לשים את הקלפים על השולחן

שבועיים וחצי.. 

כן, אחרי שבועיים וחצי של נעילה האיבר כבר מהודק בו באופן תמידי.. גם כשהוא רפוי לגמרי הוא עדיין מוחזק הדוק ואין מקום לעוררות ולו הקלה ביותר.. כל מחשבה שלא במקום או ניסיון להגיע לעוררות גורם לי להבין כמה שאני חסר יכולת מול הצעצוע הזה, הוא יכול להיות אכזרי ולכן המחשבות חייבות להיות נקיות.

ממקום העבודה הייתי צריך להגיע למתקן בטחוני המצריך בידוק בכניסה.

לא שיתפתי אותה, ידעתי איפה היא הניחה את המפתחות (משום מה הפעם היא לא טרחה להחביא אתם)

אז בבוקר פתחתי את הכלובון והלכתי לעבודה, כמובן שעברתי בידוק בטחוני ושמחתי שנמנעתי מאי נעימות קיצונית.

חזרתי הביתה בשעות הערב וראיתי שהיא קרה אלי, לא הבנתי למה והערב נמשך..

כששאלתי לפשר הקרירות היא הטיחה בפני "אז מה אם עברו שבועיים...אמרת שתחכה לי!" היא אמרה את זה בטון כועס שהותיר אותי מופתע..

-"איך ידעת?" שאלתי בפליאה...

"אני יודעת הכל!! למה המשחק הזה אם אתה פותח על דעת עצמך??"

הרגעתי אותה והסברתי לה מה עומד מאחורי הדברים..

היא הבינה, סלחה וביקשה שאחזיר את הכל למקום!

"בעוד יומיים אחנו יורדים לאילת ואני רוצה שתחכה לי ושלא תתנהג פתאום אחרת.."

כמובן שנעלתי אותו מיד חזרה משימה שהתגלתה כלא פשוטה לאור המצב והמימדים אליהם הגיעו האשכים..

דיווחתי לה שהכל חזר למקום.

כבר חצי שעה אחר כך המפתחות נעלמו באורח פלא..

העניין הוא שהיא רק נכנסה לדגל אדום וחצי חופשה כבר אבודה מראש.

שלושה שבועות זה הולך להיות במקרה הטוב.. אוחחח... כמה נהנתי לראות אותה מתעצבנת בסיטואציה הזו, מרגיש שייך... שייך לה!

חיכיתי עד שיגיע תורי,

"9 כרעיים עוף בבקשה, 3 בכל מגש לחתוך ולנקות טוב, כבד עוף ומגש שניצלים דקים"

הבחור לא מתמהמה וניגש לעבודה..

מאחורי עומדת בחורה צעירה ונאה שזורקת לעברי:

-" נתנה לך רשימה מדוייקת אה.."

"ברור.." אני משיב לה.

-"ככה אתם צריכים, הוראות מדוייקות.. אחרת אתם הולכים לאיבוד"

"נכון מאוד, ואין לך מושג כמה.."

-" מחזיקה אותך קצר.. כמו שצריך"

מנסה להבין מה נאמר פה עכשיו..היא עושה לי טיזינג!?

" ככה צריך, אחרת אנחנו הולכים לאיבוד" משיב לה כדבריה.

פתאום אני שם לב לנעלי העקב שלה ולחגורת העור עם ניטים.

מהרהר  לעצמי אם היא מהקהילה.. ומחליט להשיב מלחמה:

"מה איתך? אם את פה זה אומר שאת לא מצליחה להחזיק אותו קצר.."

היא מצחקקת...

-"מאוד קצר הוא מוחזק אצלי, פשוט עוד לא בשלב בשביל לשלוח אותו לקניות, אבל גם זה יגיע"

מתחיל להרגיש את האיבר הנעול בועט, ממחיש את השבועיים שעברו מאז שננעל.

"גם זה יגיע.. שיהיה בהצלחה"

לוקח את השקיות והולך לכיוון הקופה.

שכחתי כבר מה זה לפלרטט... 

אוחחח... זה משפיע חזק כשאתה נעול!

בא לי סשן... עכשיו!!!

לך תסביר את זה לונילית...

