לפני 17 שנים. 13 באפריל 2007 בשעה 20:29
אחד הרכיבים הכי נפוצים בשליטה, הוא העניין של שליטה עצמית, גם של הנשלט וגם של השולט. נשלט שכובש את תגובותיו בהתאם להוראות השולט, ושולט ששולט בעצמו וביצרו לא פחות מאשר בנשלט שלו. מין, ובעיקר גמירה, הם סוג של אובדן שליטה, ולכן ברור שהשילוב שלהם בבדסמ הוא טעון - הבדסמ מחרמן, אבל היסחפות בחרמנות הזאת נתפסת לפעמים כמשהו שצריך להגביל אותו, כשהשולט קובע את רגע הפורקן, עבור הנשלט כמובן אבל גם עבור עצמו. לפעמים אני רואה התייחסויות בסיפורים של אנשים לכך שיש משהו "טהור" או "אמיתי" יותר בסשן שלא כולל מין בכלל (במובן שיש בו רק את הרכיבים המחרמנים - כמו פקודה או כאב או השפלה - אבל לא רכיבים שהם אקטים מיניים, כמו חדירה מכל סוג שהוא או גמירה של כל אחד מהצדדים). זה כמובן גם תלוי במשקל שאנשים נותנים לבדסמ במסגרת החיים שלהם, באיזו מידה מגבילים אותו לחדר המיטות או לזמנים קצובים.
עבורי, זה מחלק את הבדסמ לשניים. החלקים שהם לא אקט מיני הם עבורי בעיקר לשם הכיף (אני לא יכולה לחשוב על מילה טובה יותר, כי זה באמת משהו שמקביל אצלי למשחק בגן שעשועים), יש בהם משהו מגרה אבל הם יותר משחק - לציית לפקודות, לספוג השפלות וכאב. עם הבן אדם הנכון זה כיף גדול, אבל כשמנתקים את זה לחלוטין מהחלקים המיניים באופן ישיר, זה מאבד עבורי מבחינה מסוימת גם את הגירוי. ודאי אם מתמשך לאורך זמן. וזה קשור במידה רבה לעובדה שבמסגרת שעשועים כאלה השולט מקפיד בעצמו על סוג של איפוק, ועד כמה שהסיטואציה מחרמנת אותו הוא נשאר בתחום השליטה "הטהורה" ולא עובר לגירוי מיני ישיר.
כמו שכתבתי בפוסט הקודם על ההשפלה, בסופו של דבר מה שעושה לי את זה בבדסמ זה המשחק בין האיפוק לאיבוד השליטה, בדיוק מהבחינה הזאת. כלומר, הרגעים שבהם השולט מוכן לוותר על האיפוק המיני, על המשחק הזה שבו הוא עומד בצד מנותק ופוקד וקר, מוכן "להודות" שהוא חושק בנשלטת ולעסוק בפעילויות בעלות אופי מיני מובהק שבסופן גם הוא מאבד שליטה בגמירה.
אני זוכרת שלפני די הרבה שנים, בן זוג שהכיר את החיבה שלי לספרות בדסמית נתן לי לקרוא את הראשון מבין ספרי יפהפייה הנרדמת של אן רייס (נדמה לי שהראשון בסדרה הוא The Claiming of Sleeping Beauty). למי שלא מכיר, הסדרה מתחילה בסוף הסיפור המוכר על היפהפייה הנרדמת, כשהנסיך שהעיר אותה בנשיקה לוקח אותה לטירתו, ושם היא מגלה שהוא, ואמו המלכה (מכל בחינה שהיא), הם צמד סאדו שמתעלל בה התעללויות רבות ומחרמנות. להפתעתו הרבה של בן זוגי הספר לא דיבר אליי, לפחות לא ההתחלה שאותה קראתי, בגלל ששם יש בדיוק את הטיפוס הבדסמי שלא עושה לי את זה - הקר והמחושב, שמטפח אולי (מי יודע, לא המשכתי לקרוא) כוונות מיניות בהמשך, אבל מתחיל מבדסמ שלא מערב מין.
כמובן ששני הסוגים יכולים - הידד - להיות משולבים, לפקוד על נשלטת למצוץ או ספנקינג תוך כדי חדירה זה שילוב של השניים (ומהמשובחים שבהם!). מבחינתי אקט בדסמי שלא יהיה בו שילוב של האלמנט המיני יהיה מהנה אבל מעוקר קצת. ואני חושבת שההעדפה שלי לפעילויות הבדסמיות המיניות יותר מתבטאת טוב מאוד בפנטזיות. בסופו של דבר, הפנזטיה האולטימטיבית שלי היא לא סשן ארוך ומתוחכם של פקודות והשפלות, אלא הדלת שנפתחת, ומישהו שבלי הקדמות ושעשועים גורר אותי למיטה, משליך, מפשק, חודר וגומר. זה בסיסי, וברור שכמו כל פנטזיה לא הייתי רוצה שזה יהיה כל הרפרטואר הבדסמי ו/או המיני של חיי, אבל זה בהחלט מגדיר היטב את מה שעושה לי את זה. פנטזיית האונס בצורה הפשוטה ביותר שלה - האנס שחושק כל כך בנאנסת עד שיעשה הכול כדי לזיין אותה, כולל התעלמות מהשאלה אם היא רוצה בזה או לא. העובדה שאני רוצה בזה רק עם בן אדם שאני מכירה ובוטחת בו לא באמת מעקרת את העוצמה של האקט.
