שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

מִיוֹמָנָהּ שֶׁל בֵּטָא

בין יצר לרוח
בין תשוקה לערכים
בין שליטה לשחרור
בין שאלות לתשובות
מחפשת איזון.
לפני כחצי שנה. יום ראשון, 10 באוגוסט 2025 בשעה 16:44

הוא:

אני בתקופה בלי פניות לקחת אחריות על מישהי...

*** 

כל הסיפור משמעותי מאוד אצלך, ואצלי פחות משמעותי.

אוהב אותך מאוד מאוד, שתדעי. רוצה שיהיה לך טוב.

יודע שאת יודעת מה טוב ונכון לך, ומצד שני חושש לפגוע בך. חושש שתרגישי אחרת בעוד זמן.

***

האמת שאני בהתלבטות קצת, כי החשש להיקשר הוא משמעותי, כי זה ממש נעים וטוב איתך. ומה אם שוב אהיה הגבר הזה שנעלם פתאום? למה לעשות לך את זה?

*** 

היו פעמים השבוע שרציתי להזמין אותך לאיזה מסאז' מפנק וטוב או לעזרה בארגון הבית ואז זה זרק אותי לסרטים שאני אשכרה מנצל, בלי שום תמורה.

*** 

 

אני:

מרגיש לי אינטנסיבי ומלחיץ.

*** 

מרגישה שאני חוטאת ושאני לא צריכה להתגרות בגורל. שלא יענישו משמיים.

***

תמיד נעה בין לרצות הכל, ללכת עד הסוף לבין לא לרצות כלום ולחזור להיות ילדה טובה ירושלים, שומרת נגיעה.

*** 

מה המטרה של כל זה? אם אין לזה עתיד, למה אני בכלל נכנסת לזה?

*** 

בגלל כל החששות והספקות אני מרגישה לפעמים קצת מנותקת רגשית. חסומה. לא רוצה להיפגע.

*** 

זה מאוד משמעותי לי. קשר ראשון. קשר שליטה ראשון. קשר מיני ראשון. ואני יודעת שזה לא משמעותי לך באותו אופן.

אני רוצה להרגיש משמעותית יותר.

 

מחד

לפני כחצי שנה. יום ראשון, 10 באוגוסט 2025 בשעה 16:40

תרדי על הברכיים ותתקשרי.

***

שלחי לי תמונה שלך בחזייה. כזאת שרואים יפה יפה את הציצים שלך. I like them.

***

מה את מעדיפה? משימת כתיבה או תמונה?

...

לא ענית, אז זה יהיה שניהם.

***

אהבתי מאוד את התמונה שלך בשישי. השדיים היו מושלמות, ארוזות יפה, כאילו ממתינות רק לפנק.

והחיוך שלך קרן.

*** 

התיאור שלך יפה. וכמעט מתרחש כאן עכשיו. אני יושב עם אנשים שלא מבינים למה פתאום כל-כך חם לי.

*** 

היום בלילה אני רוצה שתגעי בעצמך. ותגמרי.

*** 

תתקשרי.

- אני עייפה מדי.

אוחח. מדליקה אותי יותר. 

בא לי אותך פתאום כחפץ עייף. פשוט עושה מה שאומרים לה.

***

חוזר מהעבודה אחרי יום ארוך ולמה את לא כאן, ממתינה לי על הברכיים בעיניים קשורות? למה המציאות לא בנויה כך שאת פנויה בכל רגע להגיע לכאן בהתראה של דקה? 

***

בא לי אותך כאן. עכשיו. על הספה.

*** 

הבטחת שיש לך סף כאב גבוה.

- אני מקווה. שלא נתבדה שנינו.

*** 

אני רוצה תמונה שלך כשאת לבושה לכבוד שבת. ועוד אחת קצת פחות לבושה.

*** 

התמונה הכי יפה שאי פעם שלחת לי. כמה שאת מוארת.

*** 

כדאי שתתחילי להכין את התחת. את תתני לי את כולך.

***

במפגש הבא נתחיל להכין את התחת שלך.

*** 

כשאנחנו מדברים אני נזכר בכניעות שלך. רף החרמנות עלה כשנזכרתי בך גוהרת מעליי ומעניקה לי את השדיים שלך, את הגוף האלוהי שלך.

*** 

בא לך לקפוץ להגיד שלום?