מי שעקב אחרי יודע ולמי שלא אני אזכיר שלכלובון היו שני מפתחות, האחד אצלה והאחר בקופסת חירום שלא ניתנת לפתיחה מבלי לשבור אותה (כתבתי על כך בעבר), המפתח שלה אבד ומאז אנחנו עם מפתח אחד.

אז הנסיכה שלי ארזה ביחד עם אמא שלה את חדר הארונות שלנו ובמהלך האריזה נמצאה האבידה, חמתי מצאה את המפתח הקטנטן ושאלה בתמימות

*"היי, יש פה מפתח.. של מה זה?"

"זה שלו, היא השיבה.. אני לא יודעת של מה זה"

-" לא, זה שלך נכנסתי לחדר במפתיע.. לי אין מפתחות כאלו"

*" אז אתם לא יודעים של מה זה? אפשר לזרוק את זה?"

-" לא לזרוק.. מה, את לא יודעת למה משמש המפתח? בטוח יש איזה מנעול או מגירה שמחכים למפתח הזה.. זה לא מפתח סטנדרטי.."

"זה לא שלי" היא מתחילה להאדים..

"מבחינתי אפשר לזרוק."

*" זה באמת מפתח לא סטנדרטי, מוזר שאתם לא יודעים למה משמש. אני אשים אותו בקופסת הקרטון הקטנה בינתיים.. אולי תיזכרו מתישהו"

" אם הוא לא יודע מה זה אז אפשר לזרוק אותו"

-"טוב, אז תביאי לי אותו אני אשמור אותו אולי ניזכר למה הוא משמש.."

"אתה תאבד אותו.. תארזי אותו בקרטון, אם תיזכר תדע שהוא פה."

חייכתי ויצאתי מהחדר כדי לא להפריע להן במלאכת האריזה...

ראיתי במבט שלה שהיא לא אהבה את זה שמתחתי גבולות.. אני כנראה אשלם על זה בהמשך..

אז הרבה זמן שלא עדכנתי,

האמת שכבר שבועיים שהצעצוע מונח בארון מתחת לבגדי החורף.

יצא ככה שלא היה בשימוש ואני נהנתי מהחופש אחרי תקופה ארוכה יחסית (חודשיים!) שהוא היה נעול רוב הזמן עם שחרורים לפרקי זמן קצרים.

בימים באחרונים אנחנו מפנים את הדירה ועוברים להורים לתקופת ביניים, כל המשפחה הגיעה לסייע ולעזור במלכת האריזה.

-"מה עם הצעצוע שלך?" היא שאלה

"מה איתו?"

-"מחר אני ואמא שלי אורזים את הארון שלנו, אני מקווה שלא ניתקל בהפתעות"

"אמ... אז איפה את רוצה שאשים אותו? תארזי אותו."

-"אני לא אורזת שום דבר, וחוץ מזה שמה שאנחנו אורזים הולך לאחסנה של כמה חודשים בקונטיינר..ואם נארוז אותו הוא עלול להתגלות בפריקה, הרי הם יבואו גם שם לעזור."

"אז מה את מציעה?" אני מתמם בכוונה כדי להוציא ממנה את הדרישה המיוחלת..

-"יש רק מקום אחד שבו הוא לא יתגלה.."

"על מה חשבת?"

-"די עם השטויות שלך... אתה יודע למה אני מתכוונת.. לך... תנעל את עצמך, עוד מעט הם באים ויהיה פשוט יותר להחביא רק את המפתח.. הוא לא מעורר חשד."

חזרנו :)

(המשך...)

אז נעלתי עצמי ביום ראשון תוך הבהרה שלא הספיק לי ושאני רעב לעוד!!

איך שהו בראשון נתקעתי בעבודה עד מאוחר, בשני היה אירוע, שלישי יצאנו עם המשפחה וחזרנו מאוחר רבעי גם עף כהירף עין והינה הגיע יום חמישי ואיתו דגל אדום...

"ידעתי... ידעתי!!! מה עכשיו מאמי!?"

-"מה עכשיו מאמי?"

"מה עושים? אמרתי לך עוד בתחיחת השבוע שלא הספיק לי!! ידעתי שתמרחי אותי.. ועכשיו דגל אדום לעוד שבוע לפחות!!"

