פורשת כנפיים

קבלתי הבקשה הבאה: מתי נקבל פוסט בבלוג שלך על סשן שהפיל אותך עמוק למעלה?   

מישהו ביקש ולא קיבל??  שחזור פוסט מבלוג שמחקתי..

------------------------------------------------

אני עוד מחכה לאביר בסוס הלבן. אולי זה לא יקרה. אולי אמצא אותו ויראה כמו צפרדע. העיקר שעבורי הוא יהיה אביר. לא מחכה לזה. לא חושבת שאני אפילו מחפשת את זה עכשיו. חיה את החיים, מכירה אנשים , ואם וכשיקרה, אחלה ממש... ובין כל זה יש את נסיך הפיונים. יש כזה דבר. לא רק פיות נשים יש. זאת ממלכה שלמה, וכולל פיונים גברים, כולל נסיכים. לא מאמינים?? באירלנד מאמינים. איך אני יודעת שיש פיונים? כי לי יש. My very own Faerie Prince

יש קריטיריונים. והנה הם :  *מופיע בהפתעה    *נעלם בתוך שניה    *Handsome    * אלגנטי   * Mercurical/ החלפות מצבי רוח באופן מסחרר       *עושה קסמויות

ובכן:
הוא מופיע לי כל כמה חודשים ואז נעלם לי שוב. מעל שנתיים זה ככה . גבוה, רזה, כיף להסתכל עליו. הוא רוקד עם הגוף כשהוא מדבר והקול שלו מכיל הרבה צלילים. למדתי כבר שרגע אחד הוא צוחק ובתוך שניות צריך את השקט והמרחב שלו. פעם עושה סשן רציני של ממש, ופתאום מנפנף את האגודל בפני ומורה לי לא לצחוק... ניגודים ובלתי צפוי, והוא פשוט עושה לי את זה. נסיך נשאר נסיך. לא יהפוך לאביר. והוא נסיך הפיונים. הוא שלי פעם במאה שנים כאשר הירח מלא והכוכבים נוצצים ביום הכי קצר של השנה...

הגיע עלי. זה התחיל כבר שהראתי לו את הדירה החדשה כולל המרפסת ואיך שחשבתי לעשות סשנים שם בלילה. ביום יש בצד שני של הכביש הראשי ביניינים ואולי יכולים לראות משהו מרחוק. לא משנה לו. הופס! תוך דקה אני על ארבע, הוא מרים לי את החצאית, פותח את התחת וקורא להם לצפות. אני אומרת לו שהם יכולים באמת לראות. הוא אומר שכבר מסתכלים רק שאני לא רואה כי הראש שלי בכיון הפוך...

ניגודים מסחררים. פעם אנו מדברים ועוד שניה אני על הרצפה והנעל שלו נח עלי. פעם צורחת מכאבים והוא ממשיך. מיד אח"כ מבשל לי ארוחת ערב מהסרטים לפנק אותי. אני מוציאה ארגז ספרים קלאסיים באנגלית והוא כמו ילד עם אוצר. מחפש 10 דק' בהנרי V של שייקספיר להקריא לי נאום של המלך אל החיילים שלו בדרך לקרב ,כי הנאום כה משרה, וכמובן אסור לי לזוז מהמנח של ראשי על הנעליים שלו, תחת למעלה כאשר הוא מחפש. אני פשוט מחכה. הוא מוצא ומקריא לי מהשייקספיר. עוד חצי שעה אנו בשירותים. הוא נשען לאחור ומעשן. לובש מתפחת צמודה של פיראטים כי אני אוהבת עליו. הוא קורא חתול תעלול עם קולות השונים, ואני יושבת ערומה על רגליו. כרגע בקול החתול אומר את משפט הבא: Its fun to have fun but you have to know how! 

ואני חושבת לעצמי- וואלה, איך שד"ר סאוס צודק...!

