לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל התחיל בקליק

מרד ליום אחד
לפני 14 שנים. 17 בפברואר 2010 בשעה 16:53

עוד לא עיכלתי את התנתקותי מבאנג היקר
אדומה ראשונה על הבוקר:
"הפרופיל שלך מקסים"
אוקי אני זורמת, בודקת את הפרופיל:
הנתונים הראשונים מעידים על שולט מתאים לגילי
אקדמאי, פירוט של תכונות והשקפות שנראות לי סבירות.
אני עונה:
"תודה על המחמאה, מה אהבת בו?"
הנה התשובה שקיבלתי: (לא נגעתי)
"אני יודע ואוהב הרבה פסיכולוגיה,האמת אהבתי הכל.איך עשית את זה.מה כתבת,הצבעים,באמת הכל,את נישלטת מקסימה,וכבוד גדול ליהיות האדון שלך,עים את מחפשת אדון עלרמה,דיסקרטי,קריסמטי,לא סתם,אני מעונין בך,את מאוד שווה"
נשמתי עמוק
מתוך נימוס עניתי לו:
"ערב טוב לך
בפרופיל אתה מעיד על עצמך כגבר אקדמאי
מעניין?
בתור אקדמאי אתה אמור לדעת איך מאייתים נכון מילים ובטח אין בעברית מילה כמו "קריסמטי"
בתשובה הקצרה שכתבת לי יש גם שגיאות לשוניות וגם שגיאות כתיב רבות,
לא מסתדר לי עם כל מה שאתה מצהיר בפרופיל שלך.
ובכלל
איך אתה קובע שאני נשלטת על רמה כשאתה בכלל לא מכיר אותי?
ככה בנויה הפסיכולוגיה שאתה מעיד כי אתה יודע הרבה עליה?
תסכים איתי שכל זה עושה אותך לא אמין, אז תודה שענית לי ושיהיה לך כל טוב. "

---------------------------------------
אין לי כוח להכנס שוב למסע המפרך הזה.
יהיו כאלו שיגידו
מה עובר עליך מנגינה?
תנשמי רגע
תני לעצמך זמן לעכל את הפרידה מבאנג.
לאן את רצה?
אני לא אישה של פסק זמן
ימים כאלו רק יקשו עלי יותר
עדיין דואבת עדיין חיה בהלם הפרידה
אבל מעדיפה להיות תכליתית
מכירה את עצמי
אני רוצה
ואני צריכה
ואין זמנים יותר מאושרים בשבילי, מאלו שאני מרגישה נשלטת של אדון ראוי.
אחרי באנג, עוד יש סיכוי?

:(

לפני 14 שנים. 16 בפברואר 2010 בשעה 16:08

זהו
עשיתי את זה
פתאום אני סתם מנגינה
חופשיה
ולא מאושרת.

