P/A יוצא מהכלוב.

מעשה שהיה כך היה נשבע
קמתי יום שלישי אחד מלא בהשארה
כמו גרעינים ברימון
הטקסט כאילו בא לי בחלום משום מקום ישר למוח
בקושי הספקתי עיניים לפקוח
כשכל ההברות לא ביקשו הבהרות
התישבו במקומות זוגות זוגות כמו תיבת נוח
חשתי בצורה יותר ממוחשית יותר מממשית ש- שיט !
יש לי פה להיט, תבנית מסחרית
לעתיד ורוד, לפחות כלכלית.

קמתי עצמי ניערתי לרצון להתבטל לא נעתרתי
להפך מיהרתי למחשב
ותוך פחות מארבעים דקות עשיתי קטע
כואב אבל משפיע
תוקף אבל פגיע
נושך אבל מרגיע
קטע פנתיאוני קטע ארכיוני
עם מבנה כה יציב שהוא כמעט ארכיטקטוני
ומשמעות אמיתית אבל בכל זאת רדיופוני

מהמם, קטע בן 1,000 זונות
זורם כמו נחל ציון בשיטפונות נוסע
כמו רכבת ישראל על הפסים פוגע
בין כוונות
דופק כמו פטיש על שניצלים.
נדבר כמו פקח למכוניות חונות באדום לבן, לבן לבן

קמתי עצמי ניערתי לרצון להתבטל לא נעתרתי
להפך מיהרתי למחשב
ותוך פחות מארבעים דקות עשיתי קטע
כואב אבל משפיע
תוקף אבל פגיע
נושך אבל מרגיע
קטע פנתיאוני קטע ארכיוני
עם מבנה כה יציב שהוא כמעט ארכיטקטוני
ומשמעות אמיתית אבל בכל זאת רדיופוני

האופטימיות שהייתה מנת חלקי דקות ארוכות
התחלפה באחת ברצף דיכאונות
כי פתאום נפל החשמל ונכבה המחשב
ואני כמו מטומטם אנ'לא לחצתי SAVE.

* קמתי - הדג נחש.

אנא מכם,
התקשרו למספר 0775664305 בימים שני עד חמישי בין השעות 16:00 ועד חצות.
המספר הזה הוא מספר מקומי אשר יקשר אתכם לבית הלבן ובקשו מהנשיא בוש:
President Bush, please, Free Jonathan Pollard Now!!!

לאחרונה יצא לי לדבר עם כמה אנשים שאמרו פחות או יותר את אותם הדברים במילים קצת שונות.
"הכל בעיניי המתבונן".

אזכיר רק את אחת השיחות (בגרסא שלי) כדי שיהיה לי בסיס להבנה.

דיברנו על הדרך שנשים מסויימות מתלבשות בעולמנו, כאשר גופן חשוף לעייני כל. הסכמנו על כך שהן מודעות לכך שמסתכלים עליהן והן גם מודעות לסיבה שבגינן מסתכלים עליהן.
הסכמנו על כך שהן משתמשות במיניות שלהן לטובתן ואני טענתי שזה לגיטימי אבל זה בעצם למכור את הגוף בזול.
ומנגד נטען שזה לא באחריותן הדרך שבה מסתכלים עליהן ו"הכל בעיניי המתבונן".

איפה הגבול?

ניקח את זה לנושא אחר. כאשר אדם לוקח עט מהעבודה הביתה, האם זאת גניבה? ושני עטים? ומה עם מכשיר טלפון של המשרד? ומה עם השולחן? והמחשב?

איפה עובר הגבול בין טוב לרע?

האם באמת זה גבול דינמי? מה שהיה רע אתמול אינו רע היום?
האם טוב ורע זה דבר אישי? כאשר כל אדם קובע לעצמו את הטוב והרע לעצמו בבחינת "אני יודע מה טוב בשבילי"?

הנושא הזה כל כך ידוע וכל כך מפורסם עד שאין אדם עוסק בו ולומד אותו. וכי תלמד דבר הידוע לך כבר?
ויתרה מכך, רוב האנשים יטענו כי בחינת הטוב והרע נעשית ברגש ולא בשכל כאשר אדם מרגיש דבר כטוב או כרע ומתוך הרגשתו הוא פועל. ואיך יחקור אדם דבר המצוי בהרגשות ולא במושכלות?

