|
|
|
כל הפוסטים הכלכליים שמתפרסמים פה הבוקר לא קשורים אלי. לא אני כתבתי אותם ואין לי מושג מי זה.
אני mnd games ולא "mind games".
בפרופיל שלי יש תמונה בשחור לבן.
אין לי כמעט עניין בכלכלה והקשר היחיד שלי כמעט לנושא הוא שאבא שלי כלכלן 😄
אין לי מושג מה קורה פה אבל בהחלט נשלחה הודעה לכלובי בנושא ואני סומכת עליו
בעיניים עצומות שיברר מה קורה.
זהו, יום טוב לכולם :)
"זה שיש בי שני אנשים שונים שלכל אחד מהם זהות שונה זה לא אומר שאני לא נורמלית".
חברה טובה של mind games, לפני מספר דקות.
אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה?
אני מכחישה!
לא אוהבת אנשים שמשנים את התוכניות שלהם כל 2 דקות - כשהתוכניות שלהם נוגעות אלי!
לא אוהבת אנשים שהמשחק שלהם עם הרגש שלי גורם להם להבין דברים לגבי אנשים אחרים!
לא אוהבת אנשים שיוצאים להם כל מיני דברים בלי כוונה - פעם אחר פעם אחר פעם!
יש לי מתאגרף קטן שיושב לו עכשיו באמצע בית החזה ומת לפרק למישהו את הצורה!
לא אוהבת להרגיש ככה!
לא אוהבת שגורמים לי להרגיש ככה!
רוצה שק אגרוף או להצליף במישהו או לקפוץ בכל הכוח או לתופף חזק עד שיתפרקו כל העצבים!
רוצה לשחרר צעקה שאחריה תשרור דממה!
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאהההההההההההההההה!
היום בכותרת של ידיעות הייתה תמונה של חיילי צה"ל נכנסים ללבנון עם לא פחות ולא יותר מאשר לאמות!
ולמי שחשב שלא הבין נכון - כן, כן - לאמות. החיות האלה שדומות לאלפקות, רק שהן לא יורקות. מסתבר שצה"ל משתמש בהן כדי להעביר ציוד ללבנון.
הן יכולות לסחוב עד 60 ק"ג, שקטות ואוכלות פעם ביומיים - כך היה כתוב שם.
ואני חשבתי: אם צה"ל יכול גם אני יכולה! למה שלא אקנה לי לאמה?
גם ככה אין לי כסף למכונית, היא לא צורכת דלק, אפשר להאכיל אותה בעשבים מהפרדס שליד הבית, ואם לא - מקסימום שתגנוב קצת מהאוכל של הכלב (גם ככה הנסיך הקטן מעדיף אוכל של בני אדם ועושה טובה שהוא אוכל את האוכל שלו...), גם נראה לי שלא נותנים דוחות חניה ללאמות!
בקיצור - mind games הולכת לבדוק איפה היא רוכשת לה לאמה ;-)
אני יודעת מה אני רוצה. אני עובדת קשה כדי להשיג את מה שאני רוצה. בולעת הרבה צפרדעים בדרך ולפעמים מגיע איזה צפרדע שאם אנשק אותו יהפוך לנסיך.
לפעמים אני מפחדת שאם אנשק אותו עלול להיות לי טוב. אישה חכמה העירה לי היום על כך שעלול ולא עשוי להיות לי טוב. כשטוב לי אני אמיתית וכשאני אמיתית אני חשופה. רבאק, לפעמים זה מפחיד! הבטחתי לעצמי היום שגם אם אני מפחדת שיהיה לי טוב אני אתמודד. עכשיו הזמן לבחון את זה.
אתמול בערב הייתי בחברתן של מספר נשים יקרות ועלו לי כמה מחשבות.
חשבתי על היכולת שלי לספר לאנשים שאני בדס"מית ועל המחירים שאני משלמת כתוצאה מהיכולת או אי היכולת לספר על כך. החברות שלי יודעות וקיבלו את זה בצורה מקסימה ומפרגנת. אחותי יודעת והוזהרה לא לספר לאף אחד אחר מהמשפחה אחרת אני מצליפה בה :). חברות קרובות מהעבודה יודעות. יש מקום שאני מתנדבת בו והנשים שישבתי איתן אתמול הן משם. דיברנו על הציפייה שמשדרים לנו שם ליישר קו לפי מדיניות מאוד מסוימת. זה מקום שעולם התוכן שלו עוסק בפמיניזם ובשליטה ויש לי קושי עצום לספר שם על החלק הזה שבי כי אני יודעות שחלק מהשומעות יגיבו בהרמת גבה ואין לי כוח להרמות גבה. אני יודעת שיהיו שם גם תגובות מפרגנות אבל אני חושבת שאני עדין מפחדת מאיך שיראה אותי החלק המרים גבה ומה זה יעשה למקום, למעמד, לתחושה האישית שלי ולהתפתחות שלי שם. אז בינתיים אני לא מספרת וקשה לי עם זה מאוד. הקושי הוא קושי כפול מכיוון שאני מאוד מפחדת לספר שם וגם מאוד קשה לי שאני לא יכולה לשתף שם בחלק מהותי מחיי.
אתמול דיברנו גם על טוטאליות. דיברנו על ההתמסרות שלנו לפעילות במקום הזה ועל כך שככל שאת יותר מתמסרת ויותר טוטאלית כך יותר קשה לך לקחת צעד ולהתסכל מהצד על הסיטואציה שבה את נמצאת, לראות האם זה מתאים לי או לא, מה מתאים ומה לא, מה אני רוצה לשנות ואיך. חשבתי על הטוטאליות בעולם שלנו והאם זה משפיע על היכולת לראות את הסיטואציה שבה אני נמצאת בעין בוחנת. בינתיים חושבת על זה, תוהה ואשמח לשמוע דעות.
