פחד, כאב וכנות

אני יודעת למצוא את נקודות ההשקה. איפה שההעדפות שלך יכולות לפגוש את הצרכים שלי בצורה הכי משמחת.
כשאתה נותן לי את המפתחות (הקונספטואליים. בינתיים) למיניות שלך, ואתה רואה איך אני נהנית לשחק איתה, אתה בעננים.

אני רואה איך אתה נמס מהמבט שלי.
דרך חור ההצצה באישונים שלך, אני רואה איך המוח שלך מותך בתוך הגולגולת. זה יפה. מחמיא לך לנזול.
איך אם זה היה תלוי בך, היית שמח לתת לי עוד ועוד כוח. להעביר אלי עוד ועוד החלטות.
לעבור לגור על הריצפה למרגלותי. כפות הרגליים שלי על הראש שלך גם מחמיאות לך, אני חייבת לומר.

אני יודעת לקרוא אנשים טוב. אני יודעת לקרוא אותך טוב. אני יודעת לזהות דפוסים ולשמוע את המילים שלא נאמרות.
בין היתר, למשל, אני יודעת שאתה יודע שאין לך מה לבקש לגמור.
וגם אתה יודע לקרוא טוב, אבל אתה סופר מסונוור ואני פאקינג סופר נובה.
שזה די מה שתרגיש בפעם הבאה שתיגמור. תרגיש את המוח הנוזלי שלך משפיץ בחלל דרך הזין.
אבל זה לא יהיה עכשיו. או היום. או מחר.
רקאומרת.
 

לפני כמה ימים, החלטנו לבחון בשטח את ההתכנות לדייטים בבית החדש. אני הייתי על תקן הבייביסיטר לילדים, בזמן ששפחונת באה לבלות עם המהמם.

עד כאן - סביר. נגיד. בנסיבות.

בהצטרפות מקרים מרשימה קרה ששארפי, המועמד החדש, בדיוק חזר מחופשה. בהיותי בייביסיטר משועממת, הצעתי לו לקפוץ לבדר אותי. לא ככה. יותר בקטע של לשבת על הספה לקשקש, להקשיב ולהדלק מהקולות המעומעמים ברקע ולבדוק את הילדים מדי פעם (לא נרדמו מאה שנה כמובן. אם תהיתם). 

וכך קרה שהפעם הראשונה ששארפי, המהמם (ושיפחונת!!!) נפגשים, הפעם הראשונה ששארפי בא אלי הביתה והסשן הראשון שמתרחש בזמן שיש ילדים בבית, כל אלו קורים בעת ובעונה אחת. והעונה היא סוף אוגוסט, בל נשכח. אם כבר, אז כבר. 

המהמם, משוש ליבי, האפלה של חיי, נשמה של עטלף, עדיין נמצא במצב הביש בו הוא ספק הסקס היחידי שלי.
בינתיים לפחות. נקווה שלא לעוד הרבה זמן.

אי לכך ובהתאם לזאת הוא נאלץ לזרום איתי על קצת סיביטי מדי פעם, ובפעם האחרונה זה היה כבר התעללות פר-סה.
מה לעשות שכשהוא בתוכי זה ככ מדליק לתת לו סטירות מדי פעם, להגיד לו שלו אסור לגמור, שרק לי מותר, ואז לגמור לו באנחות באוזן שוב ושוב ושוב בזמן שהוא בקושי מצליח לזוז, מאוג'ג' למוות.

וכשהערצה משולבת ביכולת מרשימה להשתמש במילים, זה תענוג אמיתי (:

......

אני כל הזמן מעריץ אותך. כל הזמן. גם אם אני לא כותב לך, גם כשאני מנסה לעבוד או חייב לעבוד - את נוכחת. השליטה שלך עוטפת אותי כמו שמיכת פוך. אני חושב על העיניים שלך שנעצמות בהנאה. כשאני בספייס, אני מרגיש אותו בירכתי הגולגולת, טיפה מעל העורף. אני מדמיין שנעים לך. אני מדמיין שנעים לך בעזרתי. אני מדמיין שטעים לך. אני מדמיין שנעים לך בגב. אני מדמיין שנעים לך בצוואר. 

