שקיפויות

תשע בבוקר
מתחברים למסנג'ר
מחליפים תמונות
הוא גבר נאה
ובנוסף גם פנוי
הללוייה

שיחה שעולה על בריקדות למן ההתחלה
מאוד אוהבת את אלה שבמקום שמי הפרטי פונים אלי ב-"נשלטת"
כאילו חסרת שם אנוכי
כיוון הקשר מבחינתו הוא שליטה יומיומית
מסבירה לו כי שליטה יומיומית איני מחפשת
בחיי היום יום אני שווה
בחיי היום יום אשה
בחיי היום יום לא שפחה
חושבת אגב שגם הכרטיס מבהיר היטב
ממשיך "בתחילת קשר, חינוך זה מרכיב במינון גבוה אצלי"
מבקשת "לפני ההשקפות הבדסמיות ספר לי קצת על עצמך"
כועס
"את לא תשלטי בשיחה"
"בתחילת קשר משתמש בענישה על דברים יומיומיים"
פונה אליו בשמו הפרטי "... כשנכנסתי לבדס"מ לפני כשנה חפשתי מאוד את האקסטרים..."
קוטע אותי
"אני רואה שאת אוהבת לדבר הרבה, שימי קצת בלמים לכל שטף המילים"
שוב פונה אליו בשמו הפרטי "תקשיב לי, דבר איתי כשווה"...
עונה לי "כשולט יש לי את הדרך שלי, ונשלטת שרוצה להיות חלק ממנה, חייבת ללכת בה"
משיבה לו "אתה זקוק כנראה למישהי יותר כנועה, מישהי אחרת..."
והוא "אני מצטער, לא אתן לך לשלוט בשיחה, השיחה תלך לכיוונים שאני מוביל אליהם"
בהמשך, כשתמונתי מגיעה אליו, הוא משנה מעט גישה ואפילו מחמיא "רוב הנשים בגילך מלאות - שמנות... שינוי מרענן לפגוש רזה"...
שולח לי אייקון של סמיילי
עונה "סוף סוף משהו גורם לך לחייך" ... "אומר לך משהו שהתחלתי, אך קטעת אותי"
משיב "זה קורה אצלי לפעמים"... "ברור לך שכשולט אני שולט גם בשיחה"
פונה אליו שוב בשמו הפרטי " ..., הוא שאני מנסה להסביר לך..."
כועס "את רושמת המון פעמים את השם שלי, זה טון יהיר ומתנשא ואני לא מקבל את זה"
תשובתי "השיחה מבחינתי הסתיימה, שיהיה לך יום נפלא"
עונה לי "אינך בשלה לקשר כזה, תבשילי וחפשי אותי כאן"
ואני "לא לקשר כזה מייחלת"
הוא "הבשלה נעימה"
אני "לא מחפשת מישהו שישלוט לי בחיי היום יום, מאחלת לך שתמצא את המבוקשת"
עונה לי "אני מכיר שולטים, אף אחד לא יקח נשלטת כמוך במצב הזה, תבשילי ותחזרי"
בהמשך השיחה באמת נוספה לי כבר אולי יוהרה, השבתי "יקירי, יש לי חדשות בשבילך,
לא אחזור, לא בתנאים הללו"...

כן, יודעת היום מה מחפשת, יודעת למה זקוקה
שליטה או לא שליטה - סליחה!!!!
שיחת הכרות ואתה לא נותן לי אפשרות להביע את עצמי,
אתה גם לא ממש מעוניין לשמוע?!
אופי כזה של שיחה אינו מתאים לי
אולי בהמשך אתן לך ה כ ל,
אולי בהמשך ארוגש משליטתך בשיחה
אולי בהמשך...
כרגע ובכלל תתייחס אלי כאשה
עדיין לא שפחה עבורך
כרגע רק אשה
אשה שלמה
אשה שווה

אחרי פוסטים מדיפים כאב ומועקה
אחרי ימים אחוזי תזזית וחוסר רגיעה
אחרי תגובות רבות אלי גם באופן פרטי
אחרי ימים של שיחות שלי עם עצמי
חשה תזוזה שם בפנים
ומסוגלת להעביר להילוך שני ושלישי
ויודעת שגם החמישי לא יאחר לבוא.

