הגוף מלמד את הנפש

לא אוהבת שלג ולא אוהבת קר, אז מה אם לבן בחוץ?
תחושת הקלסטרופוביה כשאני מוגבלת תנועה מטריפה אותי ואולי זה בעצם
הקושי שלי לקבל חוסר שליטה ?

קיבלתי מתנת בוקר כזו מעצמי, עובדת מהבית לכמה שעות, מפעילה משולחן העבודה
ומסיימת תוכניות . הרבה שעות בדרכים שלא החזקתי בהם את ההגה נתנו לי לספוג
נופים חדשים שמזמן לא ביקרתי, צבעים של חורף ואופק מעורפל, הכל מתערבב אצלי בראש עכשיו ויוצר מתוך המפגש מוצר חדש, פסל נוסף מעירבוב של חיים, אנשים , נופים וצבעים.
יקח לו זמן לקבל חיים, אבל הבסיס כבר מוכן להתהוות.
לפעמים ציוץ של ציפור יוצרת אצלי מערבולת שלמה בנשמה לפעמים זה צבע או מפגש אנושי ולפעמים זה הכל ביחד שמצליח לגעת אצלי בפנים בעוצמה שחייבת לצאת ולקבל חיים
מחוץ לגבולות הגוף שלי, ככה נוצר לו פסל חדש.
שבת היתה רוויה בשבילי בכל טובו של העולם שנתן לי לחוות חברות, אהבה וקירבה
של אלו שאני אוהבת ועוד תוך כדי נדודים, מה עוד כבר יכולה נפש של צועניה כמוני לבקש?
תודה לכלכם על שבת מקסימה של ביחד והרבה אהבה .

תיראי אמא איזו קהילה מופלאה זו, אנשים איכפט להם ממש, עושים באמת מהלב
לאחרים דברים, תיראי איך שבגרתי, היית מאמינה שאהיה פעם שייכת לאיזו קהילה ?

-טוב, אבל זה לא ממש נורמלי נכון?

-מה מהדברים? שאפתח תחושת שייכות , או הקהילה?

-נו.. את יודעת, מה שאתם עושים שם..

- מי ששם, חי בחוץ את מה שיש לו בפנים, יש יותר נורמלי מזה ?

-כואבת לי הרגל נורא, וגם הגב, אוחח מתנצלת שאני אומרת , פשוט כואב נורא לאחרונה.
. אולי תאכלי משהוא, את לא דואגת לעצמך, ניראה לי שאת צריכה להסתפר.

[ אישה שנתנה לי הכל. כמה פתיחות ואהבה ,כל כך הרבה של איכפטיות.]

-מחר אחרי הקונצרט תבואי עם הילדים, אני אכין ארוחת ערב, מתגעגעת נורא וגם..
תורידי לעצמך לבשל למחר, גם ככה יש לך מספיק על הראש.

היא יושבת על הכיסא , אני על הריצפה לידה מעסה את הרגל שכואבת .
81 שנות חיים פעילים ומופלאים היא עשתה, למדה ,לימדה , קריירה, נסיעות, משפחה והמון תרומה למאות אנשים במהלך החיים. הגב כואב לה , גם הרגל, באמת כואב ממש
אחרת לא היתה אומרת, אני מחבקת אותה , אומרת לה שאוהבת , שמחר אבוא,
ושאני בסדר,כי אני רואה את הדאגה על הפנים שלה .
כל כך הייתי רוצה להפריד את הכאב הזה ממנה , שיחסך לה.. כל כך שונאת את הדברים האלו שלא יכולה לשנות, שלא יכולה לעזור לאלו שאני אוהבת.


-

כבר אחרי 3 שעות בדרכים, הבוקר ניראה כבר רחוק מעכשיו, אירגון עבודה מהדרך,
רכב וסלולרי אלו דברים שלא יכולה לוותר עליהם מהם אני מתקיימת.
דקה הפסקה לקפה, להפשיר מהקור, לאסוף ניירות .
שיחת דרך עם הילדים על משמעות המילה חברות, אחריות של קבוצה ואחריות אישית.
מספרת את דעתי,מקשיבה להם, מעניין איזה אנשים הם יהיו כשיגדלו.
שני אנשים שהיו לי בחיים מאז הגרושים שקוטלגו עבורם כחברים ויום אחד כבר לא היו חלק מהחיים שלהם, טעות שלי שאשתדל שלא תחזור, את שניהם הם עדיין מזכירים בגעגוע,
אני מאוד מבינה. ביום שישי איישר להם קו , הסבר והתנצלות על טעות שלי בהגדרות .
האמת שלא הנחתי בשל עומק הקשר שהיה שאלו קשרים שלא יהיו יותר אחרי שיגמר..
יש משהוא אצלי שכשאני אוהבת אדם זה לא מתאדה, לא נעלם הוא נשאר אצלי תמיד חרוט בפנים, מן התחייבות כזו של עולמי עד. ככה הגוף שלי מבין את המושג לאהוב,
ככה אני מבינה חברות.

