בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

התחלה חדשה

אחכה לך, אחכה לך בסוף הדרך,
קח את הדימעה את הכאב
לפני 17 שנים. 23 בדצמבר 2006 בשעה 21:21

לפני כמה ימים ביקשתי את עצתכם בנוגע לביצוע החוקן.
ביצעתי את המהלכים כפי שרבים מכם כתבו.
ואכן מילאתי את אחורי 3 פעמים ורוקנתי את עצמי 3 פעמים. תחושה של קצת לחץ אבל לא יותר.
כמי שחיה על תה טיבטי (2 ביום לכל היותר, ובבקשה לא להתחיל עם בריא או לא ותופעות לוואי, מכירה ויודעת), ההתמלאות וההתרוקנות של אחורי כתוצאה מהחוקן היא כמעין אפס לעומת התה הטיבטי.
הרגשתי לחץ ותחושת מלאות באחורי, אבל לא משהו שבאמת הביא אותי לאחר מכן לתחושת התרוקנות מלאה.
והאמת, לא של "פעם אחת ולמות". עדיף להמשיך עם התה הטיבטי.

לפני 17 שנים. 21 בדצמבר 2006 בשעה 21:07

(בעקבות שיחתנו אחר הצהרים)
זמר שלוש התשובות

ביצוע: רבקה זוהר
מילים: נתן אלתרמן
לחן: אריה לבנון



הוא אמר: "אם תלכי אחרי
לא קטיפה תלבשי ולא משי
יהיה מר עד בלי כח אולי"
אז אמרה היא: "לאט, כח יש לי
אם צריך אתהלך בסחבות
כלובשת קטיפה מבריקה
אם צריך אקרצף מרצפות
ואהיה בעיני כמלכה.

כל אשר תבקש ותשאל
אעשה ואוסיף לשמוח
יהיה טוב, אהובי, יהיה קל
לעולם לא יחסר לי כח"

אז אמר: "מה יהיה אם אבגוד
ואותך אעזוב מיותרת
בלילות ארוכים לחכות
עד שובי מזרועות האחרת?"
"אם צריך לחכות אחכה"
כך אמרה ופניה באור.
"אם צריך לא לבכות לא אבכה
העיקר שאדע כי תחזור
כל אשר תבקש ותשאל
אעשה ואוסיף לשמוח
יהיה טוב אהובי יהיה קל
לעולם לא יחסר לי כח"

אז אמר: "מה יהיה אם אגיד
כי עליך לקום וללכת
ולשכוח אותי ושנית
לא לשוב כי לרחוב את מושלכת?"
היא רק רגע שתקה ותחייך
אז דברה ופניה ככפור
"אם תאמר לי ללכת, אלך,
אם תאמר לא לחזור, לא אחזור.

אך דבר רק אחד אל תשאל
אל תאמר לי אותך לשכוח
כי את זאת אהובי לא אוכל
בשביל זה לא יהיה לי כח.

לפני 17 שנים. 20 בדצמבר 2006 בשעה 19:02

אדונילי היקר חולה. חולה מאוד.
אחה"צ סיפרתי לו שאתמול בהרקדה עשינו הפסקה, הדלקנו נרות ושרנו משירי החג,
ובשיר מי ימלל גבורות ישראל ניצחתי על המקהלה בשני קולות.
לאחר שהנעמתי את אוזניו בשיר לפי דרישתו ביקש שאקבץ לפה את כל שירי חנוכה המוכרים.
הינכם מוזמנים לעזור לי במקרה ויתפספס לי אחד.

אבי אבי

מילים: עודד אבישר
לחן: משה וילנסקי

אבי, אבי, הגידה נא לי
מדוע הלילה שחור ואפל
ורוח מסיע קרעי ערפל?

אפל ילדי, הלילה אפל
ורוח עובר ומספר סודותיו
על אב שמרד עם חמשת בניו

הגד אבי, מאין עלה
מאין עלה הלפיד הבוער
ולמה ירוץ בדרכו וימהר?

עלה ילדי, עלה הלפיד
משדות מודיעין אל משעול הקברים
לזרע כולו שלהבות ואורים

ואי השביל, איה המשעול
איה המשעול זה עתיק הדורות
בו רץ הלפיד וזורע אורות?

