*דיסקליימר- הפוסט הזה אינו מהווה הבעת ביקורת על דרכה של אף אחת, אלא תחושות אישיות שעולות ב י*
האם זה להיות תלותית מאוד, לקנא לאדון בצורה טוטאלית, להזדקק לו בכל דקה, שלא יהיה לך קיום בלעדיו? האם זוהי הוכחה לאהבה? לשפחתיות?
או אולי זה לא להכביד עליו בגילויי קנאה, לא ל ה ר ג י ש בכלל קנאה? אולי זו שליטה גבוהה ברגשותייך ובמחשבותייך? עיצובם והתאמתם לרצונו?
אולי זה משהו באמצע? אולי צריך לאזן בין השניים? אבל אז לא יוצא מין ונילה- קינקי שכזה?
מצד אחד, ברור לי שלשפחה אסור לתת לרגשות לפרוץ החוצה בלי שליטה. גם לסתם ונילית, במערכת יחסים. חייבת להיות בקרה. אבל עד כמה? איך כן נכון לחלוק את הרגשות? האם ת מ י ד נכון לחלוק את הרגשות? ועד כמה?
אין לי מושג. זו הסיבה, אגב, שאני כותבת בפרופיל שהגבולות שלי משתנים בהתאם למערכת היחסים. עם כל אחד זו אינטראקציה שונה, גישה שונה. לכל אדון יש העדפות שונות.
אני מסוגלת לנוע בין שליטה מסויימת בדרך הבעת הרגשות, לבין התמסרות מוחלטת אליהם. א נ י לא מסוגלת לבחור מה לחשוב או להרגיש. תאמינו לי, ניסיתי. זה לא עובד.
אני חושבת שיש הרבה יופי ביכולת להביע את עצמך באופן אמיתי. אני חושבת שזו הדרך היחידה לקיים מערכת יחסים.
לפני 13 שנים. 13 בספטמבר 2011 בשעה 0:44