שבת נפלאה עברה עלי היום
ודווקא שבת עם הילדים
לא נסענו
ולא טיילנו
ולא אטרקציות פה או שם
ולא חברים
אבל הייתה שבת של המון ביחד ורגעים נוגעים אמיתיים
והרגשתי אותם
את הילדים שלי
אחרי כל כך הרבה זמן
והייתי עבורם ממש
כמו גם עבורי
ועכשיו מחייכת אל עצמי.

בשש בבוקר קמתי, כדי להסיע את בני הבכור לחבר,
עמו נסע לצפות במרוץ מכוניות.
כעבור שעה קלה – כבר בבית חזרה
הילדים עוד ישנים ויש זמן לעשות המווון דברים

מקבעת את שלט הטלביזיה בערוץ להיטים לועזיים קצביים
פורשת מזרון דק שמתקשה לזהות אותי לאחר חודשים
פושטת טרנינג ונשארת עם חוטיני וגופיית בטן
נעמדת מול המראה ומתחילה לנוע בקצב המוסיקה.

מותחת את גופי עד הקצה בניעות קצרות
מפשקת רגלי ומבצעת כפיפות
עומדת על ארבע, לשם שינוי הפעם – לביצוע תרגילים
גם על הבטן, האגן והירכיים לא פוסחת
ולמרות כאב המתיחות יש גם נחת

סוף סוף...

בהמשך – המון ביחד עם הילדים,
אך גם המון ביחד עם עצמי באינטימיות שלי
יודעת שהכל בידיים שלי
מחליטה לחיות את החיים
להיות שם עבורי.

מטווה לעצמי דרכי פעולה אופרטיביות ישימות
בוחרת, כותבת 3 מטרות לא סבוכות,
כאלו שאוכל לעמוד בהן ללא תרוצים.

לעת חשכה יוצאת למסלול הליכה עם הבת
ובהמשך, בשיחה אל תוך הלילה עם ידיד,
מוצאת את עצמי מייעצת לו, איך לעשות לעצמו
למען יראה את החיים במשקפיים ורודים
וידע לחיות בשלום
גם עם עצמו ב"לבד"

ה"לבד" שלי עומד להשתנות

לעיתים ב"לבד" חזקה
כאותו ברוש שראשו לא כפף לאחר סופה,
שהותירה אחריה רק הרס ונגעי פורענות משברת
ודקה אחרי, אם תתבונן בו בברוש,לא תוכל לשער,
שטלטלות כה קשות אחזוהו

לעיתים ב"לבד" חלשה
שברירית כחלמון הביצה
המקיז את עצמו לכל עבר
עם כל נגיעה, עם כל תנודה

אך שלא כאותו חלמון
עיני יבשות
הדמעות שלי בחדוות כאבן, חושבת, יצרו לעצמן מסלול פרטי
בו הן עומסות את עצמן באוניות תיירות פנים - בתאי הדם,
ושטות עד הגיען אל לב הים

ואיך יכנסו הדמעות?

איך פותחים את אותו הלב?

כיצד חודרים את סורגיו, את כלאו?

כיצד פורצים לאותה הכספת?

לב בודד
לב אובד
לב שכבר אינו יודע לזעוק
לב מרוסק בו צרורים זיכרונות
לב שפעם מזמן ידע לאהוב

לפעמים פוחדת שכבר לא אוכל לאהוב
שמשהו בי נאטם
מדמיינת שגוש אימתני ובלתי חדיר,
לקח חזקה על גרוני
ואינו מאפשר גישה
לאותו לב הנותר סגור ומסוגר
לאותו לב נשבר
לאותו אחד
שידע אכזבה וטומאה,
שידע שררה

אך לעיתים ב"לבד" חזקה מתעשטת
וליבי מתרחב ונפתח
ולפתע יכול להכיל
את כל היופי הנשגב

לעיתים ב"לבד" חזקה

לעיתים ב"לבד" מתעצמת

לעיתים ב"לבד" שלמה


לעיתים ב"לבד" מאושרת

קמה עם בוקר לקול יללות התוגה של הכלבה,
שמרגע ששמעה את צלצול השעון המעורר
נעמדה לידי לא מרפה.
נאבקת בקורי השינה המסמאים את עיני
הולכת להאכיל את כל הולכי על ארבע האחרים – החתולים
כוס תה עם לימון מול המחשב
חמש דקות גלישה בכלוב
חמש דקות בג'יידייט
אין חדש תחת השמש

