שקיפויות

אמצע היום
לא עובדת
חוף ים ריק מאדם
יושבים
מביטים
צוחקים
יש כאן מליון טביעות רגליים
בחול הזה - חושבת,
של עורבים מהדסים
ושחפים נודדים

ובשניות מהחול הזה
כולי מרוחה בזפת.

"את כמו ילדה קטנה
שמשאירים אותה לשתי דקות לבד
וכבר היא מתלכלכת"
אבל אני כבר ילדה גדולה - חושבת

הצחוק שלך נוגע בי
מדגדג לי בנשמה
מים צלולים
אדוות גלים
אי של שוניות ירקרקות מערטל גופו למולנו
רוח קרירה מלטפת

אתה נפתח אלי
חושף
משתף

מנסה להיות לך אוזן קשבת
כפי שאתה עבורי כל הזמן

אמצע היום
חוף ים
אין סשן
אין זיון
אין

ורק העיניים מדברות
והלב יודע

אתה חבר בנשמה

אוהבת

אסירת תודה

ערבוביית מילים דוחקות בי מצחקות
מנסות לחדור, לקחת חזקה
משתלחות, בועטות, נאבקות, משרבבות גופן

זונות

ו.. הופ – הן חודרות
הן בפנים
כולן

ואין שער ומחסום לא קיים
קליפת המוח אינה בוררת אינה מסננת
גופי מכין עצמו נפער לקראתן
ואת הלמות הלב אפשר לשמוע עד סוף העולם

עומדת מדיחה כלים ובראש הצפה
מקלט הטלביזיה משדר פרסומות נוטפות מילים
אלה מתגלגלות באוויר
ובגלי ריקוד קופצני ומושחת חודרות פנימה

וכל מילה אלף פנים לה
וכל מילה
גדלה
וגדלה
וגדלה
ומתעוותת
ומסולפת
עד למיימדים שגם לגוף קשה להכילה.

וללא משים מילה מתנגשת במילה
וללא משים ההצפה גדלה

ק ש ה...


שבת בבוקר
שבת בלי ילדים
עומדת ומנסה לראות דברים ברורים
אך זרנוק המים השתחרר לא מכבר
וכנחש צפע
הוא מעוות גופו,
מתפתל סביבי
גוחן מעל קורבנו
ויורה נהר מילים קרות מרטשות
ואלה ממשיכות לחרוש ולבטוש
ואת מוחי לגדוש
ולליבי אינן נותנות מנוח.

נלחמת בהן במורדות
מנסה לארגן, לאפיין, לשיים, למיין
למצוא לכל מילה את המגירה
המתאימה בדיוק עבורה.

ערמות ערמות מסדרת אותן
ויש בהן: יפות, כעורות, מעודנות, בהמיות, רזות , שמנות

את הערמה הבינונית, בה מילות מציאות מציקנית
דוחפת למגירה האמצעית
את זו הקטנה, המכילה מילות עדנה
מסדרת במגירה העליונה
ואת הערמה הענקית של מילות הרגש והכאב
דוחסת למגירה השלישית הממאנת להסגר
ולמרות מלחמה עיקשת,
גולשות ממנה חלק מהמילים ומתפזרות על הרצפה סביב

הולכת אחריהן, מנסה לתופסן, אך הן חמקמקות ופוגעות במיוחד.
במאמץ אחרון מתכופפת ולוכדת אותן אחת לאחת
אוחזת חזק, לא מרפה, בעוד היד השנייה הופכת, מנסה לאתר -
קופסת הסגר.
סוף סוף, קופסה הרמטית נמצאה,
פותחת, דוחסת וסוגרת בשביב שנייה

זהו..
נדמה לי..
לפחות עד הפעם הבאה...

אט אט מפלס המיים יורד

מצליחה לקחת נשימה

לוקחת הרבה אוויר
אבל ממש הרבה
וצוללת פנימה
עמוק
כמו שאתה מזיין את הגרון שלי
ולא מוותר לי
עד שכמעט מקיאה
דמעה מתגלגלת
גרון נשנק
נשמה מיוסרת
תועה

לוקחת הרבה אוויר
צוללת פנימה
מתאמצת
רואה קצת אחרת
הבהוב חלש
מעומעם
עדיין קיים שם

נשמה שלא כבתה

חינוך מחדש הוא רוצה להעניק לי
האחר – השפלות עושות לו את זה
דום נוסף דורש טיקסיות
ואני לא רוצה שום דבר

רוצה לפעמים שסתם תעניין אותי
רוצה שתשתף אותי עלייך כאדם
והרי יש לך עולם
יש לך חיים
יש לך מבע
יש לך רגעים
רוצה לשמוע מלה שלך נוגעת במילה שלי
מייחלת לצליל נקי של הקשבה