- לא יכולה. צריכה לכתוב תעודות.

פשוט פ***נג תבואי. אני רוצה אותך כאן הערב, לא משנה באיזו שעה.

תתפשטי ותכתבי עם שפתון על השדיים שלך 

"אצלך הערב".

 

מאידך

לפני כחצי שנה. יום ראשון, 10 באוגוסט 2025 בשעה 13:19

הגעתי ל-30 חסומים וזה מרגיש לי המון. 

 

לפני כחצי שנה. יום שבת, 9 באוגוסט 2025 בשעה 16:13

נראה לי שזו לא הדרך לירושלים.

אוקי. זו בטוח לא הדרך לירושלים. למה לא שמתי לב קודם?

הצילו. לאן הוא לוקח אותי?

"הולכים לבית שלך?" אני שואלת, מנסה להגניב נימה של קלילות לקולי, לא להראות שאני קצת (הרבה) מבועתת. 

"הולכים אל הלא נודע". 

 

מה אנחנו עושים באבו גוש?!

"אתה מכיר את הר הרוח?"

"כן". 

תסתמי, מטומטמת אחת. למה את נותנת לו רעיונות??

כי זה מה שחסר לך עכשיו. להיות במקום שומם אצלו באוטו, בלי אפשרות למילוט. מי יודע מה הוא ינסה לעשות לך!

אבל.. את סומכת עליו, נכון? הוא לא יחצה איתך שום גבול שאת לא מוכנה לו. או ש... כן?

ועל עצמך? על עצמך את סומכת? את סומכת על עצמך שתגידי לו אם זה לא מתאים לך? שתגידי לא?

 

נעצרים בקצה השביל באמצע שומקום. 

הוא מתקרב, מחבק, מנשק. חופן שד, חופן שדיים. 

מרגיש כאילו הוא עוד רגע טורף אותי. הוא טורף אותי. 

זה סבבה לך? את בסדר עם זה? סיכמתם רק חיבוק, תראי איפה את נמצאת.

זה נעים לך? זה טוב? את רוצה להפסיק? את יכולה להפסיק מתי שבא לך. רק תגידו לו. בא לך?

למה את לא עונה? מה את מרגישה לגבי מה שקורה לך עכשיו?

קצת מתמסרת למגע, קצת זורמת, קצת סקרנית. אין לי מושג איך אני מרגישה לגבי זה. 

הוא מדבר, שואל. אני עונה מה שאני חושבת שהוא רוצה לשמוע. אולי גם קצת מה שאני רוצה באמת להגיד?

אוקי, נראה לי שזה נעים לי, נראה לי שאני אוהבת את זה. מקווה לא להתחרט אח''כ, כי אני לא מצליחה להבין מה המשמעות של כל זה. אם בכלל צריכה להיות לזה משמעות. 

אני מפחדת שהוא לא יוכל לעצור את עצמו. אני רוצה שהוא יעצור את עצמו?

"ואם אני רוצה את כולך כאן, עכשיו?"

אוי, טאטע. 

"לא הלילה", אני אומרת בקול שקט. זה כל מה שאני מצליחה להוציא.  

"מה?"

אני מרימה מעט את הקול וחוזרת, כמעט מתחננת: "לא הלילה".

"לא הלילה", הוא חוזר בהסכמה. 

 

ברגע הזה אני נרגעת ומבינה שאני יכולה לסמוך עליו.

 

אבל עדיין לא בטוחה שאני יכולה לסמוך... על עצמי. 

לפני כחצי שנה. יום חמישי, 7 באוגוסט 2025 בשעה 17:10

מגיעה לנקודת המפגש שקבענו. פעם ראשונה בתור נשלטת. 

סיכמנו על חיבוק. 

אני לחוצה ומתרגשת. קשר שליטה ראשון, חיבוק ראשון מגבר. 

אני יוצאת מהאוטו, הוא גם יוצא. נפגשים באמצע הדרך לחיבוק הכה מיוחל. 

חיבוק מוחץ כמו שאני אוהבת. מרגיש כאילו הוא מנסה להכניס אותי אליו. עוד קצת כוח וזה כנראה היה קורה. 

אחר כך הבנתי שאולי הוא רצה להרגיש כמה שיותר ממני. אולי גם קצת להדגיש את השינוי ביחסי הכוחות.

