לפני 16 שנים. 16 באפריל 2008 בשעה 21:33
היא היתה נערה שקטה, כזאת שהיה לוקח לך כמעט חודש רק בכדי לגלות את צבע העיניים שלה, שקטה וביישנית כזאת שרק בחלוף ארבע שנות תיכון משותפות היית מצליח לגלות שיש לה גומה כשהיא מחייכת. אם היא מחייכת.
הוריה קראו לה קמה -. ושמה היה כעזר לניכור מבני כיתתה.
בתום הצבא היא כבר הפכה להיות מגובשת יותר, יפה יותר, ומשירה מבט כמעט תמיד.
היא היתה מבריקה, חכמה ובעלת תבונה רגשית עצומה, רכה ורחמנית, חמה ורגשנית.
אל העבודה הראשונה שלה בגן ילדים היא הגיעה דרך חברה של אמא שלה, היא סידרה לה ג'וב קצרצר להחליף את עוזרת הגננת בזמן שזו היתה בחופשת לידה.
באחד הימים אלון הגיע לאסוף את בנו.הוא היה גבוה ובעל עיניים שחורות יוקדות, היו לו גומות שחוצות את הפנים ויוצרות כפלים שמקשטים את כל אורך הלחיים שלו. העיניים היו מתכווצות לו ומקבלות נקודות ברק מוארות בכל חיוך. הוא חייך אליה בזמן שהיא ישבה על אחד הכיסאות הקטנים ומרחה שוקולד על ביסקוויטים לילדים. הלב שלה מייד נשתתק, היא לא יכלה לשאת את המבט הדוקר שלו. היא הרגישה את הדופק בכל נים בגופה, וכשהוא יצא מן הגן עם הילד שלו, היא הפסיקה למרוח את השוקולד ובהתה ארוכות בדלת היציאה שנותרה ריקה .
"חתיך - אה?" סיננה לעברה הגננת- מיכל שהצליחה לשים לב לתגובתה .
"כן" חייכה קמה ומיהרה לחזור למרוח את הביסקוויטים בשוקולד.
"רק חבל שהוא מניאק, אומרים שהוא מתפרפר על ימין ועל שמאל" אמרה מיכל
"הוא לא נשוי?" שאלה קמה
"גרוש.. כבר שנה וחצי- אבל לא ממליצה לך להתקרב" ענתה לה בנמרצות מיכל
" לא חשבתי להתקרב" אמרה קמה.
בערב היא לא הפסיקה לחשוב עליו..על המבט שלו שקשה לה לשאת, על התחושה שהרגישה .
למחרת בבוקר היא עמדה מול הארון אובדת עצות, נורא רצתה להתלבש יפה בשבילו, שיסתכל עליה, שישים לב אליה, אבל ידעה שהיא לא יכולה להגזים, אחרי הכל היא עובדת בגן ילדים.ברגע האחרןן לבשה את הגינס' החדש שלה וחולצה שחורה - חשופת גב.
מיכל השתנקה לנוכח המראה של קמה באותו הבוקר. היא היתה מאופרת, מסורקת, מחוייכת ועם נעלי עקב!
"מה זה? היית בתכנית מהפך ולא שמתי לב?? מה קורה ? לא זיהיתי אותך כמעט!"
"אני הולכת מכאן ישר לחברות שלי הערב, י ש לי פגישת חברות שלא ראיתי שנים. הייתי חייבת להשקיע"
"וכל היום תעבדי על עקבים?" שאלה מיכל.
"אני מקווה שכן." ענתה קמה
אלון אחר לבוא, כמו שציפתה. האדישות שהיה נדמה לה שטמונה בו בטח באה לידי ביטוי גם בבוקר, בהכנות לפני היציאה אל הגן עם הילד.
אלון נכנס לגן בדיוק כשמיכל היתה באמצע סיפורי הבוקר של המפגש בוקר לילדי הגן, וקמה ישבה בדיוק מולה במעגל שיצרו עם הילדים.
הוא חייך לעברה ונעץ מבט ברגליה השולוחות קדימה מפאת גובהה על הכיסא הקטן, ארוכות בהה ברגליה ובנעלי העקב, והיא הרגישה קצת נבוכה .
