אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מגרש משחקים

לפני 18 שנים. 23 במאי 2006 בשעה 20:43

חיי מורכבים מהרבה עולמות שונים. חלקים משיקים אחד לשני, חלקם מקבילים, חלקם מתערבבים אחד עם השני במידה זו או אחרת. אחד העולמות החשובים בחיי הוא סיוע לנפגעות תקיפה מינית. כבר שנתיים וחצי שאני בעולם הזה והוא משפיע על כל חיי. מרוב ידע, סטטיסטיקות, סיפורים של נפגעות ועוד אני מרגישה שאבד בי חלק מהתום שהיה בי לפני כן. אני מאוד ערנית לכל נושא התקיפה המינית, אולי אפילו ערנית מדי לפעמים, מסוגלת לראות סימנים מסוימים ולשייך אותם מוקדם מדי לתקיפה מינית ומלמדת את עצמי לחכות רגע כי אולי אני טועה. מפרשת את כל עולמי לפי העולם הזה. רגישה מאוד לדעות והתבטאויות של סביבתי כלפי נשים בכלל ונפגעות בפרט. זה משפיע על חיי באופן כללי ובפרט על בחירת בני זוג, על יחסי עם גברים, על הדייטים שלי, על האינטימיות שלי וחיי המין שלי.
עולם נוסף שממנו מורכבים חיי הוא הבדס"מ. כשהתחלתי לעסוק בכך עסקתי רבות בקו הדק שמפריד בין בדס"מ לבין תקיפה מינית, בין פנטזיית אונס ובין אונס ממש. אני עדין מוצאת את עצמי נסגרת מיידית בפני תחומים מסוימים בבדס"מ מפני שהם קרובים מדי לתקיפה מינית. עדין מוצאת את עצמי תוהה לגבי הדואליות שבין מתן שליטה ולקיחת שליטה במודע, בהסכמה ומרצון לבין לקיחת שליטה בכוח ללא הסכמה. אני יודעת שפנטזיית אונס יכולה להיות דבר מדהים אך מפחדת מאוד מהמחשבה, שלא לדבר על יישומה, מפני שאני מכירה יותר מדי סיפורים של נשים שנאנסו ומפחדת שהדבר יהווה טריגר ליותר מדי סיפורים שיהיה לי קשה מדי להכילם ולהתמודד עימם.
היום השתתפתי בפגישה עם מתנדבות אחרות במרכז הסיוע. דיברנו על ההשפעה של המרכז על חיינו ואני מצאתי את עצמי יושבת וחושבת שאני עסוקה עכשיו בהשפעה של התקיפה המינית על חיי, בקורבנות המשנית שלי ובהמשך הערב אני אמורה לצאת לדנג'ן עם חברה. אני אמורה עוד מעט להיות במקום שעוסק בשליטה, בארוטיקה, באינטימיות ובמיניות ואני לא מבינה איך אני עושה לעצמי סוויץ' בראש כדי שאוכל להפריד בין שני העולמות ולהנות מהבילוי. אני יודעת שהמחשבה הזו מלווה אותי גם בזמנים אחרים - אחרי קריאת כתבה על תקיפה מינית, אחרי שיחת טלפון עם חברה שגם מתנדבת במרכז, אחרי משמרת בקו. בכל פעם כזו אני חושבת שאני צריכה ללמוד לעבור מעולם אחד למשנהו בצורה שתאפשר לי לשמור על שני העולמות. זהו תהליך שהתחיל בעבר הקרוב ולבטח ימשך עוד לא מעט זמן. התהליך לא קל מבחינה רגשית אבל מי בכלל הבטיח לי שהולך להיות לי קל?
דבר אחד אני יודעת - זהו תהליך חשוב עבורי מפני ששני העולמות הללו חשובים לי, שניהם תורמים לי, אני נמצאת בשניהם מרצון ועם תשוקה עזה ואהבה גדולה לשני העולמות ואני לא מתכוונת לוותר על אף אחד מהם למרות הקושי הכרוך בכל אחד מהם.

