מחפשת את ארט וונדלי

    קשה להאמין שבכלל זה יכול להגיע לכמות כזאת, ועוד ועוד,

פלג שהפך למעיין ואז לנהר ואז למערבולת ואז לצונאמי של תשוקה  והתרגשות  ו ה נ א ה .

 
ארזת לבד / אורית גידלי

מִכָּל הַשְּׁאֵלוֹת
לִשְׁאֹל: אָרַזְתְּ לְבַד?
כֵּן, לְבַד.
הָיָה קָשֶׁה, אָמַרְתִּי
אֲבָל יוֹתֵר קָשֶׁה לְפָחֵד שֶׁזֶּה
לֹא יָבוֹא כְּבָר אַף פַּעַם.
אֵינֶנִּי יָפָה, אַתָּה מֵבִין,
וְהַלֵּב הוּא בְּגֹדֶל אֶגְרוֹף.
 

(מתוך: “עשרים נערות לקנא”)

לכל אורך המפגש הוא נינוח ומחויך, עיני תכלת ומופז כמלאך, מביא את האור עימו לחדר נטול חלונות.

האשה שאיתו מתלהטת מינית ואז היא  חדלה ואומרת,  

עצור, אני לא גומרת לפנייך. זה כלל ברזל!

והוא  קופא, מלכסן את ראשו בהרהור ואז מנענע אותו  באיטיות, ימינה ושמאלה, ואומר משהו כמו, את לא מנהלת, או,  פה לא תהיה שליטה מלמטה,

אני בקושי שומעת כי מרותקת לפניו שהפכו אפלות וקודרות ולתגלית שלי שהנה הופיע מתוכו הלל בן שחר, כמו במשחק  קופסה שהיה לי בילדות, שקף להלביש דמות.

מצביע על המיטה בהפניית הראש, ושם היא משלימה בעבודת כפיים את ההתרגשות שנבנתה בה כבר לאורך ימים. והוא לא מתבונן מרחוק במחזה,

הוא עוטף ומלטף, היא בושה בגופה, בתאוותה ובאנחותיה, וגן העדן שם קרוב מאוד.

  איני יודעת מי כתב/ה את היצירות הקטנות והמדוייקות הללו, חיפשתי, באמת שחיפשתי ולא מצאתי למי יש לתת קרדיט

Little D/s Ditties By Marionette

You can try to struggle, try to escape,

Unlock the handcuffs, peel off the tape,

But you can't get away from the chains of love,

Soft as a feather, tight as a glove.

Run and hide, you nasty whore,
Master can still find,
He smells your fucking cunt and more,
He sniffs your filthy mind.

Twisted pleasure, spiraled pain,
A labyrinth of maze and feign,
Pretend to know, pretend to find,
Only master fucks my mind.

.

========={}=========

Reciprocity is so fine,
Two sides of a coin, simply divine,
The Yin and the Yang, pleasure and pain,
You give and you give and thus you shall gain.

למה אנחנו כותבות?

למה בכלל הפרקטיקה הבדסאמית כוללת  קילומטרים של אותיות ? גם סביב אתרים בחו"ל ראיתי את התופעה.

דחף  לכתוב, נשים יותר מגברים, מתעדות,  משתפות, מעלות הגיגים.

קהילות מיניות אחרות, נניח  להטבי"ם לא עוסקות  בכתיבה עיקשת. ואני מהרהרת בכך תקופה והנה כמה

תשובות שנתתי לעצמי:

א. יש מצב שזו טעות אופטית, נדמה לי שכולם כותבים כי אני כותבת וקוראת, יכול להיות שרוב האדונים והשפחות, העבדים והמלכות, כלל לא שותפים למסיבה זו.

ב.  בדסמ מחייב הבניה של עולם אלטרנטיבי והכתיבה היא כלי יעיל לכך

ג. כאש בוערת בעצמותינו, החוויות והרגשות הנחווים מטלטלים בעוצמתם  ובשל האופי הלא נורמטיבי, אין עם מי לחלוק אלא עם זרים.

זה הרי לא שאני יכולה לספר לחברות במשרד בהפסקת הקפה  "אתמול השאיל אותי האדון לחבר טוב שלו לשימושו, הבחור הצליף בי בכישרון והותיר בי סימנים יפיפיים". 

יש עוד סיבות?

 במבחר ציטטות מן הברית החדשה 

  זו סצינה בידיאסאמית חריפה שהתקיימה בשבוע שעבר בעיר אבל לצופה יהיה קשה להבחין בכך, כי ההתרחשות היא כמעט זעירה. 

הsetting הוא חדר במרכז תל אביב,  גבר ואשה, ישובים בחדר על שתי כורסאות המתנה עגולות, זה מול זו.  המצלמה נעה לסירוגין בין פניו לפניה.

הגבר שואל בחופשיות שאלות כלליות את האשה, קלוז אפ על פניו, הוא צעיר, לבבי ונינוח.

האשה שלפניו היא מבוגרת, קדורה ולחוצה, היא  מתאמצת להוציא משפטים שלמים מפיה אבל לא מצליחה, כי  כל אמירה מלווה בהתנשפות.

