היא מתחננת ומתחנחנת
נשלטת עם מנוורות של שליטה מלמטה (אני יודע כמה השולטים מחבבים את השולטים מלמטה, תופעת לוואי של מתחלפים).
בשוק קחתן של הריקוד המושחת הזה אצהיר שיש שני סשנים קוטביים לסוף שבוע זה.
ככל שהאחד יהי מוקצן, יצירתי מפתיע ומחדש כך תפוצה השניה בתשובות לשאיפותיה הנלחשות.
המסנג'ר עשוי להיות פתוח לשותפות. למעוניינים נא לפנות בהודעה 😄
* לילו: ערב מוצ"ש, הכיני את הממחטות אבל את הקטנות, יהיה סשן נעים עדין מהנה ארוך ומגמיר - תלוי בואכה הערב 😄 ותוצאותיו!
מתחילים עכשיו: "א...................(NO STOP)
ברמה
גם וגם
בדס"מ עושים באהבה או שלא עושים בכלל"תשלוט בי", זרקתי לברמה דרך אפרכסת הטלפון בעודנו שרועים כל אחד במיטתו הוא, רגע לפני שהתרדמה עוטפת אותנו בזרועותיה הכבדות והמרחק המפריד בינינו קילומטרים וימים רבים.
תשלוט בי, לחשתי שוב, ספק בבדיחות הדעת, ספק ברצינות, מתפללת שירים את הכפפה.
"שלוט בי בעדינות" הוספתי בתעוזה של רגע.
"תזכיר לי איך זה מרגיש להיות נשלטת.
איך זה מרגיש כאשר תנועתי מוגבלת, כאשר עיני מכוסות וכל גופי ורצוני נתונים לך".
חששתי מהתחינה הזו שנוספה לקולי.
חששתי להכנס שוב למקום בו לא ארצה להיות.
ידעתי שאני רוצה סשן פשוט, שיכאב במידה, שישפיל במידה,
שירגש ויצמרר,
בלי מידה(:
סשן שיזכיר לי מאיפה באתי, אבל לא ימוטט אותי.
סשן שיחבר אותי שוב למקום ההוא של התשוקה העזה, של הציפייה הדרוכה ההיא,
של הפטמות שמתקשות מהתרגשות,
של הלחץ המפעפע בין ירכי ומרטיב את תחתוני, וגורם ללבי להלום, אפילו בטרם החל.
אני לא נותנת את עצמי בקלות.
אני יודעת אילו תנוחות אני אוהבת.
אילו משחקים מלהיטים את יצריי ודמיוני.
אני יודעת שאני כמהה להצלפות בפוזיציה מסויימת.
להרגיש את הכאב,
את הסף.
אני יודעת אילו תנוחות אני שונאת.
באילו תנוחות אני מקללת את המעמד,
מקללת שאני שם,
מתפתלת מכאב ורוצה לברוח.
אני לא רוצה להיות מאולפת ממש.
אני רוצה להתענג על המשחק,
להתענג על העוצמות ועל הריגוש.
להרגיש כלבה לרגע,
זונה לרגע.
להרגיש איך אתה מחדיר אצבעותיך אלי,
חופר בי,
מתמלא במיצי.
לחוש איך אתה דש את בשרי,
מצליף בי,
מאדים אותי,
מלטף ומרגיע.
חופן.
להרגיש את הגרוי הזה בפטמות כשאתה מוצץ ומועך אותן בכוח ששולח זרמים לכוס ומטריף אותי,
עד שכל גופי מזדעזע.
עושה בי כרצונך,
כמעט כרצונך.
כרצוני-צונך.
שלוט בי התחננתי בלי קול.
תשלוט,
כמו שאני אוהבת.
לילו.
נותרו 48 שעות גרוסו מודו לחטאים של השנה
יומיים פלוס לכונן חטאים מתוקים
להוציא לפועל את הזימה, הרישעות.
יומיים שלמים להכאיב, להביט בעיני המתייסר ולחייך
נתנו לכם עשרת ימי תשובה, נצלו את ההזדמנות מהר לפני שיגמר
ללעוג, לצחוק, לרמות, לבגוד מאחורי הגב
לבגוד לבגוד, זה בכלל נחשב עדיין לחטא?
קצת לשקר, לא יותר מדי כי זה לא מוסרי להגזים עם שקרים
הזדמנות נאותה להקצין את היום יום
פה ושם להוסיף חטא על פשע
יום ועוד יום!