לפני 18 שנים. 21 במאי 2006 בשעה 15:08

אני: תשמע משהו, תליתי עכשיו כביסה. השתמשתי בכל האטבים ועל מה אני חושבת? חבל, לא נשארו אטבים בשבילי 😒
הוא: באמת חבל.
אני: והיום ראיתי משהו שהזכיר לי אותך.
הוא: מה?
אני: מלונה <מתאפקת שלא לצחוק>. תשמע, זה מתחיל להיות מוזר... אני רואה כלבים וחושבת שיש להם קולר יפה, רואה אטבים וחושבת על הפטמות שלי...
הוא: את ממש כלבה בהתהוות!
אני: ממש.
הוא: ואת יודעת משהו?
אני: מה?
הוא: אין דרך חזרה!
אני: אתה יודע מה? אני שמחה שאין דרך חזרה :)

לפני 18 שנים. 19 במאי 2006 בשעה 21:29

חצי ערה, חצי מנומנמת. ישנתי 3 שעות בלילה ולא מזמן קמתי משינה של 4 וחצי שעות אחרי כל ענייני יום שישי. הכל שקט פה, מרגישה כאילו שטה על ענן. עדין לא מספיק מחוברת לעולם אבל החושים הספיקו להתחיל להתעורר.
אני רוצה אותך פה! שתבוא עכשיו, תשב מאחוריי כשהגב שלי צמוד לחזה שלך ותחבק. רוצה לשתוק איתך ביחד. פשוט להיות איתך, לנשום אותך ולהמשיך להרגיש חצי מנומנמת, חצי ערה.

לפני 18 שנים. 18 במאי 2006 בשעה 16:35

אתה לי ארץ / יורם טהרלב

אני פוסעת חרש בשביליך
אני נוגעת בעשבי הזמן,
אני לומדת את כל משעוליך
חונה ליד כל מעין.

אני הולכת במסע אליך
האדמה עיקשת וצרובה,
אני לאט פורחת בין סלעיך
כמו איילה תועה בערבה.

אני יודעת עוד רבה הדרך
אבל אלך בה עד יכלה כוחי.
אתה לי ארץ אבודה לנצח
אך שורשיך כבר בתוך תוכי.

תן לי זמן, הושט לי יד,
עד נגלה ביחד את הארץ.
אני יודעת עוד רבה הדרך,
אך שורשיך כבר בתוך תוכי.

אני מוצאת במסתרי החורש
פינות בן לא דרכה עוד אהבה
ובצילן אפול מוכת סחרחורת,
הזאת הארץ הטובה?

אני יודעת עד ימי יתמו
לא, לא אבואה עד עמקי ליבך,
אך מה יפה הדרך בה השארתי
את פסיעותי שלי על אדמתך.

אני יודעת עוד רבה הדרך
אבל אלך בה עד יכלה כוחי.
אתה לי ארץ אבודה לנצח
אך שורשיך כבר בתוך תוכי.




אני מאוד אוהבת את השיר הזה. תמיד אהבתי אותו ותמיד הוא
דיבר אלי ועכשיו אני מרגישה שהוא מדבר אלי אפילו יותר מתמיד.
מרגישה בזמן האחרון שאני במסע. אני צועדת בדרך מופלאה,
קוראת, רואה, מסתקרנת, מציצה.
מציצה לאתרים, מציצה לעולמות אחרים,
מציצה לתוך עצמי ולתוך עולמם של אנשים שנותנים לי הצצה
חטופה או עמוקה לעולמם.
מסתכלת עמוק לתוך עצמי, משוחחת עם אחרים על מה שעובר
עלי ומשתדלת לא להיבהל.
למדתי בזמן האחרון שלפעמים כשאני נתקלת בדברים שחדשים
לי, שעד היום הייתי פוסלת מיד, אני מעדיפה לקחת קצת זמן
לחשוב על הדברים, אולי להתחבט עם אנשים אחרים ולשמוע עוד
שעות ולפעמים הדברים נראים לי אחרת ואני מקבלת אותם, אם
קבלה מלאה ואם חלקית.
אני נמצאת היום במקום אחר וברור לי שעוד זמן מה אהיה במקום
שונה לגמרי. אני נהנית מהמסע, מהנוף, מההליכה, מהדרך,
מהאנשים שאני פוגשת בדרך וממה שהם עושים לי, ממה שאני
עושה להם.
וטוב לי. פשוט טוב לי ואני נהנית מכל רגע 😄