-"נכון.. נו, ו..?"

"נו ואני חם עלייך אש!!!"

-"מצויין.." ומחייכת

אני מתחיל לא לאהוב את החיוך הזה.. הוא מתחיל לקבל משמעויות.

"מה מצויין מה???"

-"מצויין.. עכשיו אין מה לעשות ואתה תצטרך להתאפק קצת."

"מה להתאפק קצת? אני מתאפק כבר המון ועכשיו צריך לחכות שבוע נוסף!?"

-"בדיוק חמודי" 

"שום חמודי, את שמה לי את המפתח זמין"

-"בשביל מה? מה תעשה איתו?"

"אשחרר אותו קצת"

-"לא לא לא מה פתאום... אתה מתנהג אחרת כשהוא משוחרר. תשכח מזה!"

"נו מאמי... אבל סיכמנו!"

-"לא סיכמנו כלום, אמרנו שאתה תנעל ואנחנו נראה.. לא יצא, אז עכשיו להתאפק קצת, לא יקרה לך כלום אם תתאפק קצת בשבילי"

"זה לא קצת, זה המון!!"

-"לא, זה קצת מאמי.. עכשיו אני יודעת שאתה תהיה חמודי אלי ותתנהג יפה.. ואם בסוף התקופה תהיה ילד טוב אז אחשוב עליך.. ואם לא, טוב.. אם לא תהיה חמודי אז זה עלול להיות המון כמו שאתה אומר.. זה אצלך בידיים"

"לא זה אצלך בידיים" אני מחדד.

"מממ... נכון, זה אצלי בידיים" שוב מחייכת את החיוך הזה שלה

"שיהיה לנו שבוע מאופק מאמי"

זו הייתה ההתכתבות שלנו ביום חמישי בצהוריים..

אני הייתי באמצע ישיבת הנהלה וניסיתי לשדר עסקים כרגיל.

משחק מסוכן, והמסכן הקטן מתרגל למימדים של הכלוב.. כל ניסיון לפרוץ את הגבולות שלו עולה לנו ביוקר..

אז הינה, אחרי שבועיים ללא כתיבה אני מוצא עצמי מנסה שוב לאחר פניות חוזרות ונשנות של חברים תומכים ודוחפים ועל כן רוצה לומר תודה :)

אמשיך מהנקודה בה הפסקתי לפני כשבועיים כאשר הייתי נעול במשך שבוע וקיבלתי סירובים לשיחרור התעקשתי באותו מוצאי השבת והמאמצים נשאו פרי.

היה לילה לבן מדהים רבוי אורגזמות, לפני הגמירה הראשונה הודעתי לה שאני קרוב לגמור וביקשתי את רשותה, היא הייתה מופתעת מהבקשה (נו, ונילית) אני רוצה לגרום לה להבין שזה לגמרי שלה ושהיא יכולה לעשות בי כרצונה (היא כמעט שם אבל רק כמעט...) היא הסכימה שאגמור וממש לפני ביקשתי שוב את רשותה ואמרתי לה שמבחינתי זה שלה וזה יקרה רק אם היא מרשה לכך..

" אם אני לא ארשה?" שאלה

-"אם לא תרשי אני אעצור ואנעל אותו שוב" היא צחקה..

"וואי.. זה רע!! אני לא אעשה לך את זה.."

-"תרגישי חופשי... כבר אמרתי, זה שלך!! ואם זה מה שתגידי, זה מה שאעשה."

"אתה מת שאגיד לך את זה... נכון?"

-" לא יודע אם זה מה שאני רוצה, אני יכול להגיד לך שזה מדליק אותי במחשבה, כן. אבל בפועל יכול מאוד להיות שזה יהיה מתסכל יותר ממדליק"

"לא מאמי שלי... תגמור, אני מרשה" אמרה וצחקה מהסיטואציה.

בסופו של דבר אחרי מספר אורגזמות שאגב היא אישרה את כולן :)  לא הספיק לי ומצאתי עצמי נכנס להתקלח ופורק בשעות הבוקר המוקדמות בפעם המי יודע כמה באותו הלילה.. 

