לפני 7 שנים. 27 באוגוסט 2016 בשעה 9:24
אני לא יודעת למה מפחיד אותי כל כך הרעיון של טיפשות. ואולי זו אפילו לא טיפשות. אני רוצה גבר או מישהו לבצע איתו מחקר אקדמי? מבעית אותי הרעיון של לשוחח עם מישהו ופתאום לגלות שאין שם כלום. בראש שלו, הכוונה. שתחומי העניין שלו צרים, שהסקרנות שלו מוגבלת, שהעולם הפנימי שלו עני. שהבית שבתוכו, אם תרצו, הוא פחות מארמון.
אני מנסה להפתח. להפתח לדברים, ולהבין את עצמי ואת הרצונות והצרכים האמיתיים שלי, תוך כדי. צדק מי שאמר שלהיות פתוח זה הדבר הכי חשוב. לפחות לי, עכשיו. וכיום אני מספיק חזקה כדי לעשות את זה, מבלי להשבר ומבלי לחשוש שאאבד את עצמי בדרך.
