שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

אז מה היה לנו בינתים...

לפני 17 שנים. 25 ביולי 2007 בשעה 5:02

אז כתבתי לכם על שמונה. אבל אז התנתק החיבור אינטרנט, וזה אבד, ובעצם זה לא חשוב כי אין לי כוח.
בעיקרון חבר'ה, מעבר לכך,
התייאשתי.
וגם למדתי דברים. חלק ממה שכתבתי שם בפרופיל כבר לא נכון לגבי אפילו.
מוזמנים להמשיך לחזר אחריי בכינוי הקודם שלי שאני חוזרת אליו.
חוזרת לעצמי, כמה מקסים, הה?

alexandron

מיאו, סוטים חמודים שלי, רוצה קצת מכל אחד מכם.
טוב, קצת ממבחר מאד מצומצם מכם.
בעצם התכוונתי קצת מכל אחד ממבחר מצומצם של סוטים, חמודים שלי.
לא חשוב, זה לא יעבוד היום.

9

לפני 17 שנים. 16 ביולי 2007 בשעה 22:15

אני יודעת שדילגתי על 8.
ז"א לא שאני דילגתי, רק חסכתי מכם פרטים.
האמת אין לי מושג לגבי 8, הוא מר-מושלם שכזה. יפה, חכם, קשוח... בכלל אפילו לא שום דבר קטן להתלונן... לא יודעת. מתוכנן לפגוש אותו שוב, אולי אוכל לאמר יותר על החידה הזה אחר כך.

עכשיו רציתי לכתוב על 9.

בתמונה הרחבה, אתה מתאים לי בדיוק. אני יודעת שמה שאני רוצה ומחפשת באופן הכללי יש בך. את הנכונות הזאת לסדר אותי, לשים הכל על מדפים ולתייג. אני יודעת שתוכל לספק לי את מידת השליטה שאני מחפשת, את הריגושים הקטנים והגדולים, את הכתף התומכת, יודעת שתהיה קשוב, יודעת שתוכל להיות 'אדון', לתת לי את השייכות, לדרוש ממני, לקחת. ויחד עם זאת לספק לי את הקירבה האנושית שאני צריכה כל כך. יודעת שאם יקרה בינינו משהוא תוכל גם להיות בן זוג, יש בך את מידת ה'וניל' כביכול שאני רוצה וצריכה. יודעת שאני יכולה להשתטות איתך, לידך, לשחק, לעקוץ, להשתולל, לקפץ, להיות ילדה קטנה, להנות בפשטות.
יודעת שאתה פשוט מתאים. נוח. נכון. יודעת כמו בונה מראש מערכת יחסים איתך.

מה שאני לא יודעת זה האם אני יכולה להתפשר. אין לי מושג למה אחרי כל זה אני מרגישה כאילו זה יהיה להתפשר. אולי כי זה נוח כל כך. אולי כי חסר לי להרגיש את הבעבוע הזה בתוכך של יצר סאדיסטי שירצה למחוץ אותי. את הזיק הניצת בטורפים שבין ההומוסאפיינס שכל כך מדליק אותי ברגעי טירוף נוטפי מיניות שימושית.

...
...

איף. גרר. מיאו. תמיד רוצה יותר, תמיד רוצה הכל.
אם אחליט 'להתמסד' זה יהיה כנראה עם אחד כזה, איתך. נראה. יודעת שיש לנו זמן והתלבטויות וצחקוקים ביחד עד אז.

