מאיפה להתחיל?
קודם כל היו בדיחות משעשעות בעבודה...
מישהו מהעבודה: "היא זורחת... זה בגלל שהיא הולכת על ארבע!" *מצביע על הקביים*
אני: *נקרעת מצחוק*
חברה מהעבודה: "רק שלא תתחיל לנבוח פה!"
אני: במבט חצי ועם חצי משועשע עליה ובסוף נותנת לה כיף
קטע נוסף:
מישהו אחר מהעבודה: "היא יודעת שאני קורא לה לוציפר"
אני: "נכון ואני מתגאה בזה! וזה אפילו לא הכינוי הכי גרוע שנתנו לי!"
מישהו אחר מהעבודה: *קצת בשוק* "אז מה הכינוי הכי גרוע?"
אני: "אמא שלי בארוחת חג עם האקס שלי שבאותו הזמן היה בן הזוג שלי אמרה לי שאני העונש שלה"
הוא: *חסר מילים בהתחלה* "אני לא מאמין! איזו אמא יש לך..."
אני: "כן... אבל אני מתה עליה. גם אחר כך האקס שלי ואני צחקנו על זה והוא אמר שאני גם העונש שלו"
הוא: "יו! אני לא מאמין! רוב האנשים שהייתי אומר להם משהו כזה היו כועסים"
אני: "כן אבל אני מעדיפה לצחוק, גם שהוא אמר את זה באמת בצחוק"
בסופו של דבר שנינו צחקנו
ולא, זה לא עצוב! בעיניי כרגע זה מצחיק.
אני אוהבת לצחוק כבר על הדברים האלה כי אני יודעת שאמא שלי לא התכוונה וכי אותו אקס הוא אחד האנשים הכי אהובים עלי בחיים האלה.
קטע נוסף:
אני: "אמממ אני מבקשת! תתרחק מהעמדה שלי!"
עמית מהעבודה: "תראו את החצופה הזו! אני עוד שניה יושב לך כאן על העמדה!"
אני: "אני אעיף עליך משהו, תזהר"
עמית מהעבודה: *אומר משהו שקצת מרגיז אותי ואני כבר לא זוכרת מה*
אני: "אתה יודע, יש לי כאן בקבוק מים וחוץ מהאופציה של לשתות ממנו קיימת גם האופציה של לשפוך אותו על אנשים שמעצבנים אותי"
שנינו: צוחקים.
בין כל הקטעים האלה גם עבדתי היום והספקתי דיי הרבה במשימה החדשה שקיבלתי.
בנוסף, פתרתי באג שפתחתי למחשוב אצלנו קריאה עליו! ואז כשאמרתי למחשוב קיבלתי תשובה של: "כן, הבנו איפה היתה הבעיה..." ואז המחשבה שעברה לי בראש היתה: "אז למה לא פתרתם את זה? לקח לי בדיוק חצי דקה לפתור את זה"
ואחד הקטעים שממש הגניבו אותי היום היה שעזרתי למישהי שמקבילה אלי בתפקיד בטלפון עם בעיה שהיתה לה באחת המדפסות ובמקביל עזרתי למישהי אחרת (מישהי שעושה את התפקיד שאני עשיתי לפני תאונת העבודה) בדו"ח אקסל.
סך הכל?
יום פרדוקטיבי למדי שגם את השעתיים האחרונות שלו עבדתי בזמן שאני שרה עם עוד מישהו מהעבודה, זה אחד הדברים שאני הכי נהנת מהם והם גם עוזרים ממש לריכוז שלי.
בנימה הפחות חיובית - הרגל מאוד כואבת לי היום, אני לא יודעת למה. כבר לקחתי כדורים נגד הכאב אבל משום מה הברך הפעם ממש כואבת (השריר שנפגע מחובר גם לברך). אני כרגע בעיקר לא מזיזה את הרגל שלי.
את השיר הזה אני אוהבת גם בגלל שהזמר הוא אחד הזמרים בספרדית שהכי אהובים עלי וגם כי פשוט המילים של השיר הזה... הוא מיוחד, כל כך מיוחד והוא תמיד מזכיר לי להסתכל בראייה יותר אופטימית על הדברים ועם הרבה יותר קסם.
כמו כן, המוסיקה נהדרת!!!
אני מסוגלת לשיר את השיר הזה בלופ.
"Sé que hay en tus ojos con solo mirar
que estas cansado de andar y de andar
y caminar girando siempre en un lugar
Sé que las ventanas se pueden abrir
cambiar el aire depende de ti
te ayudara vale la pena una vez más
Saber que se puede querer que se pueda
quitarse los miedos sacarlos afuera
pintarse la cara color esperanza
tentar al futuro con el corazón
Es mejor perderse que nunca embarcar
mejor tentarse a dejar de intentar
aunque ya ves que no es tan fácil empezar
Sé que lo imposible se puede lograr
que la tristeza algún día se irá
y así será la vida cambia y cambiará
Sentirás que el alma vuela
por cantar una vez más
Saber que se puede querer que se pueda
quitarse los miedos sacarlos afuera
pintarse la cara color esperanza
tentar al futuro con el corazón X2
Vale más poder brillar
que solo buscar ver el sol"