כשהגיע הבוקר אישתי היינו מחובקים ודיברנו על כמה שהצעצוע הזה שהכנסנו לחיים מכניס גוון חדש, מעין משב רוח רענן לקשר שלנו וממש החייה את התשוקה מחדש!

היא שוב ציינה בפני כמה שהיא אוהבת את ההתנהגות שלי כשאני נעול.

ואני כמובן הערכתי והוקרתי לה תודה שהסכימה להיפתח לנושא שהשליטה שלה והאסרטיביות שהיא מפתחת ממש מדליקים אותי כשאני נעול וכתוצאה מכך אני מוצא עצמי מתרפק לפניה.

"אני אוהבת את ההתרפקות הזו שלך כשאתה חרמן.."

-"חיים שלי.. התענוג כולו שלי.. ותמיד תזכרי, מה שתרצי מתי שתרצי.. זה שלך!! לגמרי שלך!"

"אני יודעת אהוב... וניראה לי שזה הזמן לנעול אותו שוב.." אמרה בחיוך מרוצה כשהיא מלטפת אותו בעדינות.

האמת, שלא כל כך רציתי לנעול את זה שוב, רציתי עוד קצת להנות מהחופש הזה.. בדרך כלל אחרי תקפות נעילה היא מאפשרת לי את הכמה ימים האלו של החופש, אך לא הפעם..

-"מה? כבר? אבל לא הספיק לי!!!"

"הספיק... הספיק לך חמודי.. קום, לך תנעל אותו לפני שהם מתעוררים ועוברים אלינו.."

-"והערב נפתח שוב?" שואל אותה בכדי לגשש את השטח.

"אמ... אולי.. נראה, קודם תנעל."

-"חיים שלי.. אולי מחר או מחרותיים? מה את אומרת? הרי גם ככה בסוף השבוע את צריכה לקבל ואז אהיה נעול שבוע!!!"

"נכון.. תנעל, נראה מה יהיה עד אז"

החלטתי שלא לגרום לה לחזור שוב על הדברים והלכתי לנעול אותו בתקווה שאראה את המפתח פעם נוספת השבוע..

אז בהמשך לפוסט הקודם ואחרי התגובות וההתכתבויות הבנתי שאין כל כך ברירה ואם אני רוצה לשפר את המצב אני צריך להגיע אליה מלמטה ולרכך אותה..

בארוחת הערב שיניתי את אופן וצורת הדיבור וחתרתי לפיוס מה שהתברר עמשימה לא פשוטה.

"זה לא יעזור לך.."

-"אבל למה? אמרתי לך, אני מצטער.. לא הייתי צריך לדבר בצורה כזו, אני אוהב אותך.. די עם השטויות.."

"אתה לא שם עלי.."

התקרבתי אליה וחיבקת אותה חזק.

היא דחתה את החיבוק

"אמרתי שזה לא יעזור לך..."

-"אז מה כן יעזור עכשיו?"

"כלום, אתה תשלם על היחס שלך"

-"אין בעיה..אני מוכן לשלם! רק תגידי לי איך.."

ניסיתי להוציא ממנה את השולטת ולבחון איך היא מתמודדת עם השאלה..

"אין איך, אתה פשוט תשלם.." ענתה בטיזריות

-" חיים שלי.. תודה על הארוחה הטעימה (מנסה להתחנף) אני אסדר פה ואשטוף את הכלים.."

"ברור, גם ככה אתה תסדר פה ותשטוף כלים"

-"למה נראה לך שזה ברור." (זה לא משהוא שאני עושה בדרך כלל)

"כי זה ברור!"

בולע את הרוק ומנסה להמשיך

-"יודעת מה, בסדר.. מה שתרצי!! אנו גם אעשה לך מסאז ברגלים ובגב..."

"ברור, גם את זה אתה תעשה..."

-"מצויין... אז זה אחלה פיצוי.. לא"

"ממש לא! אתה הענשת אותי ביחס הזה שלך ובצורת הדיבור שלך.. ועכשיו אני אעניש אותך בחזרה.."

