד בצידם...

הוא צעד לעברה, יפה משהיה בבוקר והיא צעדה לעברו מבושמת ויפה כמו תמיד..
החצאית התנופפה לה והרוח ציננה את גופה, את יריכיה, את עורה.
הוא נשק ללחיה והביט בה ארוכות.. היא חייכה אליו ויחד נכנסו אל בית הקפה.
הם בחרו את הספה שבצד, היא נכנסה ראשונה אל מעבר השולחן והוא בחר לבוא ולהתיישב על ידה.
בזמן שחיכו לקפה שלהם היא פתחה בשיחה..
"אז ככה אתה מוצא את הדייטים שלך? דורס אותן?"
"האמת שעד עכשיו לא חשבתי על זה כאופציה למציאת דייטים, אבל עכשיו אולי אני אתחיל באמת להשקיע זמן בדריסת נשים יפות"
"הבנתי. אישה אחת לא מספיקה לך? שאתה צריך לדרוס הרבה נשים?"
"האמת, שאם הייתי יודע שתסכימי הייתי מתמקד בך כרגע, את נסיכה אמיתית"
"מלכה אמיתית" היא ענתה
הוא חייך, זה היה לו מוכר.. ורצה לגשש עוד קצת לראות אם הבין נכון
"כמובן, מלכה, מלכתי. ומה עושה טוב למלכה? איך אפשר להיות מלך לצידך?"
"אין מלך לצידי, יש משרתים, אתה רוצה להיות משרת?" היא חייכה חיוך בוחן ומשועשע..
"כן גבירתי, אשמח להיות לך משרת" הוא אמר והפך בן רגע למשהו אחר, נדמה היה כאילו נהיה קטן, רך ואולי מבוייש.
"אם אתה רוצה לשרת אותי אני צריכה לבחון קודם אם אתה מתאים"
"כן גבירתי, כל מה שתצווי"
"תכנס לשירותים, לנשים, חכה לי בתא הימני, הרחב של הנכים"
הוא קם ועזב את השולחן , עיניו מושפלות, קצת רועד, צועד לכיוון השירותים.
הקפה הגיע, היא נשארה ליד השולחן עד שהמלצרית הניחה את הכוסות ופנתה אליה
"כמה דקות אני חוזרת אל השולחן, שלא תחשבי שנטשנו, הוא פשוט עם כאבים בצלעות, אני הולכת לראות מה איתו"
היא קמה ועזבה ונכנסה אל התא.
הוא חיכה לה על ישוב על הברכיים..
בלי להסס שניה ובלי גינוני טקסים מיותרים, בלי לנשק עקבים, היא החלה פורמת את מכנסיו,מושכת את אברו החוצה תוך כדי שהיא מביטה בעיניו ואוסרת עליו לזוז...
כשידיה על ראשו היא החלה מכוונת אותו אל מתחת לחצאית. להפתעתו היא היתה ללא תחתונים,
חלקה ולבנה. הוא החל ללקק בין רגליה כשאברו עדיין בחוץ זקור, היא החלה גונחת . בהתחלה ניסתה להשקיט את האנחות שלא יצאו אל מעבר לדלת לכל יושבי בית הקפה,אך אחרי מספר דקות כבר לא יכלה להשתיק את עצמה ושיחררה את האנחות שלה לכל עבר בשירותים, היא הפכה להיות יותר ויותר אגרסיבית, דחקה אותו אל הקיר הושיבה אותו על ישבן והתישבה עליו, הוא הרגיש את הרטיבות שלה וניסה בכל כוחו לא לגמור בטעות בלי רשות, היא משכה לו בשיער ודהרה ולא הפסיקה לגנוח, הקצב שלה היה מהיר משלו, חזק משלו ובאיזה שלב הוא פשוט נתן לה את עצמו את כולו ככלי , כחפץ שרק תמשיך ותדהר,, עד שגמרה...הוא הרגיש אותה מתכוצת מעליו, רועדת..
ואז היא קמה, סידרה את החצאית שלה ואמרה לו
"תסגור את המכנס ותחזור לשבת כמה דקות אחרי"
היא חזרה אל השולחן כאילו כלום לא קרה לגמה מהקפה וחיכתה..
כששב מהשירותים היא לחשה לו באוזן
"תוציא אותו"
"גבירתי, אני מאד רוצה, אבל יכולים לראות"
"אף אחד לא רואה, השלוחן מסתיר, ומלבד זאת כל מה שמעניין אותך זה הפקודות שלי"
הוא הוציא אותו מהמכנס, והתפלל שאף אחד לא יתכופף או יגיע מספיק קרוב בכדי להבין שהזין שלו בחוץ..
היא שתתה מהקפה והתעלמה לכמה דקות מהזין שבחוץ, אחרי שהתרגל קצת למצב המביך והבין כי השולחן באמת מכסה, היא החלה משחקת עם הנר שעל השולחן... עם האצבעות שלה..
הוא ידע מה מחכה לו.. ומידי פעם כשאף אחד לא היה בסביבה וכשהמלצרית היתה עסוקה היא טיפטפה מהנר ישירות על הזין שלו, מתחת לשולחן. הוא לא יכל לצעק או להוציא הגה..
הוא כיווץ שפתיים, ונשך לשונו..
בפעם השלישית שהיא קרבה את הנר לטיפטוף היא קירבה את פיה לפיו ודחפה לו לשון...
הפעם הוא לא יכל שלא לשחרר את האנחה . הצמרמורות עברו לו בכל הגוף, הלשון שלה, הרכה, השפתיים, המשחק שסב סביב לשונו, והטיפות החמות על הזין שלו חירפנו אותו
"גבירתי, בנגיעה אחת אני גומר, את מטריפה אותי"
"אם אתה רוצה לגמור, תצטרך לזחול אל מתחת לשולחן, קרוב לרגליים שלי, ואחרי שתגמור תלקק כל טיפה.."
"גבירתי זה מסוכן, את זה באמת יראו"
"אז לא. אז תשאר ככה עד מחר.."
"ומחר? מה? גבירתי? תקחי אותי אלייך?"
"לא . מחר תחכה לי כאן באותה שעה, רק הפעם תביא חבל איתך.."
"כן גבירתי" אמר בשקט.. מגורה כולו, חושב על מחר..

