הכרתי אותה במסעדה ביפו, שהשולחנות שלהם על המדרכה, כיאה לפשפשים.
היא הייתה עם חברה, הן שתו יין לבן יבש ניו זילנדי ופירותי,הן העבירו ביניהן פייסל קטן ולמרות שהעיינים שלנו נפגשו כמה פעמים, לא היה קליק כמו בסרטים.
שמתי לב למשהו אצלה, במבט שלה, הוא פתאום מבולבל, החיוך היפה שלה קיבל הבעה פחות סימפטית, היא פשוט קמה מהר לא הספיקה לברוח והקיאה הכל על המדרכה.. מול כולם, אויי המבוכה שהיא הרגישה.. זה לא נעים.
הייתי חייב לעשות משהו, נכנסתי למסעדה דרשתי שמפניירה מלאה במים מהברמן ובקבוק מים מינרלים, בדרך החוצה חטפתי כמה מפיות, ניגשתי אלייה חברה שלה מחזיקה לה בשיער כשהיא יושבת בסקאווט מנסה להתאזן מהמקרה.
הבאתי לה את המפיות את הבקבוק מים ושטפתי את הקיא שלה עם המים שהיו בשמפניירה.
ככה הכרנו, ככה מצאתי את עצמי במערכת יחסים חצי שנה עם ונילית או לפחות היא הייתה ונילית כשהכרנו.
באותו ערב, היא דרשה את המספר שלי, נפגשנו פעם ראשונה כשאני בספק שתיהיה פעם שנייה, אני גבר כנה גאה במי שאני ואין לי שום סיבה לשקר לה או לאף אחת.
שמתי את האמת שלי על השולחן שלה, היא חייכה וביקשה שאלמד אותי שאקח אותה למסע הזה יד ביד
הופתעתי, היא לא ברחה.
היא רצתה ללמוד, משהו בתוכי רצה ללמד אותה.
חצי שנה מלאה בתוכן עברה, כל אחד הלך לדרכו כמובן שהיה סוף טוב עם הרבה אהבה ומתנות פרידה.
לימדתי אותה הרבה, אבל היא, היא לימדה אותי על עצמי משהו הרבה יותר מי מה שאני לימדתי אותה.
שליטה הרבה יותר מדהימה, עוצמתית, חווייתית, כיפית ומלאה כשיש חיבור וקשר ובזכות זה, הפכתי לשולט יותר טוב ואדם עמוק יותר וגבר ג'נטלמני יותר.
*התגעגעתי לאופן שבו, היא קראה לי דאדי.
