יושבת על ברכיה, היא שלווה, ומסביבה דממה. פניה אל האש המחממת, גבה מופנה לקור הלא עדין של פברואר. ידיה על ירכיה, דקות מתמיד, מעוקלות בעצבות מסוימת- כמי שנשמה הרבה גשם או כמי שמצפה לסערה. אבל כעת שלווה. והיא יודעת שאין היא לבדה, אפילו שאינה רואה. כמו כוהנת צעירה, לא ברור אם סלבית או מצרית, היא מרוכזת ברחשי האש אשר לוחשים לה נבואה.
זמן לא ברור עובר, והיא כמו מהופנטת, מערסלת בנינוחות גאה את עירומה, הנבואה נחרזת עם דפיקות ליבה המנגן מקצב עתיק של ידיעה. מתישהוא גופה מתחיל לרקוד. חצי כמעט קפואה, חצי כמעט נשרפת, היא כלי שמייצג דבר מה בלתי מושג.
סביבה ניצתת אש, היא מועלית קרבן, לאיזה אל עתיק ששמו נשכח. גבה מפשיר, כמו מנשיקה של עלם חן באגדה, דמה רוחש במנגינה כמו תהודת ריקוד הלהבות. היא מתעוררת, קמה לתחייה, גופה חסר המנוחה גוזר עליה טקס ציפייה. איפוק של כוהנות, של קורבנות אדם, של מי שנזרעה בה אמונה.
כשאין היא יכולה לסבול יותר היא קמה לאיטה, מותחת את שריריה, שלווה כמו ילדה שקמה משינה, היא מחייכת במבוכה כמשוררת שהקדימה את זמנה.
מובלת בין הלהבות, בוטחת, מבויתת, כמי שהוקרבה מרצונה. גופה נוטף זיעה, עורה לוהט, ברכיה מתקפלות תחתיה. כשהיא נופלת הכוהן שלה מרים אותה, מביא אותה למים לא תמימים של פברואר. גופה בעוויתות נלחם, אך רק ראשה מוחזק מן הסנטר מעל המים. שריריה נרגעים, דמעה של כוהנים זולגת על פניה, נשימתה נהיית סדירה, היא כמו מתכת מלובנת מעוצבת בכאב כרצונו של אדונה. כרצונה.
גופה נוקשה, היא מסוחררת, עיניה נפקחות אל הברק, כמעט שלא שומעת את הרעם.
היא נעטפת, איננה לבדה, היא נתונה, היא כלי קיבול לנצח, לאינסוף, לנבואה.
גואה הרוח ששורקת בה הסערה- אין לה ממנו דרך חזרה. אין לו ממנה.
מצאתי את זה בין דברים ישנים שכתבתי, לא נראה לי שזה היה כאן בבלוג אי פעם. אהבתי לחזור לזה מדי פעם, היום אני רואה בזה בעיקר פגמים. האם זה באמת בלתי נמנע?
לפני 15 שנים. 1 ביולי 2009 בשעה 15:49