אוחזת בשפורפרת הטוש
ומתענגת בזרמי המים החמים
הילדים לא בבית
ואני עם עצמי היום

חופש

אשה

יש זמן להשקיע ולהתפנק

תוחמת עיניה במסגרת שחורה
סורקת שיערה
לובשת גופיה שחורה בעלת מפתח עמוק,
החושף חריץ לשדיים לא גדולים אך מוצקים
ג'ינס נמוך שתחתוני חוטיני מבצבצים ממנו
מגפי שפיץ שחורים עם עקב בינוני
ז'קט שחור קצרצר

בת ארבעים ואחת וקצת
לא מושלמת
שלושה קילוגרמים מיותרים התיישבו על מותניה בימות החורף הקשים
אך בכל זאת ולמרות הכל:
כוסית
זוהרת
חטובה למדי
יפה
שווה

מליון דולר בייבי!

יוצאת לדרך
נעה בין רגעי אושר וחיות
לבין רגעי מכאוב
בהם עיניה מצטעפות
ופניה הופכים מכורכמים

נפש סוערת יצרית ומוטרפת יש לה
נפש שאינה מרפה
נפש שאת חרותה לכדה

קצב מנעד פעימות ליבה עצבני
ואינו נותן לה מנוח.

ברגעים הטובים
חושבת מציאות
מציבה יעדים
מתכננת
מחייכת
עיניה בורקות

וברגעים האחרים
אוחז בה הדיבוק
חונק אותה עד שנותרת
חסרת נשימה
חסרת צבע
חסרת מבע
וחשה את חוסר השקט
את המיניות הגועשת
את התסכול המתמשך
חשה את הכאב המרסק

והיא יפה
שווה
נחשבת

אך נפשה רוסקה והיא מתבוססת
בדם דמעותיה המשחר להתפרץ מעיניה
אך אינו מעז

והיא לבד

בדד

בת ארבעים ואחת וקצת

נזכרת בפעם האחרונה שהיית
העונג היה הכאב

והזנת אותי בכאב כה חזק,
כאב יוקד, כאב קורע ומפרק
שמורות עיניים חסומות לאור
פרקי ידיים לפותים בחבלים
רגליים פשוקות קשורות גם הן
תחילה מחוברת לשולחן המטבח הגדול,
זה שרגיל אלי ויודע לחוש אותי בכאבי ועונגי
מכיר את הכוס שלי, שמיצי תאוותו ניגרו עליו
לא פעם, לאחר אוננות על פינותיו,
מכיר את קימורי ירכי, את שדי,
מכיר את הזונה.
לאחר מחשבה מועברת לשולחן הקטן
זה שקומתו שפופה
שולחן שהפך באחת להיות כה חביב עליך.

הצלפות חגורה קשות
ואין הפסקות
הצלפות במקל אכזר לא מוגדר
שחרור צרחה כמעט אחרי כל הנחתה
ספירה בקול על פי הנחייתך
סופרת וסופרת וצורחת וסופרת
ולא נגמר...
אולי אתה בודק היום עד הסוף את הסף שלי

משוועת להפוגה, לרגע של חסד
וכשהלז אינו מגיע,
בצעד של ייאוש נעמדת עם השולחן אליו אזוקה
כן, יכולה עכשיו לרקוד עמו טנגו,
ואולי ולס ואולי צ'ה צ'ה צ'ה
הוא קר ונוקשה כמעט כמוך
אך קולך המצווה אינו מותיר לי הפוגה שכזו
ואני נכנעת ומורדת עם בן זוגי החדש
שוב אל הרצפה
ואתה מכריז כי מעתה יהיה זה שולחן הספיגה,
אלא שבפעם הבאה יעבור מקצה שיפורים
ויהיה גם הוא אזוק לרצפה
כך להבנתי תוכל לשלוט בשנינו.

ההצלפות נמשכות, זרועך השרירית אינה מרפה
ואני איני עוצרת את הסשן, איני בוכה,
רק שחרור הצרחות אינו קופא על שמריו
ומקל את יכולת הספיגה.

בסשן ההוא אורגזמה לא היתה
הכאב היה העונג
והעונג – אתה
תמיד טענת "הכל את יכולה"
ואכן קיבלת הוכחה
יכולה לספוג הכל עבורך

הכאב הוא העונג – העונג אתה

לחופש נולדה והיא חופשייה והיא מאושרת
פרשה כנפיה המריאה לרום
ודאתה בזרמי משב הרוח העוטפת,
רוח שלטפה את מצחה, את לחייה,
את גופה הרווי שחזר מכס מלכות גן עדן,
והזרימה אוויר צלול אל ראותיה הצמאות,
רוח שהחייתה את נפשה.