אני מוצא עצמי שוב מופתע מהאופן שבו היא מדברת ולוקחת פיקוד.. אני מוציא ממנה דברים טובים... :)

-" מה זה אומר?" מנסה לדלות עוד פרטים על מה עובר לה בראש

"תשלם, תשלם.. זה מה שזה אומר.. אתה נתת לי את זה, אתה אמרת שאני אשתמש בזה.. אז כן, הינה אני משתמשת ואומרת לך שזה יעלה לך ביוקר"

-"חיים שליי (מתחיל לפחד ממנה) להכין לך משהו חם לשתות?" אני מציע תוך כדי שאני מתחיל להרים את השולחן..

"נתחיל בקפה ומים קרים.." אמרה וקמה לכיוון הסלון.

הגשתי לה והלכתי לסדר את השולחן והמטבח.

כשסיימתי מזגתי לעצמי כוס מחוזקת והתישבתי לידה.

שעה וחצי של עיסוי קפדני בכפות הרגלים כשהיא שקועה בספר שקיבלה לאחרונה 'ההגיון שברגש' לא יודע למה אבל הכותרת הזו בסיטואציה הדליקה אותי.

אחרי זה עברנו לחדר ושם המשכתי עם עיסוי שמנים שבו השקעתי את מלוא המרץ במחשבה ששברנו את הקרח ועוש שניה המפתח יוצא ומאיר לי פנים.

חייב לציין שזה אחד הדברים הקשים שחוויתי מאז שהכנסנו את הכלובן לחיי הזוגיות, אישתי עירומה אני מעשה את גבה במשך כשעה והעסק למטה לוחץ ומאיים להתפוצץ. כאב חד מלווה את כל משך העיסוי ואני אומר לעצמי לא חשוב מה אתה לא מפסיק!!

כן, זה היה כואב ומגרה כאחד.

הופתעתי, אבל היא עמדה במילה שלה..

"למרות שהשקעת.. ובאמת שיחקת אותה בפינוק, אתה נשאר נעול הלילה מאמי שלי.. עונש זה עונש.. נראה איך תתנהג מחר.. אם תהיה ילד טוב אז אולי.. אולי במוצש.."

ואם אני כותב את השורות האלו עכשיו, אז כנראה שיש לי עוד נושא לבלוג ;)

שבוע טוב ובשורות טובות.

אני אלך להמשיך ולנסות את מזלי..

הגיע השבת..

ואני בציפיה כל השבוע שהינה, סוף השבוע מגיע והמפתח יחד איתו..

כבר יומיים שאני מנסה לברר, לגשש היא הביאה אותו מהמשרד או שזה בכלל לא בהישג יד..?

היא לא עונה על השאלה, מתחמקת מתשובה ואומרת ש"אין לדעת.."

התסכול מציף אותי..

לא יודע אם זה יותר מתסכל או יותר מרגיז אבל מגרה זה כבר פחות..

אני לא רוצה לשתף אותה כי היא עלולה להפסיק לשתף פעולה אז בינתים אני זורם..

בבוקר קצת התווכחנו (דיבור לא יפה באוריינטציה שאינה מינית מוציאה ממני את השדים של האגו).

אז יופי, זה השתפר..

היא נפגעה ממני, ואני נצור מאחורי מפלצת האגו שלי שלא מאפשרת לי לגשת..

אה, ואני נעול כמעט שבועיים..נהדר.

אז עכשיו צריך להתמודד עם כעס, חרמנות, תסכול ואישה מאוכזבת שכנראה תשאיר אותי במצב הזה כל סוף השבוע.

שוב מזכיר לעצמי, זה מה שרצית... תתמודד!

שבת שלום.

אז במוצש לא הייתי עייף..

אחרי השבת קשה לישון מוקדם.

היא כבר מהשעה 23:00  נדנדה לי להיכנס לישון איתה ואני באמת שלא עייף.. ומצד שני הרבה זמן שלא עידכנתי את הבלוג אז דחקתי בה ללכת לישון כדי שאוכל לעדכן אתכם בעוד דבר הבל.

היא מצידה ניסתה שוב ושוב שאכנס לישון איתה ואני שוב ושוב עונה לה בחוסר עניין שתיכנס לישון ושאני תכף מגיע..

כמובן שברגע שהיא הלכה לחדר מצאתי עצמי נגרר לפוסט, ועוד אחד, ובלוג ועוד קישור ועוד סרטון מגרה ובקיצור נכנסתי לישון בשעה 03:00.