הוא עושה סשן ומכניס את הראש שלי באסלה וככה זיין אותי מאחורה. ואני חושבת לעצמי- זה ממש מגעיל זה. אבל גומרת ברצף.. ובכ"ז אני אוהבת כי אני מרגישה נשית ככה. לא ציפיתי שאוהב כזה דבר. הפתעה... מאוחר יותר פוקד עלי להגיד על עצמי מילים קשות. שאני מגעילה, לא שווה, וכאלו. והרבה. אני עושה אבל אח"כ מתמוטטת ורועדת, לא יכולה לדבר או להפסיק לרעוד. הוא שם, מטפל, אבל לא מתפשר. "את צריכה לדעת מי את".. מכסה אותי, ואני נרדמת בלי לזוז. בבוקר בודק על שלומי ואני בסדר. הוא ממסגר את האמירות מאתמול, אומר מה הוא חושב עלי בחיי היום יום מעבר לסשנים, ומסתבר שמעריץ נורא. התגובה הקשה שלי הייתה מטראומה בילדות ואנו עוברים את זה ביחד.

משתמש בי איך שבא לו. ואז עושה לי פרצופים וסיפורים עד שאני שוב מתגלגלת מצחוק פיסי על הרצפה. נופר הרצינית, מתגלגלת מצחק. והוא מבסוט. שיחות, ארוחות, רוקדים לשירים של ה-70's ,סשן ושוב סשן. מכירים כל כך הרבה זמן שאני בוטחת בו. חוץ מלתת לו להוריד את המים עם השער שלי בתוכו כי אולי זה יתקע,  אין דבר שאני מסרבת לו . לא בדיוק כיף לפעמים, אבל אינטנסיבי תמיד. וזה מה שאני צריכה להרגיש שאני חיה. בודק כל פעם אחר כך אם היה לי טוב או לא. והיה לי. שותים חצי בקבוק של Johnny Walker Black ביחד. אני לא רגילה אבל זאת פקודה.  הוא עונה על כל השאלות שלי פעם אחר פעם. שותפת אותו עם שמפו וסבון. הוא מתלבש ונעלם. לא יוצא דרך הדלת. אין צורך. הוא פיון. נסיך. גבר. דום.  פשוט נעלם. Poof ! יהיו כמה חודשים עד שיופיע שוב.

אני מסתכלת בראי. לפעמים רואה שם מישהי עצובה, לפעמים מישהי בודדה. כשאני מסתכלת בראי הלילה, השעה חצות. כואבים לי השרירים, הפטמות, הכוס, שרירי הרגליים. הפעם אני רואה אישה. שלווה, נשית, מסופקת. סאבית.

רואה את נופר ~

כל כך הרבה זמן לא הגבתי לגבר בשליטה. שיחה אחרי שיחה עם אנשים שרוצים לעשות סשן מיד ולגמור. המוח לא רוצה. מפגש ועוד מפגש ואני נשארת עדישה. מדברת איתם והגוף לא מגיב. אפילו מדברת עם כמה מהאישיויות הגדולות בכלוב ו... כלום.  אכזבה אפילו. אני לוקחת את זה למקום פנימי- אולי כבר הגעתי לגיל שזה לא קורה. אולי כבר הסטנדרטים ברמה שאף אחד לא יגיע אליהם.  כי פעם אחר פעם מציעים לי ואני מסננת. לא מתעניינת אפילו קצת.

ואז מזכיר לי מישהו מהעבר. שיחה אחת, וכבר אני שם בתוך הקסם.  הוא נותן פקודות ואני לא רק מצייתת, אני רוצה בכליון, בצורך. אני מחכה למילה הבא שלו.. הכוס נרטב, אני כבר בלי מגנים. כ"כ מהר. כ"כ effortlessly

זה להתרגש ולהיות שלווה בו-זמנית. העול שוב יורד מהכתפיים והנה אני כבר 'עפה'.  ועדיין הוא לא נגע בי. זה מה שחיכיתי לו! זה מה שאני משתוקקת לו. עבורי השליטה לפני המיניות. השליטה מפעילה את המיניות. אני כבר מבינה שאצלי אני לא יכולה פחות מזה.  או שאני שם מרוגשת ושמחה כולי או שאני לא מרגישה דבר. גם אם לא ייצא מהאדון הזה הלאה, זה בסדר. העיקר שהבנתי ממנו שעוד יש לי את זה. שאני כן מינית ומאד. שאני סאבית בעצמות שלי. שיחה קצרה החזיר אותי למקום האהוב הזה. המקום שאני מרגישה מסוממת. או זה או כלום. אני מעדיפה להיות בלי אם זה לא מסחרר אותי או משאיר אותי חרמנית ובצורך.  לא צריך להיפגש ע"מ 'לראות'. אני כבר ארגיש. או שלא.  אבל אני יודעת עכשיו שהסאבית שבי עוד חיה.  אם כי בשקט. אם כי בתרדמה. אבל היא מחכה ומקווה.  אני סוף סוף רגועה עם עצמי. יודעת שזה עדיין שם. גם אם אי פעם זה לא יתממש. זה יהיה בגלל אי-התאמה ולא בגלל שאני לא מי שאני. אלך לאונן בינתיים..

