מה איכפת לציפור

אני מניחה שתחושת המלחמה המרחפת לה מעל
מעוררת בי רצון להכנס לאמבטיה
ולהשפריץ על כולם.

אני מניחה שזה יותר ממעורר בי רצון להשתין
להשתין במים באמבטיה
ולהתבוסס בזה קצת.

ולאחר מכן לקחת כמה מהראשים האלה
ולתת להם להתבוסס גם.

לא כי זה השתן שלי,
הם יכולים להשתין לשם גם
אדרבא ולחרבן גם.

הייתי רוצה לראות אותם שם.
מתבוססים
מרגישים

כי סטרילי מידי לנהל מלחמות
ולחרר מחלות
מרחוק.


הייתי רוצה שירגישו.



בטח חנוך כתב את זה יותר טוב.
הוא תמיד כתב יותר טוב.

מתוך התחת והחרא והשתן
מתוך אהבה וציניות
מתוך עצמו.

איש של מלחמות שלמות
איש של שלום נלחם.

בלוג שכזה.

מהאמבטיה.

זה לא הזמן לספור את המתים
אומרים לי.

אם לא נספור את המתים עכשיו.
אם לא נספור את החיים עכשיו
אז מתי?

לכל חייל מספר אישי.
חייל הוא לא מספר.

אדם. חיים. עולם.
אולי אם נראה אותם עכשיו נספור פחות אחר כך.
כשירשו לנו לספור.

כי עכשיו זה לא הזמן לספור את המתים.

אני לא רוצה לספור בכלל.

וכמו שחנוך לוין אמר-
תנו לי קצת שעמום שוויצרי אמיתי.
אני רוצה למות משעמום

"
[קריין ופנטומימה]

קריין הבן חוזר הביתה משדה הקרב.
[הבן נכנס הביתה. האם והאב פורשים זרועותיהם אליו. האם מחבקת אותו]
האם מחבקת את הבן.
[האב, כמעט נוגע בכתפו של הבן, מוליך אותו אל הכיסא, הבן יושב]
הבן יושב על הכיסא.
[מבטים]
האב מביט בבן.
[פאוזה]
האם מביטה בבן.
[פאוזה]
הבן מביט באם.
[פאוזה]
הבן מביט באב.
[פאוזה]
האם מביטה באב.
[פאוזה]
האב מביט באם.
[פאוזה]
האב והאם והבן החוזר משדה הקרב מביטים זה בזה.
[פאוזה. הבן כובש פניו בידיו]
וכך הם יושבים ומסתכלים זה בזה, שמחים ומאושרים, עד עצם היום הזה.
"

"
להילחם, פשוט מפני שאין מוצא אחר,
זה לא עושה לי את המוות למושך יותר.
ועוד דבר ברור: אם לא אחיה אני,
אז אף אחד לא יעשה זאת בשבילי.

כי גם במלחמה צודקת
חלקה אחת ישנה למת
והחיים צודקים בין כה וכה;
בבית מחכים לי שאבוא.

צודק או לא, אם מישהו מפסיד - זה רק אתה;
ראשי הממשלות יוצאים בלי אף שריטה.
כשנגמר הכל, הם שסופדים לעם;
אני רוצה לחיות ולהספיד אותם.

כי גם במלחמה צודקת
חלקה אחת ישנה למת
והחיים צודקים בין כה וכה;
בבית מחכים לי שאבוא.

חייל שמת, כבר לא כל-כך איכפת לו מי צודק,
ומי שחי, חוזר הביתה וצוחק.
האלמנה בוכה, למת אין אשליות:
רק מי שחי יראה חיים עם אלמנות.

כי גם במלחמה צודקת
חלקה אחת ישנה למת
והחיים צודקים בין כה וכה;
בבית מחכים לי שאבוא.
"