עלילות אילונה

מה אני עושה בעבודה שמשעמם ?

משחקת קצת עם עצמי בשרותים 😅

האישה שלו💜

השבת עברה ברוגע, ארוחת בוקר, שטויות קטנות, סרט והתכרבלות. מתחת לשקט בערה בי הציפייה לסשן שהוא הכין במיוחד בשבילי.

כשיצאתי מהמקלחת, ערומה כמו שביקש, הוא כבר חיכה ליד השולחן. חבלים מסודרים, כיסוי עיניים מוכן.

נעמדתי מולו, ידיים מאחורי הגב, רגליים בפיסוק. הוא קשר אותי, כיסה את עיניי, כיפף אותי לשולחן והחל להתהלך סביבי. רק מהנשימות שלו רעדתי.

פלאג שחדר, אצבעות שבדקו כמה אני רטובה, קרח קפוא על הגב שהעביר בי צמרמורת, שעווה חמה שטפטפה מיד אחריו.

גלגל הכאב חורץ על העור, הקרח על הדגדגן, ואז הזין שלו שחדר אליי ומילא אותי.

חדירות עם קוביות קרח שנמסות בתוכי, הקור והחום מהזין שלו מתערבבים ומטריפים אותי.

"ימלא אותך בזרע?" הוא לוחש.
"כן אדוני, בבקשה."

וכשהוא התפוצץ בתוכי, הרגשתי את הקרח נמס, המים מתערבבים עם הזרע שלו ונוזלים על הירכיים שלי.

אחר כך, מקלחת חמה, הסרת השעווה, ואז שוב קשירה למיטה. צעצועים, ויברטור שעוצר שנייה לפני השיא, דילדו זר שחודר עמוק.

אני צורחת, גומרת פעם ועוד פעם, הגוף שלי נשבר בידיים שלו.
בסוף הוא שחרר אותי, נתן לי נשיקה ויצא מהחדר.

נשארתי לבד, שוכבת על המיטה, ודווקא שם, כשהדממה חזרה, הדמעות פרצו.

הן ירדו בלי שליטה, חמות וכבדות, ואני בכיתי מכל הלב. לא מכאב. לא מקושי.

אלא מאושר.

מאושר שהוא כאן, שהוא חי איתי את הפנטזיות שלי, שהוא רואה אותי באמת.

הוא לא ראה את הדמעות. הן היו שלי בלבד. זה היה רגע טהור שלי עם עצמי, להבין עד כמה אני מאושרת, עד כמה אני שלו, עד כמה אני אוהבת.

ואז, כשניגבתי את הפנים וחזרתי לסלון, המשכנו את הערב כאילו כלום, סרט, פירות, חיבוקים. אבל בפנים ידעתי, הרגע הזה, עם הדמעות, היה כולו שלי.

אני אוהבת אותך, גבר שלי.

כל גופי שייך לו.

האישה שלו 💜

שישי שמח!

האישה שלו 💜

מחכה לו 💜

האישה שלו 💜

למה אני אוהבת את העבודה שלי?

זה היצורים האלו 💜

סוף יום, אחרי אימון כושר שהוציא ממני את כל הכוחות, אבל גם הדליק אותי פי עשר יותר מהרגיל.

אני גמורה, אבל חרמנית בטירוף. האימון תמיד עושה לי את זה.

אני מקבלת ממנו הודעה:
“מצאתי חנייה, אני עולה.”

הלב שלי ישר מתחיל לפעום מהר יותר.

בינתיים אני מכינה את נעלי הבית שלו ליד הדלת.
הדלת נפתחת, הוא נכנס, ואני ישר קופצת עליו בחיבוק, מנשקת אותו כאילו לא ראיתי אותו שבועיים.

הוא מתחיל לספר לי על היום שלו, היה לו משהו מרגש, ואני מתרגשת איתו בדיוק באותה מידה, כי כל כך חשוב לי שהוא יצליח, שהוא יהיה מאושר בכל תחום בחיים שלו. הוא ראוי לזה.

אני יורדת על הברכיים, מורידה לו את הנעליים ומחליפה לנעלי הבית. אנחנו עומדים שם עוד רגע, מחובקים, מתנשקים, מקשקשים.

ואז הוא אומר בקול החלטי:
“יאללה, לכי למקלחת. אני אחכה לך ערום על הספה.”

לא צריך הרבה כדי להצית אותי, רק המחשבה עליו שם, מחכה לי עירום.

אני מתפשטת במהירות, נכנסת למקלחת.

המים זורמים עליי, הגוף שלי בוער מחרמנות, אבל אני לוקחת את הזמן.

אני יודעת שהוא מחכה. אני יודעת כמה הוא רוצה אותי, כמה הוא רוצה להשתמש בי.

ואני אוהבת להיות ילדה רעה, לתת לו להמתין, להדליק אותו עוד יותר.

ברגע שאני מסיימת, עוד לפני שהספקתי להתעטף טוב במגבת, דלת האמבטיה נפתחת.

הוא נכנס.
בלי מילה, תופס אותי, מכופף אותי אל הכיור, חודר אליי חזק.

הכוס שלי מגיב אליו מיד, נפתח, נוטף, בולע אותו עמוק.
הוא מזיין אותי חזק, בדיוק כמו שאני אוהבת.

היד שלו לופתת לי את הצוואר, חונקת, ואני עם האצבע שלו בפה, מוצצת, נהנית מכל חדירה עמוקה לתוכי.

והמראה… אוח, המראה. אני חולה לראות אותנו מזדיינים. לראות את המבט שלו בזמן שהוא חודר אליי, את הידיים שלו שמטיילות עליי.

אני רואה את עצמי במראה, את ההבעה, את העיניים שלי, את הפה הפתוח מגניחה. לרגע אני עוצמת עיניים, והוא מצווה:
“תפתחי. תסתכלי.” כמה שזה מחרמן…

הוא לוקח אותי לחדר השינה, ומצווה:

“תעלי עליי.”

אני מטפסת עליו, רוכבת עליו, מזיינת את עצמי על הזין שלו. הוא מחליק פנימה בקלות, אני כל כך רטובה, רק מלראות כמה הוא נהנה מהתנועות שלי.

ואז הוא הופך אותי על הגב, מקפל אותי, חודר עמוק. הברכיים שלי נמחצות אל הפנים שלי ואני נושכת אותן מרוב עונג.

הוא עוטף אותי, חזק, גדול מעליי, ואני קטנה מתחתיו.
הוא מזיין בכל הכוח, חזק, קורע אותי מבפנים, ואני גונחת מכל חדירה.

שוב אני עולה עליו, רוכבת, הגוף שלי כבר רועד, אני יודעת שאני מתפוצצת. הוא תופס לי את הצוואר ואני גומרת בקולי קולות על הזין שלו.

הוא הופך אותי לדוגי, דופק אותי חזק, אני יודעת שהוא קרוב. אני מוכנה לקבל את הזרע שלו, תמיד.

ברגע האחרון הוא דוחף לי את הזין לפה. כמה דחיפות חזקות, והוא גומר לי עמוק בגרון. אני בולעת כל טיפה, חם, סמיך, טעים, שגורם לי להרגיש שלו באמת.

נזרקת על המיטה, סחוטה, מותשת, אבל כל כולי אושר.
הוא נשכב לצידי, מחבק, מנשק, ואנחנו נרגעים יחד.

ואני יודעת, אין דבר שאני אוהבת יותר מלהזדיין איתו. אין דבר שמדליק אותי יותר מהעובדה שהוא משתמש בי, מחזיק אותי כשייכת לו.

אוהבת אותו כל כך 💜

האדים עולים מהמים החמים, הגשם שוטף אותי מלמעלה, ואני עומדת מולך רועדת, לא מהקור, אלא מהציפייה.

אתה נכנס לבריכה, מבט חודר שמסמן לי שאין דרך חזרה.

בלי מילה אתה תופס אותי בגרון, דוחף אותי לאחור עד שהגב שלי נצמד לדופן הבריכה.

היד שלך לוחצת חזק, הנשימה שלי נקטעת, ואני שומעת רק את המים סביבי ואת הדופק שלי מתפוצץ בתוך הראש.

אתה מתקרב אליי, מתנשף על הפנים שלי, ואז בבת אחת הזין שלך נכנס לתוכי חזק,נכנס עמוק, בלי רחמים, ואני נאנקת לתוך החניקה.

המים מתיזים לכל כיוון מהקצב שלך, הגשם נופל על הפנים שלי, מתערבב עם הדמעות שיורדות.

אני מרגישה אותך חודר עוד ועוד, חזק יותר, מהיר יותר, כל דחיפה שלך קורעת אותי מבפנים.

היד שלך לוחצת חזק יותר על הצוואר, הראש שלי נזרק אחורה, והעיניים שלי נעצמות בכוח.

אני נחנקת, נשרפת מבפנים, מרגישה את הגוף שלי נשלט לחלוטין.
אין לי אוויר, יש רק אותך.

אני מתפרקת, הגוף שלי מתכווץ סביבך כשאני גומרת בטירוף שאין לי שליטה עליו.

אבל אתה לא עוצר. להפך, הקצב נהיה פראי יותר, קדיחה עמוקה ומהירה שגורמת לי לרעוד כולי.

עד שאתה נצמד אליי חזק, היד עדיין על הצוואר שלי, וגומר בתוכי עמוק, חזק, ממלא אותי כשאני כבר כמעט מאבדת תחושה.

ואז, פתאום הכל משתנה.
היד שלך משתחררת, במקום לחץ אני מרגישה חיבוק. חזק, עוטף, מרגיע.

אתה מצמיד אותי אליך, השפתיים שלך נוגעות בשלי בנשיקה ארוכה, מתוקה, חמה.

הגשם ממשיך ליפול, אבל אני כבר לא מרגישה אותו, אני מרגישה רק אותך.

אני מותשת, ואתה מלטף לי את הפנים, מנגב את הדמעות מהעיניים שלי, לוחש לי בשקט:
“את שלי. לא רק כאן, לא רק עכשיו, לתמיד.”
הלב שלי מתפוצץ מאהבה.

בתוך כל הטירוף, השליטה, הכאב,
אני יודעת שזה לא רק סקס.

זה לא רק משחקי שליטה.
זה אהבה אמיתית, כזאת ששורפת מבפנים ומרפאת באותו הזמן.

שנייה אחת אני כותבת פנטזיה, ובשנייה שאחריה, מתפרקת מהרגשות האמיתיים שלי.
אני מודה, אני מפחדת.
מפחדת מקשר חדש, מפחדת מאהבה חדשה, מפחדת להרוס הכל.
מפחדת שאולי זה לא יצליח בסוף, למרות שכל מה שאני באמת רוצה, זה שזה יצליח.
אני מוצאת לעצמי סיבות לכעוס, סיבות לריב.
חלק מהן אמיתיות וחשובות לי, אבל חלק? סתם שטויות שמתרוצצות לי בראש.
עם הגרוש שלי, הכל היה פשוט. לא היו ריבים, לא היו פחדים, לא היה איום שהוא יקום וילך. ידעתי שהוא שם.
אבל כאן, זה שונה. כאן אני לא בטוחה.
פה אני מרגישה שאני על חבל דק, שכל צעד שלי יכול לגרום לי לאבד.
אני מפחדת באמת. פחד מוות לאבד אותו.
לאבד את האהבה שלו, את המקום שהוא תפס בלב שלי.
אני מפחדת מהרגע שבו תגיע השגרה, ותחנוק את כל המתח המיני המטורף שיש בינינו, את כל החשק, את כל הלהט ששורף אותנו עכשיו.
אני מפחדת שאולי אהבה זה לא תמיד מספיק.
שיהיו דברים שלא נצליח להתגבר עליהם.
אבל באותה נשימה, אני נהנית מכל שנייה איתו.
מכל מבט, מכל מגע, מכל חיוך קטן שלו שממיס אותי.
אני רואה את עצמי איתו לכל החיים.
אני רוצה את כל החיים שלי איתו.
ובכל זאת, הפחדים לא עוזבים אותי.
הלב שלי מפחד. המוח שלי מפחד.
כמי שכבר חוותה אכזבות שוב ושוב, אני מתקשה לשחרר ולצלול בלי לחשוש.
אבל אולי… אולי דווקא הפחד הזה מוכיח כמה הוא באמת חשוב לי.

האוויר הלילי קר, השמלה הדקה שלי לא מסתירה כלום. אני הולכת יחפה על החול, מרגישה אותו נדבק לכפות הרגליים, הרוח מלטפת לי את הגוף החשוף. אתה צועד אחריי לאט, עד שאתה תופס אותי בשיער, מושך אותי ומצמיד אותי לברכיים מולך.
“תפתחי את הפה.”
אני מצייתת.
הזין שלך נכנס עמוק לגרון שלי, הטעם המלוח של הים מתערבב בטעם שלך. אני יודעת שאם מישהו היה עובר עכשיו על החוף, הוא היה רואה אותי על הברכיים, משמשת אותך בפה, כמו הזונה הקטנה שלך.
אתה מסובב אותי, תולש את השמלה ממני כאילו היא לא קיימת. אני עומדת עירומה מול הים, חשופה לגמרי, רועדת, ולא מהקור.
אתה מכופף אותי קדימה, היד שלך נוחתת על התחת שלי, סטירה חזקה, חדה, צורבת.
אני נאנקת.
עוד סטירה, ועוד אחת, כל מכה משאירה סימן אדום בוער.
ואז, בלי אזהרה, אתה חודר אליי חזק מאחור. אני צועקת, הקול שלי מתערבב ברעש הגלים.
אתה מזיין אותי פראי, חזק, יד אחת חונקת אותי בזמן שהשנייה ממשיכה להצליף בי.
אני צורחת, יודעת שכל מי שקרוב לחוף יכול לשמוע, וזה רק הופך אותך לפרוע יותר.
אני שלך, כולי עירומה, כבולה לרצון שלך, נקרעת מול הים.
אבל כשהגוף שלי כבר מותש, מסומן, רועד, אתה עוצר.
אני רועדת, מתפתלת, ואתה גומר עמוק בתוכי, ממלא אותי חם וחזק, עד שאני נמסה מתחתיך.
אתה מצמיד אותי אליך, מחבק חזק, מנשק את הצוואר שלי, מלטף את העור הבוער.
הגלים מכים בחוף, הרוח עוטפת אותנו, ובתוך כל זה אני מרגישה את הלב שלך צמוד לשלי.
אני יודעת שכל הכאב, ההשפלה, הצרחות, הם חלק מהדרך שלנו לאהבה הכי חזקה שיש.
אני שוכבת איתך על החול, עוצמת עיניים, מרגישה אותך עוטף אותי, והעולם פשוט נעלם.

"תהיי מוכנה בשעה שמונה בערב".

"תלבשי שמלה בלבד, בלי תחתונים, בלי חזייה.
אני אגיע לאסוף אותך".

"מכאן, את כבר לא מחליטה כלום".

אני מחכה לו מחוץ לבית, הלב שלי דופק כמו משוגע. כשהרכב עוצר, אני נכנסת בשקט.

הנסיעה מתחילה בדממה, רק היד שלו מונחת על הירך שלי, לוחצת חזק יותר ויותר ככל שאנחנו מתרחקים מהעיר.

הכביש נגמר, השקט של היער עוטף אותנו. הוא עוצר את הרכב, מביט בי בחיוך קר.

“צאי.”

אני יורדת, הרוח הקרה מלטפת לי את הרגליים החשופות מתחת לשמלה הדקה.

הוא מושך אותי עמוק פנימה אל תוך היער החשוך. כל צעד מרגיש כמו כניעה.

ברגע אחד אני מוצמדת לגזע עץ.

הוא מוריד לי את השמלה, אני עומדת ערומה רועדת מקור ומציפייה.

העיניים מכוסות, רק מרגישה אותו מסתובב סביבי כמו טורף.

הוא קושר אותי חזק לגזע עץ, הידיים שלי מעל הראש, החבל לוחץ על העור, משאיר סימנים.

פתאום, פאק!

הצלפה חדה נוחתת לי על התחת. אני נאנקת.

עוד אחת, ועוד אחת, כל מכה משאירה שובל של חום צורב על העור.

אני מנסה להתפתל, לברוח, אבל החבל מחזיק אותי במקום.

“שקט,” הוא לוחש לי, “כאן את רק כלי משחק שלי.”

המכות מתחזקות, ישירות על התחת החשוף שלי. כל הצלפה גורמת לי לצרוח, ובו־זמנית להרגיש איך הכוס שלי נפתח עוד יותר בשבילו.

אני שומעת את הצליל של השוט באוויר, מחכה, רועדת, מתפללת למכה הבאה.

הוא עוצר לרגע, מלטף אותי בדיוק איפה שהעור בוער, ואז מצליף שוב.

החום, הכאב והקור של היער מתערבבים לי בראש.
אני כבר לא יודעת אם אני בוכה מכאב או מתאווה.

ואז הוא מתקרב מאחור.

אני מרגישה אותו חודר אליי, בלי אזהרה. הזין שלו נכנס בי חזק, עמוק.

אני קשורה, חנוקה מהחבלים, כולי אדומה ומסומנת מהצלפות, והוא קורע אותי בלי רחמים.

החבל, ההצלפות, הזין שלו חזק בתוכי, כל זה מוחק לי את השכל.

אני צורחת לתוך היער החשוך, יודעת שאף אחד לא ישמע, ושהכל שלו.

כשהוא גומר בתוכי, חזק, אני מתפרקת.
קשורה, כואבת, מושפלת, ומאושרת עד הסוף.

האישה שלו 💜