רק עכשיו שמתי לב שאפילו כששודדים אותי או גונבים ממני, אני מוצאת הגבנים הכי טובים. ממש טובי לב הם. נתחיל עם השודד שפרץ לסשן שלי עם פסיכולוג כשהייתי בגיל 21, ועוד חשבתי לתקן את הנישואין.  הייתי צריכה לעזוב את הנסיונות, אבל אין כמו ראייה לאחור.  בכל מקרה, תוך כדי שהכושי השודד קצת מרביץ לפסיכולוג ולוקח כסף משנינו, ומתחיל לצאת עם השלל, עוצר רגע וחוזר לקראתי.  התחלתי לדאוג מה עובר במוחו, אבל להפתעתי, הוא מוציא אסימון של הסאבווי, נותן לי שאוכל לחזור הביתה, ויוצא.  ממש יפה מצידו אה??

ואז הגנבים שבאו בקיץ כשנסעתי לחו"ל. לקחו את זמנם ובאופן יסודי לקחו הכל, כולל כספת מהריצפה.  בתוכה הייתה הפקדה מוכנה לבנק של איזה קרן צדקה שניהלתי.  כל הצקים היו כתובים למוטב בלבד, וההפקדה מחכה לתאריך שמתקרב.  לאחר חודשיים, הגנבים הפקידו את הצקים בסניף בנק שלי!  עשו לי הפקדה.  כל הצקים עברו והקרן קבל הכסף.  הם ממש לקחו מזמנם , הלכו לבנק, ודאגו לי. איך אכעס עליהם?  כן, לקחו כל הבלק לייבל, זה באמת לא היה יפה.  אבל, בגדול, איכשהו, גם שקורה לי מעשה רע, איכשהו, הם מוציאים פינה של הלב שלהם שלא התאבין עדיין, ועושים מעשה טוב אחד קטן. 

כן. אין על הגנבים שלי...

יום א'- דום א'.  יוצאים למסעדה. שיחה עמוקה ומעניינת. נפתח ומספר לי על חייו ומה עובר באופן אישי ביותר.  כבוד לי שמחלק איתי. חוזרים לדירה שלי. עושה לו מסג'. אין סקס כי לא התאים לפי ההתרחשויות בחייו. הוא רצה, הרגשתי שזה לא מתאים. פתאום מסתכלים וזה מאוחר. כשיצא, הייתי שלווה ושמחה והרגשתי העצמה מהגישה שלו עלי.

יום ב'- דום ב'. יזיז לאורך שנים. נושך אותי, מצליף בי. מחזיק אותי ולא נותן לי לזוז מלימטר. זיון סוער. אני משפריצה. הוא הולך והגוף שלי שמח. ככה עושים סקס! האקס דום (דום ג') מתקשר. שומע מה היה. אומר שאתקלח טוב טוב טוב. פה. כוס. גוף. יש לי עשר דקות להגיע. לא רגע יותר.  הקפצה ואני מתחילה לרוץ בבית, אין זמן לחשוב על מה שבעצם אומר לי.  מגיעה עליו. הוא מסתכל עלי ולא מדבר. אני כבר כמעט לא יכולה לנשום. איך אתן לו לגעת בי כעת?  בדיוק יצא דום ב'.  הוא לא מחכה לרשות ממני.. אני מיד על 4. מושך בשער. כואב. במבוק על הרגליים. צורחת. מזיין מאחור תוך כדי שיושב עלי. מכריח לי להגיד בקול שהיו 2 זין בכוס שלי תוך שעה. להגיד לו שוב פעם.  ועוד יותר חזק.  פקודות ברצף- תבליטי ..., תפתחי יותר רחב .... הוא גומר על הפנים ולא מורשה לי לזוז 5 דקות. נשארת ככה על הריצפה ב high מלא.  סוף סוף מישהו מבין איך להשתמש בי נכון. עד הסוף, גמירות שכבר לא מספיקה לספור אותם. זה אדון!  מרגישה אישה. מגיעה מאוחר הביתה.

