דוב(ר) ההרמון

מכירים את הבדיחה על המזוכיסט שביקש מהסאדיסט "תכה אותי" והסאדיסט ענה ב"לא"? 
הקטע עם בדיחות, גם עבשות, הוא שיש בהן גרעין של אמת.
והיא אכזרית שכמותה, נהנית לצחוק.  
קודם כל לוקחת אדם תמים, אח"כ מביטה בעיניו את מבטה הכובש, יורה את החץ ומודיעה "אתה דוב". 
והדוב מתאהב ואוהב, מעריך ומעריץ ורוצה לבנות לה מקדשים ומזבחים. 
מציע לזבוח את עצמו, או שאולי תוביל אותו בשלשלאות ברחובה של עיר.
והיא אכזרית שכמותה, נהנית לצחוק ואומרת "לא". 

כמו חוקרת (אכזרית) בחקירה נגדית בבית משפט, היא מכריחה אותי להוכיח ולבאר כל מחמאה.

כל דבר תשבוחת וכל קילוס, חייבץ להיות קשור למציאות ולעמוד על אדנים יציבים. 
לו רק היתה מצליפה בי או מזליפה עליי מטבוחה, ניחא. 
היא רוצה רק אמת ורק מדויקת ואני מת לקחת מגפון, או ערכת קריוקי ולצעוק את הסגידה שלי אלייה.
וכמו בבדיחה, כדי להתעלל בי היא אומרת לי "לא". 

יהודים (וכאלו שאינם), הושיעו!.
תעזרו לי! מה עושים עם שולטת סוררת שלא מרשה לדוב תמים בישראל לסגוד לה בקולי קולולוש?

הודעות יש לשלוח למערה בה אני מסתתר...