בהר בגיא עובר המשעול
ממרום הגליל עד אילת והים
על שדות גיבורים שנפלו על חרבם

ועוד אבי, אמור לי רק זאת
מדוע הלילה מכל הלילות
זורחים האורים ומרבים לעלות?

מדור לדור, ילדי, זה האות
זורח האור ועולה ומהבהב
בלילה הזה, ליל כ"ה בכסליו


אנו נושאים לפידים

מילים: אהרון זאב
לחן: מרדכי זעירא

אנו נושאים לפידים
בלילות אפלים.
זורחים השבילים מתחת רגלינו
ומי אשר לב לו
הצמא לאור -
ישא את עיניו וליבו אלינו
לאור ויבוא!

נס לא קרה לנו -
פך שמן לא מצאנו.
לעמק הלכנו
ההרה עלינו
מעיינות האורות
הגנוזים גילינו.

נס לא קרה לנו
פך שמן לא מצאנו
בסלע חצבנו עד דם -
ויהי אור!


באנו חושך לגרש

מילים: שרה לוי תנאי
לחן: עמנואל עמירן

באנו חושך לגרש,
בידינו אור ואש.
כל אחד הוא אור קטן,
וכולנו אור איתן.

סורה חושך, הלאה שחור!
סורה מפני האור!

ציל-ציל-ציל בפעמונים,
מי אנחנו? - סביבונים.
לנו רגל אחת,
אם ניפול - גם לא נפחד.

סורה חושך, הלאה שחור!
סורה מפני האור!

אנו שובבים גדולים,
עליזים והוללים -
אך נדע יפה מאוד
לספר, לשיר, לרקוד.

סורה חושך, הלאה שחור!
סורה מפני האור!


בואו הנה ילדים

מילים ולחן: עממי

בואו הנה ילדים
בואו אל הבית
חם בבית ונעים
ריח שמן זית.

אמא מלבבת לביבות
בחנוכיה דולקים נרות
ובחנוכה הילדים
בסביבון משחקים.

אמא מלבבת לביבות
בחנוכיה דולקים נרות
ובחנוכה אבא נותן
דמי חנוכה לילד חן.


הבה נרימה

מילים: לוין קיפניס
לחן: ג'ורג' הנדל

הבה נרימה
נס ואבוקה -
יחד פה נשירה
שיר - החנוכה.

מכבים אנחנו,
דגלנו רם, נכון,
ביוונים נלחמנו
ולנו הניצחון.

פרח אל פרח
זר גדול נשזור,
לראש המנצח,
מכבי גיבור.


הנרות הללו

מילים: מן המקורות
לחן: עממי

הנרות הללו אנו מדליקין
הנרות הללו אנו מדליקין
על הניסים ועל הנפלאות
ועל התשועות ועל המלחמות.
שעשית לאבותינו, שעשית לאבותינו
בימים ההם, בימים ההם
בימים ההם, בזמן הזה.

על ידי כוהניך, כוהניך הקדושים
וכל שמונת ימי החנוכה
הנרות הללו קודש הן
ואין לנו רשות להשתמש בהם,
אלא לראותם בלבד
ואין לנו רשות להשתמש בהם,
אלא לראותם בלבד.


חנוכה חנוכה
מילים: לוין קיפניס
לחן: עממי

חנוכה, חנוכה,
חג יפה כל כך
אור חביב מסביב,
גיל לילד רך.
חנוכה, חנוכה,
סביבון סוב סוב
סוב נא סוב, סוב נא סוב
מה נעים מה טוב.


חנוכיה לי יש

מילים: שרה גלוזמן
לחן: ניסן כהן מלמד

חנוכיה לי יש,
צוחקת בה האש
ושחה לי בלאט -
על כד קטון אחד.

חנוכיה שלי
אורך נא העלי!

קרה אזי הנס
לעם אשר העז
ללחום אלי הדרור -
עמי הוא הגיבור.

חנוכיה שלי
אורך נא העלי!

עמד בצד הפך
הפך עם שמן זך
הדליקו בו האור
לשיר ולמיזמור.

