BDSM connecting people

אולי, כשאתעורר ואקרה את מה שכתבתי אקלל את הרגע ואת הסקוטים שהמציאו את הוויסקי.
אבל עכשיו, אני רואה אז זה כדבר הכי נכון לעשות.
ברוסית יש פתגם: "מה שאצל אדם צלול בראש, אצל השיכור על הלשון" וזה אומר... טוב, תבינו לבד מה זה אומר.
אני חוזר מערב הזוי שהיה אמור להתחיל ולהסתיים אולי בכוסית, שתים של וויסקי עם מכר נחמד.
סתם, לשבת, לדבר ולהעביר את הזמן.
בסוף המקום היה סגור והחלטנו ללכת למועדון.
דיכאון של הצהריים חזר שוב. הזיכרונות מלפני שנה הציפו את מוחי. ולמרות שכמות האלכוהול לא הייתה "רצינית", אני שיכור.
והדבר היחידי שאני יכול לחשוב עליו עכשיו, זה על אהבה.
כמו שאנדרומדה הגיבה באיזה בלוג, הדומים לא בוכים... אני יושב והדמעות יורדות בלי שום שליטה.

שוב האין מיש... שוב ההרגשה שכל מה שיש לי לא שווה אגורה.
את, את אשר אפגוש אותך, אכבוש את ליבך ואת את ליבי...
את, אשר כול עולמי ישתייך אלייך ואת תשתייכי לי.
איפה את?

זעקה מבפנים!

שוב לתרגם איזה שיר או לכתוב חדש?
שוב לקבל הודעות מהסוג: "אתה מקסים", "הפרופיל שלך הכי מעניין שקראתי", "אדוני" וכו'

לא מעוניין! לא מעוניין בשום דבר שלא בא מהלב. לא מעוניין בניסיונות. לא מעוניין להיות זה שקורע לך את כרום הבתולים לחיי הבדס"מ.

מה זה הפוסט הזה?
פלצנות! פלצנות של מישהו שיכור..... המחפש אהבה ולא סתם מציצה בחדר צדדי בידיעה שאני לא הראשון ובוודאי לא האחרון שלה להערב.

כמה ימים ואני אמחק את הפוסט הזה...
אתכן הסליחה!

הפרחים נבלו בעירי.
הרכבות עזבו את התחנה.
לא נשאר פה דבר מלבדך

קור דופק בדלתיים סגורות,
רוח פרצים מציקה.
לא תחזור אלי לעולם.
מגפיך דורכות על דמעותיי.

תגובתך על כול זה, שתי שורות.
את הזמן תמדוד בדורות.
לא אצעק לך: בוא, נלך.
אבטל את כוח המשיכה.

הפרחים נבלו בעירי
רכבות עזבו תחנה
ואין כלום פה, בעירי
חוץ ממך.

הלילה בעירי יכריז מצוקה.
הוא מרגיש את אותה הבדידות.
בשמים, בעירי אכתוב באות גדולה
שאותו אני יותר לא צריכה.
אם אתה לא נמצא איתי.

ננדוד בערי הירח
נשתה מאותם נהרות
לא יפסיק הוא תמיד לרצות
ובזה הוא תמיד ינצח.

מפחדת לעזוב את געגועיי
מפחדת, יום אחד אבגוד בו.
מטופש להישאר בין ארבע קירות
ולטבוע לנגד עיניי.

העולם החופשי נשרש בתוכי
אילו גם דרכים, אילו גם קירות.
המרחב כולו עוזב אותי
מחפש אותך, משתוקק לחזור.

הפרחים נבלו בעירי.
הרכבות עזבו את התחנה.
לא נשאר פה דבר מלבדך


שוב תרגום מרוסית.
היצירה במקור שייכת לאישה מדהימה, X.

"החיים יפים" - תיאוריה.
"הכול צריך לקחת בפרופורציה" {תורת היחסות} – תיאוריה.
אלוהים – תיאוריה.
אהבה – תיאוריה.

יש משהו אמיתי בחיים האילה?
לא השלייה, לא בכאילו.

א מ י ת י ?

אה, ולכל המעוניין... שלומי מצוין, כרגיל. (בתיאוריה).

