פחד, כאב וכנות

חדר בריחה עם הילדים, היא אומרת לי.
אני לא רוצה לעשות כלום. בטח שלא לפתור בעיות ולשלם על זה.

לא לעבור בין מאה משימות שיפוץ.
לא לדבר שוב עם הקבלן.
לא לנסוע שוב לדירה.
לא לחפש ולתקן עוד טעות.
לא לפתור עוד דילמה.
לא להרגיע את הרוחות עם מטורפים מסוגים שונים.
לא לבשל או להפיק ארוחה אחרי ארוחה. בזמן. כי "מה אוכלים?"
לא למצוא ולקנות עוד רהיט או אפילו עוד חלב.
לא לצאת לעוד פגישה.
לא להסיע לעוד חוג.
לא לכבס. לא להעמיד עוד מדיח. לא לסדר בפעם המיליון. לא לקבוע עוד תור.
לא לאיים. לא להבטיח.
לא להיות זמינה בטלפון כשאני מנסה לתת משימה למישהו.י אחר.ת
לא לתמרן בין עוגנים, צרכים וככ ככ הרבה דברים שפשוט חייבים לקרות כי ככה זה
לא להרגיש את הלב שלי מתנפץ. לא להרגיש לבד. לא להרגיש