אושה לנד

אני עצבנית! הצינון הזה! המחזור שלא מגיע! (ולא אני לא בהריון, הלוואי) המלחמה!
המילואים! היומולדת שמתפספס!
בא לי להרוג מישהו!

כבר רואה את זה, הוא יבוא ביום שישי (הלוואי! טפו טפו טפו) ויהיה עייף.
יגיד לי - מותק, בוא נישאר בבית, רק שנינו לבד, יהיה כייף. אני אפצה אותך...
אוף! זה לא מה שאני רוצה! רוצה מסיבה, רוצה סשן, רוצה טררם.

מדברת איתו, הוא משתעמם במילואים, עולה למשמרת רק בשש בבוקר
בשביל מה גייסו אותו בכלל?!
מוציאה עליו את כל העצבים
הוא מציע הצעות - אולי תלכי להורים, אולי ואולי
לא רוצה! רוצה להיות עם עצמי ולזעוף!

מפספסת את האוטובוס. אוף!!!
מזל שעצרה לי מונית. אומרת לו שכבר אדבר איתו...
כותבת לי בראש את הפוסט העצבני.
מגיעה הביתה, בלאגן. מלא כוסות בכיור, שולחן מלוכלך, כביסות...

נכנסת לחדר להוריד בגדים ומה רואה?

זר פרחים מקסים מחכה לי ליד המיטה!

איזה חמוד הוא!!!

בטלפון החמישי הוא עונה לי.
אתה כזה חמוד ואני כזאת מטומטמת!
לא, הוא עונה לי. את כלבה.