תן למילותי לחדור אליך
בדוק אותן לעומק אחת לאחת
שרטט באוויר את דמותי לנגד עיניך
גע בה

רוצה לחוש עקצוץ של נגיעה
התפעמות של רגע
רוצה לדעת את אשר אוצרת נפשך

עדיין אינך יודע מי אני
עדיין אין בידך את התמהיל המדוד
אין לך מושג איך אני אוהבת את הקפה שלי
חזק או חלש
כמה סוכר או סוכרזית
הרבה חלב, מעט
בכוס קטנה, במאג

נסה לפתוח בי צוהר
בדוק מה עושה לי טוב, מה עושה לי רע
מה גורם לי לחייך, מה גורם להאלם

בדוק את עוצמת הגרוי הנפשי
בדיוק כפי שהייתי רוצה שתבדוק את תהומות הנשייה שלי
את הכוס שלי
את שפתיו
את הדגדגן התפוח הזקור

אל תתנפל בכאב מפלח
תחילה בדוק בעדנה וברכות
תניח אצבע נוגעת לא נוגעת
אצבע נוספת תחדיר זהירה
תתחיל בקצב איטי לנוע
ובהדרגה תגביר את העוצמה
וכשתרגיש אותי בתאוותי
רטובה, כמהה, נוזלת
תדע שהגיעה שעתה

שעתה של הזונה

הו אז תוכל ללחוץ חזק
וגם לכאב יהיה אז מימד אחר וחד
ותסשן ותקשור
תזיין ואולי תחדור כל חור
ותצליף בי חזק ולא תעצור
ותמתח את גבולותי עד לקצה היכולת
ואוכל להיות הזונה
ואוכל להיות גם הכלבה
ואפילו אוכל לקשקש בזנב – חושבת

אך דע אותי קודם פנימה
דע את הנפש שלי – החופש שלי – בטרם תקשור
דע שאתה כאן כדי להסב לי עונג
ולא כדי לזרוע מזור

דע איך אני אוהבת את הקפה שלי

חינוך מחדש הוא רוצה להעניק לי
האחר – השפלות עושות לו את זה
דום נוסף דורש טיקסיות
ואני לא רוצה שום דבר

רוצה לפעמים שסתם תעניין אותי
רוצה שתשתף אותי עלייך כאדם
והרי יש לך עולם
יש לך חיים
יש לך מבע
יש לך רגעים
רוצה לשמוע מלה שלך נוגעת במילה שלי
מייחלת לצליל נקי של הקשבה

תן למילותי לחדור אליך
בדוק אותן לעומק אחת לאחת
שרטט באוויר את דמותי לנגד עיניך
גע בה

רוצה לחוש עקצוץ של נגיעה
התפעמות של רגע
רוצה לדעת את אשר אוצרת נפשך

עדיין אינך יודע מי אני
עדיין אין בידך את התמהיל המדוד
אין לך מושג איך אני אוהבת את הקפה שלי
חזק או חלש
כמה סוכר או סוכרזית
הרבה חלב, מעט
בכוס קטנה, במאג

נסה לפתוח בי צוהר
בדוק מה עושה לי טוב, מה עושה לי רע
מה גורם לי לחייך, מה גורם להאלם

בדוק את עוצמת הגרוי הנפשי
בדיוק כפי שהייתי רוצה שתבדוק את תהומות הנשייה שלי
את הכוס שלי
את שפתיו
את הדגדגן התפוח הזקור
אל תתנפל בכאב מפלח
תחילה בדוק בעדנה וברכות
תניח אצבע נוגעת לא נוגעת
אצבע נוספת תחדיר זהירה
תתחיל בקצב איטי לנוע
ובהדרגה תגביר את העוצמה
וכשתרגיש אותי בתאוותי
רטובה, כמהה, נוזלת
תדע שהגיעה שעתה

שעתה של הזונה

הו אז תוכל ללחוץ חזק
וגם לכאב יהיה אז מימד אחר וחד
ותסשן ותקשור
תזיין ואולי תחדור כל חור
ותצליף בי חזק ולא תעצור
ותמתח את גבולותי עד לקצה היכולת
ואוכל להיות הזונה
ואוכל להיות גם הכלבה
ואפילו אוכל לקשקש בזנב – חושבת

אך דע אותי קודם פנימה
דע את הנפש שלי – החופש שלי – בטרם תקשור
דע שאתה כאן כדי להסב לי עונג
ולא כדי לזרוע מזור

דע איך אני אוהבת את הקפה שלי

לעיתים כשמצליחה מבעד לקרעי ערפל
לראות עוד משהו חוץ מאשר את עצמי
מתבהרת תמונה מופלאה

הדהמת אותי אתמול ילדה, כשבשניות
ארגנת מסיבת יום הולדת פרטית לשתי חברות.