ובמעופה שם בשמיים,
כשהיתה משייטת בינות עננים, שנקדו את השמיים,
ככדורי צמר מסוכרים, רכים ומגוננים,
חשה לבסוף כה שלווה, כה יפה

וידעה כי לחופש נולדה

הקלדת הניק "טלייה" בקריטריון "חברים", מעלה את הנתון:
טלייה, נשלטת, תאריך הצטרפות לכלוב 6.5.06
האמת, חשבתי שיותר זמן עבר מאז.
כ - 11 חודשים מוגדרת כנשלטת על ידי עצמי,
אך בהוויה חשה כאילו כך היה מאז ומתמיד.
לא ממש מצליחה לחוש איך היה אחרת
לא מצליחה לגעת בתחושות של אז,
אבל בדיקה נוספת, שחזור ורפרוף בדפי ההסטוריה,
מעלה אשה אחרת,
שאהבה גם אחרת.

פעם לפני כשנה, מוחי בגד בי וסרב לבצע את שרגיל היה.
כל המיומנויות שהיו שמורות עמו, כבדיסק קשיח, נפגמו והגיעו למצב של חידלון,
ומאז, על אף שיחות נפש מייגעות ומאבקים שאני מנהלת עמו, הוא מסרב בכל
תוקף לחזור לעצמו. לא פעם מנסה לעשות איתחול מחדש, אך הוא אינו נשמע
לי ופועל כמחשב רווי וירוסים, שרק טכנאי מומחה יכול לו.
ומאז שבגד בי אני שבוייה:
שבוייה בכלוב
מפושקת
אזוקה בשלשלאות ברזל כבדות המחוברות למשקולת כבדה
ללא יכולת לזוז.
דוק של ערפל סמיך שהתערבל עם חומר צמיג מכסה את שמורות עיני,
אך הוא כבר התקשה, וכדי לבקע אותו, לפתוח בו סדק - חרך לעולם,
דרוש איזמייל מקצועי במיוחד.
שפתותי רפויות, מפוסקות קמעה בהעוויה מחוייכת
ואני שטה לי מרחפת
כהלומת יין הוזה בשמיים הנצבעים ורוד ותכלת
על פני חשה קרן שמש חמימה
שומעת את זמרת הצפורים

שבוייה
מאושרת
ימים וחודשים אזוקה כך
עונות מתחלפות
קיץ, סתו, חורף, אביב
ועדיין מחוייכת.

הושפלתי
נרמסתי
נקשרתי
הוצלפתי
נסטרתי
נחנקתי
הובלתי
הונמכתי
אוננתי
נאבקתי
בכיתי
צעקתי
צווחתי
כמהתי
ערגתי
התענגתי
צחקתי
השתחררתי
התרגשתי
התמכרתי
הגעתי לאביונות אחרות
הייתי שם בגן עדן

ועכשיו מנסה לעשות את הדרך הפתלתלה והמייגעת מטה,
למציאות אחרת, למציאות בה חייתי לפני 11 חודשים.

לא יודעת אם איטיב ללכת בה, לא יודעת אם זוכרת כיצד.
לא מזמן, כשערכתי נסיון דומה, ורגלי היחפות פגשו ברגבי אדמת המציאות,
ומצאתי לי בן זוג ונילי, וניסיתי - לא הצלחתי. חשתי כמהלכת בנעליים לא לי
ובעטתי אותן, בעטתי רחוק!
וכשחזרתי הנה לגן עדן - לכלוב, הייתי זקוקה לסשן של החיים.
מכורה, כה מכורה, אך רוצה למצוא אהבה.
אהבה מחפשים כנראה על קרקע יציבה, ולאט לאט לומדים חזרה שוב ללכת.

