אני מחזיקה מעצמי בחורה לא טיפשה, ואפילו הייתי כותבת חכמה, אלמלא היו הוכחות סותרות כמו הציון שלי בפסיכומטרי למשל, שיכול להתחרות רק בציון של בחינת-הבגרות-במתמטיקה-שלוש-יחידות-בקושי שלי. עד לפני מספר ימים הייתי משוכנעת שעברתי את הקורס "חוכמת חיים א+ב" בהצלחה יתרה, אבל לאחרונה נשמעות טענות מצד אדוני, שיש לי נטיה קלה, ממש מזערית, לא להבחין בדברים מובנים מאליהם שיכולים לאכלס את הסרט "מה גברים חושבים", בכיכובו של מל גיבסון.
מכיוון שאני לא רוצה להיות תמימה, שהרי תמימות וטיפשות נותנות ידיים לאור השקיעה, התחלתי להרהר בעניין והגעתי למסקנה מסוימת וחלקית, שאני באמת לא מצליחה להכנס לראש של המין הזכרי, אבל ניגע בזה תיכף, קודם העניין עצמו.
לאחרונה חידשתי קשר עם חבר מהעבר, שהיינו אחד לשני כותל דמעות בתקופה בה חזרתי ונפרדתי וחזרתי ונפרדתי וחוזר חלילה מהמאסטר הראשון שלי. מעולם לא היה סקס בינינו, ואפילו לא מתח מיני, לפחות מבחינתי. כשחידשנו את הקשר, שלא נעלם מעולם אלא התנהל באיטיות ובמינוריות, סיפרתי לו קצת על הקשר הבדס"מי בו אני מצויה, על אדוני, על תחושת ההתמסרות - קצת מכל דבר. הוא הביע התעניינות, שאל שאלות, חיבק וירטואלית, ונפרדנו על מנת לדבר שוב בהקדם. עד כאן תקין? בהחלט. סיפרתי לאדוני על השיחה. "הוא רוצה לזיין אותך", הוא אמר. "מה? מה פתאום!", עניתי. "הוא רוצה לזיין אותך", התעקש אדוני.
מבחינתי זה מוזר ביותר. אני הרי מסוגלת לנהל שיחה עם בחור שאני לא רוצה לזיין, אני יכולה להביע התעניינות אמיתית גם בלי שארצה להכנס עם מישהו למיטה, אני מסוגלת להפריד בין רגע של חיבה לרגש של תשוקה. מצד שני, אני חשדנית להחריד, ויכולים להעיד על כך כל שולחי המסרים שרוצים לדעת מה התחביבים שלי, שרוצים להתעניין במה אני עוסקת בחיים, לשאול איזה ספר מעניין קראתי לאחרונה, או לברר מה ההשקפות שלי בנוגע למדיניות של החמאס. זה לא שאני חושדת בכל זכר שמתקרב לטריטוריה שלי, שהוא רוצה ממני דברים שאני לאו דווקא רוצה לתת לו, אלא במי שנראה לי שיש לו מניעים נסתרים. אני מסרבת להאמין שלכולם יש מניעים כאלה, שכולם מנהלים איתי שיחה כפור-פליי לזיון עתידי. אולי אני טועה.
לפני 18 שנים. 4 ביוני 2006 בשעה 11:58