במו ידייך גררת את שולחן הסלון
שכוסה עד מהרה במפת משי תכלכלת
נשאת כסאות
ניפחת בלונים
העברת את מערכת הסטראו
ואת קרביה איישת בדיסקים מתאימים
הוצאת קנקן אליו מזגת מיץ פטל
הבאת עוגה אישית לכל אחת
כשנרות חנוכה בן נעצת
בנוסף הכנת משחק "חבילה עוברת"
ובתוכו הפתעה

בכל רגע יצאת מחדרך ושאלת את הבנות:
"הכל בסדר? "
"אתן מסתדרות?"
"אתן אוהבות את הכוסות?"
"איך הצלחות שבחרתי לכן?"
"איך העוגה?"

ורק בת שמונה את ילדה
פשוט אגדה מהלכת.

ולפני מספר ימים כשגילינו כי אמך התבלבלה
חשבה שמסיבת האביב אליה הוזמנת
מתקיימת אחרי החג
רק לא שמה לב – שאחרי החג הראשון

מסיבה לה כה חיכית

בכית וניחמתי וכאבתי ועצבתי
ובתוכי פשוט שנאתי את עצמי

ועם בכי לקחת את הטלפון, נכנסת לחדרך וסגרת את הדלת
ואחרי רבע שעה יצאת ובפיך הכרזה:
"לא היתה מסיבה"
"צילצלתי לגיל והיא אמרה שאף אחת לא באה"
וכל כך שמחתי עבורך
ורק שלשום כשנסענו ביחד, אמרת לי לפתע:
"אמא, סתם אמרתי לך שלא הייתה מסיבה,
בכלל לא הצלחתי לתפוס את גיל, אבל אני
יודעת שלא הייתה מסיבה, כי בטח אף אחת לא יכלה להגיע"

איזו ילדה את – ילדה אגדה
איך הצלחת להפוך את המציאות העגומה
איך הצלחת לעודד את עצמך
וליצור אשלייה מתקנת

ילדה שברוב תוכניות הטלביזיה צופה בעמידת ראש על הספה
ילדה שבגמר של "נולד לרקוד" לבשה ופשטה שמלה אחר שמלה
ובכל פעם נתנה את השואו שלה
אחרי שאת כסאות המטבח סידרה בשורות
ועל חלק מהן הושיבה בובות
בחלק אחר הושבו החתולים
ואלו אנו, בני המשפחה, הוזמנו לאחר כבוד
עם פתקי הזמנות חגיגיות

ילדה שלעיתים את הארון שלי הופכת
ובכל רגע לדמות אחרת נכנסת

ילדה שהיא אגדה

והלוואי והערפל יוסיף להקרע
ולא אפספס את רגעי גדילתך
ילדה שלי אגדה

אולי פעם אערוך מחקר סטטיסטי מקיף ואבדוק מהו אחוז העליות שישנן אחרי מורדות.
האמת, לא חושבת שטופוגרפיית השטח תאשש קיום אחוז ניכר, המאגד בתוכו צמד חמד שכזה,
אך בנפש אצלי בפנים, זה קורה לא מעט - מפתיע ומפעים.
ולעיתים דווקא אחרי שאחרון הגשרים קורס, וחשה כאב מפלח הורס
מתחילה החיות בי לטפס ולעלות.

גדושת מרץ וחיוניות בלתי נדלת
נפשי מתרוממת עכשיו - וקצת חבל שעסקינן רק בנפש
כי לו גם הייתי משתגלת עכשיו - לבטח הייתי כבר מרחפת

ובצהריים כשהגוף זעק כולו חרמנות וייחום
לא יכולתי להועיל לו בכלום
הילדים בבית כולם
ורעש הויברטור עשוי להבהילם או להצחיקם
או פשוט לגרום להם לבדוק ולחקור
מה עושה שם אמם...