הוא פנה למיכל הגננת התנצל על האיחור ושאל במהירות אם היא יכולה להוציא לו בשלוף את הטופס שביקשה שיחתום כיוון שהוא נוסע לשבוע ולא יהיה כאן אחרי הצהריים לאסוף את הילד. מיכל הינהנה ופנתה אל קמה "תוכלי להביא לו את הטופס? הוא נמצא על השולחן שלי. רשום עליו בגדול אלון זיו"
קמה פנתה לכיוון המשרד ואלון הלך בעקבותיה.. היא רכנה אל השולחןופישפשה בערימת הדפים שהיתה שם. אלון בינתיים מצא לנכון לעמוד בדיוק בצד שצמוד אליה, מביט בה, בנעלי העקב שלה ושוב בה. היא הרגישה כל מבט למרות שלא הסתכלה לכיוונו.
" כ"כ יפה לראות אישה יפה בנעלי עקב" אמר וחייך..
היא לא היתה מסוגלת לאמר אפילו תודה.
" אני מבין שלא מקומי לחלק מחמאות ככה סתם באמצע היום?"
היא השירה מבט אליו וענתה בקצרה " זה בסדר".
הוא מייד השיב מבלי לחשוב " אני יכול לדאוג לנעליך באופן מסודר. וגם לכפות רגלייך"
"מה זאת אומרת? איך לדאוג?" ענתה.
" תפגשי איתי ותביני" ענה..
"זה העיסוק שלך? לא הבנתי" גימגמה
"זה בערך , עיסוק לשעות הפנאי. אם לא אכפת לך אני אסביר לך קצת יותר במפורט מחוץ לכתלי הגן, תסכימי להפגש איתי? רק לכוס קפה, אני אסביר הכל"
"בסדר" ענתה והגישה לו את הטופס.
הוא הוציא כרטיס ביקור וביקש שתתקשר אליו בערב, אם זה בסדר ואם היא יכולה כמובן.
קמה לא יכלה לחכות עד הערב, היא חשבה האם כדאי לה להתקשר בשעות המוקדמות בכדי שתספיק לראותו כבר היום או שמא כדאי לה להיות כביכול אדישה ולדחות את הסיפוק עד לשעה מאוחרת יותר.
בשעה שמונה בדיוק היא חייגה אליו. הוא היה בשיחה ממתינה והיא מייד ניתקה. הלב דפק בחוזקה והיא קיוותה שיראה את המספר ויחזור אליה בכדי שלא תצטרך לחייג שוב כאילו היא נואשת אליו.
אחרי עשרים דקות ארוכות להפליא הטלפון צילצל מהמס]ר שלו, היא חיכתה כמה צילצולים וענתה.
"כן"
"גבירתי, אני לא יודע את שמך.. זה אלון זיו.. מה שלומך?
"בסדר . תודה מה שלומך"? ענתה בקור, על מנת שלא ישים לב להתרגשות שלה.
האינטונציות שלה ריגשו אותו, הוא היה בטוח שידע מה מצא.
" אני מתרגש לדבר איתך".
היא המשיכה לשתוק מתוך מחנק
"תסכימי לפגוש אותי? אני יכול להזמין אותך לקפה גבירתי ?"
הוא השתמש במושג גבירתי וידע, שאם היא מנוסה היא תבין ואם היא ללא ניסיון זה לא ישנה לה דבר, מקסימום זה ישמע קצת רשמי..
"כן, אהיה מוכנה עוד שעה "
הם קבעו להפגש בבית הקפה, קמה התרגשה נורא ולא ידעה על מה תדבר איתו, מה הוא רוצה ולמה הוא רוצה לפגוש אותה.. היא רק ידעה שהרשמיות הזאת בצורה שדיבר אליה ריגשה אותה מאד, היא לא הבינה למה.. אבל נהנתה מאד מהאריסטוקרטיות שבשפתו. זה שם אותה באופן
ישיר במקום מכובד וגבוה, שאליו היא לא היתה רגילה ולא הכירה. היא נהנתה לחשוב על זה בדרך לבית הקפה.