אני כל הזמן רוצה ליטוף ממך. או מילה טובה.  

אין חלק בגוף שלך שהוא פחות ממושלם. כף הרגל שלך נערצת. הגב שלך מרהיב. הצוואר שלך נכסף.  

את עובדת עלי בכל החושים. אני מתגעגע למראה שלך. אני מתגעגע לטעם שלך. אני מתגעגע לריח שלך. אני בוחר תמונה אקראית מהצ'אט ובוהה בה שעות. אני מקשיב בלופ להודעות ממך, ולפעמים לפודקאסט שלך, מתמכר לקול המתוק שלך. ואלוהים כמה שהקול שלך מתוק. 

כשאני סובל בשבילך אני אומר לך תודה. כשאת משחררת אני אומר לך תודה. כל פעם שאת מתקפת את השליטה שלך, את הציות שלי להוראות ממך, את הנכונות שלי לספוג כאב ואי נוחות ממך, את מבססת את השליטה שלך עלי. את מורידה אותי עוד סנטימטר מתחתיך. 

אל תגמלי מההערצה שלי אליך. היא מעיין בלתי נדלה. יש עוד.

ממחזרת בשינויים קלים פוסט דרושים מהעבר (:

דרוש נשלט למערכת יחסים משמעותית לטווח בינוני-ארוך.

- מבריק. אני לא יכולה להדגיש את זה מספיק. עם רקורד מוכח של הישגים בתחומים שונים.

- גיל: 30-50

- מאיזור המרכז, פחות או יותר

- מושך בעיניי

דרישות התפקיד:

- רצון ויכולת להנות מההנאה שלי, ויש הרבה ממנה (:

- זמינות להתכתב ברמה יומיומית או כמעט יומיומית, זמינות למפגש של ערב שלם פעם בשבוע פלוס מינוס.

- בדיקות STDS עדכניות, מקיפות ובמידת הצורך - תקופתיות (סייפטי וזה). נכונות לשאול פרטנריות נוספות על מחלות ולבקש בדיקות.

- יכולת לארח מפגשים בבית נקי ונעים עם חניה (!) או יכולת למצוא, להזמין ולשלם על מלון / איירביאנבי שווה. 

התפקיד אינו מתאים ל:

- מי שלא עושה ספורט

- מי שצריך להסתיר התכתבויות, מפגשים, סימנים וכדומה

- מי שאינו הטרוסקסואל

- מי ש-CBT או השילוב של גולדן + פגינג נמצאים בגבולות שלו

- מי שמחפש מפגש חד פעמי או קשר קז'ואלי

בונוסים:

- גרושים עם ילדים

- בעלי כושר ביטוי מרשים

- פוליאמורים / א-מונוגמים

- חובבי וויסקי ובשר

- בעלי הומור שחור

- חובבי כפות רגליים

תנאים מצוינים למתאימים!

איך פונים?

ככה:
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=23650&postid=1423988

!May the odds be ever in your favor

כוחותינו, כלומר כוחותי, נמצאים בתקופה קשה שבה המהמם הוא למעשה הספק היחיד שלי לסקס. לא קל.

אתמול בלילה, מאוחר, אחרי סופש מהגיהנום עם רצף שיבושים שלא היה מבייש את צה''ל, כשהוא כבר בנימנום עמוק, שאלתי אותו אם הוא בענין ובאופן מובן מאוד הוא אמר שפחות.

קצת אחכ הוא התעורר לפיפי וכשחזר למיטה הודיע שאני מוזמנת לרכב עליו בזמן שהוא חוזר לישון. חמוד. הסקס היה אמנם בחושך אבל מפרק מוח, כרגיל.

אפילו הרשתי לו לגמור, בטוב ליבי. שישן טוב אחרי שהשתמשתי בו ככה, כאחד הנשלטים.

יום ההולדת הקרב תופס אותי בתקופה לא להיט.
אני מרגישה לאחרונה מותשת, שחוקה, מרוקנת, אבל... במבט מלמעלה, אני יודעת שיש לי הכל.