אולי פעם אערוך מחקר סטטיסטי
לגבי - לא קיימת השאלה
בטופוגרפיית הגוף והנפש שלי
אחרי מורד תלול מגיעה תמיד עלייה

שנים יבשות וצחיחות
שנות בצורת
ענני סרק שאין בם טיפה לרווייה
חוזק שלעיתים גרם גם לי להרתע
לחשוש שמא השתניתי עד כדי כך
וכאילו הפסקתי להרגיש

אין לחלוחית בעיניים
מבע אטום חלול
אין גם דברים אחרים
אף פעם לא חולה
תמיד במלחמת התשה
והכל חולף ליד

גוף בלי הפסקה
ללא תחושה
מוקף חומה מבוצרת
ואין יוצא ונכנס בה

גרושים קשים
ילדים מסרבים
בעיות פרנסה
אנשים רעים

ממשיכה

ובערבים,בהרכיני את ראשי ובעוצמי את עיני
בשניות שוקעת לתוך שינה
וקמה למחרת לעוד יום של מלחמה


אתמול נשברה הבצורת
גשם שוטף כיסה את יומי
ובלילה לא באה השינה
דמעות סוררות, חושבת אחרונות,
ביקשו להוסיף לזלוג

זהו, רוקנתי,
מילאתי את המאגרים
אפשר להתמודד עם הבצורת הבאה

ודומה שחזרתי להרגיש

מקבלת המווון תגובות בפרטי, במיוחד לפוסט האחרון. חלקן מלאות אמפטייה ופרגון, אחרות אולי באות מאהדה, אך מוכיחות אותי, על כך שאני מפרסמת את הדברים בפומבי, דברים שאין בהם כבוד גדול מן הסתם. נשמעת פתטית ומעוררת רחמים אצל חלק מהקוראים.

רוצה לומר לכולכם - אני בחרתי בשקיפויות

השקיפויות הן שלי - חלק מהוויתי - חלק מפנימיותי

יודעת שלו קוראים פוסט אחד, בקלות ניתן להגיע לתובנות מוטעות, כמו באותו פוסט שנכתב על ידי לא מכבר וסיפר על בחורה כוסית - שווה, שאינה מוצאת מרגוע לעצמה - טליה.
כשאני כותבת, לעיתים תופסת רגע בחיים, או מספר רגעים, ואלו אין בהם כדי להביע את השקפת עולמי, ולמען הסר ספק - יודעת מה אני שווה נקודה.

סומכת אגב על האינטלגנטים מבין הקוראים, שידעו להכליל ולא להסיק מסקנה חפוזה.

הפוסט הקודם דיבר על הוויה מסויימת, אך רק הלא אינטלגנטים מבינכם, יעשו את ההשלכה לגבי אפיון דמותה של טליה, כפי שהוא משתמע מקריאת פוסט זה נטו.

אמשיך לכתוב שקיפויות

השקיפות, הפתיחות, הכנות, הרצון לחשוף את הדברים עד תומם הם אני - הם טליה.

ותודה לכל אותם שיודעים להקשיב באמת ומסוגלים להבין תובנות של מעבר...

לו הייתי רוצה לעבוד כזונה
הייתי יורדת לכביש
לו כל שחיפשתי היה להיות במהות זונה
הייתי עובדת בכביש
זונה - השם שלה בעצם לא חשוב

לכל איש יש שם, אך בהקשר ההוא - ממש לא חשוב
שם ניתן לי, שם יפה, והוא אינו טליה
במשך כשנה בחרת לא להשתמש בו
לאחרונה התגנב אלי החשש שאולי אינך זוכר אותו-
לפני כיומיים קראת לי "טליה"
עד כדי כך אינך מכבד...
אתמול הבנתי שאתה יודע, אך מבחינתך זה ממש לא חשוב...
"זה ממש לא עקרוני"
"הכינוי שלך מספיק טוב"
"אדבר אלייך איך שיבוא לי"
"בכל צורה שאבחר"

קיבלתי ממך אתמול הצעה נדיבה בזו הלשון :
"באה למצוץ?"
"קיבלת הזמנה לבוא ולמצוץ"
"אצלי את זונה אמיתית לגמרי"
"זה הכינוי שלך"
"את מתכוונת להמשיך לזיין את השכל או לבוא לכאן לפתוח רגליים"

לא בטוחה שזונה אמיתית היתה מקבלת את הצעתך הנדיבה,
ולו היתה מקבלת, היתה דורשת לפחות תשלום ראוי
ח ח ח ...

לנסוע אליך באישון ליל, נסיעה של למעלה משעה
למצוץ לך במכונית חצי שעה
ולחזור בחזרה - למעלה משעה

כמעט שנה אתה מכיר אותי - כמעט שנה תמימה
וזו ההצעה הכי נדיבה שאתה יכול להעלות על הדעת.
מסוגלת לספוג ממך כמעט הכל, אבל כמעט!
ולו הייתי מרגישה כבוד בדבריך אלי, חושבת שהייתי נוסעת אליך גם שעתיים.

זונה כפי שאתה מחפש, ללא שם, ללא זהות, ללא מהות, תוכל להשיג בכביש
אגב, חושבת שמציצה עולה היום 50 ש"ח