על הבוקר קרמבו, מוזר טיפה כמשהוא ראשון לפתוח בו את היום,
חלום רע מהלילה , סיוט של חיפוש אחרי ילדי הקטן שאבד לי,
מזל שאפשר להתעורר מכאלה מן חלומות ולדעת שזה לא היה באמת.
משהוא בחלומות שכאלו יש בהן את גרעין האמת והפחדים.
אתמול כשנפרדנו בגן שאל אותי למה כל פעם אני נוסעת מהגן מכיוון אחר?
חייכתי ואמרתי לו שאני אוהבת לגוון, הוא אמר לי שאי אפשר ככה,
אמרתי לו שאני יכולה מה שאני רוצה, קדימה אחורה באלכסון ואפילו לעוף
אם נורא בא לי. הוא צחק ושלח לי נשיקה מעבר לגדר ואמר לי שיהיה לי יום נהדר.
החיים מתפתחים אצלי למקומות מופלאים, לא משאירה אבנים בצידי הדרך מבלי להפוך.
הבדסמ מעניק לי עולם תובנות מלא כוח ועוצמה, חיה שם את עולמי המנטאלי
אפילו שבלי פעילות פורמלית בדסמית המקובלת, כניראה שגם פה בקהילה אני זקוקה
לנישה שלי הפרטית בתוך הבלגן. כל הזמן לומדת,עוד פתיחות , עוד עוצמה ,
עדיין לא יודעת מה יהיו תוצאות המחקר? מענייןן.
בסוף עוד יתברר לי שאני ונילית בכלל.. אפילו שלא חושבת שיש כזה מן מוצר

חצי של אמא בתוך עולמם, חצי אדם בתוך עולמי שחצי שבוע לא חי.
בגעגוע שקורע את הגוף מבפנים ישנתי אתמול שינה של טרוף.
עבודה, שיחה במחשב, חברים על הקו וספר שלם שנבלע לתוכי.
הגוף שלי צורח בפנים מכאב וגעגוע להיות שוב אמא,
סופי שבוע שהם לא איתי..
אפשר בכלל להסביר כזה מן כאב?

כובשת את החיים בגל של עוצמה שהולכת וגדלה עם כל יום חיים.
עוצמה נשית אדירה שמתגלגלת לי מתוך הגוף ופורצת כל גדר וגבול.
הכוחות האימהיים והתשוקה הנשית הרטובה ,היכולת להכיל את העולם כולו לתוכי.
התחושה המופלאה של לאחוז את החיים עצמם בכף ידי וליצור מהם
את הדרך שלי, את התשוקות , החלומות, כל מה שאחפוץ.
הצחוק עף לי מהלב והחיוך פתוח לי החוצה, אין גבולות , אין עכבות.
אני מוצאת את שחיפשתי, אני מוצאת שוב את עצמי .

שיחות מוזרות , מפגשים הזויים, בשיחה עם איש בן 50.
עברנו לשיחה טלפונית מהמחשב, הוא שאל שאלות מפגרות..
את מרוויחה? מצליחה להתפרנס?
ומה את עושה בשעות הפנאי?
-הממ.. אני אומרת, לפעמים מאוננת, לפעמים מזדיינת, תלוי במזל..
-שתיקה, כיחכוח גרון,, מענייין...
-גם אתה ? אני שואלת בטון חביב ומתעניין..
_.....כן.... חלוש מעברו השני של הקו.
זה כניראה הזמן לשלוח טיפול נמרץ!

היה לי איש אחד בתוך מערה , עיניים כחולות ושקועות עם מבט של ילד אבוד.
פנים יפות , חיוך של מלאך וגוף של אפולו. איש כזה שהלך לאיבוד בתוך גוף,
נשמה שמסרבת לאהוב את עצמה, אדם שלא יודע איך לקבל.
(פעם גם אני הייתי באיזה איבוד שכזה, אולי עדיין שרידים קיימים.)
ליטפתי פנים שרצו ולא רצו קירבה וגוף שפחד לקבל הנאה ורציתי אותו על ידי
כי.. כי הוא בא למרות הסיכון, כי הוא הולך עם כתפיים זקופות,כי הוא מיצר את המציאות של עצמו,
כי בתוך הגוף הזה היתה עוצמה אמיתית של אדם שרוצה לחיות.
כי אני אוהבת אנשים שחיים בתוך תהליכים של התפתחות ,
כי הוא גורם לי לריגוש פיזי ומנטאלי עמוק, כי אני לומדת ממנו עוד..

החליטו על מרתון סרטים להיום הילדים ואני מה איכפת לי , העיקר שכולנו נהנים.
אני אחראית על הפסקות האוכל והפינוקים, בין לבין מקבלת זמן חופשי משלי,
מסיימת עוד פסל, משתעשעת במחשב.
ילד בן 22 כותב לי: " מאממי דברי איתי.." ומצרף מספר. מחייכת, אוהבת את הכנות ואומץ הלב ששיך לצעירים. אז מה אם אצל חלקם הגדול זה בא מטימטום, יש את אלו שבאמת
יש להם אש בריאה ולא תבוסתנית בגוף.
אחד פילוסוף בן 31 כבר שיחות של שבועיים, לא.. לא הבאתי למימוש, חיזור משעשע,
ים של ביטחון עצמי, עושה לי חיוך עם הודעות נוטפות תשוקה בסמסים נחמדים.
לפני שבוע כמעט היה בשימוש בסוף.. בדקה שלפני פשוט לא בא לי. אולי השבוע יהיה.
אחר שמופיע ביומן הטלפונים כ-?, לא יודעת איך קוראים לו, ביקשתי גם שלא יאמר.
כן.. איתו בדקתי, היה סקס מעולה נחמד לי עם זה שהזדיינתי עם מישהוא שלא יודעת
בכלל מה שמו. מוזר שלא איכפת לי בכלל אם להיות איתו שוב או לא, יודעת שהוא מחכה לעוד. המון של זמן לילה ממוחשב עם איש אחד נשוי, הכי מרגש מכולם אבל לא למימוש.
ים של שטויות וריגושונים קטנים, צבע משעשע לחיים , עד לפעם הבאה שאחוש מערבולת אמיתית שוב בגוף, טרוף אמיתי של תשוקה וחושים .