פורסם לפני כחצי שנה כפוסט אנונימי בקבוצת תמיכה לנפגעי נרקיסיסטים:
רציתי לחלוק את הסיפור שלי במקום שבו יבינו אותי הכי הרבה, מטבע הדברים זה אנונימי. אני מניחה שאני הולכת מראש לקצר אחרת זה היה פוסט באורך של ספר.
מאז שיצאתי משם הסיפורים נשפכים ממני. לפני כן לא דיברתי. היום שאלו אותי למה לא דיברתי כשזה קרה, ובכן, הייתי עסוקה בלהסתיר ולנרמל.
שנינו שייכים לעולם הבדסמ מה שהפך את הדברים ליותר מורכבים ואת ההתעללות לקיצונית יותר ולכזו שמנורמלת בתוך הקונטקסט של העולמות שלנו. אבל שום דבר שם לא היה בסדר.
ההתחלה היתה מושלמת, הכרתי אותו כשהחלמתי מפרידה ממישהו אחר והוא ישר סחף אותי בחיזור ודיבורים מתוקים. לא זכרתי אף פעם שגבר התייחס אלי ככה, בד״כ ההתחלות הן איטיות ומהוססות. הייתי בעננים, יצרנו לנו עולם משלנו של שפה משותפת, תשוקה וחיים.
לאט לאט גיליתי חוסר סבלנות, חוסר אמפתיה. זלזול, הקטנה, מניפולציות והמון המון חוסר ברגש אותנטי, ראייה שטחית וקיצונית של הדברים. מלכתחילה הציג את עצמו כנרקיסיסט רעיל וכנראה שהפנטזיה לשלוט בזה ולתקן את זה היתה שם.
אני הכנסתי אותו לעולמות האלו ושם הוא גילה את עצמו והמציא את עצמו מחדש בצורה הכי אכזרית.
הוא פשוט מצא מקום לכל הפנטזיות וההתנהגויות הכי רעילות. ולאט לאט הוא הגביר את הטונים לרמה של התעללות. בכל פן אפשרי. גרימת ייסורים מכוונת. אלימות בלי פרופורציה והסכמה. ראיתי מוות בעיניים ואונס היה בשגרה.
הדברים שהוא אמר לי באקט המיני כדי כביכול לגרות את עצמו נחרטו בי וצרבו אותי. הוא היה אומר שהוא רוצה להרוס אותי ולראות אותי קורסת. שרוצה שאתאבד בגללו ובשבילו. היה מזכיר בכוונה פגיעות מיניות מעברי כדי לראות אותי מתכווצת.
זה מה שקרה על קצה המזלג ממש כי היתה מסכת שלמה של מעשים ודיבורים ופנטזיות קיצוניות גם ברמה פלילית אפילו יותר.
אני מבינה היום בדיעבד שזו פסיכופתיה.
אני מרגישה שיש מצב שחלקתי חיים עם רוצח בפוטנציה.
ועדיין חולמת עליו והחלקים הפגועים שבי משתוקקים למה שהיה לנו. לטירוף שסחף אותנו.
אני כרגע בהתפרצות קשה של פוסט טראומה ובטיפול. שילמתי מחיר כבד על בחירה בצד האפל.