יש לו כוח עליי. הוא זה שמחליט כאן. 

 

החיבוק נמשך נצח, ועדיין היה קצר מדי. 

 

הוא אוסף אותי ואנחנו נוסעים. 

הדינמיקה שונה, אבל הערב עדיין עובר עלינו בנעימים. 

קצב הלב מתגבר, זה כבר מצב קבוע מולו. 

אני עוד מגששת. 

כיף לי איתו מאוד, אבל התפקיד שלי כבר לא ברור לי. 

מה זה אומר להיות נשלטת? 

מה אני אמורה לעשות? מה לא לעשות? 

יש מותר ואסור? 

נדבר על הכל או פשוט נזרום? 

 

אנחנו מסיימים ערב נעים נוסף. 

הוא מושך אותי אליו לחיבוק נוסף חזק וחם ומחזיר אותי לנקודת המפגש שלנו. 

 

 

או לפחות ככה אני חושבת...

 

זה רק נדמה לי או שאנחנו נוסעים בכיוון ההפוך?

לאן הוא לוקח אותי?

 

לפני כחצי שנה. יום רביעי, 6 באוגוסט 2025 בשעה 15:29

מאז שאמרתי לו כן. 

 

 

 

לפני כחצי שנה. יום שני, 4 באוגוסט 2025 בשעה 17:07

מאז שאמרתי כן ונכנסתי רשמית לעולם של שליטה, שהוא מצד אחד חלק מהותי ובלתי נפרד ממני, ומצד שני.. טוב, פחות מתאים לאורח החיים שלי. 

 

לפני כחצי שנה. יום ראשון, 27 ביולי 2025 בשעה 15:26

כל כך מפחדת להיכנס לזה. מרגישה שאין לי אוויר. 

ממתי אני מכניסה את עצמי לסיטואציות כאלה שאני לא יודעת למה לצפות? כאלה שדורשות ממני לוותר על השליטה לחלוטין? 

גם כשאני בים ובא גל גדול שמרים וסוחף, ובמשך כמה שניות הרגליים ניתקות מהקרקע, זה הכי הרבה חוסר ודאות וחוסר שליטה שיש לי בחיים. 

אז להיכנס לקשר כזה?

 

ואם כבר ים, אז בכלל לקפוץ למים. אני לא קופצת. אף פעם. מעולם לא הייתי אחת שקופצת ישר למים. 

תמיד אני נכנסת לאט לאט, טובלת בהונות, מרגישה את טמפרטורת המים, עוצמת הגלים. רק כשאני מרגישה בטוחה - נכנסת עמוק יותר. 

אז לזנק עכשיו? ישר למים עמוקים? למים סוערים שייסחפו אל הלא נודע?

 

מיליון שאלות ותהיות.

מה אם יהיה משהו שלא אסכים לו? זה יהרוס הכל?

מה אם אדחק בעצמי לעשות דברים שאח''כ אתחרט עליהם רק כי לא נעים לי להגיד לא?

האם אני מוכנה להפסיק לשמור נגיעה? כי הוא כנראה לא יסתפק בלחיצת יד וחיבוק...

האם אני באמת רוצה להיכנס לקשר איתו או רק כמהה לחום ולמגע אנושי?

רק מתוך סקרנות, זו סיבה טובה מספיק?

האם הוא רוצה להיכנס לקשר איתי כי הוא מבין מי אני באמת והוא מעריך אותי, או שבעיקר קורץ לו "לקלקל" אותי? 

אולי מושכת אותו העובדה שאני קנבס חלק שטרם נגעו בו, ולכן אהיה באמת שלו? 

האם אני יכולה לסמוך עליו? 

האם אני יכולה לסמוך על עצמי?

 

מפחדת לא להצליח להבחין ברגשות האמיתיים שלי. לא להצליח לזהות אם טוב לי באמת או לא טוב לי. אולי זה רק המגע, אולי זו רק השליטה שמדמה לי טוב. 

מפחדת להיקשר מדי, להתאהב, שיישבר הלב. 

מפחדת להיפגע.

מפחדת לאכזב. 

מפחדת שאין דרך חזרה. 

 

ואחרי כל זה נראה שאני כן מוכנה (ורוצה) סוף סוף לקפוץ למים (בתקווה לא לטבוע) ולהגיד 

קח אותי, 

אני כולי שלך.

