סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

האור באפלה

אישה סקרנית
לא מחפשת
בעיקר קוראת וקצת כותבת
לפני 3 שבועות. 23 בספטמבר 2024 בשעה 7:02

יקרים ויקרות

אכתוב על שאלות היכרות 

למה להישאב ל ״או או״ ?

אני גם

אני זיקית

אני יכולה להיות הכל

אני יכולה לאהוב הכל

אני בן אדם של יום אבל גם פורחת בלילה

אני בן אדם פיזי אבל גם מנטלי, מה אני בלעדיו? 

אני בן אדם של חורף אבל גם של קיץ, סתיו ואביב

אני אוהבת טיולי טבע אבל גם בטן גב וטיולים עירוניים

אני אוהבת סושי אבל גם את השאר, איזה טעים זה ספגטי עם רוטב שמשפריץ לכל כיוון, לא ככה?

אני מאוד בטוחה בעצמי בדרך כלל אבל לפעמים גם לא.

אני אוהבת להיות מנומסת, אבל לפעמים גם לא. 

אני אוהבת מאוד ללמוד באקדמיה, אבל גם מהחיים למדתי לא מעט. 

אני אוהבת להיות למעלה, אבל גם למטה, גם בצד וואלה גם לבד.

אני אוהבת להיות עדינה, אבל לפעמים גם קצת משוגעת. 

אני אוהבת גם ונילי, כן כן - אני אוהבת גם ונילי.

אם כבר ונילי, אני בן אדם גם של שוקולד וגם של וניל.

״או או״ זה התפשרות בעיניי

אני לא מתפשרת

אני זיקית

אני יכולה להיות הכל 

 

לטוב וגם לרע

זאת אני 

שלכם ושלכן

אור באפלה

לפני 3 שבועות. 21 בספטמבר 2024 בשעה 21:48

אנחנו כבר לא 

לא אנחנו

נותרו בעיקר זכרונות 

זכרונות טובים

טובים מדי

 

כל זכרון הוא פרק בספר שלנו

לכל פרק יש שם

האהוב עלי הוא ׳שיכורים מעונג׳

זוכר?

 

היום ההוא בו התרגשתי לפתוח לך את דלת הכניסה

נכנסת וראית אותי בשמלת סאטן

שמלה שחורה, קטנה ובעלת מחשוף עמוק

משקפי ראייה חתוליות 

אודם אדום על שפתיי 

וקולר העוטף את צווארי

בעיניי הוא התכשיט היפה בעולם

 

אתה אוהב את מה שאתה רואה

תופס את הפנים שלי 

מנשק את שפתיי בפראות מופתית

מוביל אותי לחדר השינה

בבלעדיות מוחלטת 

יודע שאני רק שלך

 

הערצתי אותך

ירדתי על ברכיי 

הבטתי בך מלמטה

והתמסרתי 

זה כל מה שרצית

כל מה שרציתי

היינו אנחנו

שיכורים מעונג

עונג שגופי לעולם לא ישכח 

 

נותרתי עם ספר זכרונות

ערמות של דמיונות

געגוע אינסופי

צמאה למגע

שלך

אור באפלה

 

לפני 7 חודשים. 9 במרץ 2024 בשעה 13:49

סוף שבוע, שעת לילה מאוחרת

יוצאת מהרכב אל הלא נודע

מסיבה פרטית בפעם הראשונה

כבר בכניסה פרצה בתוכי סערת חושים מטריפה

נפתח בפניי עולם חדש לחלוטין

עצרתי לרגע ושאלתי את עצמי: מי אני בתוכו?

 

הסקרנות שזה עתה קמה משנת החורף

דוחפת אותי להשתלב באזורים לא מוכרים

מסתובבת באפלה

מצליפה מבט לכל עבר

מעט מבולבלת

אך ככל שמתקדמת הגוף בוער

 

לאט, בזהירות ובתחתון רטוב

מתגבשת ההבנה שמקומי אינו בצד השולט 

אך איני יכולה להיות מובלת בצייתנות מוחלטת

מי האדון שירצה לאתגר את עצמו עבורי?

העולם הזה כולו שחור או לבן?

 

יש לי הרבה שאלות,

לכן אני בכלוב. 

יש האומרים כלוב של זהב,

אני עדיין לא בטוחה.

 

 

עד כאן

אור באפלה