יום ד'. דום ד'. מציע לבוא מאוחר ל'קפה'. הוא בפיג'מות כבר וגם אני. הוא קופץ ככה, מגיע בפיג'מות צבי הנינגה.  אני אוהבת. רק גבר אמיתי ייצא בציבור עם פיג'מות צבי הנינגה...  דום ב' מתקשר ורוצה להגיע.  וואוו, הייתי רוצה. אף אחד לא מזיין כמוהו. איבר טוב, מגע מדליק. שליטה פיסית בול. אבל לא נעים. יש לי דום ד' איתי-לא אבריז לו. דום ב' לא יוכל להגיע היום..  דום ד' מתקן לי כמה דברים קטנים בבית. שותה את הקפה שלו. בוץ.  משוחחים וזה זורם. נעים. הוא רוצה מציצה אבל אני כבר יודעת שהוא לא יודע לשלוט בי כמו שאני צריכה. הוא יודע שאני לא רוצה סקס איתו אבל מה אכפת לו לנסות. שיטת המצליח. רוצה לטובתי ואוהב לראות אותי מאושרת. אז הכל בטוב. מדברים אינטימי מקורבלים, ראש שלי על הבטן שלו. בשקט, בנחת. מלטף לי השער, העיניים.  ככה שעתיים עוברים. בלי סקס. יש לי עבודה מחר וכבר מאוחר ממש. מנסה להוציא אותו אבל כ"כ נוח לו וטוב לו, הוא לא מצליח לקום.  בסוף הולך.  איזה נעים להתקרבל עם גבר.

יום ו'- דום ג', האקס דום אומר לי להגיע בשעה תשע.  אני מתקלחת ועוד מעט יוצאת. מי יודע מה יהיה היום. אבל מה שיהיה, ברור שיהיה טוב. אני כבר רטובה. אמרתי לו שהוא כבר לא השולט שלי. ענה- נכון. אבל תמיד את תעשי מה שאומר לך.  והוא צודק. ירצה, אעשה. זה מי שהוא וזה מי שאני. זה עושה לי טוב עמוק בפנים.

---------------

אני בשלב של לבנות חברים ואנשים טובים סביבי ולהוציא מי שלא מעשיר את חיי ומוסיף לו. אני נהנית, אם כי עייפה. היה לי מאד קשה להאמין שגבר ימשך עלי. בהתחלה, היה קשה לי להגיד לא לגברים. אז כשהייתי צריכה לעשות את זה, התגובות שלי היו חדות וקוטביות. ולא הסכמתי הרבה... ואם הסכמתי, הייתי מתמקדת בצרכים של הגברים בלי לקחת בחשבון את שלי. וזהו- כבר לא! אין לי מקום בחיי למי שלא מתחשב בי, רואה ערך בלהיות בקרבתי.

שנים של התעוללות רגשית ודפוסי התנהגות שרכשתי מילדות ונחדדו בשנים ארוכים של נשויים לגבר אלים מנטלי. הייתי נאבקת עם עצמי להוציא את המילים ההרסניות מהראש. זה כלל לגייס כל הקהילה, ואף את הילדים.  כולם אומרים לי שאני אנכית, גרועה, מגעילה. לפחות לעשור שנים, אם לא יותר. כשאני מבודדת, וכל מי שאמור לאהוב אותי אומר  שאני כזאת, ואין דמוי טוב להתחילה, קל להאמין להם ולהגשים את החזון האפל של המתעולל.  יש לי חלק באיך שהצלתי את עצמי. אבל יש גם חלק של האדון שלא וויתר לי.  הוא לא תמך ולא עידד. הוא דרש.  הוא נתן משימות וביצועים. כשבכיתי מרב קושי, לא וויתר לי כלל. וכך הראה לי דרך תוצאות של המשימות ועובדות בשטח שאני אישה ראוייה. הפך אותי לסופר מינית. כמו שרגיל להגיד לי- 'עושים עליך פו ואת גומרת'.