שיר שכתבתי מזמן. (תורגם מרוסית)

את עומדת מולי,
מסתירה עם עצמך
את הנוף בשקיעה, הלוהט.

תלתלים צהובים.
שיערך על כתפייך.
להבה מסנוורת; יופייך.

מסתכל בעינייך,
מתקשה להבין
אם חבר לך אני
או אויב?

אם לפרוץ בתפילה
או מייד לגרשך?
שוב מטעני צורת מבטך.

מה, לכל הרוחות
שוב אני מחפש?
השתקפות של עצמי?
נשמתך?

לבזבז עוד חיים?
שאלות בלי תשובות.
אם יש טעם לאהבתך.

תסבירי לי דבר אחד.
כולם רוצים שאהבת
חייהם, תהיה זו את.
הגאונים והטיפשים, הענקים והנמלים.
ואז, אולי זו חובתך, לחלוק כולך איתם.

כמו שלכת, נותנת סתיו.
כמו שרעם נותן ברק.
או שפרח מדבר, זו את?
או שרוח קרירה של סתיו?

כל אחד שקוטף ממך,
נהנה לתקופה קצרה.
את, כמו פרח, נובלת מהר.
או ששוב הטיפש קטף.

את כמו אש, מי נהר.
של כולם ושל אף אחד.

יום אחד הוא יבוא
ושוב.
את תתהי, אם הוא אל או שטן.
את תרצי להיות שלו.
לשייך את ליבך אליו.
ולקשור את חייך איתו
ולבהות בעיניו לעד.

שוב הרגע הזה קורה!
שוב כואב! אך כאב מתוק.
ומכת אנדורפין במוחך
מטשטשת את סף ה"אדום".

את פוקחת עינייך לרווחה.
מרגישה אותו בגבך.
מורידה את ראשך בכניעה
משהו קר הועבר על עורך.

הוא מורה לך לבוא למראה.
ועינייך מתמלאות בדמעות.
אם ליבך לא קילרת בשגגה.
הוא אותך מקלר ברצון.

כולם מכירים את המושג "יש מאין" (יש מאיין). זהו מושג מהתורה, מושג המנגד את תיאוריאת המפץ הגדול, חוק שימור האנרגיה ואת חוקי הפיסיקה כולה.
אני, מזה כמה זמן מרגיש מצב הפוך... מצב שאני קורה לו "אין מיש".
החלטתי להסביר את המושג החדש קודם כל לעצמי.
ואם מישהו/י מתחבר/ת לזה, אשמח לדעת.

אז... "אין מיש" – זהו מצב כשאנו יודעים שיש לנו הכול אבל אין לנו שום צורך לזה. ולמה?
כי חסר פרט אחד קטן להשלים את התמונה.
אחד!!! אבל חסר...
יש סטטוס מכובד בחברה. יש עבודה מאתגרת ומפרנסת. יש בית, יש משפחה תומכת. יש חברים אוהבים ואהובים. וכו' וכו'... כל זה יש.
אבל הפרט הקטן שחסר גורם לכך שאין לך שום צורך בזה.

אז, מה יוצא?
אתה מזבז אנרגיה. טוחן מים. פול גז בניוטראל.
גם זה מנגד את כול חוקי ההיגיון והפיסיקה.

אתה משקיע אנרגיה והיא הולכת לאיבוד!
לזה אני קורה "אין מיש"!

אההה... ועל תהיו חומרניים 😄

מה אנחנו מחפשים פה?
האם יש מישהו שבאמת רוצה קשר בדס"מי אמיתי? כמו שכתוב בספרים...
האם זה משחק? שיעמום? חיפוש אלטרנטיבה? או שמה נקמה? טראומה?
חיפוש אחרי ה"אני" שלי?
הרי שבסופו של דבר כולנו מחפשים אהבה (ותסלחו אילה שלא אוהבים הכללות).
דבר אחד אני יודע. יותר נכון, חושב שאני יודע...
עומק הקשר, חוזק הרגש, ליברליות והרצון להבין יותר מפותחים כאן.
פתיחות, קבלה של הצד השני עם כל "החבילה", המוטיבציה...

הצטייר קשר מושלם... האם קשר מושלם שווה קשר בדס"מי?
אקסיומה!
שאלה ריטורית. (לא מחפש פתרון לשאלה זו)