חנוכיה שלי
אורך נא העלי!


ימי החנוכה

מילים: אברהם אברונין
לחן: עממי

ימי החנוכה, חנוכת מקדשנו,
בגיל ובשמחה ממלאים את ליבנו
לילה ויום סביבונינו יסוב
סופגניות נאכל בם לרוב.

האירו, הדליקו
נרות חנוכה רבים -
על הניסים ועל הנפלאות
אשר חוללו המכבים.

ניצחון המכבים נספר, נזמרה,
על האויבים אז ידם כי גברה
ירושלים שבה לתחיה
עם ישראל עשה תושיה.

האירו, הדליקו...


כד קטן

מילים: אהרון אשמן
לחן: יואל ולבה

כד קטן, כד קטן,
שמונה ימים שמנו נתן.
כל העם התפלא:
מאליו הוא מתמלא!

כל העם אז התכנס
והכריז: אך זהו נס!
אילולא כד זה נשאר
מקדשנו לא הואר.

כד קטן, כד קטן...

גם כל ילד, ילד קט
יעמוד כזה הקט
ומלב תמים, טהור
לעולם ישפיע אור.


לביבות

מילים: לוין קיפניס
לחן: נחום נרדי

קמח, קמח מן השק,
שמן, שמן מן הכד -
חנוכה היום,
חג נעים, נחמד!

שמן, שמן מן הכד,
קמח, קמח מן השק -
הבה נלבב
לביבות לחג!

עוד נוסיף ביצה מסל,
עוד סוכר דק - וחסל!
בואו לשולחן,
לביבות נאכל!

כבר אכלנו לביבות,
מה טובות וטעימות.
ועתה - מה עוד?
במעגל נרקוד!


לכבוד החנוכה

מילים: חיים נחמן ביאליק
לחן: עממי

אבי הדליק נרות לי
ושמש לו אבוקה.
יודעים אתם לכבוד מה?
לכבוד החנוכה.

מורי נתן סביבון לי
בן - עופרת יצוקה.
יודעים אתם לכבוד מה?
לכבוד החנוכה!

אימי נתנה לביבה לי,
לביבה חמה, מתוקה.
יודעים אתם לכבוד מה?
לכבוד החנוכה.

דודי נתן תשורה לי,
פרוטה אחת שחוקה.
יודעים אתם לכבוד מה?
לכבוד החנוכה.


מי זה הדליק

מילים: לוין קיפניס
לחן: ידידיה אדמון

מי זה הדליק נרות דקים
ככוכבים ברום?
יודעים גם תינוקות רכים
כי חנוכה היום.
טרללה...

כל נר עליז, כל נר חביב
דולק, רומז, נוצץ.
הילדים עומדים סביב
ולשמחה אין קץ.
טרללה...


מי ימלל

מילים: מנשה רבינא
לחן: עממי

מי ימלל גבורות ישראל,
אותן מי ימנה?
הן בכל דור יקום הגיבור
גואל העם.

שמע!
בימים ההם בזמן הזה
מכבי מושיע ופודה
ובימינו כל עם ישראל
יתאחד, יקום ויגאל.


מעוז צור ישועתי

מילים: מן המקורות
לחן: עממי

מעוז צור ישועתי,
לך נאה לשבח,
תיכון בית תפילתי,
ושם תודה נזבח.
לעת תכין מטבח
מצר המנבח.
אז אגמור
בשיר מזמור
חנוכת המזבח.

רעות שבעה נפשי,
ביגון כוחי כלה,
חיי מררו בקשי,
בשעבוד מלכות עגלה.
ובידו הגדולה,
הוציא את הסגולה,
חיל פרעה
וכל זרעו
ירדו כאבן מצולה.

דביר קדשו הביאני,
וגם שם לא שקטתי,
ובא נוגש והגלני,
כי זרים עבדתי.
ויין רעל מסכתי,
כמעט שעברתי,
קץ בבל
זרבבל,
לקץ שבעים נושעתי.

כרות קומה ברוש בקש,
אגגי בן המדתא,
ונהיתה לו למוקש,
וגאוותו נשבתה.
ראש ימיני נשאת,
ואויב שמו מחית -
רוב בניו
וקנייניו
על העץ תלית.