אם תקח את הזמן ותנשום
אולי עוד יגיע היום
שרצית כל כך להיות
בלי חומות

בלי קירות וסדקים
בלי מראות ושברים
בלי מחשבות
פשוט להיות.

אז תגע בשחקים ותבין
שכל זה כמעט אמיתי
ולמטה הוא תמיד מוגדר
הלמעלה איננו נגמר...


}{

חול וים. כמה היא אהבה את החול הנעים ואת הים.
היא אהבה לראות איך הגלים משצפים את החוף,
ואהבה את השקט שמאחורי כל גויעה של גל.

זה לא היה רק מקום של שקט עבורה. מירב הפנטזיות שלה נעו סביב הים,
הפומביות, הסלעים, העומק,הרטיבות.

את הפגישה המסתורית עם האיש שמאחורי המסך היא קבעה על חוף הים, במקום מוכר לה.
היא חלצה נעליה, וברגלים יחפות וקרות, עם רדת החשכה , ירדה אל שפת הים.
היא הילכה על החוף בצמוד לסוכת המציל, שם קבעו.

הוא הגיע אליה, לבוש כפי שהורתה לו- חולצה שחורה צמודה, מכנס שחור מחוייט מקופל עד מתחת לברך בכדי שלא ירטב, ויחף.

הוא היה יפה כמו שהבטיח, והיא היתה יפה יותר משיכל לדמיין. השיער השחור והגולש שלה, העיניים שהזכירו אילה רכה, והשפתיים הפסוקות מעט.

