לפני יומיים. 18 במרץ 2025 בשעה 18:47
שבועיים עברו מאז הסשן האחרון. בין לבין נפגשנו, הזדיינו, אהבנו, אבל החבלים שלך לא פגשו את העור שלי יותר מידי ימים. הפלוגר ויתר השוטים נשארו מאופסנים והקירות לא רעדו מזה זמן.
הגוף שלי כבר התחיל להגיב למרחק הזה מהסשן האחרון, וחמור מכך - גם הראש שלי. הפלגתי רחוק, יצאתי קצת מהמסלול, נתתי למחשבות למלא את ראשי ופעם אחת במהלך השבועיים האלה, ברצף הודעות שנדמו כמו הקאת מילים בלתי קוהרנטית אמרתי לך שאני פשוט כבר כל כך צריכה שתתקע את הזין שלך בתוך הפה שלי, שתקשור אותי בצורה כזאת שהמוח שלי יפרח מהגוף ותיקח ממני את כל המחשבות ואת כל הרגשות ואת כל הסערות.
אני אוהבת את המקום המושלם שלנו בטבע, הוא באמת מושלם, אבל אין תחליף למה שאתה עושה לגוף שלי ולמוח שלי כשאנחנו בין ארבע קירות. היום, ארבעה חודשים מאז שאנחנו, אני יכולה לומר בביטחון שאני צריכה את הסשנים האלה. הם לא רק הנאה או פורקן, הם לא רק אורגזמות וכאב, הם צינור החמצן שלי לעצמי ולעולם. הם אלה שמסדרים לי את המחשבות, מוציאים אותן מתוכי, מאווררים ומנערים אבק ומחזירים בזהירות למקום הנכון. לא ידעתי אותם לפני ובתוך כמה חודשים הם מחליפים את האוויר.
-------
ביטאתי בפניך ושפכתי מילים בכתב על הצורך שלי שתפרק אותי במכות. שתכאיב לי כמו שאני צריכה, שתתרסק עליי כמו מטורף. ההמתנה לעמוד מול הסדיסט האכזר שבך, בלי לדעת אם אי פעם אפגוש אותו לא קלה לי. הרבה אמון נדרש, בנו, בך, בי. אמרה לי מישהי חכמה פה: "הוא יודע, הוא קובע, זה לא שלך להחליט". אמרה וצדקה, אבל לך תסביר את זה למזוכיסטית שבי שצריכה שתתעלל בה קצת..
--------
בתנועת עיניים חדה ובלי מילים סימנת לי שאוריד את המכנסיים ובתנועה קטנה עוד יותר דרשת שאעיף את התחתונים. עמדתי מולך עירומה וחשופה, מרגישה מוגנת ועטופה, עיניים אוהבות ורעבות מטיילות על גופי, גורמות לאישה שבי להרגיש כמו מלכה, לילדה שבי להרגיש נזקקת ולזונה שבי לנטוף זימה.
התגעגעתי כל כך לתחושה של החבלים נכרכים סביב העור שלי, נמתחים ולוחצים עליו, מאיימים לבקוע ולפצוע, לוקחים ממני את האוויר והתודעה. לא מסירה ממך את המבט מבעד לעיניים המצועפות שכבר מתחילות לטייל אי שם באחורי הגולגולת, מתענגת מהידיים המושלמות והגבריות שלך מלפפות אותי, קושרות אותי לעצמי. כל יד לירך, חנוטה ומוגבלת בתנועה. העמדת אותי מול המראה כדי שאוכל לראות מה אתה מייצר ממני וכשהייתי מנוטרלת לחלוטין הרגשתי שהגעת. המזוכיסטית שבי התעוררה והרגישה שהיא פוגשת את תמונת המראה שלה בך. הטחת אותי על המיטה רק כדי למשוך אותי חזרה לעמידה, שייכאב, ככה סתם בלי סיבה, כי אתה יכול. כי בידיים שלך נמצא כרגע גוף שמסר את עצמו לך בהסכמה ומרצון שתעשה בו מה שתרצה, ביקש ממך כאב. וחוסר אונים. וכאב.