ויפים לכך הם דבריו של הרמח"ל בהקדמתו לספרו "מסילת ישרים":

"ואף על פי שכבר קבועים בלב כל האדם הישר התחלותיו ויסודותיו,
אם לא יעסוק בהם - יראה פרטיו ולא יכירם, יעבור עליהם ולא ירגיש בם... ....עד שלא יצטרכו אמצעים לקנותם אלא ימצאו אותם בני האדם בעצמם כמו שימצאו כל תנועותיהם הטבעיות, כשינה והיקיצה, הרעב והשבע וכל שאר התנועות החקוקות בטבענו.
אלא ודאי שצריכים הם לאמצעים ולתחבולות לקנות אותם ולא יבצרו גם כן מפסידים להם שירחיקום מן האדם ולא יחסרו דרכים שירחיקו מפסדיהם.
אם כן אפוא, איך לא יצטרך להוציא זמן על העיון הזה לדעת אמיתת הדברים ולדעת הדרך לקנותם ולקיימם?
מאין תבוא החכמה הזאת בלב האדם אם לא יבקשה?"

הרמח"ל כותב פה דברים מדהימים שאני מתאים לנושא שלי. ידיעת הטוב והרע כל כך מוטבעת באדם, כל כך טיבעית לאדם, כמו כל תנועותיו האחרות "רעב ושבע" עד שאין הוא רואה כל צורך ללמוד ולחקור זאת.

אבל אם לא נלמד בשכל את הטוב והרע איך נדע להבדיל (בשונה מלהרגיש מה טוב ורע)?

אם כך, להפך, בחינת הטוב והרע, כמו כל דבר אחר, צריכה להעשות ראשית כל בשכל. ומתוך הבנה מושכלת ניתן יהיה לדעת להבדיל בין טוב לרע.

הנושא הזה הוא מדע, יש לחקור אותו בשכל, אין הוא מיועד לאדם רוחניקי אלא לאדם הרוצה לדעת בשכל מה טוב ומה רע.

* הכותרת לקוחה מבראשית, פרק ב', פסוק יז'.

P/A

שלום לכם אנשים יקרים!

בימים כתיקונם אני מפרסם בבלוג הזה את חוויות הזימה רבות המשתתפים אשר אני לוקח בהם חלק.
אבל הפעם אני מבקש את תשומת ליבכם לנושא חשוב באמת.

הסיבה שהנושא הזה חשוב הוא בזכות שהוא לא עוסק בי, אלא באדם אחר.

במדינת ארצות הברית כלוא למעלה מ- 23(!) שנים, מתוכם 7(!) שנים בצינוק האסיר יהונתן פולארד

סיפורו של יהונתן הוא אחד המדהימים לאלה שקראו אותו לעומק, ומבלי להכנס לכל הפרטים אספר את הסיפור בקצרה.

יהונתן (אז יונתן) שירת כמנתח מודיעין בחיל הים האמריקאי בין השנים 1979-1985. באותם שנים נחשף למידע מודיעיני בעל חשיבות ביטחונית קריטית לישראל. המידע, למרות הסכם מידע בין ישראל לארה"ב לא הועבר לישראל. במשך כשנה וחצי העביר מיוזמתו יהונתן מידע לגורמי הריגול הישראלים באישור הדרגים המנהלים (בין היתר רפאל איתן).

המידע שהעביר יהונתן לישראל היה קריטי לביטחונה והודות למידע זה פעלה ישראל במבצעים שונים כולל מבצע "רגל מעץ" אשר במסגרתו הופצצה מפקדת אש"ף בטוניס.

במהלך שנת 1985 החלו מפקדיו של יהונתן לחשוד בו ולאחר שנאסף לגביו מידע מפליל הגיעו לביתו של יהונתן סוכני F.B.I ב- 21 לנובמבר 1985 על מנת לעוצרו.
יהונתן ואשתו, כפי שתודרכו על ידי מפעילם החלו לנוס לכיוון השגרירות הישראלית שם אין סמכות לאמריקאים לעוצרם. אך למרבה הבושה החליט הציר הישראלי בוושינגטון להורות על סגירת שערי השגרירות בפני בני הזוג פולארד אשר נעצרו על ידי הסוכנים הפדרלים.

במסגרת משפטו וכחלק מעסקת הטיעון הוחזרו כל המסמכים שהועברו על ידי יהונתן בחזרה לארה"ב במהלך שהתברר כחרב פיפיות כאשר חזר בו התובע מעסקת הטיעון המקורית ודרש מאסר עולם ללא חנינה.