הוא הביט בעיניה, נרגש, נושם עמוק, מסדיר נשימה.
ובאחת היא סירסה מבטו "אתה מביט רק על כפות רגלי, מאחר וכבר זכית לראות איך אני נראית, כל מה שנותר לך הוא לראות את הכפות רגליים. שם מקומך, לשם אתה מביט, את זה אתה חי ונושם, שם אתה נשאר עד הודעה חדשה.
הוא זרק ברכיו על החול והתכופף לעבר כפות רגליה העדינות.
אחרי שנישק וליקק את כל שאריות החול מהחלק העליון של רגלה ואחרי שלעגה לו מעט, היא הורתה לו להסיר מעליו את הבגדים ולשכב על שפת הים, במקום הרטוב, שם הגלים לפעמים נוגעים.
היה לו קר, ורעד וצמרמורות עברו בגופו. הוא הסיר הבגדים, כשזוג אוהבים חלף לידם, לרגע היסס ואף התבייש, אך המבט הקר שלה - לא נתן לו מקום לסגת.
הוא שכב עירום כשגבו אל החול וכולו חשוף אל השמיים. הגלים הקטנים הרטיבו את גבו, ישבנו, רגלייו, והוא הסתיר בידיו את מבושיו. ורעד.
עם כף רגלה היא הסיתה את ידיו, הביטה בו ושלחה רגל קרה אל חלציו. הוא התקפל, מקור, מכאב או מבושה.
"אתה לא זז"
"כן גבירתי" הוא שיקשק בשיניו ,היא משכה את רגלה עד לפניו, כשעודה עומדת מעליו.
"תפתח את הפה, תמצוץ את המלוח הזה."
הוא מצץ וינק את אצבועותיה, עוצם עיניו, מנסה לכבוש את הקור ולהצליח לא לשקשק שיניו על אצבעותיה.
לאחר כמה דקות היא פשטה מכנסיה, תחתוניה ונותרה עם גופיה ארוכה שמכסה מעט את ישבנה. היא הורתה לו לקום ולהכנס אל המים. כשהחל להכנס כבקשתה, היא עצרה אותו וביקשה לטפס על כתפיו. כשהוא נושא אותה על כתפיו , החל להכנס למים הקרים.
"קר לך?" היא שאלה
"כן גבירתי" הוא ענה.. ולפתע החל להרגיש חמימות מתפשטת מכתפיו, נוזלת עליו.
מימיה החמימים וקור הים התערבבו וצימררו אותו
"כנס! זרוק אותנו פנימה"
הוא זינק לבפנים ושניהם נרטבו עד כלות. היא נעמדה מולו, עם פטמות חצופות מהקור.
שלחה יד אל אברו " מה קרה? קצת קור והוא לא קיים?" ומשכה אותו אליה.
הוא החל לשכוח מהקור .. המים הפכו לנעימים יותר היא ביקשה שיכנס למים עד צוואר. וביקשה להתישב על כתפיו. כשמקדשה מופנה לפניו. הוא העלה אותו עליו ולפי פקודתה החל יונק את מקדשה. לא פעם הוא כמעט מעד בניסיון נואש להחזיקה עליו ולתפקד עם לשונו..
אך כעבור דקות, החלה רועדת על פניו ומושכת בשערו. בזמן שגמרה שוב הטילה את מימיה עליו, על פניו.
הוא ליקק והודה לה, על כל טיפה..
אחר כך היא צותה עליו לחכות לה במעלה המדרגות של סוכת המציל.
היא הביאה מהתיק את המגבת ושלפה גם את החבל.
היא קשרה אותו למדרגות הסוכה, שהיו עשויות עץ, כיסתה אותו במגבת וחשפה רק את ישבנו.
"אתה סופר 30 "
"אבל למה גבירתי, מה עשיתי?" שאל
"ראשית, רעדת מקור, במקום לחשוב על החמימות שבלהיות לצידי
שנית- ככה אני רוצה"
היא הכתה בידיה החשופות, עד שכאבו לה, טרם הגיעה ל30.
"גבירתי 22- אני מבקש סליחה, אנא ותרי לי"
"זה רק מעודד אותי לתת לך עוד 10"
"כן גבירתי" לחש בכאב, ולא הבין איפה טעה ולמה מעונג של ליקוק הוא כרגע נמצא בענישה.
היא החליטה שהישבן החצוף שלו, יהיה שלה- ויהי מה והחלה חודרת אליו, בלי להכין אותו לכך.
"אאוץץץץץץץ- גבירתי- לא אמרת לי, אאוץ בבקשה, אני לא אוהב."
"אתה תתחיל לאהוב כי זה יהיה שלי מעכשיו, הישבן, הדוף, הזין. הכל שלי."
הוא הרגיש את ההשפלה כמו חרב בגרון, לרגע יצא מגופו להביט על עצמו מבחוץ וללעוג לעצמו" היה לו קשה לשאת את המקום מאחר והכל היה עוד חדש לו.
"גבירתי , אני מתחנן"
"יש לך מילת ביטחון, רק תאמר אותה - והכל מסתיים"
הוא לא רצה לסיים, ולא לאכזב אותה. הוא לא רצה להפסיד אותה. הוא העדיף לספוג את המקום השפל באמת, שהיה שפל בעיניו קצת מעבר למה שדמיין או חשב
"לא גבירתי, עשי בי כרצונך" אמר
"ככה אני אוהבת אותך, כנוע, רוצה, צייתן"
דמעות החלו לרדת לו, והיא אספה אותו אליה..
עירסלה אותו כמו תינוק וליטפה... ליטפה את ראשה, כיסתה היטב במגבת את גופו ונשקה רבות למצחו...
"תודה גבירתי, זה היה שווה הכל- החיבוק שלך, המגע, הקרבה. תודה"
"מחר יום חדש, מחר תבשל לנו ארוחה, אני אלמד אותך לאכול מירכיה של מלכתך."

"תודה גבירתי" ענה נרגש. מצפה למחר החדש.