0

לפני 17 שנים. 10 ביולי 2007 בשעה 10:45

מושלם. פשוט מושלם עבורי.
"הפה שלך נוצר במיוחד בשביל הזין שלי" הוא אמר. חצי שעה לפני כן גלגלתי בראשי איך זה שמי שעשה את הבן אדם הזה ידע איכשהוא, באופן מסתורי, במדוייק לחשב הכל במיוחד עבורי. אפילו חשבתי לאמר לו שעשו אותו במדוייק בשבילי. או ההיפך, לא באמת משנה. השלמות הזו במחיצתו בלתי ניתנת להסבר.עד הקצה ממש. עד איך שבלי שום יכולת להבין את העניין הוא קולט אותי, את כולי כמעט, במדוייק. לא, זה לא בגלל היכרות, מה גם שלמן ההתחלה כמעט זה היה כך, אפילו לקח לי זמן לדעת.
הכל באיש הזה ישנו במיוחד בשביל לענג אותי. הקול שלו, שמגיע לי ישר לבית החזה, כאילו בלי לעבור דרך האוזניים בכלל, שמרעיד אותי ומרגש אותי כל כך, שאני מרגישה בעוצמה אדירה כזו. הריח שלו, שהגוף שלו מייצר באופן טבעי, שאולי אינו מורגש בכלל עבור אחרים, שהייתי יכולה כל כך בקלות להתמכר אליו קשות, ריח נהדר ואהוב, ריח שהייתי יכולה להסניף ללא הפסק אם רק היה אפשר לסגור אותו בצנצנת קטנה ולקחת איתי לכל מקום. הטעם שלו, של כל הגוף שלו, שאיני יכולה לשבוע ממנו, כל כך נעים, כל כך מרתק אותי שאיני רוצה להפסיק לטעום אותו, שמענג אותי כל כך ללקט אותו בלשוני ובשפתיי. הפרצופים שהוא עושה כדי לחקות את נעיצת המבט שלי ואת גודל העיניים שלי, שמשעשעים אותי. השקט שלו שישנו כדי להכיל את כל החשק שלי, את כל העונג שלי, את כל המגע הישיר והלא ישיר שלי. העור שלו, שנועד כדי להשלים את כריות האצבעות שלי, העובדה שאין לדגדג אותו שמאפשרת לי להתענג על ליטופים מתוקים וארוכים אותו, על הצמרמורות בכפות ידיי כשאני עוברת על כל גופו הלוך ושוב ללא סוף. השפתיים הרכות היפהפיות שלו, הזוויות הילדותיות האלו בצדי הפה שעושות כל הבעה מחוייכת שלו לנהדרת כל כך, המתיקות הבלתי נלאית שלהן שמהווה את הדובדבן בטעם גופו בכלל- טעים יותר מדבש. הידיים שלו שמידת חומן תמיד נעימה ביותר, שתמיד הן קשות ורות בדיוק במידה המגרה ביותר שרק יכולה להיות, שעושות את שלהן בפשטות ובדיוק כל כך בלתי מוסבר למידת הרגישות שלי. הזין שלו שנכנס לפה שלי באופן כה מושלם, פשוט מחליק פנימה אל תאווה חמה אליו, שזקיפותו יפה כל כך בעיניי עד שלעתים לא הייתי רוצה שהאיש יגמור. מעולם לא נהניתי כל כך למצוץ, ללקק, לנשק, להסניף, להריח, לגעת, להרגיש, להחזיק, לראות... פשוט להיות ליד, מישהוא. מעולם לא הרגשתי שלמות ממלאת כזו בחדירה של אף אחד אחר. כאילו מעולם לא זיינו אותי. זה לא קרוב בכלל להיקרא 'סקס' או כל שאר השמות למשגל, אף אחד מעולם לא בעל אותי, רק הוא- רק האיש הזה שאני במיוחד עבורו- שהייתי רוצה לחיות לידו, לחיות פשוט בהיות לידו- רק הוא באמת מזיין אותי. וזו ההרגשה הנפלאה בעולם.



אז זאת נקודת המוצא שלי. מה שקדם לחיפושים הנוכחיים. אתם יכולים להבין עכשיו למה אני כזאת קשה? קצת להבין?
ואפילו לא הגעתי לתאר את הבדסמיות איתו. איף.

לפני 17 שנים. 1 ביולי 2007 בשעה 13:34

חתול ג'ינג'י שכזה... משהוא ממסטל בקירבה שלו. מיני באופן ונילי מעולה.
מקסים, מתוק, משעשע בצורה מאד נעימה, חתולית-ג'ינג'ית כזו.
מעייף.

הותיר המון חשק לצחקק,
מעט רגשי אשם,
הרבה רצון בקרבתו של 6 שמתברר לי לאט שיש בו משהוא כל כך מדוייק... אותו משהוא מפחיד מעט שדורך את חושיי...
אבל רגע, זו רשומה על 7.
למעשה אין לי הרבה מה לאמר על 7, מקסימון עם פוטנציאל ידידותי רחב.
מדגדג בוניליות. מה רע בעצם בוניליות? (הרהורי מרגריטה, חח...).

ואני חושבת על עצמי כעל אחת נורא קלה, נורא מתמסרת...
כשבעצם. בעצם כנראה שרוב האנשים שינסו לעשות עליי פוזה ייתקלו בתגובה אגרסיבית, או לכל הפחות משתפת פעולה מואסת בלתי מעוניינת במיוחד.
7 גרר את האופי הראשון, אז נדמה שאין סיכוי. נו, מילא.
עוד מישהוא רוצה שאשריין לו מקום?

