אז אתמול בפיקניק היה כייף.
אנשים שלא ראיתי שנים והרבה אנשים אחרים שפשוט אני לא מכירה וכמובן שהיה את אלה שמכירים מהצ'ט ופוגשים לראשונה.
אני מניחה שהייתי אני אתמול... בלי יותר מידי מעצורים.
"שיכורה על טבעי"
זו תמיד היתה אחת היכולות הקסומות שלי.
להתנהג בשטותניקיות קסומה וכייפית בלי לקחת שום דבר או לשתות משהו.
-------------
נפגשתי עם סיירן אתמול.
כהרגלה היא פוצצה אותי במתנות (ומתנה אחת מיטחדת במיוחד, ציור של הפניקס הסגולה - הכינוי הקודם שלי).
אישה מדהימה האישה הזו.
יש לה נשמה מאוד טהורה ועדינה אבל היא גם מאוד חזקה ומרשימה.
מרגישים את הנוכחות שלה
את האנרגיות שלה
והיא פשוט... מרשימה.
יש רגעים שבהם היא פשוט עוצרת נשימה במי שהיא - הפשטות שלה ביחד עם המורכבות, העדינות ביחד עם החוזק, היופי והטוהר שלה (ביחד עם כל השדים).
אני אתגעגע אליה מאוד מאוד
לא הצלחתי לומר לה את זה.
לידה אני כמעט תמיד מאבדת את המילים שלי.
ואני אוהבת אותה, יותר ממה שמילים בבלוג הזה יוכלו לתאר.
------------
אני גמורה מעייפות.
אחרי הפיקניק אתמול עוד הייתי בעבטדה היום ואז טסתי לרחובות לקחת את אחת הגורות לוטרינר כי רצו לעשות צילום רנטגן לריאות.
אז בהחלט זה התפשט לשם אבל הם חושבים שהמצב קצת השתפר ושהטיפול עם הכדורים עובד אז בינתיים ממשיכים עם זה.
אני משתדלת לא להיות סבתא חרדתית כרגע לגורה הזו.
-----------
התכנון היה לחזור הביתה אבל ההולק הציע לי להשאר ולחזור כבר מחר בערב אז החלטתי לעשות את זה.
להתרחק שוב מהעיר בה אני גרה עדיין.
אני רוצה להתקדם משם, אני רוצה לעבור כבר.
עוד קצת.
רק עוד קצת.
-----------
סך הכל יש התקדמות טובה בלי עיין הרע בכל התחומים,
אז למה עצוב לי היום?
אני לא יודעת.
---------
סיירן, יקירה שלי
אני אוהבת אותך נמון
אני מאושרת בשבילך
ואני אתגעגע אלייך המון
ואני לא אומרת את זה הרבה - אבל יש לך חתיכת פינה בלב שלי שתמיד תהיה שמורה לך.