יוונים נקבצו עלי,
אזי בימי חשמנים,
ופרצו חומות מגדלי,
וטמאו כל השמנים,
ומנותר קנקנים,
נעשה נס לשושנים,
בני בינה
ימי שמונה
קבעו שיר ורננים.

חשוף זרוע קודשך,
וקרב קץ הישועה.
נקום נקמת דם עבדיך,
מאומה הרשעה.
כי ארכה לנו הישועה
ואין קץ לימי הרעה,
דחה אדמון
בצל צלמון
הקם לנו רועים שבעה.



נר לי

מילים: לוין קיפניס
לחן: דניאל סמבורסקי

נר לי, נר לי, נר לי דקיק.
בחנוכה נרי אדליק.
בחנוכה נרי יאיר,
בחנוכה שירי אשיר.


נרותי הזעירים

מילים: מוריס רוזנפלד וראובן אבינועם
לחן: עממי

נרותי הזעירים,
מה רבו הסיפורים
לי ילאט האור,
לי ילאט האור.
על גבורות לי יספרו,
על דמים שנשפכו,
על מלחמת דרור,
על מלחמת דרור.

עת אראה אורם הקט,
יעטני צל בלאט.
קול קורא יעיר,
קול קורא יעיר.
לפנים במלחמה
גם ידעתי נחמה,
נצחון ושיר,
ניצחון ושיר.

ותיכון הממלכה,
וגדולה היתה לך,
עם היית עז,
עם היית עז.
ארצך, זה מבצרך,
שמש בה לך זרחה,
כחלום שגז,
כחלום שגז.

נרותי הזעירים
כן סיפרו לי סיפורים
על עבר של עם,
על עבר של עם.
עד שמעתי נר ונר
לי קורא: קום, התעורר!
עם קם לתחיה,
עם קם לתחיה.


סביבון סוב סוב

מילים: לוין קיפניס
לחן: עממי

סביבון - סוב סוב סוב,
חנוכה הוא חג טוב.
חנוכה הוא חג טוב,
סביבון - סוב סוב סוב.

סוב נא סוב כה וכה,
נס גדול היה פה.
נס גדול היה פה,
סוב נא סוב כה וכה.


סביבוני ירוץ בגיל

מילים ולחן: מתתיהו שלם

סביבוני ירוץ בגיל
מן העמק לגליל
בין הרים ועמקים
בשדות הירוקים.
מיהודה לשרון
יתגלגל לו הסביבון
בין כרמים ופרדסים
שם עובדים וששים


שימו שמן

מילים: לוין קיפניס
לחן: עממי

שימו שמן, שמן זית,
נרות הדליקו, יהי אור בבית!
אור לנו! דרור לנו!
על כן נאירה, על כן נשירה
שמונה ימים שירת האור.

אש הדליקו, התיכו עופרת,
וצקו נא לנו סביבון לתפארת
סוב, סוב לנו! טוב, טוב לנו!
על כן נסובה, על כן נרקודה
שמונה ימים ריקוד הסביבון!





















לפני 17 שנים. 20 בדצמבר 2006 בשעה 13:16

קיבלתי מאדוני משימה לימים הקרובים.
לבצע לעצמי חוקן.
אבקש את עצתכם לביצוע משימה זו. (מה לקנות, איפה, איך זה בכלל עושים חוקן עצמי)
בתודה מראש לכל מגישי העזרה לביצוע משימתי זו.