אני נשלטת והנשיות שלי קשור למיניות שלי. וביכולת להיות שימושית לגבר. ביכולת שלי לרצות אותו. היום יודעת שהם רואים בי ידידה, חפץ, שוות זיון, ונהנים לבלות סתם זמן איתי. לא ידעתי קודם שגבר יכול לראות בי הדברים הללו. לפני כן, הגרוש רק אמר לי כמה אני מאכזבת, לא בסדר, ולא מה שרוצה ומצפה.  היום אני קודם מרצה את עצמי. אני זונה?  אולי.  אני זולה?  אם בא לי.  אני מינית?  כשאני בוחרת להיות. אני נופר.  Take it or leave it . אף אחד לא צריך להיות איתי אם לא רואים בי ערך. אבל את זבל שלך, כבר לא מביאים לדלת שלי...  יותר מעשור של שנים לקח לי להגיע למקום הזה. חלק של המסע היה לגלות את המיניות ולפתח אותה. דרך המיניות גיליתי את עצמי.

--------------

אחד האדונים אמר לי השבוע אחרי סשן- את מקרינה אושר.   מי היה חושב שהדוסית הביישנית, חסרת נסיון, ולא צעירה תהיה מפוצצת בגברים? ולא סתם גברים. גברים מהחלומות...  מה מחכה לי שבוע הבא?  כמה גמירות?  איזה פנים מחייכות אראה ממרחק מילימטר?  איזה קסם מאוחר בלילה? איזה תחושות חיוביות ביום? כמה צחוקים ושיחות בנחת? מתחיל לי חיים טובים~

מה אתה אומר על זה צ'יטה ?? 

כתבתי כבר על היותי חרדית קרוב ל- 30 שנה. ועל התהליך שעוברת בבסדם אשר לא הכל sunshine .  בעצם, כן הכל סאנשיין.  התחלתי להתלבש אחרת. זה היה מוזר בהתחלה. הרגשתי שכולם מסתכלים עלי. אני לא צנועה!  אתם לא רואים?  כמובן שה- 'לא-צנועה' שלי נראה די שמרני אצלכם. לא משנה- שם יש ברך, כאן יש שיער ראשי.  דברים שאתם לוקחים כמובן מעליו, אני עוד לא התרגלתי. שנים של חולצות סגורות עד הצוואר, שרוולים העוברים את המרפקים, גרביים  כשיוצאת מהבית.  חשבתי שאני נועזת עכשיו שיוצאת מהבית עם הרבה פחות ביגוד על הגוף, אבל אף אחד לא סיפר לי שזה מסוכן.

אתמול הסתובבתי בתל אביב. ברגל. התלבשתי ממש מודרנית.  בגדים חדשים, רמז לסקסי אבל מתאים לעשות סידורים בעיר, ויצאתי לדרך.  אפילו הלכתי כך שהטוסיק זז טיפה מצד לצד.  יפה נכון?  מתחילה ההשבה אל הצד החילוני.  הכל דבש.  או לפחות עד הערב.

בערב בראי ראיתי, ועכשיו אני גם מה זה מרגישה.  הראש, הזרועות, וכל השאר בסדר. אבל המחשוף...  איך קוראים לבשר הזה שקונים בסופר- אדום אדום.  הנה, זה החזה שלי.  נשרף, כוויית שמש, ורוד כועס.  מסתבר שאם מכסים את הציצים 30 שנים ואז מוציאים אותם לאור היום, יש מחיר!  וואוו, מה שהשמש עשה לציצים הסופר-לבנים שלי.  

באופן רשמי: יש לי boob sunburn .  מי בא למרוח לי ג'ל ???

עברית שפה יפה. אך לדאבוני, נרכשת רק חלקית אצלי. גם מבטא עוד יש. לא משנה כמה שנים אני בארץ. זה נשמע בערך כמו שאני עוד באולפן. כך כששאלו אותי היום אם אני יודעת מה ההיפך של מופשט? עניתי בחיוך רחב:

לבוש!

נכון שזה נכון??