לפני 17 שנים. 26 ביוני 2007 בשעה 12:04

הכאב ועטוף, הכאב ועטוף...

התנועות הנסתרות ממני, ושאני קשובה להן כל כך בגופי, משנות תדיר את השפעתן עליי. רגע אחד כל קצות העצבים שלי מרוגשים והמוח שלי מתפצפץ בצבעוניות, רגע אחרי כן הנשימה שלי רגועה ואני מרגישה כמו שוקעת באמבטיה או צפה על גלים. רגע אנחה מיוחמת ורגע חיוך שליו.
שחק בתגובותיי...
ואני רוצה לצעוק 'עוד', 'יותר', ולא יכולה. מתפתלת ורוצה לאמר 'בבקשה' (לא, אין סיכוי). ואז נשיכה מוציאה אותי משיווי משקל של רצונות, ואז קור מרוכז מניח ומנקה את דעתי, ואז שקט ומרחק דורכים אותי, ואז קצות אצבעות בקצות אצבעותיי מחממות את כל הפנוך שלי,
עד רצון לקבלה. רצון להיות מונחת לו. רק להקשיב.


קראו לי כלבה, זונה, שפחה, חפץ...
לא הגדירו אותי עדיין כ'מעין משחק קופסא כזה' 😄 מצא חן בעיניי.




-לא, זה לא אומר. הסתייגויות כבדות משקל ישנן. פנויה לחיזורים עדיין.-
(חוצמזה שהבטיחו לי שרמולדת כשאגיע ל10, לא מוותרת!)

לפני 17 שנים. 20 ביוני 2007 בשעה 9:18

אני כבר לא יודעת למה להאמין. אני כבר לא מרגישה הבחנות ברצון שלי. אני עייפה. אני סתם -ממש סתם- משלה את עצמי בכל פעם שמכירה מישהוא שאיננו אידיוט.
אין לי כוח, בא לי לבכות. רוצה ישן ומוכר וטוב. עניין החיפושים הזה מאמץ נורא.

6 נעלם. כאילו לא היה. אולי חיכה שאני אתקשר או משו. לא כל כך היה לי זמן, הייתי עייפה. אחר כך סתם נגמרה לי ההתלהבות. התעלמות או חוסר 'תשומי' היא טורן-אוף רציני.

אני צריכה מישהוא שירצה אותי. תיכף ומייד. שידע מה הוא רוצה ממני איך ומתי ושימצא איך לגרום לי לציית. צריכה להיכבש, צריכה להתגבר, צריכה שזה יהיה מספיק כדי לוותר אחת ולתמיד על הדגדוג באידיאל (הייתי עושה לך ילדים מותק).

לעזאזל. בלתי קשור. יהיה יותר טוב. יש ביניכם יותר טוב? (אוף, והיה כזה זיק של חרמנות מעורר תקווה בתגובה שלי לאיזה טון-לוואי בדיבורו לפעמים).

6

לפני 17 שנים. 16 ביוני 2007 בשעה 17:51

כמעט אפשר לאמר שילד - פנטזיונר רציני. מחובר למציאות באופן בריא עם זאת. מעט יותר גדול פיזית, מעט יותר קטן בדסמית... 😄

מרענן.

מצפה לעוד. איזה כיף שאלכס מרוצה.
כמה קל בעצם לעשות את אלכס מרוצה, כל מה שנדרש זה לא לנסות כל כך להרשים. ולא לכוון כל כך אגרסיבית.
היה גם נחמד סוףסוף לפגוש בן אדם נחמד ולקלוט תחושות רצונות וכוונות גם בלי בכלל לדבר על סקס או בדסמ וכו'.
מדגדג באידיאל באופן אנושי נעים ומרענן. בלי צורך בהסברים כל כך.
המושא ייבדק לעומק בהזדמנות הקרובה האפשרית. כולכם מקווים כבר שאמצא, נכון? תחזיקו לי אצבעות.

אגב- תגלית מרעישה של זן חדש-
שמאלני יפה נפש וגזען.
(מעורר תהיות. בעיקר הרמת גבה.)

5

לפני 17 שנים. 7 ביוני 2007 בשעה 13:56

מעין נסיון נוסף לנסיון כלשהוא בעבר. אז הייתה איתו הרגשה של קשה. של הכל או כלום. של ילד קטן. זוכרת את המגע הנעים שלו, זוכרת את החיבוק שאני כל כך צריכה עכשיו.
קצת אמון.
רק קצת אמון בכך שזכר כלשהוא מלבד יונפולסקי (שהיותו זכר –לא שמוטלת בספק, אבל שולית בכל אופן) מסוגל לרגע קט שלא להתייחס אליי כאל אובייקט מיני, אפילו אם אני מגיעה לביתו באמצע הלילה ושותקת.
המבט שלך מפחיד, הוא אמר.
למה אנשים כל כך לא רגילים לזה שמסתכלים בהם?

