מרתון על רגליים שבורות

חשבתי, מה לכתוב בפרופיל.

היה כתוב: מחפשת. אך זאת מילה יותר מדי פעילה, אינטנסיבית, מכוונת כזאת... "אני מחפשת".

אז שיניתי ל: אשמח להיפגש עם. אבל נפגשים איפושהו, במקרה, נתקעים אחד בשניה - ברחוב, בבית קפה, בשיחה סביב איזה פוסט מעניין, באוטובוס, הצגה, מסיבה... איפה היום נפגשים אנשים מבוגרים כמעט זקנים במקרה? ואני כמו שבלול, לא יוצאת מהבית ולא נפגשת עם אנשים, אפילו כשיוצאת. ואם נפגשת... לא יודעת... לא שמחה בסוף, נגיד ככה.

עכשיו כתוב: מעוניינת להכיר. 

וזה גם נשמע לא נכון לאוזן שלי... 

להכיר -נו, נכיר. שלום-שלום, נעים מעוד. הנה, ראיתי. הכרתי. אבל המטרה שלי בתהליך הזה, בעצם, לא הכרות אלה יחסים וקשר. זה מתחיל מלהכיר אבל לא מסתיים שם. אני מכירה גברים שמתאימים לתאור שכתבתי אחר כך. אך לא יהיה ביניינו לא יחסים ולא קשר. אז המילה היא לא נכונה לגמרי...

מעוניינת... זה understatement ענקי. אני רוצה, חולמת, מפנטזת, מקווה, כמעת התייאשתי והתאכזבתי למצוא...

האם כותבים לי?

כותבים.

מסוג שנקרא "לחבק ולבכות".

אלה שבטוחים שלכל הנשלטות קוראים כלבה, שפחה וזונה. ככה ההורים קראו אותנו בלידה. פשוט הסתכלו עליינו ומיד הבינו: "נו, תסתכלי, יקירתי, זאת כמובן זונה, רואים עליה". "אהובי, זאת כלבה, 100%, תסתכל על המבט הזה!" אפילו במשרד הפנים אף אחד לא התנגד. וכן, התמונות וסרטונים בעירום אנחנו שולחות תמיד, לכול אחד, בעצם, יחד עם קורות החיים שלנו, ככה נהוג אצל נשלטות בכל העולם. כנראה. וגם באותו קורות החיים אנחנו, הנשלטות, כנראה, רגילות לכתוב בפרק מסוים ("איך אני אוהבת" כמובן) על הכל מהכל, לא חשוב לאיזו משרה מגישים את קורות החיים ועל מה מדובר. בעצם, אנחנו נותנות  מיד לכל אחד ברחוב את כרטיס הביקור שלנו ששם ככה רשום: "איך אני אוהבת"...

כמובן שגם כותבים אלה שלא קוראים את הפרופיל, אלה שבטוחים שגיל זה רק מספר (לא), שמרחק זה לא בעיה (כן), שמציצה היא לא זיון (כן), שזוגיות בדסמית לא קיימת (כן), שנשלטת מתמסרת מיד (לא)... וכולי וכולי... 

כותבים נשואים שמגלים שהם נשואים אחרי התכתבות של שבועות.

כותבים מאונני מקלדת ומבטיחים להפגש ומשקרים יותר מאשר נושמים.

כותבים שולטים שבסוף מתנהגים כמו נשלטים.

כותבים כאלה שצועקים על אהבה ענקים ותשוקה אין סופית כשלא התכתבנו שעה, לא ראינו תמונות, לא הכרנו לא קיים כלום חוץ מכמה אותיות בפרופיל. שבסוף מתברר (מהר מאוד) שאותו הם גם לא קראו. על הבלוג אני כבר לא מדברת. לא בטוחה שהם בכלל קוראים...

כנראה שמשהו בפרופיל שלי מושך רק האלה... 

או בבלוג שלי...

או בגדול - משהו בי...