מיד לאחריהם נבקש סליחה, נתפלל למחילה*
אני מבקש סליחה מהיקרות לי מכל
* ואם זה לא יעזור אצמיח קפוטא ושטריימל ואאמין בכל לבבי ובכל מאודי שטוהרתי.
ברמה ואני חולקים בלוג משותף.
זה היה בעצם רעיון של ברמה שהחליט להפתיע אותי אי אז ופתח עבורנו את הבלוג הזה.
ובאותם ימים רחוקים כתבנו זה לזו ואליכם, מערטלים את נפשנו הזכה והרכרוכית,
מתענגים על החשיפה.
והיה בכתיבה הזו משהו מאוד מאוחד שלנו- מולכם (שלושת קוראינו הנאמנים
ובפשפשי בנוסטלגיה הרחוקה ההיא (יובל ימים עבר מרשימותינו הראשונות לכם, בימי הקיץ המהבילים של אז), אני מוצאת כמה פוסטים משעשעים, מתגרים ונוטפי עסיס שנדחקו אחורה בין שברי ההגיגים שפרסמנו מאז.
והנה ימי החום הדביקים חלפו להם והפוסטים הלחים ההם התעופפו ברוח ועננים באו.
לא תמיד אני יודעת איך מתמודדים עם עננים.
לא פשוט לחלוק בלוג משותף.
שני בני אדם שונים,
מחשבות שונות,
אהבה אחת שמאחדת.
ובינתיים התקבענו כך-
ככל שברמה, זכה להיות איש התקשורת בינינו.
משוחח, משתף, מגיב, מחמיא, אומר תמיד את הדבר הנכון במקום הנכון.
נהייתי אני-
שותקת.
ואני, שמרוב סינונים על מה מותר לומר וממה רצוי להמנע,
אבדתי את החיבור
פשוט שותקת.
ואם בהתחלה הייתי חולקת
מצאתי את עצמי מפנה את המקום.
מתפנה לעצמי,
מתפנה לציורים,
לצבע,
למכחול,
למחשבות,
למוזיקה.
שותקת.
כאשר הוא מגיע
הענן השחור הזה
לפתע פתאום
בלי הודעה מוקדמת
בלי אותות הזהרה וצופרי התראה (ב"מ)
יש לי חשק לסשן
חזק כזה, שינער אותי מהאבק שנדבק
שיזכך אותי מהאובך שמסתיר את הצעד הבא
שישטוף אותי ויעיף אותי ליעד ניסתר מעיני
שיכלה בי את זעמו עד כדי עילפון עצבותי
סשן כזה שיגמיר אותי
ואז ארדם
כאוב
אבל עם סיבה
ברמה
נפל הפור
מבחינתי זה היה פור, על פניו סיכויים שווים לייעד אותי לתפקיד השולט או הנשלט.
לילו תלהק את המוצר המשלים.
אני אומר על פניו או לכאורה סיכויים שווים אבל לאור המתחרים על התואר התעורר בי החשש שלילו תפליא בי את שליטתה האכזרית.
ככל שמיפלס האלכוהול עלה בעורקי ורוויתי את צימאוני, גבר צימאונה של לילו לסשן לוהט ובמקביל דאגתי.
"בוא" שמעתי קריאה נחושה בחלל החדר. יד איתנה תומכת, מושכת אותי לכיוון החדר, מייצבת אותי בהליכתי המדדה, "תתפשט ושכב". המילים הידהדו, חדות ונוקשות, ברורות בכוונתן. ההוויה הייתה פנימית, המילים מילאו בי נפח כאילו וזעקו מתוכי, גרמו לי לצמרמורת בקצוות. באצבעות הידיים בכפות הרגליים בזיפי שיער ראשי ופני.
עיני כוסו, כך שמתי ליבי שעיני עצומות מזה זמן מה, כוחו של הרגל או כוחו של האור שבהק בחוזקה.
ידי נלפתו ואוזקו מאחורי גבי. הוצבתי על בירכיי וראשי מטה.