תודה שהיית איתי. שריככת אותי במגע המתוק שלך. שגרמת לי לדבר. שכמעט הפחת בי רוח תקווה מעשית. הרגשתי יותר טוב. רק מזה שהיית שם. מיני להפליא ובכל זאת שומע אותי. יפה כמו שאתה יפה.


***
ואז נעלם
***

נו, מה לעשות איתכם העסוקים...?
חבל. אולי בגלגול אחר,
נשיקות מתוקות כל כך לא מוצאים כל יום.
רוצה שיהיה לי מתוק,
מתוק-מתוק-מתוק- בחיך, על הלשון, בבטן, מעל הסרעפת, בקצות האצבעות...
רוצה מתוק.
חיבוקים וליטופים.


על כאב אני לא מדברת אתכם יותר, סוטים. רק מהקרובים לי אבקש. (טוב, זה אני אומרת עכשיו, עד ההתפרצות הבאה שלא אראה בעיניים...)

לפני 17 שנים. 7 ביוני 2007 בשעה 13:51

מסתכלת לו בעיניים. מסתכלת חזק. ועולה בי הגועל. הבחילה הקיומית הזאת- הזולת הוא הגיהנום. אין שם כלום. שום דבר להיאחז בו, שום דבר להחזיק, שום דבר שארצה להרגיש או ללטף. רק גועל. רק טעות. פרשנות מכוערת של עולם שיש בו כל כך הרבה יותר גוונים.
אתה יכול לזהות עיוור צבעים לפי מבט אמיתי אחד שתתן בו. שם, ברגע אמת קטן שנבנה מתוכי והתפרץ החוצה, רציתי שהאיש הזה ייענש. לא יהיה יותר. רק משום הזחיחות המכוערת. רק משום שהיה מה שהוא. שגעון גדלות?
אין באיש הזה שולט. עיוור לא יכול לראות.
בנאלי.

4 (לא, לא התבלבלתי בספירה)
אפילו אמן הנפש הנשית צריך אולי לדעת
שאם מישהיא מכריזה על עצמה כאחת שכשהיא אומרת לא או לא רוצה היא מתכוונת לזה, ואז היא אומרת שהיא לא רוצה משהוא- אז היא כנראה מתכוונת לזה.
הוא לא בא בשביל לזיין אותי. לא.
אבל את הגמירה שלו עליי הוא קיבל. מה, סתם ככה הוא התאמץ והרביץ לי כשביקשתי?! מה נראה לי בכלל?!
קיבל גם את הגמירה של כל תקשורת עתידית שלי איתו אי פעם. תקראו לי אנוכית ואגוצנטרית.
סולק במיידי. הרגשתי רע.
ממש רע. 'כמו כולם. כמו תמיד. כמו שהחיים שלי נראים.'.
טוב, לפחות את שלי קיבלתי

4

לפני 17 שנים. 26 במאי 2007 בשעה 17:39

הבלחות. מעורר אופטימיות. יש משהוא נכון איכשהוא (גם אם חלקית) אפילו מביניכם, שוכני הוירטואליה הגסה...
לא יודעת. נראה. האמת היא שנראה דווקא לא משהוא בכלל. חברה אחת אומרת- אז למה בכלל?
נראה. סבלנות יש לי, ואם אני עוד לא יודעת שלא, אז כדאי להישאר בסביבה. למען מידת הספק.

הבהרות-
אני ממש לא מצפה לסשן בפגישה ראשונה, וסביר להניח שגם אם תנסו זה לא יקרה אלא רק להיפך.
אני קנאית לחוש הראייה שלי. אל תבחנו את זה יותר מדי. יכולה לגלות סלחנות רק בגבולות האופטימיות.
מתכוונת להכיר אנשים. מצחיק ומעצבן אותי אם מנסים עליי תרגילי שייכות ללא שום ביסוס. כן, מחפשת להיות שייכת, עבור אחד שיעשה לי את מה שאני זקוקה לו. כן, יכולה לגלות סלחנות למידת קנאות כזו או אחרת- גם אם חסרת ביסוס לחלוטין-, בהחלט כנה וישירה לגבי כל דבר.

נ.ב.-
לא אוהבת לגלות סלחנות, מחפשת להישלט- לא לשחק ב'טוב, בסדר...'