לפני 17 שנים. 19 בדצמבר 2006 בשעה 18:34

ב-6 בערב שמעתי את החדשות ברכב.
ידיעה מרעישה: שר הבטחון ביקר היום בגבול בצפון ואמר שישראל לא מתכננת מלחמה
לאביב או לקיץ לא על לבנון ולא על סוריה. הצחקת לי את ה... אני לא רוצה להגיד.
גם בקיץ האחרון ישראל לא רצתה מלחמה אבל היא נסחבה חודש ימים ללא שום מטרה, כיוון שלא היו לנו מנהיגים אמיצים שיעשו את כל המהלכים הנכונים כדי שייצא משהו ממה שהם התחילו.
רק המחשבה על כך מביאה לי חררה על העור (ועכשיו חורף). אני לא יודעת איך אני אישית אוכל לעמוד בעוד מלחמה כזאת. הפגנתי חוסן נפשי גבוה, אבל זה בא על חשבון הילדים. מכון אדלר נתן את הייעוץ שלו איך להתנהג עם הילדים, על מנת שלא תהיה להם נפילה והתדרדרות אחרי המלחמה. גם הם יעצו לי לעזוב את האזור לכמה ימים בעיצומה של המלחמה. אבל הטמטום שלי ושל בן זוגי מנע זאת מאיתנו. הפחד שלנו מההגדרה "פליט" עשתה את שלה והשאירה אותנו במקום.
הממשלה הנוכחית מזכירה לי את השאננות של ממשלת גולדה מאיר ז"ל ואת הגנרלים שהיו סביבה "לא תהיה מלחמה". "את ישראל אי אפשר לנצח", "אנחנו חזקים" ועוד אי אילו אימרות כאלו. הכניסו לנו הפעם באבי אבינו. והבובות אפילו לא ידעו לאין ילכו ומאין יבואו.
למה אי אפשר ללמוד מההסטוריה? הרי ההיסטוריה תמיד חוזרת בסיבוב כשלא מחכים לה.
אני עכשיו בתקוה שהחורף פה לעולם לא יגמר. כדי שהקיץ לא יתחיל ואיתו הדאגות של מתכוננים למלחמה או לו.

לפני 17 שנים. 18 בדצמבר 2006 בשעה 19:40

פתיחת פנסיון לגברים חולים.

אדונילי אינו חש בטוב מזה יומיים.
בעלי חזר היום בערב מהעבודה קודח מחום.

ומה בפנסיון??:

פנסיון מלא, 3 ארוחות מבושלות כל יום על ידי בעלת בלוג זה.
האכלה אישית ע"י בעלת הבלוג. ונקיון החולה לאחר הארוחה.
החלפת מצעי הזיעה מהלילה והיום בכל יום בשעות אחה"צ.
עזרה באמבטיה פושרת ונעימה שתוריד את החום ותשרה נעימות על החולה.
שיפשוף מסיבי של כל העור מהזיעה שנדבקה במהלך ההחלמה.
עזרה בהליכה לשרותים (תשכחו מסירי לילה, יש לי טראומה מהכלים הללו).
בידור כאהבת נפשכם (החלפת סרטי D.V.D כבקשתכם, עיתונים, ספרים ושאר
דברים שלא מספיקים בשבוע עבודה רגיל).

רעיונות נוספים בעניין תפעול הפנסיון יתקבלו בברכה.

הרשמות החל מרגע זה בבלוג זה.
כל הקודם זוכה.

ברכות והחלמות לכל החולים באשר הם.

לפני 17 שנים. 18 בדצמבר 2006 בשעה 16:45

את גבירתי שיתפתי ראשונה בתגובה שלי לאחד הפוסטים שנפתחו בפורום.
לאחר קריאתה המעמיקה, נקראתי לסדר על ידה, והוסבר לי שאנשים פה לא אוהבים
שמוכיחים אותם. לא היתה לי בעיה לקבל את זה אם זה היה נפתח בבלוג האישי.
כי הוא פרטי ואישי ומותר לכתוב שם הכל. אני לא חייבת להיות שם. אבל כשמשהו
נפתח בפורום אז אל תצפו שלא יגיבו.
אדוני קרא היום את השרשור המדובר, ובמילים אחרות נאמר לי שוב להפסיק להוכיח
את האנשים ולנסות לתקן את העולם. לא אוהבים את זה פה.

אבל אני נורא מצטערת. מדובר באנשים מבוגרים ובוגרים. אתם לא רואים לאן זה מוביל
אתכם עם השנים? כמה זה עושה לך רע? עד מתי תישאר ותרגיש חרא? פנטזיה ומציאות
לא תמיד הולכים ביחד. לפעמים בשביל חיים "נורמליים ותקינים" צריכים לוותר על הנסיון
לממש את הפנטזיה, ובמיוחד כאשר ברקע יש ילדים שצריכים אותנו.