הגוף רגיש למגע, רגיש לכל איוושה סביבי. נגיעות קלות רוקדות על גבי מדגדגות ומטריפות, מרגיש את השריטות בירכיי, גורמות לי לזוע במקומי כאצה נטועה בקרקעית האוקיאנוס. דממת מוות מאפשרת לי לשמוע את ליבי פועם כתופי טמטם. פיטמותי הוכנסו למישחק הגירוי כקצוות נוספים. צביטות מתהדקות עליהן ולא מרפות, חש את זכרותי מגיבה לאחיזה חזקה. נותן את דעתי לכך שלא חשתי את הזין שלי עומד עד לרגע ההידוק והמשיכה.
"בוא" שומע שוב, מבין שאיני לבד שזו לא פנטזיה אלא מציאות והיא כואבת לי. "רצית לצרף שותפים אז בבקשה בוא נעשה הכרה, מחכים לך" לא נותן למחשבות עתידיות למנוע ממני לבצע את הפקודה הראשונה ומנסה לבוא בעקבות הזין שנמשך לכיוון הרחק מגופי. אני אלך לאן שהוא ילך או ליתר דיוק לאן שמובילים אותו, אני פשוט מאד קשור אליו.
עיני כסויות, ידי קשורות, פיטמותי צבוטות ורגלי לוקחות אותי בעקבות הזין שלי.
לפתע אני מוטל על המזרון הקשיח, נותר באותה תנוחה אליה מעדתי, מפחד לזוז.
שומע הקלדות במחשב, ראשי סחרחר, שומע צחקוקים, מרגיש חשוף, מושפל, רועד וקר לי. לילה חם וקר לי מהצחקוקים הללו אליהם אני לא שותף כלל. מבין שאני הוא האובייקט היעד לחיצים. מי רואה אותי כך? כמה שותפים להצגה? מכה ועוד מכה בכף יד חשופה מונחתות על ישבני. חדל לשאול, עכשיו אני משתדל לשרוד אולי אפילו להיראות במיטבי במצב הנוכחי, נסיון פתטי למדי. עליבות.
"השותפה שלנו מעוניינת שנמשיך" היא אומרת. אני פאסיבי המילה נמשיך לא נוגעת אלי, עשי בי כרצונך אני חושב אולי אפילו הצלחתי להגות את המשפט אולי הוא היה בראשי, שומע את זמזום הויברטור ליד ראשי, שפתי חושקות אותו לשוני מנסה לאתר את כיוונו הכל אמורפי, אני צריך אותו רטוב אני צריך אותו רטוב משנן לעצמי כמו מנטרה יודע כמה רע זה עלול להיות כשהוא לא. הצחקוקים וההפסקות לצורך ההקלדה במקלדת מעבירות אותי על דעתי. המתנה של שניות ארוכות להמשך שלהן לתכנונים מלאי ההפתעות. שני ראשים מולי חורשי מזימות כמו הידרה הנחש שלא ניתן לגדוע את ראשו.
"זונה יפה ומקושטת שלי" מחייכים אלי, ואני מתרצה. נידרש ללקק את הגדול גדול הזה כהכנה וכך עושה.
"מאד אוהבים אותך זונה קטנה" ואני לא שואל מי ואיך, רק עונה בתודה רפה. עדיף לא לדעת עכשיו, רצוי להיות מנומס. "ועכשיו נזיין אותך משני הכיוונים כי אתה דולף ושלוט על הגמירה שלך"
מרגיש את הכאב באחורי את הנסיונות לחדור ושוב הפסקת התייעצות מאחורי הקלעים. אני הוא עכבר המעבדה , חולדת המחשכים. מכוון עצמי לשיפוד לטובת הצלחת הניסוי וזה כואב לי. מדמיין את מחיאות הכפיים אך הן לא באות. אצבעות רבות מרקדות סביבי, שורטות נוגעות מרפרפות על הזין הבטן הירכיים הגב והפנים. השולטת מתיישבת עלי ואני בתוכה מתקשה עוד. מתחנן לגמור מתחנן. היא שולפת עצמה ממני בכעס ומעצימה את הכאב בכל דרך לא דרך. מגבירה את החדירה באחורי נותנת לשוט לשלוט. זייני על סף קריסה והיא משתמשת בו שלישית ורביעית עולה ויורדת גומרת וגומרת ושוב ניתקת שניות לפני פורקני. אביונה אביונה אני מתחנן באביוני. "רק אתה תוכל להביא את סיבלך לסופו" היא אומרת. "גמור! גמור כשידך קשורות מאחורי גבך בכל דרך שתחפוץ אך בצורה מכובדת כי כידוע לך בך צופה בך שיפחה מהכלוב". לא אכפת לי כלום אני חרמן וניתנת לי הזכות לגמור ואני מתחכך במלכתי ושוב על סף גמירה והיא מתרחקת וההשפלה רק גוברת מעיקה ומרטיטה, מגרה. מחפש בכל דרך מכובדת את הכרית
ומלכתי הטובה עוזרת מלקקת קלות ויונקת עד להתפוצצות השופעת. נשיקה תובענית וסוערת מזעזעת את כל גופי. מתכווץ אל תוך השקט. מי היא? הצחוק כבר חסר משמעות לגבי. מכבה את החושך.
