לפני שנה וקצת הכרנו אמא לביאה ושני גורים קטנים
שנעקרו מביתם בלי לדעת לאן
לפני שנה וקצת מדינה שלמה התאהבה, דאגה וריחמה
על אמא לביאה שעטפה את הגורים בשמיכה וכיסתה את
פניהם מפני הרוע
לפני שנה וקצת מדינה שלמה התאחדה בתקווה לשובה
של אמא לביאה ושני גוריה הקטנים
שירי אריאל וכפיר עשו מה שממשלה שלמה לא הצליחה
לעשות.. לתת תקווה בתוך הכאוס
למדנו להכיר את שירי הלביאה ואת הגורים הקטנים שלה
והיום... היום הם יטמנו באדמה ולא ישובו עוד ויחד איתם
אבדה התיקווה שפרח יפריח את השממה כי הלב לא יכול
עוד להכיל ובכל נשימה יש כאב...
איך אפשר לרצוח נשמות כל כך טהורות ואיך נותנים לזה
לקרות?
שירי... היום חזרת אלינו יחד עם גורייך הקטנים עליהם
הגנת ושמרת אני מאמינה עד הנשימה האחרונה
תדעי שעבורי ועבור מדינה שלמה את תמיד תהיי לביאה!
את אולי נשמת בכאב את הנשימה האחרונה אבל אנחנו
מדינה שלמה עדיין נושמים בכבדות וכאב את לכתך ואת
זכרם של כל הנופלים.
לילה טוב שירי
כפיר
ואריאל
לנצח נזכור
לא נשכח ולא נסלח