לפני 15 שנים. 17 באוקטובר 2009 בשעה 6:25
הבלגתי והבלגתי, אבל חלאס.
חלאס ללכלך עליי. חלאס. מספיק. די.
אמרת שאת מאחלת לי רק טוב ובהצלחה, אמרת שהראיתי לך שאת עדיין יכולה להיות אוהבת ונאהבת כמו עם המיתולוגי,
בכל מהלך מערכת היחסים חוץ מהחודשיים האחרונים מאד נמשכת אליי, לא הסתרת את זה ואמרת פעמים רבות שאת מרגישה שזה זה,
אני מבין שמחקת את הבלוג שלך, ואולי זאת הצורה שלך לסדר לעצמך את המחשבה, אבל למה ככה?
בשביל מה לסדר אירועים מחדש כאילו אני איזה אנס שמנסה לעשות לך מצפון על זה שאת לא רוצה להזדיין איתו?
לא כתבתי עלייך מילה אחת מלוכלכת בפומבי ואת כל מה שהיה לי על הלב שפכתי במכתבים פרטיים. גם שם לא אמרתי שאת יצור נחות.
לא חשפתי עלייך דברים אינטימיים כל כך ולא שלפתי ציפורניים ככה.
אני באמת מאמין שזאת לא הרמה שלך. אני לא כותב את הבלוגים שלי כדי למשוך את תשומת ליבך, כי אני לא אשיג מזה כלום. אמרת לי לא. אמרת לי לא מספר פעמים ואין לי בעיה להודות בכך שניסיתי וסרבו לי. אין לי כאן מלחמות אגו. אין לי מה להניע אותך. אמרת לא.
בכל מערכת יחסים יש את האנדרדוג, ואין לי בעיה להיות הסמרטוט אם זה אומר שאני נשאר גם אם אני סובל, בשביל בחורה שמצבה הבריאותי, המשפחתי והנפשי לא טוב, ושאכפת לי ממנה מספיק להישאר. פאק, אני גאה בעצמי שהייתי שם.
היינו חצי שנה ביחד ובמשך לפחות 3 חודשים אם לא יותר היינו הזוג הכי יפה בכלוב, הכי מוצלח. אנשים נכנסו לפניקה כשהיו לנו בעיות.
אנשים מיהרו לבשר מזל טוב באושר כשראו שקילרתי אותך והצלחנו להתגבר על חלק מהקשיים.
היו קשיים, נכון. אבל זה עדיין לא מוחק את הטוב.
אמרת שאת לא רוצה מכוער, אבל כתבת עליי בלוגים עם דברים שהשונאים הכי קשים שלי לא כתבו ואפילו לא אמרו לי בחדרי חדרים.
אם זה משפר את הרגשתך, אני לא זיינתי אף אחת ולא עשיתי שום דבר "קריטי" בשבועות האחרונים.
כתבתי במפורש שמצבי הנפשי רגיש.
כתבתי בלוגים שמחים כי אנשים עשו לי טוב ואני העדפתי למלא את החור בחוויות טובות מאשר בטינופת. גם לא כתבתי "בדייט!" בהפגנתיות מיותרת במסנג'ר שלי (וזה היה הזוי מבחינתי לראות שרשמת ככה, ביודעין שאני אונליין ושהמצב רגיש).
כתבתי את הבלוגים בשביל להרגיש שמח יותר וכדי להודות לאנשים שעשו אותי שמח.
אני תמיד הייתי עם נשים, בלי קשר למיניות, כי נוכחות נשית עושה לי טוב. וכן, אני מרגיש טוב כשנשים מראות שהן מעוניינות בי. זה טבעי.
וכן, נשים נמשכות אליי. גם את בחורה מושכת וגם אנחנו נמשכנו אחת לשני.
אבל אי אפשר לכתוב שאני שופוני שופוני ובינתיים ללכלך עליי ברמה כזאת. אם יותר נוח לשנוא אותי, אז אני מזמין אותך לכתוב לי כל יום מייל נאצה, בו את אומרת איזה בן אדם שפל אני ושאת מתביישת שהיית איתי. אני אפילו מוכן להתייחס אליו - אבל בשביל מה כל הכביסה המלוכלכת הזאת בכלוב? אני לא מתבייש שהייתי איתך, למרות שקשה לי להבין מה הקשר בין מה שאת כותבת לאדם שהכרתי.
מספיק!
אני מוכן לדבר בטלפון לנסות לפתור דברים ולהסביר את עצמי, ואת מוזמנת להתקשר. אני לא אסנן ובאמת שאשתדל להיות הכי הכי בסדר בשיחה. מעולם לא סיננית אותך או חסמתי.
אם לא אענה, אז לבטח אחזיר צלצול.
אני יודע שהייתי רגיש ולא קל בשיחות שעשינו, אבל זה בגלל שהיו לי המון רגשות, ולא מתוך כוונה להרע לך.
אני אפילו מוכן ששנינו נפסיק לכתוב פוסטים במשך חודש, אין לי בעיה ששנינו נמחק או נכניס לטיוטה את כל הפוסטים של השבועיים האחרונים.
אבל אל תהיי כזאת, זה לא מתאים לך, זה לא יאה לך. אני זוכר אותך כבן אדם הרבה יותר נעלה מזה.
אם לא אהבת, בין אם בכלל או בין אם בחודשיים האחרונים, למה זה מזיז לך שאני כותב שטוב לי ? שדברים קצת חיוביים בשבילי?
אני מתרפא, כי לי הפרידה לא הייתה קלה. אני רוצה להרגיש טוב, לא בגלל שאני עושה לך רע, אלא בגלל שהמציאות מסתדרת לי.
אין לי בעיה להתפשר, אין לי בעיה לפתור דברים - למרות שמאד פגעת בי בבלוגים האחרונים שלך, שהוציאו את כל הגועל החוצה.
אבל די, באמת די עם זה.
חשבתי שאת מכירה אותי ואת יודעת את הטיב שלי.
בבקשה עצרי את הסוסים. אנחנו שנינו אנשים יותר טובים מזה. כך לפחות אני רוצה להאמין.
בבקשה נשמי פנימה והרגעי. אפשר לעשות דברים בצורה קצת יותר בוגרת מזה, ואין לי בעיה לעשות ויתורים גם מצידי.
ובבקשה אל תגיבי פה אם יש לך דברים קשים לרשום. לא רוצה להילחם. רוצה לשכוח ולסלוח. הגיבי בפרטי או התקשרי.
אם ממש קשה לך לדבר, פשוט הקלידי פה "אוקיי" ונהגי באופן חד צדדי ככה, ואני מבטיח שאתאים את עצמי בצורה סימטרית.
ושוב, רק כדי להבהיר את עצמי - מילה אחת לא נכתבה פה כדי לעשות לך רע. סייגים מסויימים אף הוכנסו כדי להראות את העובדה שאני לא מזייף פה כלום ושהיו לי רגשות. אם תחפשי אותם, אני בטוח שתמצאי.
אין לי כל כוונה לחזור אלייך, איבדתי את החשק לזה באופן סופי אחרי הבלוג "דברים שעדיף לא לדעת".
אני רק רוצה לסיים את זה כבר.