כשהמצלמה מתרחקת מעט למדיום שוט, רואים ששמלתה מופשלת למתניה ורגלו בוטשת בין ירכייה " אז מה? את תמיד באה ככה?"

לא... אני לא.. אני דווקא.. היא מתאמצת לארגן תשובה ולשמור על מראה מכובד אבל כף הרגל בערוותה אינה מניחה לה לקחת אויר ולהשלים המשפט.

הרגל רגע נועצת בה יתד כאב ורגע שני מלטפת בעדינות וכמות הנוזלים שם עולה מרגע לרגע.   עוד כמה דקות חולפות והאיזור כולו נהייה ביצה טובענית,

בתחילה הערווה נהיית רכה יותר, האשה חושבת על כריות חימום למיקרוגל מפלסמה, בצק רך וחם.  אחר כך התחתונים מתעבים מנוזלים, האשה מתביישת.

המצלמה עוברת ללונג שוט, האשה מנסה להזדקף ולסגור את הברכיים, אבל כף הרגל שלו מפליקה חזק לירך, צליל חבטה נשמע בחדר והיא נשמעת לסימן,

מפשקת את ברכיה ונקווית לתוך שלולית למרגלותיו.

את הסטירה הראשונה בחיי נתן ג'ק ניקולסון לפיי דאנווי, היתי בת חמש עשרה והתפלחתי לסינמטק, הוא מרים את ידו וסוטר לה, היא הבת שלי, סוטר לה, אני רוצה את האמת! היא אחותי, סטירה, היא בתי, סטירה, היא אחותי, אמרתי שאני רוצה את האמת.

 דאונווי נופלת על הספה מעוצמת הסטירות,   

She is my sister and my daughter

המפתח לתעלומה ולאישיותה מופיע, ניקולסון מזועזע.

את הסטירה השנייה בחיי נתנה סיביל שפרד לברוס ויליס בסדרה "בלשים בלילה"

היו לנו הרבה עונות של מתח מיני לחכות לרגע הזה , 1989, הייתי בת 24 , בדיוק החבר עזב אותי וראיתי את זה בסלון הורי מתאפקת מלבכות,   סיביל שפרד סוטרת לאדיסון  פעם אחת , עוף מכאן, הוא לא נע, סוטרת לו פעם שניה, עוף מכאן והוא נותר קפוא ורציני, בפעם השלישית שהיא מניפה ידה הוא תופס אותה בפרק היד ומקרבה אליו והמתח ביניהם נמס לתוך נשיקה לוהטת

את הסטירה האחרונה, קיבלתי בשבוע שעבר, הייתי מופתעת, האויר אזל מראותי, לא ראיתי את זה בא

הבטתי בו  ברתיעה ויראה, ממתינה למוצא פיו,  " אף פעם אל תתחקרי אותי על נשים אחרות בחיי",

אמר.

ואני, האושר התפשט לי בדם כמו בועות בשמפניה.

כי אם הוא מציב כללים לעתיד, סימן שהוא מתכוון לראות אותי שוב.

מציאות??

  למילה משחק יש כמה משמעויות

אחת מהן היא ההפך מרצינות, כאשר ילדים מתקוטטים ואומרים למבוגר מזדמן " זה רק משחק" הכוונה היא שההתנהלות מטעה כלפי חוץ אבל בעומקה יש חברות והנאה.

משחק הוא גם כינוי למחזה, בר-אבא הוא שחקן, הוא משחק דמות, איזו דמות משקפת יותר את המציאות של אישיותו?

כאשר הוא מגלם את הפרופסור לתלמוד מהערת שוליים או כשהוא בתפקיד  יאצק ב"זהו זה "?  ה

משחק הוא גם התכנסות והתנהלות מוסדרת ביודעין על ידי כללים, כמו כדורגל או מונופול ( משחק קפיטליסטי מתועב שיש להוציא מהחוק).

יש עוד מובנים למילה משחק?

אנחנו לעיתים מתיחסים לסצינה שלנו כאל משחק בשלשת  המובנים, "באיזה תפקיד אתה" משרת או אדון?  להשאיר חותם בגוף, זה מחוץ למשחק או לגיטימי? 

או כאשר אנו מבדילים בין ה"חיים האמיתיים" בניגוד לחיים המקבילים.

ואז הקיום בעלטת הקהילה הוא זה שמקבל את התואר – משחק.

וכולנו יודעים, מנכל רב פעלים בחיים האמיתיים, יכול ביקום המקביל להיות עבד מושפל ולקבל הוראות מגבירה צעירה ולציית בכל.

מה המציאות מבין השניים? ומה הבדיון?

מה שקורה בלילה או מה שקורה ביום?

מה קנה המידה? למציאות או למשחק

כי אם זה תעצומות הרגש אז איני בטוחה במותר  המציאות על היקום המקביל

  שהחיוך משתלט על הפנים באופן בלתי צפוי,

   ורק סטירה הגונה היתה יכולה למחוק אותו

או לחילופין

לתגבר אותו עוד יותר

שבת שלום לכל אחיותי בקרב הסוטים והסוטות