יכולה ללטף ולהגיד את המילים החמות כאשר הגורל באמת לא נתון בידינו. ואין לנו מה לעשות עם מצב נתון שנכפה עלינו. יש לי בעיה להתנהג כך כאשר הגורל והמצב שהאדם
הביא את עצמו לכך ונתון בידיו לשינוי, לא רוצה לראות לאן הוא היגיע. וזה חוזר על עצמו בריטואל קבוע.

היגעתי לכאן בטעות, לא חשבתי שאשאר פה הרבה זמן (עוד מעט שנה), לא חשבתי שיתפתח משהו, נשארתי כדי לנסות, לטעום ולהבין את העולם הזה. לא נראה לי שאוכל להיות אי פעם השפחה האולטמטיבית, אני בן אדם דעתן ווכחן, עם רגליים נטועות חזק בקרקע עליו הוא עומד. מידי פעם מוכנה להפליג ולעשות שטויות אבל יודעת את הגבול.

ואם מישהו רוצה להיכנס בי ולא הספיק עד היום, מוזמן לעשות זאת על במה זאת.
אני כזאת ולא אוכל להשתנות, אבל ללא ספק שזה היה השרשור האחרון שהגבתי אליו בפורום הזה.

לפני 17 שנים. 16 בדצמבר 2006 בשעה 21:34

שאני לא בעסקי הפוצי קוצי מוצי.
קשה לי לראות ולשמוע בן אדם
שמאבד את עצמו, עושה שטויות
וללטף לו את הראש ולהגיד לו
אתה בסדר, אתה בדרך הנכונה.

ומי שלא חייב להיות פה שלא יהיה
וגם לא יגיב.

לפני 17 שנים. 15 בדצמבר 2006 בשעה 12:02

בעוד קצת משעה אהיה בדרך עם המשפחה לסוף שבוע.
בונוס של הבוסים שלי על התרומה בזמן המלחמה (על האי
הברזה שלי מהעבודה, וההתייצבות המטומטמת שלי מידי
בוקר בבוקרו בעבודה בזמן המלחמה).
אל תבהלו זה לא כל כך כי יש לו כסף, זה פשוט כי קיבלו
כסף מהמדינה על תקופת המלחמה. כל העסקים באיזור
הצפון קיבלו. אז יש כאלה שזה הלך הכל לכיס הפרטי, ויש
כאלה שפיצו את העובדים. אנחנו מאילו המפוצים.
אבל עדיין נשאר אצלו כסף. לא הכל מבזבז עלינו.

אז חג שמח לכולם. תזכרו לא לאכול הרבה סופגניות, זה
מאכל שלא עוזב את הגוף לאורך הרבה זמן. שבוע אינטנסיבי
של 24 שעות ספורט לא תוציא סופגניה אחת מהגוף. נא
שיקלו כל ביס הנכנס לפיכם האם זה שווה.
הרבה שירים ונשיקות עם יקירכם, הזהרו נא על הנרות והשעווה
(על הגוף זה לא נורא על המפה והרצפה זה כן).
בקיצור אני אהיה פה מחר בלילה.
חג שמח.

לפני 17 שנים. 14 בדצמבר 2006 בשעה 22:24

במפגש של שלושה אנשים מבוגרים
בעלי משפחה, לסשן בשעות הצהריים המוקדמות.
המצחיק הוא, זה כמות הפלאפונים שרצים במהלך
הסשן. כל אחד מזה את הצלצול שלו ומי מחפש
אותו. הסשן מופסק והשאר מצווים להשאר בשקט.

שעות הצהריים המוקדמות, הן בדרך כלל, השעות
לתאום בין בני המשפחה להמשך היום (לקיחת ילדים, פיזור לחוגים,
חברים) מי מביא מי מחזיר, מתי ותזכורות של שעות
הפעילויות. זה השעות שגם הילדים עצמם חוזרים
מביה"ס וצריכים דווקא עכשיו לדווח.

(לכי תגידי לילדה כשאת פרוסה באמצע החדר על השטיח, באמצע השעוה שתפתח את החלון ואז הזבוב ייצא)