אני נקרעת בין אלפי המשימות לבית החדש, אבל הוא יוצא מהמם ואפילו עומד בתקציב.

המהמם טוחן עבודה ובקושי יכול להיות שותף בעומס המעבר, אבל גם אחרי 20 שנה הוא יפייפה כמו אל יווני, קשוב, אבא טוב, חרוץ וכמובן סקס פסיכי.

אנחנו לא רבים כמעט, אנחנו כמעט תמיד רואים אחד את השני, ויותר מזה - אנחנו מומחים בתקופות קשות אובייקטיבית. אלופי המצבים ההישרדותיים, בעל כורחינו.

יש לי עבודה בה אני עושה לא מעט כסף במעט זמן, מה שמשאיר לי די זמן להתחרפן (גם) מהילדים.
הילדים מחרפנים אותי עד שאני מאבדת את זה, הרבה יותר מדי פעמים. אבל הם חיים, חמודים, חכמים, בריאים בגדול ויפים בקטע אחר.

אני בוהה בגדולה שמתמלאת זוהר מיום ליום ותוהה מתי יגיע הזמן לשומר ראש. אנחנו כמעט שם.

הדוקטורנט ואני כבר לא. הלב כואב עדיין, אבל עולם שלם של אפשרויות פתוח בפני.

אני אמנם סופר בררנית אבל אמצא בוודאי בקרוב, כשתהיה לי קצת זמינות לפתוח את עונת הצייד.
האסקפיזם השבועי שלי חסר לי. אבל הוא היה חסר לי עוד לפני שנגמר רישמית.
וגם חסרה לי החברות. השיתוף היומיומי, הידיעה שהוא שם.

הידיים שלי עם שלפוחיות, השיער מאובק חצי מהזמן בשלב זה, אבל על אף הגיל, אין בו שיבה.

אני עדיין באותה מידה בג'ינס מאז התיכון.
יש לי מעט מאוד קמטים. העור מתוח על עצמות הלחיים. השפתיים נפוחות מאסטרוגן עדיין והעיניים רק הולכות ומעמיקות.
פרט לבטן התחתונה, עליה רואים את המשאות שנשאה, הגוף בהחלט משרת אותי נאמנה. מעבר לכל הציפיות.

למדתי להשתמש בו טוב יותר ויותר לאורך השנים. או שהוא בי.

ממש עוד מעט יהיו לי את התשובות לחיים, היקום וכל השאר.
אני יכולה לספר לכם, אבל אז אצטרך להרוג אתכם.

חדר בריחה עם הילדים, היא אומרת לי.
אני לא רוצה לעשות כלום. בטח שלא לפתור בעיות ולשלם על זה.

לא לעבור בין מאה משימות שיפוץ.
לא לדבר שוב עם הקבלן.
לא לנסוע שוב לדירה.
לא לחפש ולתקן עוד טעות.
לא לפתור עוד דילמה.
לא להרגיע את הרוחות עם מטורפים מסוגים שונים.
לא לבשל או להפיק ארוחה אחרי ארוחה. בזמן. כי "מה אוכלים?"
לא למצוא ולקנות עוד רהיט או אפילו עוד חלב.
לא לצאת לעוד פגישה.
לא להסיע לעוד חוג.
לא לכבס. לא להעמיד עוד מדיח. לא לסדר בפעם המיליון. לא לקבוע עוד תור.
לא לאיים. לא להבטיח.
לא להיות זמינה בטלפון כשאני מנסה לתת משימה למישהו.י אחר.ת
לא לתמרן בין עוגנים, צרכים וככ ככ הרבה דברים שפשוט חייבים לקרות כי ככה זה
לא להרגיש את הלב שלי מתנפץ. לא להרגיש לבד. לא להרגיש

הכל מתנקז לאותה נקודה.
עוד חודש וקצת, אני עוברת דירה והדוקטורנט טס לכמה חודשים.
בינתיים נראה שדברים מתפרקים בכמה חזיתות. המטבח הישן, המקלחות, כמה קירות, הלהט ביננו. כאלה.