מה לא היה שם, בסשן של אתמול? לו הייתי צריכה לקטלג אותו, היה משוייך מיידית לקבוצת הסשנים הטובים והנכונים ביותר הקיימים. חושבת שאפילו שווה היה להפיק ממנו סרטון בדס"מי לשולט חסר הנסיון, ע"מ שיחווה התנהלות נכונה של סשן.
ראשית, סשן ערב שבת, וכיאה לשכזה נערך בתפאורה המתאימה: שולחן שבת גדול, עליו פרושה מפה צחה לבנה שנרות בצבעי החמרה פזורים עליה באופן המשובב כל נפש.
היו גם אי אלו פריטים נוספים, שככל הידוע לי, לפי המקורות, אינם מצויינים כמאפיינים את השבת, אך לטעמי בהחלט יכולים להתקבל בברכה, בעזרתו הנדיבה של רב
רפורמי, שללא ספק היה נותן להם את ההכשר, מתוקף היותם משרתים עונגה של שבת.
אזי במקום חלה מכוסה בבד הדור, מונח היה לו במרכז השולחן ויברטור עטוף במגבת מעוטרת פרחים סגלגלים, ובנוסף היו שם חומרי סיכה, וכשהאדון הגיע, נוספו גם קולר הכלבה, חגורתה, חבלים ושוט מפואר. אגב, שלא כנהוג על פי המסורת היהודית, הכלבה לא לבשה בגד חגיגי, אלא קיבלה הוראה לחכות ערומה, יחפה, ללא איפור, ללא בשמים- התבקשה לקבל את השבת ואת האדון במלוא תומתה.
מהבוקר חיכתה הכלבה לאדון, היתה מתוחה ונרגשת. סשן הצלפות קשה היא ביקשה, ובתוך תוכה החלה כבר בטנה מתהפכת. היא לעולם לא השתמשה במילת בטחון, למרות שהתוודעה כבר למילות בטחון לא מעטות, וידיד ותיק, עמו שוחחה, אמר לה שעשתה טעות ולעולם אין לבקש סשן קשה, מאחר ומה שעשוי להתפס כקשה אצל האדון, יתכן ועשוי לפרקה לגורמים.
אך לא היה סשן מוטרף מבחינת הכאב, מאחר ולכלבה אדון אינטילגנט, שהצליח לקרוא וללמוד אותה, ובא על מנת להתענג ולענג.
הגיע אמנם קצת אחרי כניסת השבת, אך מיד לקח על עצמו ברצינות תהומית את מצוות עונג השבת. כשהדלת נפתחה מיד אחז בצוואר הכלבה, קילר אותה, חיבר רצועה וערך לה סיור קצרצר. בהמשך הורה לה לשכב על הבטן על שולחן השבת, העטוי את אותה מפה לבנה, הצמיד לעיניה כיסוי עיניים, אזק את פרקי ידיה ואת קרסוליה לשולחן, פיסק את רגליה, דחף לעומקו של הכוס שלה ויברטור שרטט במלוא עוצמתו, והחל להצליף.
הכלבה החלה ללמוד טעמו של השוט מהו. עד כה החגורה היתה בת לוויתה הנאמנה ברוב הסשנים שחוותה עד כה. היא חשה את השוט חותך בבשרה, ממוקד מאוד, לעיתים מרקד ומלטף, אך רוב הזמן צולף, בישבן, בירכיים, וכשהרגיזה את האדון בתזוזות גדולות מדי,
או חלילה, במקום קולות מיוסרים ואנחות, פלטה גם צעקה, הו אז הבינה שהשוט יכול להגיע גם לגב ולמקומות אסטרטגים נוספים.
הכלבה למדה אתמול את השוט, אין ספק, ותרגלה גם מציצות תוך שכיבה על הגב, כשראשה אינו ממוקם במקום יציב, אלא גולש מדופן השולחן. התרגול כלל כמו כן הפסקות נשימה מתארכות יותר ויותר. כשעה שייטה לה כך בתהומות הכאב והעונג, ואחר כך הועמסה על גבו של האדון, שהחליט כי השולחן כבר מיצה את תפקידו, והוטלה במיטתה.
כאן ראתה הכלבה כבר הרבה יותר עונג. הצלפות כבר לא היו למעט ספנקים שבאו באווחה וללא אזהרה. הכלבה ליקקה, את גוף האדון מבהונותיו ומעלה, משתדלת לא להותיר נקודה צחיחה, מצצה, ליטפה, התחרמנה, וקיבלה רשות גם להשתפד מעל הכלי הנפלא שלו, ולחוש אותו במלוא הדרו.
האדון יודע להוביל את הכלבה לעונגה. היא מעליו, הוא צובט את פטמותיה, לעיתים בעדינות מה, לעיתים כאותו פלייר המאיים לעקור אותן, הוא סותר לה, אוחז בצווארה ושולט בנשימותיה כל העת, עוצר את נשימתה, לעיתים על ידי סתימת נקבי האף והפה, ולעיתים על ידי חניקת גרונה, והעונג הולך ומיתמר.
הכלבה גמרה פעמיים ובפעם השנייה היתה בגן עדן – אין לה ספק שהיתה.
כלבה לא צעירה, בת 41, שחוותה לא מעט אורגזמות טובות בחייה, אך הפעם פגשה גם את המלאכים, וחשה כי עוצמה שכזו יש רק פעם אחת בחיים. הכלבה שהינה באמת רעשנית במיוחד בגמירותיה, נותרה כמעט ללא קול אחרי ששחררה צווחותיה ליקום.
נשארו לשכב עוד כמה דקות נוגעים, מלטפים. האדון עושה מקלחת קצרה, מותיר בידה את הקולר, מבקש שתענוד אותו בפעם הבאה וכך תקבל את פניו, נשיקה חטופה ונגמר...