ציטוט מפנייה אלי בצאט: "אני סקסי. ויש לי עבה"

מה עוד גבר באמת צריך?? סיכם לי מחצית מהזן האנושי

כתבתי בפוסט קודם על עזיבת הילדים והלחץ המוחץ של עולם החרדי שגרם לכך. שנתיים ארוכות. ועוד כמה שנים טובות לפני זה של תהליך העזיבה. זה העדכון.

הגוזלים חוזרים לקן. אחד אחד. בטיפות. בזהירות. בחשדנות. אבל כל פעם צעד ועוד צעד לקראתי. נדרש המון סבלנות. המון ויתור. והרבה השפלה. 5 ילדים שאני אוהבת עם כל כולי. ואף אחד לא דיבר איתי... זה בור של כאב. זה געגועים אין סופיים. הבת נכנסת להריון ראשון, ולא מספרת לי. כל ילדה רוצה לספר לאמא שלה, שאמא תשמח בשבילה, שתשאל איך היא מרגישה, והיא לא יכולה. הקהילה והאקס מסתכלים... אני סבתא, אבל רק בתיאוריה. ילד אחד אומר לי שאני מתה עבורו. אחר נעלם. אחת מסכנת את עצמה. ואני לא יכולה לעזור להם...

החלטתי שאני צריכה למצוא דרך לשרוד את זה. להחליט שיהיה לי חיים טובים. הפסקתי להילחם. ממילא לא עזר. זה רק צעקות אל הרוח. והתחלתי תהליך של קבלה. קבלה לא אומרת שזה מה שאני רוצה. זה אומר שאני מקבלת שלעת עתה הם לא בקשר איתי. שזה המצב ועלי לקבל ששם הם נמצאים. הייתי צריכה את הקבלה ע"מ להגיע למקום של רוגע ולא של לחץ איתם.
וכשהייתי מאוזנת, יכלתי להתקשר עליהם גם שלא ענו ולהניח את זה. לתת בלי ציפיות של תגובה מצידם. לתת כי עושה לי טוב לתת -אפילו אם הם לא מגיבים. אמרתי לעצמי- היום הם לא יכלו. אנסה שוב מחר. הרבה דחייה. הרבה שקט. המשכתי לתת.

קודם אחד חוזר. אח"כ זאת חוזרת. אחד אחד. מסתירים מהקהילה. מסתירים מהאב. הלחץ כל כך אדיר שהם אפילו לא מספרים אחד לשני. הם מוצאים מקום חדש וטוב איתי. עוד אחד חוזר. ואז עוד אחת חוזרת... למדתי ללכת קדימה ולא להתקע בעבר. והיום חזר האחרון. כל הגוזלים בקן. העצב שסחבתי איתי לכל מקום נמס. הם ילדים מה זה טובים. גדלו. התבגרו. למדו להעריך אהבה. ברוכים השבים גוזלים. יש כאן מקום חם ואוהב.

כמה שאני מחפשת אחרים לבדוק אם אולי..,הם לא מתקרבים לאיכות שלו
כמה שאני משנה ומחליפה את עמדתי, הוא יציב ועקבי
כמה שאני מנסה לברוח, הוא מחזיר אותי אליו
כמה שאני מתפלאת שהוא רוצה אותי בחייו, הוא רוצה אותי שם
כמה שאני נשלטת, הוא דומיננטי. ומוציא ממני עוד

אולי הגיע הזמן שאפסיק להתאבק כשקשה לי כל כך, ולקבל. לסמוך.
אם יש מישהו אחד שלצידי בעולם הזה, זה הוא.

כמה טוב

זה להיות שולט או נשלט. שומעים שמי שמעדיף מאותו מין, או מרגיש שהגוף במין הלא נכון, או אוהבי כאב- ידעו עוד מילדות- שלא הייתה בחירה, אלא ככה הם. ובד"כ יש זכרון ברור של מתי היה להם ברור שכך המצב. לי לא הייתה התגלות כזאת עד לגיל 45. אני רק ידעתי שאני לא כמו החברות שלי ושמשהו דפוק בתוכי כי התגובות לא היו כמו שלהן. כן נמשכתי לבנים, אבל המין היה גרוע ומפחיד ומרתיע. יצאתי בבכי ותסכול כל פעם ולאחר כמה נסיונות מהסוג הזה, פשוט ויתרתי.

