בכל פעם שאני עוברת ליד פרופיל שמציין כי הכותב הוא רכושו של אחר, עוברת בי צמרמורת בלתי נעימה. כשאני קוראת על "רכושו הגאה", מתווספת אצלי תחושה מוזרה, שרק כדי לכבד את שוכני האתר, לא אציין כי מדובר בבחילה.
רכוש, ואת זה אני יודעת כי יש לי מילון, הוא כסף או דברים שווי כסף שצבר אדם. דירה בסביוני מעלות תרשיחא זה רכוש, מכונית מצ'וקמקת היא רכוש, אוסף של חוברות קומיקס שהוסתרו מתחת למיטה במשך שנים, וצברו תלתלי אבק הם רכוש. אני אף אחד מאלה.
עוד דבר לגבי רכוש - הוא ניתן להעברה, למכירה, לקנייה. אני מאמינה שאף אחד לא חושב שאפשר להעביר אותי מיד ליד, כאילו שהייתי סנדוויץ' מגבינה צהובה. אני (בין היתר) בנאדם, שמגיעה לו התייחסות הולמת. לעזאזל, אפילו לכלב שלי אני לא מתייחסת כרכוש, למרות שהוא שלי ואני מחבבת את היצור משיר השיערות-רודף החתולים-מעבד המזון הזה. אלה שמתכוונים לקפוץ ולציין שמדובר במילה, סתם מילה, ושאין צורך לקחת את זה כל כך ברצינות, מוזמנים לחשוב מחדש על העניין, שהרי הדרך שבה אנו מגדירים את העולם מתבססת על מילים, על הצורך לשיים דברים, על החשיבות שאנחנו מייחסים לבחירתן. כמה פעמים עצרתם שיחה רק כדי למצוא את המילה המתאימה, שבדיוק חמקה מכם, ולא רציתם לוותר על ההגדרה הייחודית שלה?
דיברתי על הנושא עם אדוני, שטען כי לדעתו מדובר בניסיון להגדיר את הטוטאליות של הקשר בין אנשים. אני לא זקוקה לזה, שנינו יודעים עד כמה אני שלו, עד כמה אני מוכנה לתת למענו, למען האושר שלו. למרות זאת, אני לא מרגישה כמו רכוש שלו - אני נהנית להתמסר לו, לשרת אותו, לעשות הכל בשבילו, אבל אני לא חפץ, אני לא "דבר", יש לי רגשות, רצונות, דברים שמשמחים אותי, כאלה שמעציבים. אני יכולה לכעוס, לבכות, לצחוק, להיות מאושרת. מתי בפעם האחרונה ראיתם שולחן מחייך? מתי לאחרונה פגשתם כורסא גאה?
מגיע לנו לכבד קצת לעצמנו.
לפני 18 שנים. 5 ביוני 2006 בשעה 7:50
