בקצב שלה.

למרות מה שמשתקף אולי בבלוג שלי. 

אני די בדיכאון. 

מן מועקה כזאת בחזה.

אומנם מנסה שהכלוב והפורנו יהווה סוג של בריחה,

אז לפעמים זה עובד ולפעמים לא. 

בימים האחרונים ממש לא.

מזל שיש את אביב גדג׳:

הזמן – מלחמה
המקום – לא חשוב
המחט קפצה, החמסין שוב חזר
הרוח נושבת לאט בעלים
דמעות לא יוכלו להרוות
אפילו לא מים רבים.

קין אהב את הבל
את עצמו הוא שנא
ואז קין הרג את הבל
הוא לא ידע שיש לו ברירה
אלה חוקי המדבר, זוהי שפת האדם
מאז ומעולם.