לפני 3 חודשים. 3 בינואר 2025 בשעה 10:35
אז הנה תם ונשלם לו חופש חנוכה.
זה השבוע היחיד בשנה שמוקדש לי. הילדים בקייטנות ואני כמזכירת בית ספר נמצאת בחופש.
בשנה שעברה, שהייתה השנה הראשונה לפלא, הייתי חולה רוב השבוע ובבקרת נזקים בחלקו השני.
החופש הזה התחיל כבר בשלישי שעבר ביום כיף מטעם העבודה שבאמת היה ממש כיף והמשיך ביציאה עם הנוכחי בערב לבר שאט אט מקבל את התואר "הבר הקבוע שלנו". ברביעי בעיקר השתדלתי לנקות כי ידעתי שבחמישי לא יהיה לי זמן ובשישי קבענו שיבוא אלי.
בחמישי הייתה איזו פגישה שחיכיתי לה וניסיתי לטפל בעוד כמה דברים בבית ובערב יצאתי ללוציפר שהיה אגדההה אבל אין מה לעשות, מסיבות כריסמס תמיד פחות עמוסות בגלל כל הריבוי אירועים, אז מאחר ונגמר קצת מוקדם מהרגיל, בדיוק שיצאתי לכיוון הבית חבר עבר שם ושאל אם אני רוצה להצטרף לדאנג'ן, מה נסגר לי את הפינה לאותו לילה בחיוך.
את השישי שרדתי בקושי אבל כשהגיע הערב התמלאתי באנרגיה לקראתו. הוא הגיע אוחז בזר פרחים ואני התרגשתי מהמחווה. זה קיטצ' ועתיק וכבר לא עושים את זה היום, מה שגרם לזה להיות כל כך מושלם ואתנטי.
נכנסנו לחדר, מתחמקים בזהירות מהדלת של חדר הילדים, ואני נכנסתי למקלחת בזמן שהוא המתין בחוץ. כשיצאתי הוא היה לבוש בבגדי בית והבגדים שלו היו מונחים מקופלים על שידת האיפור שלי ובראש הערמה נחה מברשת שיניים. זה היה הרגע שהבנתי שאנחנו הולכים לישון יחד בפעם הראשונה. זה הלחיץ אותי לרגע, אבל יש בו משהו כל כך טבעי לי שהחלטתי לזרום עם הסיטואציה, שהייתה אגב נפלאה, ואפילו הספקנו לסקס בוקר לפני שהברחנו אותו מאחורי גבם של הילדים.
שבת עברה במנוחה עם הילדים ובראשון .. האמת שלא זוכרת מה עשיתי בראשון 😅
בשני נסעתי עם אמא ואחי לחתום על איזה מסמך משפטי בנוגע לעסקה ארוכת שנים שעתידה להגיע לסיומה בקרוב, אמנם לא בילוי אך בהחלט היה מאורע משמח.
בערב התארחתי להדלקת נרות עם הילדים אצל זוג חברים מיוחד בקרית אתא, היה ממש נהדר וגם אני וגם הילדים נורא נהננו.
בשלישי היה את היום כיף מהפוסט הקודם שהמשיך למסיבת סילבסטר בדאנג'ן שהייתה מלאת אירועים, ביניהם הסשן הראשון שלי ושלו, הפעם הראשונה שהוא ראה אותי מסשנת בחורה (ונהנה מכל רגע 😁) וגם הופעה עם מיסטרס קימברלי האהובה והנערצת.
היה רגע בהופעה שהיה קצת גדול עלי והוא קלט את הסיטואציה והיה לו קשה, אבל מיסטרס קימברלי שמה לב תוך שנייה והעניין סודר.
ביציאה מהמסיבה עמדתי מבושמת עד מאוד ונשענתי על הרכב שלו. "אתה יודע...אני יודעת שזה הורמונלי כי זה התחלה וזה..אבל..אני קצת מאוהבת בך.."
הוא חייך "את יודעת משהו..גם אני קצת מאוהב בך.."
נסענו לכיוון הבית ועברנו דרך מחסומים משטרתיים בכמות הזויה ואני קצת נעלבתי על זה שהם לא רואים בנו פוטנציאל של בליינים מופרעים. סיימתי להתמרמר ואז נרדמתי עד שהגענו הביתה.
נכנסנו למקלחת משותפת וסקסית שבסופה התכופפתי על הכיור וממש ביקשתי ממנו להיכנס..זה היה אחד האירועים החושניים שחוויתי ...מממ..אי פעם
קמתי בבהלה אחרי בערך 3 שעות באיחור לפיזורים של הילדים. בקושי רב הצלחתי לפזר בזמן ולהגיע לפסיכולוגית.
כשחזרתי הביתה, לשמחתי הרבה, הוא עוד היה ואני התנמנמתי עליו קצת. עשינו בעיקר כלום עד שהגיעה כבר שעת צהריים והלכנו לאכול ובזה הסתיים הסגירת-פתיחת שנה המושלמות 😍
ומשם הכל התחיל להדרדר 😅
הקו אשראי הזמני שהבנק הקצה לחריגה שלי חודש שעבר היה ממש זמני מסתבר ונפל כך שכמעט כל המשכורת נבלעה ברגע. העברתי כסף על חודשיים לועד הבית שכבר הצמידו לי סכין (מטאפורי) לגרון.
הייאוש הוליד תסכול חוסר סבלנות לילדים. בחמישי תכננתי צילומים עם הצלם גיל אוריאל אחרי שניסינו לתאם כבר כמה חודשים. כשקבעתי זו נשמעה תכנית נהדרת אבל רציתי רק להתחפר מתחת לשמיכה.
נסעתי בכל זאת ממחשבה שזה יעודד אותי.
מצד אחד כל הסשן נהניתי, גיל מדהים ועושה עבודה נהדרת, מקצוען שאין כמותו ואדם נעים וחברי.
אבל שמתי את עצמי בלחץ שוב ועוד ביום האחרון של החופש שבדיעבד היה עדיף שהייתי משאירה לאיפוס.
בדרך חזרה ניסיתי לתדלק ולא הבנתי למה האשראי (דיירקט) לא עובר. הורדה ששכחתי ממנה חיסלה את שארית המשכורת לחודש זה. מצאתי 27.5 ש''ח בעודף וניגשתי למוכרן הבושת פנים ושקר למרות שהוא לא שאל "סליחה, פשוט שכחתי את הארנק בבית איזה קטע"
זה הספיק לי בדיוק עד הבית לנסיעה מתוחה של שעה וחצי שבה ראיתי את המחוג מתקרב אט אט אל האדום.
ולא רק זה
פתאום הבנתי
שגיל עבד כל כך קשה ואני אאלץ להתמודד עם לראות את עצמי כפי שאני - בלי זוית שאני בחרתי, בלי פילטר מחמיא, בלי חלקי גוף שחתוכים מהתמונה ומסתירים את הגודל האמיתי...
ואין דבר יותר מפחיד מזה. לראות אותי. עם הפרופיל שאני לא אוהבת והקימורים המוגזמים שאני נלחמת בהם מלחמת התשה כבר שנים.
ודווקא מחופש שהרגיש רובו כמו חלום יצאתי בתחושה ריקה, מרוקנת ומפוחדת שלא יודעת מה יהיה מחר.