הצמדת אותי חנוטה לעמוד המיטה, קשרת אותי אליו בחלקי גופי כשחבל נכרך סביב צווארי ומרתק אותי לעמוד. עיניי נקשרו ובבת אחת הרגשתי שנלקחו ממני כל חושיי. "את מפחדת ממני?" שאלת אותי ובלי להתבלבל עניתי לך שכן. פחדתי. פחדתי ממה שהבאתי עליי, כמה כאב אצטרך לכבוש - כמה פיזי וכמה נפשי. "יופי" ענית ועל הפרצוף שלי התחילו לנחות סטירות בזו אחר זו. הרגשתי שהלסת תיכף מתפרקת, המוח ניטח בגולגולת, הגוף שלי רעד באימה והלב... היה מאושר.
התקרבת אליי לנשיקה טורפת. הלשון שלך עושה בי פלאים, מטעינה אותי בחשמל וכשהתרחקת לקחת איתך את האוויר כשהצוואר שלי, שקשור לעמוד, ניסה לתפוס עוד קצת מהרוק שלך, ללא הצלחה.
השוט שהכה בגופי, בכל חלקיו, הכניס בי אושר וסיפוק שלא אוכל להסביר במילים. כמה דיסוננס יש ברגע הזה, שבו אני מיבבת מכאב, רועדת וחסרת אונים ומנגד מרגישה גלים של אושר, עונג והנאה שוטפים אותי. נראית סובלת ומרגישה סיבולת.
------
כופפת אותי על המיטה כשהתחת שלי גבוה והחורים שלי פתוחים לפניך. כל החרדות והפחדים שלי כולם מונחים פה על המיטה, נמצאים בין ידיך והראש רץ על 200. נתתי לך כוח כשנכנסנו לחדר שאני מאמינה בך שאתה מבין כמה הוא משמעותי עבורי. כמה פחד אני צריכה לכבוש כדי לומר לך "כן". לא יודעת מתי, לא יודעת איך, חוריי פעורים, אני חנוטה, כאובה, מפוחדת, חבולה, מכוסת עיניים זונה מזויינת שנתנה לך אותה על מלא. הכי מלא שאי פעם מישהו קיבל אותי.
הכאב מההצלפות היה חד, צורב, בלתי נסבל לרגעים ונהניתי ממנו בכל שנייה, צועקת מלוא ראותיי ומוכנה לספוג כל מה שתיתן בי.
נשכבת מולי על המיטה והפלת אותי ישירות עם הפה על הזין שלך. אפס שליטה עצמית, עדיין קשורה ידיים ליריכיים כל שנותר לי הוא לקבל אותו ישר לגרון, בלי יכולת להתנגד. הרגעים האלה שהזין חונק אותי מרגישים לי רגעים קטנים של מוות. חנק הוא הפחד שלי. למות מחנק. אם למות - אז על ומהזין שלך. הגוף שלי התנגד בלי שליטה, לא יכולתי לנשום אבל אתה היית בשלך. גלגלת את הגוף שלי על המיטה, עושה בו כרצונך - על הגב, על הבטן, חודר לגרון, חודר לכוס, מפמפם כל חור שבי, הרגשתי אנוסה, מחוללת, כאובה - מאושרת.
--------
החזרה לקרקע היא רגע של אושר שאין שני לו. הנשימות שלך, הידיים המלטפות, המילים, השקט, הרוך. אני מכורה לרגע הזה, מכורה אליך. החזרת אותי לאט לאט, רק כדי להעלות אותי על הזין שלך, לשלוח שתי ידיים לצוואר שלי שייקחו ממני את כל האוויר עד שנייה לפני עילפון ולהביא אותי לאורגזמה אדירה מהחנק המפואר.
-----
להירדם בין הידיים שלך.
להתעורר לשפתיים שלך.
לנשום אותך.
רוצה להיכנס לתוך העור שלך, לחיות בך.
אתה האושר אדון שלי.
לא אדע כמוך.
לא אהיה שייכת לאחר.
אוהבת אותך עד שכואב.
שלך.
❤️
לא מלחיצה, רק אומרת (:
