עוד מחברת

להכיר ברגש שעולה ולתת לו מקום. לא בהכרח אהבה, אלא כל רגש. עוצמתי ככל שיהיה.. מפחיד ככל שיהיה.. 

להסכים לבטא רגשות בגלוי. גם כשהדברים לא ברורים, גם כשלא ברור שהרגש יושב בחזרה, גם כשקיימת סכנת דחייה. 

לפגוש את הרגשות שעולים בתגובה. עוצמת הריגוש שבהדדיות - זה התרחיש האופורי! אבל מה אם אין הדדיות ומה שיעלה זה עלבון הדחיה? אכזבה? כעס? 

לקחת את ההזמנה להרגיש דווקא בתוך ים סוער. זה אומץ אמיתי, זו התמסרות. זו הכרה בחוסן ובכוח לשאת את מה שיגיע. 

אני קופצת ראש. 

*רעיון ההסכמה לאהוב ראשון לקוח מתוך הרצאתו של הפסיכואנליטיקאי רענן קולקה על משאלתו של מטופל, להיות זה שמעיז לאהוב ראשון. 

כשמגיע קרדיט מגיע.