"עדיין לא אמרת לי את שמך" אמר כשפגש אותה
. היא חששה לאבד את הרשמיות שריגשה אותה כ"כ. המושג גבירתי שהיה זר לה, היה חשוב לה לפתע..
"דווקא אהבתי את הגבירתי"
הוא התרגש לשמוע את זה..
"אני אשמח להמשיך לקרוא לך גבירתי- גבירתי, ואשמח גם להתנהג אליך כגבירתי - גבירתי."
"תסביר" היא ביקשה ורצתה לדעת אילו עוד הפתעות טמונות שם אצלו..
"כל מה שתרצי, אעשה, כל שתבקשי"
"אבל למה?- אתה לא מכיר אותי, למה שתעשה כל מה שאבקש?" שאלה בתמימות סקרנית
"כי זה יהיה לי לכבוד ולעונג, את מדהימה בעיני, אשמח להיות לרשותך בכל מה שתבקשי"
הוא אסף את ידה, הרכין ראשו ונישק לה את גב כף היד, הסתכל בעיניה ומייד השפיל מבטו.
המבט המושפל שלו ריגש אותה עד כאב, גבר כ"כ יפה, מקסים, בן רגע הפך אותה לאישה אמיתית. מלכה אמיתית, לאגו שמתאגד יחד מרסיסים של נערה חסרת ביטחון.
"אני אשמח" אמרה
"אעשה כל שתבקשי, אעסה לך את כפות הרגליים כשתחזרי מהעבודה, אלטף אותך כל הלילה בזמן שתשני, אכין לך כל שתרצי לאכול ואהיה שם מתי שרק תרצי, ואם תגידי לי ללכת אלך ואם תצווי עלי להשאר, אשאר."
"תצווי??" שאלה בקול
"כן גבירתי. כל שתצווי" חייך לעברה, בכדי שתבין שזה המשחק והנה הוא מתחיל.
"תצווי... מממ" מילמה.. "נחמד"... היא התחילה להבין, כבר נתקלה בסיפורים פה ושם, ובבדיחות שונות על הנושא, לא ציפתה מעולם כי זה קרוב לליבה ועשוי לרגש אותה..
"אוכל לבוא אליך כבר מחר גבירתי, או היום אם תרצי."
"כן, נסיים את הקפה ונלך " היא היתה נסערת, חששה קצת מהמהירות שהכל קורה, חששה שזה לא ילך וישאיר סימנים של חוסר נעימות בעבודה בכל פעם כשתראה אותו וחששה שהיא לא יודעת מספיק על התחום הזה שהעיזה לדרוך בו"
"שלא תצפה ממני לכלום!"
"חס וחלילה גבירתי- את קובעת הכל, אם תחליטי להתעלם ממני אני אקבל זאת בברכה, העיקר לשהות במחיצתך., את לא חייבת לי כלום.את קובעת ואתמחליטה בדיוק מה שאת רוצה.."
"ברור" אמרה בביטחון.
הם הגיעו לפתח הדלת, היא נכנסה והוא אחריה. היא הביטה בו וחייכה, הוא השפיל את ראשו ואמר.:
"גבירתי, על מנת שתביני כמה אני רציני, אני רוכן על ברכי בכדי לנשק את כפות רגליך, אל תבהלי, זה רק על מנת שתביני כמה את הנעלה מביננו."
הוא לא חיכה לתשובה ממנה ומייד ירד על ארבע ונישק את נעלי העקב שלה.
היא עצרה את נשימתה ולהפתעתה לא עצרה אותו, לא משכה את רגליה ממנו ואף רצתה שימשיך עוד ועוד . היא אהבה כל שניה של סגידה שלו ותהתה מה צופן לה עוד...
הוא הרים ראשו ושאל בעדינות "גבירתי?"
"כן"
"מה תרצי שאעשה לכבודך - גבירתי?"
