פחד, כאב וכנות

הסופש האחרון היה קשוח. הייתי חולה מתה (כלומר - מצוננת בלי חום) ובכללי בתחושת בעעעע קיומית.
כל זה נמחק כלא היה, כששארפי הגיע, עשה לי עיסוי מושקע בכל הגוף, ליקק אותי, איג'ג' בשבילי, הצחיק אותי ועשה לי נעים בכל מובן ומקום בגוף ובלב.
הספקנו גם לבדוק (לעומק:)) פלאג רוטט ולא קטן בכלל שמגיע עם אפליקציה. היה מאוד משעשע!!!

הידיעה שהוא שם בשבילי, לעשות את מה שישמח אותי, רק היא גורמת לי להתרווח בכיסא המלכות הקונספטואלי שלי בשלווה.
והביצוע החוזר ומשתפר... מעיף אותי כל פעם רחוק יותר לחלל.

אחרי בילוי בדלתיים סגורות יותר יצאנו לאוויר הפתוח.
אכלנו אוכל אסייאתי חמוד ביחד והמשכנו לאסוף תיק קטן ומהמם עם ראשי התיבות הכה הולמים - MS (מיסטרס סקארי! או סטיב מאדן. אם אתם קטנוניים).
ועכשיו שארפי יהיה מסביבי כשאני יוצאת מהבית.
אם לא בתחת פעור על האצבעות שלי, לפחות ברצועת עור ושרשרת מתכת בין הציצים שלי.
סהכ פשרה סבירה למען ההיטמעות בסביבה.