לפני 18 שנים. 13 במאי 2006 בשעה 21:23

אני רוצה להיות הכלבה שלך.
רוצה לבוא אליך,
אתה תחייך אלי,
תציע לי לשתות,
תיתן לי קערה עם מים
ואני אלקק את המים ואתענג עליהם.
תשים לי קולר,
תקשור לי את הרצועה
ותוליך אותי אחריך בבית
על ארבע.
הולכת אחריך,
מסתכלת עליך בהערצה.
תיקח באט פלאג, כמו שראינו אתמול,
תכניס אותו לתוכי לאט לאט
וכשכולו בפנים יציץ מתוכי זנב קטן
ואני אסתובב עם ישבני אליך
ואקשש בזנב כי אני הכלבה המאושרת שלך.
תנבחי, כלבה!
ואני אנבח לקראתך, אדוני היקר 😄
תושיב אותי על ארבע בין רגלייך ואני ארחרח אותן תחילה
ואז אלקק אותן מלמטה ללמעלה.
אלקק את כולך עד שאגיע לאיברך,
ארחרח גם אותו,
אקח שאיפה עמוקה מהריח הנפלא שלך.
אתה תאמר לי - כלבונת, תטפלי בי מיד!
אוחחח, אני אוהבת שאתה קורא לי כלבונת 😄
וכמו כלבה ממושמעת אקח אותך לפי,
אלקק אותך,
אמצוץ,
אשאב אותך אלי,
את איברו של אדוני,
עד שתהיה על סף גמירה.
אז תצא ממני,
תחזיק אותו ביד אחת
וביד השניה תאחוז בסנטרי,
תלטף את פני,
תאמר לי שאני כלבה טובה
ומגיע לי פרס
ואז תגמור על פני.
זוכר מה אמרת לי אתמול?
שאתה רוצה לגמור על פני
ואז ללקק את כולך ממני
ולנשק אותי, שאטעם אותך?
בדיוק ככה הכלבה שלך רוצה!

לפני 18 שנים. 11 במאי 2006 בשעה 21:38

אם הייתי שואל אותי לפני כמה ימים האם נראה לי שאצליח בשלב כה מוקדם לקרוא למישהו "אדוני" ושזה ירגיש לי טבעי הייתי אומרת לך שאני עדין לא מוכנה. אם היית מבקש ממני להתרפס בפני האדון שלי הייתי עונה לך שיש זמן. שקשה לי עם זה מפני שאני עדין לא מרגישה שאני מתחברת לזה כמו שצריך.

אחרי זמן כל כך קצר איתך קראתי לך אתמול "אדוני" 😄
עשיתי זאת מיוזמתי וכל כך נהניתי להוסיף את המילה הזו בסוף כל משפט.
כל פעם שקראתי לך כך חייכתי. חייכתי בחוץ וגם בפנים, בעמקי נשמתי.
בכל מעודי רציתי לקרוא לך כך והתענגתי על הצליל של המילה.
בשלב מסויים שמתי לב שאני קוראת לך כך בשיא הטבעיות, מרצוני, מיוזמתי,
בלי שבכלל ביקשת. הגילוי הזה גרם לי אושר גדול וסיפוק רב.

אחרי ששוחחנו אתמול לתוך הלילה ואיחלת לי לילה טוב הנחתי את הטלפון
והרגשתי שאני מרחפת מרוב אושר. פשוט הייתי על ענן שכולו טוב וחשתי
שגיליתי משהו חדש על עצמי, עליך, עלינו. היית מרוצה ממני, גאה בי ושמחתי
כל כך. אדוני גאה בי 😄 הרגשתי שאתה עושה לי כל כך טוב שאני פשוט רוצה
לנשק את כפות רגליך. ושוב - הלם! אם הייתי שואל אותי אתמול בבוקר אם
נראה לי שאנשק את כפות רגליו של מישהו הייתי עונה שכמובן שלא, אבל אחרי
שיחתנו זה נראה לי הדבר הכי נכון לעשות. זה היה הדבר הכי טבעי בעיני,
הכי מרגש, שהכי מוקיר אותך.

אתמול גיליתי דברים חדשים על עצמי ואהבתי את הגילויים.

תודה לך, אדוני, שבזכותך אני מגלה עולם נפלא ולומדת עוד על עצמי,
מתפתחת בזכותך כל הזמן.

