מרתון על רגליים שבורות

*את לא חייבת להסביר שום דבר לאף אחד על שום דבר*

ולפעמים

קורים דברים

שפשוט אמורים לקרות.

כי זה הטבע שלהם.

לקרות בדיוק ככה.

ולא חשוב

כמה את מנסה לברוח,

כמה את מספרת לעצמך

ולאחרים

שזה לא יקרה

כי ככה וככה ובעיקר פשוט ככה...

כולם מבינים (ואת הראשונה) 

שזה בוודאי יקרה.

וכשזה קורה...

סוף סוף...

אפשר להעמיד פנים ו....

אבל אפשר.

ומותר.

ואין בזה שום בעיה.

ולמי אכפת.

ואם כן, אז שילך להזדיין כבר.

פשוט לשמוח, להנות, לענג ולהגיד תודה ליקום...

כי אם משהו קורה

כמו שהוא קורה

זאת אומרת 

שככה אמור לקרות

מתחילת העולם. 

*כשאת מאושרת ככה, אז ממש לא חשוב אם אחרים לא מבינים בזה כלום*