ש י פ ח ר י פ ה!
איחולינו.
אנו מאושרים עד כאב לבשר לך כי לאחר מאבק צמוד וקשה עד לקו הסיום אליו הגעתם מיוזעים ומותשים - את זכית בבכורה.
הפרס כולל את הזכות לבחור בטובת ההנאה האישית שלך ולעדכן אותנו בהעדפתך.
פרס ניחומים למקום השני מגיע לג'וסינקה שעמל קשות - לך תינתן הזכות לבחור את הפוזיציה והבירה. 😄
על החתומים: גם וגם
בהמשך לקריאתה של שפחריפה: "השיטה בכלל לא הוגנת כלפי המגיבים, ומקפחת אותם
FUCK THE SYSTEM!! תשונה השיטה לאלתר!"
אני מרים את הכפפה או את השוט ומודיע:
השולט ביננו יבחר על-ידי "המגיב המתמיד" בעל מספר התגובות הרב ביותר.
תנאי ראשון - שנדע עד שעת סגירת השעשועון מה העדפותיו, דהיינו נדע את מי הוא מעדיף כשולט.
תנאי שני - רצף הודעות של אותו חבר מגיב יתקבלו בברכה אך יספרו כתגובה אחת (כדי למנוע הטיית התוצאות)
* המשך התגובות בפוסט "שעשועון" המופיע מטה
מצפים לכם
לילו וברמה
שלום לחברי הקהילה וקוראינו הנאמנים. וגם למגיב שלומות ותודה.
כפי שהבטחנו עלה הפוסט בהתייחסות של לילו לסשן האחרון. מהמעבדה הישר אל בית היוצרת.
אני אישית כשקראתי התרגשתי לחוות את המעמד בשנית.
מכיוון שאנו מוגדרים מתחלפים הצעתי להעלות שעשועון בשיתוף הקהל המסור ובאחריותו:
לאחר שתקראו את הפוסט-סש"ן של לילו פעם כשולטת ופעם כנישלטת ("להיות זונה" ו"סשן סופ"ש שבדפים הקודמים) תוכלו להחליט ולעזור לנו לקיים.
אז השעשועון הולך כך:
א. כל תגובה לפוסט זה תיספר פעם אחת
ב. תגובות שלנו לתגובתכם לא תיכללנה בספירה
ג. המשחק פתוח לכל מהערב בשעה 20:00 ועד מחר בערב בשעה 20:00
ד. מחר בשעה 20:00 בדיוק יפתחו הקלפיות ונספור את מספר התגובות.
ה. אם המספר זוגי לילו תזכה לשלוט ואם המספר פרד לילו תאלץ להישלט
ו. מספר התגובות יסמלו אף את מספר המלקות שהנישלט יאלץ לספוג/ את מספר הדקות בו יאלץ לעמוד בתנוחה השנואה עליו.... מספר שילווה אותנו בסש"ן לבחירתכם כיד הדמיון.
ז. המספר הנוסף - מספר המזל אותו נגריל אקראית. באם יעלה בגורל אותו מספר שקיים בסעיף ו' אנו נצרף למשימת הסש"ן אדם מהכלוב (בהתאם למה שבחרתם).
שאלות, הצעות , מענות, טענות, סעד... פה המקום להעלותם און-ליין
תודה על שיתוף הפעולה,
ברמה
ליל ירח, מלא מאוד, שלם וצהוב.
ברמה כבר הזהיר אותי שבלילות ירח מלא עובר עליו משהו ושכדאי שאשמר.
אני לא ממש נוטה לקחת לתשומת לבי. פעם בחודש יש ירח מלא ועולם כמנהגו נוהג.