למחרת בבוקר היא בקושי אמרה לי בוקר טוב ואני לא הבנתי מה קרה.

רק בשעות הצהרים היא שלחה לי את התמונה של המפתח במגירה שבמשרד שלה (שנמצא באיזור שמצריך כניסה באישור בטחוני)

והיא כתבה בפשטות ובקצרה

"המפתח הזה היה זמין לך אתמול.."

התפתלתי, הצטערתי, התחננתי ומה לא אמרתי בשביל לבקש את סליחתה..

ולבסוף היא השתכנעה.. הסכימה לתת לי את המפתח..

של המגירה.

נהדר.

יום ההולת שלי היה לפני שבוע, אישתי סגרה לנו סופש בבית מלון עם מרפסת על הים.

הילדים אצל ההורים והסופש היה מענג.

אחרי ערב סוער יצא לנו שוב לדבר על הצעצוע הזה ששינה לנו את הזוגיות, היא מבחינתה עדיין לא מוכנה להחשף אליו אבל מאוד אוהבת את ההשפעה שלו עלי.

"מה, אני לא מבינה.. זה לא מציק לך? לא מגרד? בעבודה אתה לא מובך בישיבות? לא חושש שיגלו? שמישהו יראה?"

צוחק ונותן לה תשובות כלליות ומתחמקות, האמת? שזה כבר הפך להיות חלק ממני.. איכשהו עברתי את המשוכה הזו והתרגלתי לזה.

היא ממשיכה עם שאלות תמימות:

"ומה, אתה לא יכול לפנק אותי בלי זה? אתה לא חושב עלי כשאתה לא נעול? אז אם משהי אחרת הייתה נועלת היית חושב עליה במקומי?"

אני לא מבין לאן היא חותרת..

-"הסברתי לך, כל המסירות שיוצאת ממני והרצון לפנק אותך.. זה הקסם של המפתח.. זה משחק של טוב אני נעול אז אני אפנק.. זה פשוט יוצא החוצה. עצם המניעה גורם לי לרצות לחזר, לפנק, לשלוח הודעה, להפתיע.. בכל פעם שהוא מנסה להתרומם כדהוא נעול הוא נזכר בך, שהוא שייך רק לך, שהוא תלוי בך וזה מוציא ממני את כל הדברים האלו שאת נהנת מהם.."

"תעשה לי מסאז..." היא מבקשת בעדינות..

-"מאמי... 02:00 בלילה, מה עכשיו? מחר.." אני משיב לה כמו גבר טיפוסי אחרי פעילות מרובה.

"אם היית נעול לא היית עונה לי ככה" 

-"יש מצב" אני עונה לה בעייפות.

"מזמן לא היית נעול"

-"כולה שבוע"

"זה מזמן... כשנחזור הבייתה אתה נועל את עצמך! אתה עוד תצטער על התשובה הזו, יש לך הזדמנות שניה לעשות לי מסאז"

בחוסר חשק אני מזכיר לעצמי שאני רוצה אותה מלכה וקם לעשות לא עיסוי...אחרי 5 דקות היא מפסיקה אותי.

"עזוב, אין לך חשק ואני לא נהנת כשאתה לא משקיע.. לך לישון, מחר בערב אתה תנעל את עצמך ואז אני אקבל מסאז מכל הלב.. לילה טוב"

מבלי לחשוב פעמיים הסתובבתי ונפלתי לשינה עמוקה.

מיד כשחזרנו היא אמרה לי שוב

"אמרת שאם אני רוצה אני אדרוש, דרשתי.. נעלת?"

-"אמ... מה? לא.. מה עכשיו מאמי...?"

"עכשיו תנעל..."

עבר כבר שבוע מאז.. וכן, חזרתי להיות קשוב ומשקיע.

אנחנו צוחקים על זה וקוראים לזה בשם ונילי.. "מפתח הקסם".

אז התחלנו את locktober שבוע מאוחר יותר והוא לא יוצא לי מהראש..

מתלבט אם לשתף אותה בזה או שמה זה מוקדם מידי בשבילה..

ואולי אני עוד אתחרט על האתגר הזה!? הצעצוע הזה הוא לא משחק.

מכאן, פונה לחוכמת ההמונים...