אני קובעת נקודות חשמל ובוחרת אריחים. המהמם טוחן עבודה, אותי ואת שיפחונת.
הבית החדש מתמלא בפועלים וציוד, הבית של הדוקטורנט מתרוקן.

אני רוצה להרגיש את התשוקה, ההערצה, ההתכווננות אלי. את המסירות. 
בדכ יש ככ הרבה ממנה וגם בדייט האחרון היו המון דברים טובים. הוא אפילו התאמץ ודי הצליח לגלח את הגב, נגיד. הוא הכין לו לי סופלה שוקולד.
אבל אם אני לא שומעת את שאיפת האוויר כשאני מגיעה ובטח שאם היא לא נשמעת כשאני מתפשטת, אני נכבית.
ואני לא כאן כדי להכבות.

עוד חודש וקצת אני אעבור לארמון ואז אחפש נתינים חדשים. כאלו ששואפים אוויר לכבודי, בין היתר.

חמש דקות אחרי שסיימנו לאכול את ההזמנה שעשינו מהדרך מנאם, המהמם כבר שם על שיפחונת קולר ורצועה והוביל אותה לחדר השינה.
אני הצטרפתי מיד והתישבתי על המיטה מול שיפחונת כדי להנות מהמראה המהמם, בזמן שהדוקטורנט מביא לנו את המים / אלכוהול/ פירות.
בזמן שהדוקטורנט אירגן את הדברים היא ואני התחלנו להתפשט ולהתמזמז....
That escalated quickly  😊

השיט שהלך שם... זה היה ערב א-מונוגמיה ובדסמ למתקדמים.
שעות על גבי שעות של עונג ונוזלים...
היה ככ יפה לראות את השפחונת על ארבע, על המיטה, מוצצת למהמם שעמד ליד המיטה, בזמן שמאחוריה הדוקטורנט מלקק את כפות הרגליים שלה כאילו שזה מקומו הטבעי בעולם.

הדוקטורנט ואני צבטנו לה את הפטמות ביחד בזמן שהמהמם מזיין אותה.
אחכ כשהוא היה מעלי ובתוכי, שתי הרגליים שלי קיבלו טיפול מסור מהנשלטים, משני הצדדים.
המוח שלי הפך לעיסה ואני קצת מרחמת על השכנים.

זיינתי אותה בדוגי עם הסטרפאון, בזמן שהדוקטורנט שוכב מתחתיה ויורד לה, והזין המושלם של המהמם בפה שלה.

היא ואני גמרנו ככ הרבה.
בכל פעם שאני גמרתי ההוראה שהיא קיבלה היתה לעלות ולהתחבר לגלי העונג שלי. לגמור ביחד. וזה עבד. פאקינג היפנו קינק..
מה שהיה עוד יותר מפתיע, זה שכשהוא הנחה את הגמירה שלה... גמרתי גם.
טוב, אולי לא כזה מפתיע, בהתחשב בזה שהאוויר היה כמעט מוצק מכמות ההורמונים, אבל עדיין... לא אופייני.

הדילדו הגדול שלי תמיד מפחיד את הדוקטורנט, אבל עם קצת דיבורים וקצת לחץ פיזי מתון, הוא קיבל אותו כמו גדול.
שיפחונת התישבה לו על הפנים בזמן שהוא על הגב ואני טוחנת אותו ושתינו גמרנו עליו / בתוכו.
אמנם היה קשה לראות את הפנים שלו אבל היה ברור שהוא ברקיע ה-7 מליון.

אחרי כמה שעות כאלו, המהמם גמר בתוכי בזמן ששיפחונת מלקקת ומוצצת לו את הבייצים.
חיכיתי לרגע הזה.
סימנתי לדוקטורנט לבוא ללקק ולנקות אותי וכשראיתי שהוא מעט... מממ....מסויג... אמרתי לו לשכב על הגב, התישבתי לו על הפנים וגמרתי עליו עוד כמה פעמים, בזמן שהוא מלקק הכל.