במשך היום ולאור רמזים קלים שפוזרו פה ושם עוד חשבתי שיהיה משהו, אבל כשברמה מגיע סוף סוף אנחנו מבלים לנו ערב משפחתי נעים וחמים, אוכלים ארוחת ערב ולקינוח יושבים בחוץ, במקום שלנו, על המדרגה, לוגמים בירה קרה ומתקשקשים לנו על עניינים של יום יום, והחתולה עוברת בינינו, מתחככת בנו ומתלטפת.
הכל כ"כ רגוע ושליו שאני מוותרת כליל על הציפייה ומתמכרת לשלווה הביתית.
לפתע, ברמה משנה את המבט ואת הטון.
תופס אותי לא מוכנה בעליל, מופתעת, לא קולטת, מפשלת בהכנות רק כי אי אפשר לשאול שוב כדי להפנים. מקללת על הרגע ששכחתי להפעיל את המאוורר ממעל, כי יודעת שברמה לא יעשה את זה.
חם לי ואני לא מוכנה נפשית, מתפזרת ושוכחת לארגן את הדברים שצריך.
תוך כדי נזכרת ששכחתי לצרף את הKY לתערוכת השוטים, הפלאגים, הויברטורים והחבלים שסדורים על המיטה ויודעת שזה יעלה לי ביוקר.
אבל אני כבר עירומה ומכוסת עיניים ורועדת מהתפנית הזו שלא צפיתי.
מנסה להספיק ולהתכופף אל הארון, לגשש אחר משהו ששכחתי, בעיניים מכוסות, אבל ברמה תופס אותי כך. "הפוזיציה הזו דוקא חביבה עלי, כלבה" קולו מחייך אלי בלעג. והוא תופס ומרכין אותי, כך שישבני מונף אל על. תופס את הפטמות, ממולל, מושך את שדי ומועך, מחבר אליהן אטבים ומתחיל להצליף בי. אני עומדת על הרצפה, כפופה, הישבן מונף וברמה מצליף. אני מרגישה שהישבן שלי בוער ואני מתחילה לזלוג. ברמה שולח יד ומחדיר אותה אל בין רגלי, דוחף את האצבעות פנימה ובידו השנייה ממשיך להצליף. אני נוטפת וברמה נותן לי לטעום, לנקות לו את היד שהתמלאה בנוזלים. זה מגרה אותי, אני אוהבת את הטעם הזה של הייחום.
לאחר מכן הוא משכיב אותי על הגב, על המיטה ומזכיר לי את הסשן המשפיל שבצעתי בו. אני יודעת שהוא עומד לקשור אותי באותה תנוחה בה קשרתי אותו. אני שונאת את התנוחה הזו, היא מכאיבה לי, לא נוחה, מכווצת את כולי, מכופפת אותי לכדי תנוחת עובר קשור, כאשר רגלי מונפות כפותות אל מעבר לראשי. אני לא רוצה בה, בפוזיציה הזו, אני רוצה את המאורר, כואב לי, לא נוח לי, אני כבר לא ממש בטוחה שאני בכלל רוצה להיות כלבה שלו. אני יודעת שאין לי מה לבקש. שברמה מחזיר לי עכשיו על מה שביצעתי בו ושאני צריכה להיות מסוגלת לעמוד בזה. אני חוטפת פתאום התקפת צחוק. אני צוחקת כשאני לחוצה. אני צוחקת במקום לבכות. אני צוחקת כשקשה לי. אני כ"כ משתדלת להתגבר, לעצור את הצחוק, אני יודעת שזה יתנקם בי. אני מתנצלת בפניו,מסבירה, מנסה לרצותו. ברמה דוחף לי את הפלאג לתחת. בלי שימון כמובן וזו אשמתי. אני נאנקת. הוא מעניק לי עוד הצלפה ומזהיר אותי שאדע לשמור עליו, לכווץ עליו את ישבני לבל ישמט החוצה.הוא משחק באטבים שמחוברים לי לפטמות. מושך בהם וממשיך להצליף. כ"כ כואב לי, הכל כ"כ רגיש ואני מרגישה אומללה למדי כך, אבל אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שנוצר תחתי אגם קטן שזרימתו אינה נעצרת והוא מפכה למרבה הפליאה הישר מבין רגלי. ברמה מתחיל להתעסק לי בכוס. אני פעורה לפניו. הרגליים מפוסקות ומשוכות אל מעבר לראשי. התנוחה משפילה ומכאיבה. אני כ"כ רטובה והכל כ"כ רגיש. אני מרגישה שברמה מנסה להחדיר לי משהו. חפץ לא מוכר, זה מבהיל אותי, יוצר בי תחושה של אי נוחות, אבל עם זה, מגרה כ"כ שאני נרעדת, על סף גמירה, על סף שבירה. ברמה מזכיר לי שאסור לי לגמור ואני עוצרת בעצמי בקושי רב. פתאום החפץ שתקוע לי בתוך הכוס מכאיב לי כ"כ. הפטמות צורבות ובוערות לי מהאטבים,הכל כ"כ מכאיב לי שאני מתחילה לבכות. "את רוצה שאפסיק"? ברמה שואל. "לא יודעת" אני משיבה, בוכה.