* בהקשר הזה יש לציין כי העונש הכבד ביותר שהוטל על מרגל למדינה ידידותית בארה"ב הוא 14 שנה!

רק בשנת 1995 הכירה מדינת ישראל ביהונתן כאזרח המדינה ורק בשנת 1998 הוכר יהונתן כסוכן שעבד בשירות המדינה.

מאמצים רבים וכבירים על מנת לשחרר את יהונתן נבלמו או לחלופין לא בוצעו על ידי השלטון בישראל אשר המעניין בהם הוא מסמך הקורא לשחררו של יהונתן החתום על ידי 112(!) חברי כנסת שהועבר לאריאל שרון לפני נסיעתו לוושינגטון.
שרון במפתיע [/b]שכח(!) את המסמך בארץ.

* ספורו של יהונתן קשור להרבה מבכירי הממשל בישראל וישנם גרסאות שונות לגבי אחריותם של בכירים בישראל כמו גם לאחריותה של מדינת ישראל וגם למניעיו של יהונתן להעביר מידע לישראל.

בשורה התחתונה, אחד מאזרחי מדינת ישראל, אשר תרם לביטחונה יושב בכלא של מדינה זרה בתנאים קשים למעלה מ- 23 שנה!

בעוד מספר ימים יסיים נשיא ארה"ב את כהונתו. קיימת מסורת אשר לפני תום הכהונה חונן הנשיא אסירים רבים. (הנשיא קלינטון בשעתו תכנן לחון את יהונתן ונבלם על ידי ראש ה- CIA ג'ורג' טנט שאיים להתפטר באם מהלך זה יצא לפועל).

אני מבקש מכל אחד ואחת מכם לעשות מעשה אחד קטן למען בן אדם הכלוא למעלה מ- 23 שנה.
אנא מכם, התקשרו למספר 0775664305 בימים שני עד חמישי בין השעות 16:00 ועד חצות.
המספר הזה הוא מספר מקומי אשר יקשר אתכם לבית הלבן ובקשו מהנשיא בוש:
President Bush, please, Free Jonathan Pollard Now!!!
[b]

עלות השיחה היא שיחה מקומית!

למידע נוסף פשוט הקלידו - יהונתן פולרד בגוגל. במיוחד מומלץ לראות את הסרט - "מקום בלב".

אנא מכם, עשו את המעשה הזה אם לא בשביל יהונתן אז בשביל עצמכם, בשביל לכוף את הלב להיות טוב ומטיב.

תודה ומי יתן ונראה את כל שבויי ונעדרי עם ישראל איתנו במהרה בארץ ישראל, אמן, כן יהיה רצון.

P/A

הנה דבר שאני באמת אוהב.
ככל שחשבתי על ההגדרה הזאת יותר גיליתי שהיא פשוט אמיתית ופשוט נכונה.
קראתי את זה בטור של הראל סג"ל (אחד הכותבים המבריקים לטעמי) המצטט מתוך מגאזין אמריקאי:

פוליטיקלי קורקט - דוקטרינה שאומצה בידי מיעוט ליברלי הזוי ונטול היגיון ומקודמת בקנאות באמצעות תקשורת חסרת מצפון, ובמרכזה הטענה שניתן בהחלט להרים חתיכת חרא מהצד הנקי שלו.

רבים האנשים אשר משתמשים באחת ההטיות של המילה 'לעז'.

שומעים מוזיקה לועזית, מדברים לועזית וכיו"ב.
רוב האנשים (ואת זה אני מבסס על כלום מלבד הרגשתי האישית) מייחסים את המילה לועזית לשפה האנגלית
או לחלופין מייחסים לזה לכל שפה אחרת מעברית.

אז קודם כל זה נכון ששפה לועזית הינה שפה אחרת מעברית.
אך לא הרבה יודעים שפירוש המילה 'לעז' מצוי עוד בתלמוד ככינוי לשפות זרות.

קיים מדרש מאוחר שאני מאוד מחבב שטוען שהמילה היא נוטריקון:

לשון עם זר.

והאיש שעיניו בראשו יבין.

אני (פשוטו כמשמעותו) סופר את הימים עד שהיא תגיע שוב.
כבר כיומיים לפני שהיא מגיעה אני מתכונן ומכין דברים רק לכבודה.
מכין בגדים מיוחדים שלא כמו בשאר הימים,
מבשל מטעמים ומיני מגדים.
מכין את עצמי שיהיה לי דברים מעניינים וחדשים לומר לה שהיא פה.

