נשמתך נחבאה בחשיכה, אף קרן אור
לא חדרה אותה, לא צלחה לגעת בך שם עמוק בפנים.. לחשוף את עצמך האמיתית.
לא ראית עתיד מלבד ייאוש ותסכול בעולם המסיכות..
לא חשת שום שמחה,
שום דבר מלבד קרירות הסביבה הנכרית מסגרות של אטימות לבבית...
כך נחבאת לעין, מעמידה פנים,
אף אחד לא יכול לשמוע להבין
לשמוע את זעקתך עמוק שם בפנים..
כך כשאת על הסף מעבר לקצה, כשהמשקל כבד מנשוא, נגעתי בך הנסתי את החשיכה ולקחתי אותך בין רגליי.
שיכנעתי אותך לצאת לאור להניס האפילה מליבך ומחשבותייך אני מוליכך וממקדך..
אט אט.. את את..
מרעיף צחוק, ריגוש וחיים,
מזין את נשמתך בחום, חיממתי אותך, עד לשד העצמי הפנימי שלך.. חופר בתבונה את מאווייך וייצרייך כורה אותם כיהלומי תשוקה.. יהלומי הדמים.. .
מעודד אותך לחקור ולראות כמה גבוה את יכולה לעוף, אבל תמיד משאיר אותך קשורה, כך שמעולם לא תלכי לאיבוד בשמיים.
עוטף אותך בין זרועותיי, ממלא את כמיהתך לרדת על הברכיים.
עונד בך פיסת מתכת כתזכורת, כמו חותם של הנאה.
מנטליות זה כל הסיפור.. כל כך עוצמתית, כל כך יפה וכל כך שלמה.