האמנתי שסקס בטח יותר טוב מזה ,אחרת לא הייתה התמקדות כה חזקה בפרסומות ובתרבות הכללית. רק שלא ידעתי איך להגיע לדבר הזה. לא חוויתי גמירה מזין, חושבת שגם לא גמרתי בכלל בנוכחות גברים , רק בידי במיטה עם מחשבות של חטיפה ואונס קבוצתי כאשר אני קשורה ופתוחה. ודווקא את זה, ראיתי כטבעי. חשבתי שלכל אישה יש מחשבות כאילו.

בערך שנה לפני סוף הנישואים הבנתי שאני נשלטת והתחלתי לקרוא. התחלתי לעלות לאתרים ושוחחתי. נפתחתי לדברים שבחיים לא היכרתי. וזה הרגיש לי נכון. נכון מאד. יש לי ראדר לשולטים. לא משנה אם מכנה את עצמו כזה או לא. אם יש אדון בשטח, גופי מגיב. השערות עומדות, הכוס נרטב, יש צורך לרדת על ברכיים לפניו. ואם לא, אני לא סובלת את המגע, לא מרגישה כלום, מתחילה להתעצבן ולהתאכזב. למה הם לא מה שצריכה....

שלבים של התפתחות מינית.. הסתגלות להיות בקרבה של גבר ערום, מוכנות לאונן לפניו, יכולת לגמור כשגבר נוכח, הבנה שעומד לגבר בגללי וגופי, לא לפחד מהמשיכה שלהם. בחיים לא אשכח פעם הראשונה שגמרתי כאשר גבר משפריץ בתוכי. בגיל 47. חיוך של לוחמת. סוף סוף עשיתי זאת! גמירות ברצף. גמירות לפי פקודה, תוך זמן מתוקצב לי (יש לך דקה לגמור או לא עד למחר), גמירות תוך כאב, גמירות מהפטמות, מהתחת. You get the idea . מוחקת את הקול שנשאר לי בראש - 'את קפואה, את לא טובה בזה, את לא מרצה אותי'. לא- לא התאמנו. לא באשמתי ולא בשלך. לא הייתה התאמה. מקווה שהאימפוטנטיות שלך עברה עם בת זוג החדשה.

מה שבא אחר כך, ולוקח יותר זמן- זה לקבל את עומק הסאבמישן. מספיק שיבוא, יחזיק לי את השער, יוריד אותי, יקח בלי לשאול- ואני עושה. אין הרבה שמסוגלים להביא אותי לזה. אין הרבה דומים 'אמיתיים' ממילא. והשאר יקבלו בעיטה בין הרגליים ~. השולט שלי מלמד אותי איך להילחם נגד הלקיחה הזאת מאנשים זרים. אבל אמר , הראה לי, איך שככה אני. איך שככה המצב. מי שיודע ורוצה- יכניע. שאלתי אותו אם אני אמורה לקבל שאני כזאת? אפילו כאשר ידעתי שהוא צודק. ואמר לי שנראה לו שבגילי, נראה לו שהגיע זמן לקבל את עצמי כפי שאני. לקבל את האופי שלי ואת הטבע שלי.התמודדות יש תמיד. אבל קבלה לפני התמודדות.

לא בחרתי בעולם השליטה. פשוט אם לא מושכים לי את השער, מצליפים, משפילים, צובטים לי את הפטמות עד שצורחת אמיתית, לא אגמור, לא אגיב, לא אהנה מסקס. הדם לא יזרום בשירה מהנאה . לא ארגיש שאני חיה. אני לא בוחרת להגיב לשולט. זה קורה, ארצה או לא. הילדים והמשפחה שופטים אותי (חברה, אם לא רוצים לדעת, לא מומלץ לפרוץ לקובצים נעולים, לעקוב, לפתוח מגירות נעולות. תתמודדו אתם עכשיו).

בינתיים אני אחכה לפקודה הבאה שלו. אכעס עליו שדורש דבר קשה ולא מוותר לי. אבכה. אמרוד. אברח. אבל בסוף, אבצע ואהיה מגורה מהנוקשות שלו. אחכה למגע הבא שלו. לראות את הגוף שלו, להריח, ללקק, ולשרת אותו עם כל כולי.
כי אני נשלטת. והוא רוצה....