"לא יודעת - מה אתה יודע לעשות הכי טוב"
"גבירתי , אני מעולה במסאג'"
"אם כך אני אלך להביא את הקרם - אתה יכול ללכת לכיוון החדר"
הוא לא קם. הוא נעמד כמו שהוא שניות ספורות על ארבע ותהה האם יהיה לה מוזר אם יזחל לשם על ארבע. לבסוף החליט לגרום לה להבין את עומק האגם וזחל לכיוון החדר. על ארבע. היא בהתה בו זוחל והבינה שזה הולך לרגש אותה מאד. היא לא האמינה שגבר זוחל למרגלותיה, מנשק את רגליה ומנמיך עצמו כאפר ועפר לעקביה יפריח לה פרפרים בבטן.
היא הגיעה לחדר כשהוא עמד על ברכיו לרגליה מיטתה. היא התישבה מולו, פניו היו מול רגליה. כמעט בין רגליה.
הוא הושיט יד לכיון נעליה ובעדינות חלץ אותם, כל נעל שירדה מרגליה קיבלה גם היא יחס מיוחד ונשיקה, הוא הוריד את ראשו וביקש מגבירתו אם תסכים להוריד חולצתה על מנת שיוכל לעסות אתגבה וגופה.
"לא. רק בכפות הרגליים - אמרת שזה רק מה שאני רוצה, בינתיים רק בכפות הרגליים"
"כן גבירתי, כמובן"
אמר ועשה..
המגע שלו הרעיד לה את כל הגוף, היא הרגישה איך היא רוצה להשאב לתוך ידיו, זרועותיו, לקבל את המגע שלו לכל גופה...
"בוא תעזור לי להוריד את החולצה, אני רוצה מסאג' בכל הגוף, אני מקווה שאתה טוב כמו שאמרת.
"כמובן גבירתי"
החולצה והמכנס ירדו והוא גילה גוף אלוהי, חלק ורך, קריר ונעים, ריחני ו..
"גבירתי אני יכול לנשק את הגב?" רצה לבדוק גם אם טעים..
"אתה יכול לענג אותי איך שרק תרצה כל עוד אתה לא מצפה ממני לכלום"
הוא נישק את הגב, ונשך קלות והעביר בה שורות של צמרמורות מחשמלות, הוא הרגיש איך היא נמסה לתוך המזרן, איך הגוף שלה כולו בהתמסרות מלאה להנאה , לריגוש.הוא המשיך לרדת עם שפתיו לכיוון ישבנה והיא לא עצרה אותו, מידי פעם עצר במקום אחד לבדוק איפה הגבול שבו היא תעצור אותו.. הוא הגיע לתחתון, ומבלי לבקש רשות הזיז אותו מעט מטה... היא הושיטה יד לעזרה והורידה יחד איתו את התחתון עוד טיפה. הלשון שלו והשפתיים שלו הרגישו את מעלה הישבן, הוא ידע כי אם יוריד לה את התחתון היא עלולה לעצור הכל... ובכל זאת החלי להוריד אותו עוד טיפה..
היא סובבה ראשה אליו. הישירה מבט.. ואמרה לו " תוריד. למה אתה מחכה?"
"כן גבירתי"
היהוא הוריד לה את התחתון וליקק כל מילמטר בישבנה, היא החלה מפסקת רגליה על מנת שיוכל להגיע נמוך יותר עד למטה..
הלשון שלו נחתה לה בין הרגלים מענגת כל מילימטר בתשומת לב מירבית. היא מצאה את עצמה אוחזת לו את הראש בעצמה, מכוונת אותו, משוחרת כולה, מתמסרת לכל רגע של הנאה..
כשגמרה בעצמה.. לא נתנה לו להרים את ראשו מבין רגליה. והשאירה אותו בכח שם.. עד שהדופק ירד.. עד שתרגע ותסדיר נשימה , לפני שהיא חוזרת להתמודד עם המציאות..
לבסוף שיחררה אחיזה מראשו ואמרה לו "תודה"
"גבירתי כמו שאמרתי, אני נהנה רק מלגרום לך הנאה"
היא חשבה עליו, על ההנאה שלו, ומה יגרום לו להתרגש לפחות כמוה..
היא ציוותה עליו לעמוד ולהתפשט..
ונכנסה בינתיים לחדר הסמוך.. מפשפשת בארונות..
המשך יבוא