לפני 18 שנים. 7 במאי 2006 בשעה 19:55

הוא : אז איפה נפגשים?
אני: יום שלישי ב20:00 בבית קפה X?
הוא: לא נפגשים בבית קפה.
אני: אהמ...כן 😄
הוא: סליחה, מי מבינינו הדומיננטי???
אני: אנחנו נפגשים בבית קפה.
הוא: לא נראה לי...
אני: למה לא? אתה מתקמצן על כוס קפה?
הוא: כי אני רוצה משהו קצת מיוחד.
אני: מה זה מיוחד?
הוא: טוב, נחשוב על זה...אפשר להביא את הקפה מהבית?
אני: מה נראה לך?
הוא: אפשר להביא קפה לאיזה שולחן וחצי ולקרוא לזה בית קפה...
אני: אפשר ללכת לX ולקרוא לזה בית קפה 😄
הוא: אפשר לY.
אני: אני מבינה, אתה מנסה לגלות שרידים אחרונים של דומיננטיות 😄
הוא: תני לי...בבקשה...

שתיקה

הוא: שונא להיכנע...אבל אני אכנע...בסוף אני אכנע לך.
אני: זה ידוע 😄 באמת מי הדומיננטי כאן? 😄
הוא: אני כבר רואה אותי יושב על ארבע על ברכייך,ישבני חוטף ממך...
אני: אתה ממהר מדי 😄
הוא: אם כבר נכנעתי אז עד הסוף...

לפני 18 שנים. 5 במאי 2006 בשעה 22:20

להניח את הראש על הבירכיים שלך
לעצום עיניים
לנשום עמוק
לא לחשוב על כלום.
שתלטף את פניי
את שיערי
להתמכר למגע
ולריח שלך
ופשוט להיות שם.

לפני 18 שנים. 5 במאי 2006 בשעה 6:19

רק התעוררה וכבר נכנסת לי לחדר.
למה זה ככה?
ולמה ההוא ככה?
ולמה את ככה?
ואני חושבת ש...?
ולמה את לא...?
אולי תעשי...?
את לא עושה כלום עם החדר הזה, תראי איך הוא נראה!
(הוא נראה טוב, לטעמי)
אולי במקום להקדיש זמן לחברות תקדישי זמן לחדר?
(אולי לא?)
ועוד המון למה ואולי וכל מיני עצות והמון ביקורת...

רררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר!
אולי תשתקי???

לפעמים היא יכולה תוך 2 דקות להוציא אותי משלוותי.
שונאת שהיא מגיעה / מתעוררת עצבנית ומוציאה את כל העצבים
על בני הבית ואז אני, שהייתי שלווה 2 דקות קודם, נהיית כמו פקעת
עצבים ומרגישה את הכל גועש בפנים!
שונאת את זה!!!
ואני בקושי מתשמשת במילה שונאת כי זו מילה מאוד חזקה בעיני...

אוף!!!
:(

לפני 18 שנים. 5 במאי 2006 בשעה 6:14

עד אלייך / רון רוזנפלד ואלי ניסן


מאז אני ואת
כמו דגים ברשת
שוחים לאט
ומפתחים גם אהבה
וכשברחת, אני נמרח
בוכה בקצב
מושפל וצף ומבקש לי יבשה

את תמיד תהיי מלכה
ואני העבד
את אחת ויחידה
מה שתאמרי פקודה
גם אשכב על אבן
אהיה לך אדמה

עד אלייך לא נוח לי לבוא
עד אלייך רחוק מדי
עד אלייך לא נוח לי לבוא
עד אלייך

את לא רואה ממרחק של מטר
כיצד אני מקפץ בלי הבחנה
כל נגיעה הכי קטנה
את עושה לי חשק
היכן אני שבגללך אני בלי בלי הכרה

היי לי למלכה
ואני העבד
את אחת ויחידה
מה שתאמרי פקודה
גם אשכב על אבן
אהיה לך אדמה

עד אלייך...

כך אני שוחה לאט
יורד על הברכיים
מתחנן רק תני עוד מבט
אם תלכי לא תדעי
בואי איתי למים
שם אפשר לחיות לאט
בואי איתי

היא גרה ברמת אביב בדירה שכורה
היא גרה אביב
היא גרה בדירה שכורה ברמת אביב
היא גרה בדירה שכורה
היא גרה בדירה שכורה ברמת אביב
היא גרה בדירה שכורה

עד אלייך...