בזמן האחרון אין לי מנוחה.
כלפי חוץ אני נראית שמחה
אבל בפנים יש בי בערה.
בוערת בי לבה מתחת לעור,
זורמת לה בנימים, בורידים, בעורקים,
תוססת לה ורותחת
ולא מפסיקה לגעוש.
אני רוצה כמה שינויים.
אחד מהם יקרה בקרוב,
על השני אני עובדת,
אבל כבר לא יכולה לחכות
ומרגישה שקשה לי להכיל את עצמי.
הפרופיל שלי מלא דרישות.
אני מלאה דרישות.
נראה שאני יודעת בדיוק מה אני רוצה.
האמת?
אין לי הרבה ניסיון ואני יודעת בדיוק מה אני לא רוצה.
אני חושבת שבגלל שאין לי הרבה ניסיון יש בי פחד מסוים וכל הלאווים הללו מייצגים הרבה פחדים. אני רוצה לוותר על השליטה אבל מאוד קשה לי. אני רוצה להתמסר, לתת את כולי אבל אתן את כולי רק למי שראוי לי ושנינו נצטרך להוכיח שאנחנו ראויים אחד לשני. אני מאוד בשליטה בחיי היום יום ומאוד רוצה לוותר על השליטה כשאני איתך, להבין איך זה מרגיש לתת לך את המושכות, להיות חסרת אונים ונתונה למרותך. אני מיאוד רוצה את כל זה אבל כשאני חושבת על הסיטואציה הזו אני גם חוששת מפני שאני לא יודעת איך זה יהיה.
אני רוצה מישהו שלא מפחד מכל ההגנות, שרוצה לצעוד איתי במסע המאוד אינטימי הזה ולפרק אותן אחת אחת. אחד שמבין שדובי לא לא הוא בסך הכל דובי חמוד וקצת פחדן ואם יקבל תחושת ביטחון והגנה יהפוך לדובון פנדה מקסים (אני אוהבת דובי פנדה :). אחד שמסוגל להתמודד עם סאבית קצת מרדנית מתוך הבנה שאני מורדת כשאני מפחדת. אני צריכה אותך, שתגרום לי לרצות להתמסר לך בגלל מי שאתה, בגלל המבט והחום בעיניך, בגלל תחושת הביטחון שאתה מקרין ללא מילים. צריכה שתדע להיות רשת הביטחון שלי ולנסוך בי אמון שלא משנה מה יקרה אתה תמיד פה איתי, עם יד על הדופק שלי, נותן לי את הזמן שאני זקוקה לו.
לפעמים אני כזאת פחדנית. וביישנית. השילוב הזה הוא שילוב קטלני ומסוכן.
מסוכן בשבילי.
לפעמים אני מכירה מישהו שאני יודעת שמוצא חן בעיני ואני רוצה אותו. רוב הסיכויים הם שלא אעשה עם זה כלום. רוב הסיכויים הם שאם הוא לא ייזום אני לא אזום גם כן.
יש לי פחד מדחייה. אני חושבת שמרוב הפחד אני מעדיפה לא לדעת מה יקרה אם אנסה מאשר לנסות ומקסימום לספוג דחייה. אני יודעת שאם אדחה זה יעשה לי טיפונת רע ויעבור אבל די, נמאס לי כבר. לא רוצה טיפונת רע. מה שקורה הוא שאם אני לא יודעת שאני הטעם שלו אני פשוט לא עושה כלום. אני יודעת שאני עלולה להפסיד אבל כל כך קשה לי לקפוץ למים ולנסות כי אני פשוט מפחדת לטבוע! אני מפחדת להרגיש מטומטמת שניסיתי ונכשלתי.
דיברתי היום עם מישהי שעודדה אותי לנסות. כל הזמן חשבתי לעצמי -
לא לא לא! רק לא לנסות!
האמ...אולי קצת?
לא!!!
אבל אולי יצליח...
ואולי לא.
בסוף הבטחתי לה שאחשוב על זה. נראה לי שזו כבר התקדמות, לא?
אני יודעת להיות אסרטיבית. אלוהים, כמה שאני יודעת להיות אסרטיבית. לפעמים אני חושבת שאני אסרטיבית מדי... אז למה לפעמים כשאני מדברת עם אדם חדש שמכירה ומאוד רוצה שהקשר איתו ימשך אני מוצאת את עצמי פתאום קצת מעגלת פינות ומתאימה קצת יותר את דעותיי לדעותיו. ברור שאני לא מוחקת את עצמי לחלוטין, וגם לא קרוב לכך, אבל לפעמים אני מוצאת את עצמי משמיטה פתית מידע שלא כל כך מתאים לשיחה כרגע רק כדי שהשיחה תמשך ונתקדם הלאה. מתחיל איזה שהוא תהליך של ביטול עצמי, התכווצות שלך חלקים מהאני שלי. תמיד כשאני עושה את זה ברור לי שפתית המידע הזה ימצא את דרכו לאותו אדם מאוחר יותר אבל כל פעם, כל פעם שאני משמיטה פרט קטן אני מוצאת את עצמי חושבת - למה? סליחה, גברת, מה קרה פה עכשיו שנעלמה האסרטיביות שלך והרגשת צורך לבטל חלק מהותי יותר או פחות ממך מולו?