ביום שאני יודע שהיא מגיע
כל מעשיי הם רק לכבודה.
מנקה את עצמי.
קוצץ ציפורניי.
מבריש שערי.
ולובש את מיטב בגדיי.

ואז אני הולך לקבל את פניה.
היא מצד אחד מאוד עדינה, בקושי ניתן להבחין בה.
מצד שני, היא כל כולי ואני כל כולה.
היא בתוכי ואני בתוכה.
היא לא דורשת שום דבר.
אבל אני יודע שאם לא אעשה את הכל לכבודה.
היא פשוט נאלמת ולא ארגיש בעוצמתה.

אנחנו מבלים ביחד,
אוכלים ארוחות עשירות,
מדברים עליה, ועל דברים אחרים שמעניינים אותה.
ואיזו הרגשה היא נותנת לי, כאילו אין שום דבר אחר בעולם מלבדה.
זה לא שרק העולם אצלו לא קיים,
הנוכחות שלה מעלה אותי מעל הזמן, כל כולי מצוי רק בה.

איתה, האוכל יותר טעים, השינה יותר ערבה.
המחשבות יותר צלולות ושמחה יותר שמחה.

לפני שהיא הולכת אני מבקש רק דבר אחד,
שתהיה לי בזמן שהיא לא כאן
ולו רק מעט מאותה ההרגשה.

בניגוד להרבה אחרות,
היא רק נותנת לי כוח, היא מלאה וממלאה אותי בעוצמה.
כשהיא עוזבת אני שוב מתחיל לספור את הימים
עד לפגישתנו הבאה.

יש הרבה גבירות והרבה מלכות.
אבל היא באמת היחידה שראויה לתואר - "המלכה".

שיר מרובע \ הרב אברהם יצחק הכהן קוק

יש שהוא שר שירת נפשו,
ובנפשו הוא מוצא את הכל, את מלא הסיפוק הרוחני במילואו.

ויש שהוא שר שירת האומה,
יוצא הוא מתוך המעגל של נפשו הפרטית, שאינו מוצא אותה מרוחבת כראוי ולא מיושבת ישוב אידיאלי,
שואף למרומי עז, והוא מתדבק באהבה עדינה עם כללותה של כנסת ישראל, ועמה הוא שר את שיריה,
מצר בצרותיה, ומשתעשע בתקוותיה, הוגה דעות עליונות וטהורות על עברה ועל עתידה,
וחוקר באהבה ובחכמת לב את תוכן רוחה הפנימי.

ויש אשר עוד תתרחב נפשו עד שיוצא ומתפשט מעל גבול ישראל,
לשיר את שירת האדם, רוחו הולך ומתרחב בגאון כללות האדם והוד צלמו,
שואף אל תעודתו הכללית ומצפה להשתלמותו העליונה,
וממקור חיים זה הוא שואב את כללות הגיונותיו ומחקריו, שאיפותיו וחזיונותיו.

ויש אשר עוד מזה למעלה ברוחב יתנשא,
עד שמתאחד עם כל היקום כולו, עם כל הבריות, ועם כל העולמים, ועם כולם אומר שירה,
זה הוא העוסק בפרק שירה בכל יום שמובטח לו שהוא בן העולם הבא.

ויש אשר עולה עם כל השירים הללו ביחד באגודה אחת,
וכולם נותנים את קולותיהם, כולם יחד מנעימים את זמריהם, וזה לתוך זה נותן לשד וחיים,
קול ששון וקול שמחה, קול צהלה וקול רנה, קול חדוה וקול קדושה.
שירת הנפש, שירת האומה, שירת האדם, שירת העולם, כולן יחד מתמזגות בקרבו בכל עת ובכל שעה.

והתמימות הזאת במילואה עולה היא להיות שירת קודש, שירת אל, שירת ישראל, בעוצם עזה ותפארתה, בעוצם אמתה וגדלה,
ישראל שיר אל, שיר פשוט, שיר כפול, שיר משולש, שיר מרובע. שיר השירים אשר לשלמה, למלך שהשלום שלו.

אף אחד לא רצה להיכנס לעזה.
שר הביטחון לא רצה להיכנס לעזה.
שרת החוץ לא רצתה להיכנס לעזה.
ראש הממשלה לא רצה להיכנס לעזה.
"ארבע אימהות" לא רצו להיכנס לעזה.
תושבי עזה לא רצו שניכנס לעזה.
אולי החמאס רצה שניכנס לעזה.
אבל איתם אנחנו לא מדברים אז זה לא רלוונטי.
אז אף אחד לא רצה להיכנס לעזה

אז איך הגענו לעזה???