הייתי בגן עדן, אין לי ספק בכלל. האדון הוא אחד מהמתחשבים והמענגים שידעתי עד כה, מחד קשוח ללא עוררין, בעל נסיון אדיר, מעניק כאב בעוצמות נכונות, ומאידך מרגיש את הנשלטת ורגיש כלפיה, אך הנשלטת, הבעייה כנראה אצלה – חשה עכשיו יותר מתמיד, שהיא זקוקה לקשר עם המון רגש ואהבה. הנשלטת מבינה שהיא זקוקה לנפש, לאדם פנוי שיהיה איתה, לאדם שאיתו תחלוק משיכה מינית ורגשית.

חשה עכשיו כי היה כאן משהו מאוד טכני באותה מערכת יחסים קצרצרה שהחלה.
מערכת יחסים שבסיסה והוויתה הוא למעשה סשנים משותפים, ללא החיבורים הקטנים הבונים קשר. ובעצם יודעת שהגזמתי – נכנסתי לקשר עם אדם שאינו פנוי, ובעצם פועל בדרך הנכונה ביותר על מנת שלא לפגוע בי ובעצמו.

את כל אשר יש עם ליבי לומר לו, אומר לו באופן פרטי כמובן.

בפרהסייה רוצה לומר לו תודה ענקית – הוא אדם נפלא משכמו ומעלה ושולט מדהים.

לכתוב על כמיהה
לכתוב על געגוע
על טיפת טל שמצאה שלווה
ועתה היא מתערסלת בחיקו של עלה
על להקה של חסידות
המנתבות מסלולן בשמיים
להקה שליוותה אותי בשישי
בעת שנסעתי לחפש עבודה נוספת

לכתוב על חיוך
לכתוב על נגיעות
כאלו שישנן
לכתוב על נגיעות חסרות

לכתוב על מסלול חיים פתלתל
של אחת
שבילדותה היתה ילדה טובה ומרצה
אך בתוך תוכה, הכאב איים לרסק את נפשה
בנבכי נפשה היתה תמיד בערה.

ילדה שהקשיבה להוריה
אחת שלא התחצפה
אחת שאמה אמרה עליה
שבעצם אף פעם לא ידעה להיות ילדה,
אף פעם לא ידעה להשתחרר באמת.

אב מלא סבלנות וחמלה
אם דומיננטית קשה
ואין נגיעות של אהבה.
והילדה מקנאה בכלב
שמקבל מאמה כל העת רוך ולטיפה.

מנת הכאב העצימה, בשלה ותפחה
ויום אחד, ללא כל אזהרה
החלה לגלוש
כאותו חלב שהורתח יתר על המידה
והחל גולש מדפנות הסיר,
שתחתיתו כבר חרוכה שרופה.

טעמו של החלב נפגם
ודרך חזרה איין
השבילים נשרפו, אוכלו ואינם,
והילדה – נערה, שלא יכלה יותר להוסיף ולרצות
מדשדשת במקום אחר.