לפני כחצי שנה. יום שבת, 26 ביולי 2025 בשעה 18:12

"חשבתי עלייך בשבת וכאב לי"

"אתה מהמם"

"מגיע לך שהצורך הבסיסי שלך יקבל מענה. להרגיש, להתחבק, להיות שייכת"

 

***

"פשוט תקפצי את המטר האחרון ותגידי 'I'm in'"

"לפעמים נדמה שאם האדם הנכון היה לידי ברגע הנכון, הייתי קופצת"

"משהו בי מרגיש לך 'לא האדם הנכון'?" 

"לא הזמן הנכון" 

 

***

"יצאת לגשם היום?" 

"ברור. מה איתך" 

"בהחלט. היה נהדר" 

 

***

"החשק שלי אלייך נהיה חזק יותר, שתדעי. לראות אותך כנשלטת, מוסרת את עצמך טוטאלית, מכבה לרגע את הראש המרתק שלך" 

"איך בא לי לכבות את הראש"

"מוכנה לזה? מוכנה לקפוץ?" 

 

אני מוכנה לזה? 

 

נשימה עמוקה. 

 

נראה לי שכן.

 

קופצת. 

לפני כחצי שנה. יום חמישי, 24 ביולי 2025 בשעה 16:08

אחרי חודשיים וחצי של שיחות, סוף-סוף נפגשים לדייט ונילי שומר נגיעה בירושלים. 

הוא פוגש אותי עם חיוך מאיר.

משהו טוב הסתדר לו בעבודה, ככה הוא אומר, אבל אני חושבת שהוא גם שמח לראות אותי.

מטיילים ברחובות מלאי הקסם של ירושלים. מדי פעם הוא זורק פיסת מידע על הרחוב שבו אנו הולכים או על בניין שחלפנו על פניו. 

אני מוקסמת. 

הוא היה ג'נטלמן מושלם, אדיב ומתחשב. 

כשהלכנו הוא לקח את הצד של הכביש. 

כשהתיישבנו הוא הזיז עבורי את הכיסא. 

הוא מלהג בעליצות עם המלצר. חביב ומנומס.

יושבים זה מול זו ומפטפטים על החיים ועל שליטה. 

"מה יקרה אם אגע לך עכשיו ביד?" 

אני נכנסת למתח. 

"תניחי את היד על השולחן". הטון שונה, זו לא היתה בקשה. 

אני מצייתת, מניחה את היד באיטיות על השולחן, כאילו היא לא שלי.

הוא מניח את כף היד שלו על שלי, ומתחיל ללטף. המגע רך ונעים.

הוא חוקר את כף היד שלי, ומוסיף לעלות ולרדת לאורך הזרוע. 

אני שותקת, מסתכלת לו בעיניים, אחוזת אימה. פעם ראשונה שגבר נוגע בי ככה. 

הראש רוצה לברוח, אבל הגוף כמו משותק. 

מרגישה כאילו חשמל עובר לי בגוף. כאילו הנשימה נעתקת והחמצן הולך ואוזל. 

הוא ממשיך ללטף והלב דוהר על מאתיים. 

יותר מדי מודעת למגע הזה עכשיו. ברגע הזה שום דבר לא קיים מלבדו. 

 

אחרי כמה דקות שנדמות כנצח, אני לא יכולה לשאת את זה יותר ואני מושכת את היד בחזרה.

אולי זה רק מגע ביד, אבל זה גם אחד הרגעים היותר אינטימיים שחוויתי אי פעם. 

 

אנחנו ממשיכים כרגיל, משוחחים בינינו, צוחקים. 

בפנים מרגיש לי שמשהו השתנה. משהו התעורר. משהו שהיה רדום הרבה מאוד זמן. 

הוא מלווה אותי לרכבת ונפרד. 

למחרת אני מקבלת ממנו הודעה. הוא מבין שיש פער בין הצורך שלי לשלו, בין הרצונות שלנו. חוסר איזון. חוסר סימטריה. 

אפשר להמשיך לדבר, אולי אפילו קצת משימות מרחוק פה ושם.

לא תמיד פנטזיות נועדו להתממש, הוא אומר. 

 

אין בינינו משהו רציני. 

אז למה 

למה אני מרגישה כאילו הוא הרגע נפרד ממני?