אבל לא בוכים על דם שנשפך...

מה שאני מנסה להבין זה את האפשרויות שעומדות בפניינו...שהרי המבצע ממשיך "ומתגלגל" (שזה בערך כמו ששבע שנים אמרו בחדשות כי "נפלו" קסאמים בשדרות - אף אחד לא באמת יודע איך זה קורה).

אני לא רוצה לחשוב על האפשרות שחיילנו לא ינצחו ניצחון מובהק.

אז במידה וצה"ל באמת ו"יוריד את החמאס על הבירכיים". מה אז?

תרחיש אפשרי ראשון

חיילנו יצאו מעזה החמאס עדיין ישלוט בעזה ולאט לאט (בדיוק כמו החיזבללה) יחזור לכוחו המלא ואף מעבר מכך ושוב אזרחי ישראל יהיו נתונים לחסדי שמיים.

תרחיש אפשרי שני

חיילנו אכן יביסו את החמאס ויעבירו את השלטון לידי הפת"ח (וזאת בניגוד לדעת הציבור שבחר בחמאס ברוב גדול). באפשרות הזאת הממשלה שולחת את בניה למות על מנת להיות שליחים של אויבנו ולהעביר את הזכות הראשית לשנוא אותנו מצוררים בשם חמאס לצוררים בשם פת"ח - אבוי לנו מטירוף שכזה!

תרחיש אפשרי שלישי

חיילנו מביסים את החמאס ומתיישבים בתוך הרצועה ובתוך העיר עצמה, טילים לא נורים על ישראל אבל חיילים נפגעים כתוצאה מישיבה ממושכת בתוך האוכלוסיה - מה שנקרא "הבוץ העזתי". התוצאה - החברה הישראלית אינה לסבול את סבל החיילים או את סבל האוכלוסייה בעזה ושוב ישראל מבצעת "ההכלה" בדומה לנסיגה מעזה ומלבנון כאשר החיילים נסוגים ועוברים להיות בקו השני ואזרחי ישראל בקו הראשון.
חזרנו למצב של 2005.

כמובן שיש עוד הרבה תרחישים כולל פגיעה המונית באזרחים/חיילים ובעקבות זאת החלטה להפסיק את הקרבות ולעשות "חשבון נפש מוסרי".

ואני עדיין לא מבין לשום מה ולאיזו מטרה מדינת ישראל הכניסה חיילים לעזה??? מה רע בפגזים, מטוסים ושאר נשק טווח רחוק (זה עובד יופי לאויבנו).

אה כן, היה אחד שהבטיח שאם נגיע למצב כזה הוא יכנס לעזה.
אבל הוא ישן כרגע, אז לא נפריע לו.

למרות שיש לפחות שלושה חיילים מתים היום שלפני שלוש וחצי שנים אמרו לו שאם נצא מהבתים שלהם הם אלה שיצטרכו לחזור לשם על מנת להגן על האזרחים ואז זה יהיה הרבה יותר קשה.

אז אולי למרות השעה המאוחרת אפשר להעיר אותו ולשאול אותו מה השלב הבא?
[b]

לאחרונה לצערנו הרב נהרגים חיילים במהלך עיוור שמבוצע על ידי ממשלתנו.
רבות הפעמים שאומרים על ההרוגים שהם היו "מלח הארץ"

חשוב שנדע, המקור לביטוי הזה הוא בכלל נוצרי.
הגה אותו לראשונה יש"ו (ימח שמו וזכרו) אשר על פי הספרים הנוצרים כאשר אמר לתלמידיו:

"א?ת??ם מ?ל?ח ה?א?ר?ץ, ו?א?ם ת??אב?ד ל?מ??ל?ח מ?ל?יחו?תו?, כ??יצ?ד ת??ח?ז?ר לו?? ה?ן ל?א י?צ?ל?ח עו?ד ל?ש?ו?ם ד??ב?ר כ??י א?ם ל?ה?ש??ל?יכו? ה?חו?צ?ה ל?ה?יו?ת מ?ר?מ?ס ל?ר?ג?ל?י ה?ב??ר?י?ו?ת". (ספר מתי, פרק 13).

והאיש שעיניו בראשו יבין.