בת 15 וחצי
הרבה תום, יופי וחן מחזרים על הפתחים
ומבקשים אהבה ותשומת לב
אך הם אינם יודעים להבחין בין טוב לרע

הדלת הלא נכונה נפתחת
שם הוא מחכה לה.
נשוי
גילו כפליים מגילה
ואין בו רגש כלל ואין בו חמלה
והוא אותה קוטף בועל
ואח"כ במקלחת דמעותיה מתמזגות עם זרם המים

היא פוחדת אך כמהה
היא אוהבת אותו
היא עצובה

רצה בתום כל יום לימודים – לראות אותו
לובשת מיני, נעולה בעקבים גבוהים, מאופרת
רק עבורו
רק למענו

אך הוא רוצה עוד
רוצה לחלק את תומתה לאחרים
רוצה שחבריו ישתמשו בה
היא אמנם מסרבת – נסוגה
אך בתוכה חשה זונה

כל כך מושפלת
כל כך רמוסה
או אז היא מתנתקת ממנו בכאב
והאהבה חופרת בה, אינה מרפה.

ובהמשך נסחפת רק אחר הדלתות הרעות
פתחים של מאורות
פתחים של אנשים שרוצים רק את גופה
והיא הרי מבקשת
מחפשת אהבה

בהמשך מתגלה לה נתיב האהבה
אך אביו אינו יהודי והיא מנודה.
ביחד נלחמים למען אהבתם.
למסיבת סיום התיכון הולכת לבד
הוריה אינם מוזמנים.
עד הגיוס קורעת את עצמה בעבודה מבוקר עד ליל
כדי לשכור דירה קטנטנה ולשכן בה את אהבתה

עוברים לגור ביחד
אהבה כואבת
אהבה קשה
אהבה שיש בה המון קינאה
מריבות קשות, שמסתיימות בלילות,
בהם אינה יכולה לעצור את עצמה מלגעת בו
ולהתחבר לנפש ולגוף.
אהבה חזקה
אהבה שנגמרה בצלילים צורמים
הוא בוגד בה, היא מגלה
אוספת את חפציה
והולכת

אהבה אחת היתה לה בחיים
ותמה...

מאז לא אהבה עוד...

כשהתחתנה חשבה שאהבה,
אך ידעה בתוכה שזו רק התפשרות
12 שנים חיה מתנודדת
חיה את הילדים שילדה
חיה את העבודה
חיה את הציור
מתה את הזוגיות
מתה את הסקס
מתה את הגוף
מתה גם את הנפש
חשבה שסקס זה הדבר הגרוע ביותר שיכול להיות
שנאה אותו
לא יכלה לשבת על ידו
לא יכלה לגעת
פשוט לא יכלה
ברחה ממנו כל הזמן.

ואחרי 12 שנים
הצליחה סוף סוף להתגרש

וכל כך רצתה זוגיות
וכל כך כמהה לאהבה
וכל כך ניסתה
ניסתה לתת את עצמה

וגילתה את הסקס מחדש
לגמה ולגמה ולגמה
חשה כאסיר משתחרר
למדה נגיעות מחדש
למדה תשוקה
למדה שאוהבת סקס סוער במיוחד
ולבסוף התחרפנה כנראה כליל
ועכשיו היא כאן
משוועת לאקסטרים
זועקת את העונג
ופוחדת שלא תוכל לחזור לעולם
אל החיים הוניליים
ולמצוא בן זוג אמיתי

סיפור חיים

תמהיל של מלאות משולבת בייצר
שובע מעורב בפנטזיות
ידוע שעם האוכל בא התאבון,
הו, כמה נכון !!!

עכשיו רוצה את הכאב
זקוקה להצלפות החגורה על הישבן
משוועת לזעוק ולשחרר את הכאב
רוצה להאבק בו
רוצה לרחף

מעגל מכשפים
עקודה והם מתופפים
רוקדים סביבי עם כידוניהם
עיניהם בורקות
פיותיהם רושפים גיצים

מביטים בי כשהוא מזיין אותי במרץ
מבקשים את הזונה לעצמם
גם הוא נמצא שם מתבונן
קולו טבוע בנשמתה והוא מחלק לה הוראות
"כן כלבה, תפשקי פישוק רחב"
"כן את יכולה"
"הכל את יכולה"

חשה את הכאב היוקד בפטמות
חשה את עיניו החודרות

והם אינם מרחמים
האחד תופס ומפשק
האחר דופק

הדי התופים נישאים למרחוק
בגלי אורגזמה פראית שאוחזת בי

שוב ייצריות
שוב בערה
שוב זכרונות העבר מכרסמים בי
שוב מצוייה בסשן קשה במיוחד
שוב מצווחת, מיללת, נלחמת



שוב כמהה כל כך!