"את לא רוצה להיות כלבה שלי?, זונה, שפחה?" ברמה שואל שוב. "רוצה להיות זונה שלך" אני משיבה ברעד, אבל כואב לי מדי, לא בטוחה שרוצה כך, מענה לי מדי, אני אומרת ומבינה שמשהו נשבר בי, שאולי אני אוהבת עוצמות ואוהבת כאב ואוהבת את ההגבלה של הגוף, ונרעדת מהסמכות הזו שמורה לי מה עלי לעשות. אוהבת את הויתור, מתענגת על הכניעה, אבל אוהבת הכל בעירבון מוגבל, עד גבול מסויים, רק כמו שנוח לי, מן שליטה כזו מלמטה, שליטה בדרכי במקום שזה עדיין מענג ומלהיט . ואני מבינה שלפחות נכון לעכשיו, אני פשוט לא רוצה לסבול כך.
ברמה קשוב אלי, עוזר לי לצלוח את המשבר, נשכב לצדי, מלטף ומרגיע אך לשמחתי לא מוותר לחלוטין. הוא מתיר לי את הרגליים ואני מותחת אותן באנחת רווחה. הוא שולף את הזין ודוחף אותו לתוך הפה שלי, מתחיל לזיין אותי. אני מתענגת עליו, מנסה להכיל את כולו, ללקק אותו ולמצוץ, מתענגת על המגע החם. הוא סוטר עם הזין בפני ומחדיר אותו לתוך העיסה הנוזלת שפעם היתה הכוס שלי.
הפלאג עדיין רוטט באחורי, הזין שלו מרעיד לי את הכוס ואני נטרפת מהצורך לגמור.
" מה את מוכנה לעשות עבורי כדי לגמור? זונה" ברמה שואל. "מה שתרצה אדון, אעשה מה שתבקש", אני מתחננת. "תגידי במלים!" הוא דורש, "תפרטי"!.
"אמצוץ לאחר ואתן לך לצפות בנו," אני מנסה לדלות מזכרוני את כל מה שעלה בינינו אי פעם. "אתן לשניכם לזיין אותי ביחד" אמצוץ למישהו בזמן שאתה מזיין אותי. אמצא אשה ואצרף אותה, אלקק לה, ארד לה עד שתגמור בפי, על פני" אני מפזרת הבטחות, מרגישה את הרעד גואה בי.
"זונה"! ברמה מטיח בי, "מוכנה לעשות הכל בשביל גמירה". כן, אני מודה. מה שתבקש. ברמה הופך אותי על 4 ושולף את הפלאג מאחורי. דוחף ויברטור לכוס ואת הזין לתחת הפעור שלי. נשען עלי, משחק לי בפטמות הכואבות ומזיין. הגירוי גדול כ"כ, אני מרגישה את האשכים שלו נחבטים עם כל תנועה בישבני. אני כ"כ רטובה ואני יודעת שלא אוכל להתאפק יותר, מתחננת לגמירה. ברמה מאשר לי ואני מתפוצצת לאלפי רסיסים. ברמה משפריץ את שלו באחורי. אני קורסת, מפורקת לחלוטין, מיוזעת ורועדת. יודעת שהיה לי קשה. יודעת שהגעתי למקום בו הייתי מוכנה לוותר על המעמד. כבר לא בטוחה עוד במקומי כנשלטת או שולטת.
יודעת שאצטרך לבדוק מה נכון לי באמת
ויודעת עם זאת שהכל גירה אותי כ"כ.