שלי במשך יותר מ-15 השנים האחרונות הוא חתול ירוק עיניים בצבע ג'ינג'י שמנת מיוחד במינו.
הוא מחכה לי ליד הדלת, מתיישב על הברכיים בלי שאשים לב כשיושבת ליד המחשב, ישן אתנו במיטה ושולח כפות רכות לאיבר זה או אחר מדי פעם.
לאחרונה היפיוף אינו כתמול שלשום, הוא איבד ממשקלו למרות המזון האיכותי המגוון המוצע לו ולאחותו.
בימים האחרונים הפסיק לאכול ולשתות לחלוטין, ושלשום הגדיל לעשות והתחבא במקום אליו לא נכנס מעולם - מתחת לספה.
אפילו טונה לא פיתתה אותו לצאת.
זה היה האות לקחת אותו לוטרינר.
בבדיקה התברר שהאירוניה מכה שוב: הצרה שנפלה עלינו היא אנורקסיה, שאצל חתולים גורמת לכבד שומני ואצלו גם לסכרת.
האופציה לסיים את ייסוריו נשקלה ברצינות, הוא סובל מצהבת, חסר אנרגיה לחלוטין ומתנשף מדי פעם, זה נשמע כמו תינוק סובל
אך לאחר התייעצות נוספת ושקילת כל המדדים הוחלט לנסות ולהילחם על חייו, בתקווה שיסכים לשתף פעולה ולאכול.
קיבל עירויי סטרואידים ונוזלים. יאלץ לעבור לתזונה מיוחדת.
אם אראה בעוד יומיים שלושה שלא צפויה לו איכות חיים טובה, נשקול מחדש את עניין המתת החסד.
אבל להילחם צריך 🙌
