רך. מלטף ומרטיט.
שבועיים של התכתבויות סודיות בטלגרם הובילו לרגע אחד.
היא כתבה לו, אני רוצה לראות אותך, תפנה כמה שעות ותגיע ליחידה שלי בקיבוץ.
כבר שנים שהוא לא היה בסיטואציה כזו, שנים שנמנע, שנים ללא הזיק בעיניים, האור לנשמה.
הדרך הארוכה לגליל העליון, עברה לאט לאט וכל שחשב זה על הרגע שבו יכנס והדלת תסגר מאחוריו וזה יתחיל.
העולם המקביל, הסוד, רגעים של אושר.
כשלבסוף החנה את רכבו ושלח לה הודעה, קיבל סמיילי בחזרה ויאללה בו.
הדלת נפתחה, דירה חשוכה עם אור נרות וריח של קטורת עדינה והיא עומדת שם עם חיוך של עולם. ענק.
נכנס ומחייך לה, הדלת נסגרה ופתאום חיבוק חזק, ארוך ומרפה.
חיכיתי לך, טוב שבאת. אני מוכנה, אמרה כשהיא עם טייץ לבן משגע וגופיה צמודה, די ברור ללא חזיה.
לך תתקלח, הכנתי לך הכל ותבוא. נשתה ביחד תה מיוחד ונרגע. לא סמים, לא אלכוהול, תה. נעים.
ישוב עם מגבת קשורה, שותה תה ובוהה באלילה. דבר לא אמרה, הסתכלה, חייכה, עצמה את עיניה ונשמה ונשמה ונשמה.
עת שקמה, אחזה בידו והובילה אותו לחדר בו מזרונים על הרצפה, משכיבה אותו בעדינות מטריפה ולוחשת באוזנו, דממה.
המגבת הורדה, שמן חמים החל לטפטף על גבו, אט אט זולג לישבנו וידיים עדינות אך בטוחות, מלטפות אך חזקות,
מעסות ורומזות, מתקדמות ומרטיבות כל חלק בגופו.
שוכב על בטנו, רגליו אט אט מפוסקות עוד ועוד, אנחות עדינות אט אט מתגברות, בזמן שידיה האלילות, את פי טבעתו מעסות.
וכך, אט אט מרים את ישבנו, כי הזין שעומד, כבר אינו מאפשר לשכב וההיא ממשיכה, בטנטרה מרטיטה והוא לוחש בצעקה,
עכשיו אזיין אותך כלבה.