לפני 14 שנים. 16 בפברואר 2010 בשעה 14:45

מאותו זמן שהחלטתי לממש את עצמי בעולם השליטה הקסום,
נקשרתי ל 5 אדונים שונים.
לגמרי לא פשוט עבורי להקשר לאדון.
תהליך יצירת הקשר עובר בכמה מדרגות של בחינה.
הכרות עמוקה, שיחות באמצעי המדיה השונים
לבטים שלי
לבטים משותפים
בדיקת גבולות
סובלנות לקבל אותי עם הסייגים והמיגבלות שלי
ובמיוחד
מבחן החום והאהבה שצריך לנבוע משנינו.
כל אדון וייחודו כל אדון ורצונותיו
ומהרגע שקולרתי, השתדלתי לממש את מהותי כנשלטת ולגרום להם הרבה עונג והנאה
היה לי טוב להיות שם תחתיהם
היה לי נעים לראותם מאושרים
והכי חשוב
הקשר ביננו הניב עונג משותף והגיע להם כל ההתמסרות מצידי.
הקשרים נמשכו כמה חודשים
וכולם הסתיימו בשבירה פתאומית של האדון.
מצאתי את עצמי בודדה, קרועה, מאוכזבת
אבל יאוש מעולם לא קינן בי.
לאחר כמה ימים של ספיגת הכאב
המשכתי הלאה לחיפוש האדון הבא שימלא את רצוני העז להרגיש שליטה.
את באנג האדון האחרון שלי קיבלתי לגמרי במקרה.
זה התחיל בשיחות סתמיות כשעוד האדון יואל היה באופק.
באנג תמך בי לאורך כל הדרך, הקשיב, הבין
אך היה ברור לשנינו שאין ביננו כלום מעבר לידידות כי אני שייכת ליואל.
כל המכירים את ההסטוריה שלי יודעים שיואל החליט לפרוש מעולם השליטה מסיבותיו.
המשכתי להיות בקשר ידידותי עם באנג
ובלי שום תיכנון מקדם
הוא מצא את עצמו מוסיף לניקו את המילה ( שולט)
ולאחר עוד כמה שיחות הציע לי לממש איתו קשר שליטה.
עוד לא הכרתי אותו מעבר למדיה הוירטואלית
היה לי מוזר לחשוב עליו כשולט העתידי
ויחד עם זאת הרגשתי טוב עם ריקמת הקשר שנשזרת.
מהרגע שנפגשנו ידעתי שזהו האדון שישיב שנים בעולם הפנטזיות שלי ומעולם לפני זה לא פגשתי אותו.
הקשר ביננו הלך והתחזק
באנג בכל רמ"ח איבריו ידע לשלוט בי ולשים אותי במקומי
ידע להעיף ממני כל אפשרות של שליטה מלמטה
לנפץ את האסרטיביות הטבועה בחיי הוניליים
ויחד עם זאת להיות הכי אנושי הכי מחבק והכי מבין
ואני למדתי להעריך כל נקודה בגופו ונפשו.
מעולם לא התרגז
מעולם לא הרים את קולו
כל התנהלותו נעשתה ברוגע בשקט ובים של סבלנות
ואני
אני התמסרתי לו באהבה ועם המון כבוד
ועם כל הנסיון שהיה לי עם 4 האדונים הקודמים,
אין לי ספק שאת השיעור האמיתי בנשלטות, למדתי ממנו.
האושר הציף אותי
ידעתי שאני עוגנת בחוף מבטחים
שהדרך שלנו סלולה להתקדם ולממש את כל רצונותיו.
ידעתי שאני מוכנה לכאוב בשבילו כמו גם למלא בגאוה את רצונותיו המנטליים
שעוררו בי המון תשוקה.
חצי שנה חלפה
חצי שנה של עילפון חושים משותף.
האילוצים הוניליים הלכו והשתלטו על חייו
ניסינו להתגבר
לא רצינו להאמין שמשהו יעז להכניע את הקשר ביננו
מאורעות החיים גדולים מנשוא
רגע השבירה נעמד בתווך והוא איתן וגדול מכל רגש ורצון שלנו.
שנינו לא רוצים בזאת
עד כדי כך קשה לי שאני לא מעיזה אפילו לשוחח איתו בטלפון
אני יודעת שבמקום מילים, אזיל דמעות
והוא כל כך צריך להיות חזק עכשיו ולא לשמוע אותי בוכה ברקע.
הוא שיחרר אותי מקולרו
אמר לי להמשיך הלאה
לא מסוגלת
לא יודעת מה ילד יום
עוד מקננת בי תקוה לטוב
ואולי אני סתם משלה את עצמי שיהיה טוב?
בעבודה אני לובשת את אדרת האסרטיביות שלי ומדחיקה הכל
בבית מסתובבת עם פנים מאירות כאילו עולם כמנהגו נוהג
רק כאן מרשה לעצמי להתפרק
לכתוב
עוד ועוד
ובין מילה למילה
לעצור
למחות עוד דמעה
וללגום מכוס המים.

יהיה טוב.... לא יודעת מתי?

לפני 14 שנים. 16 בפברואר 2010 בשעה 9:00

-דימעת פתיחה-
. . . . . . . . . . . . . . . . . . .
"אל תשכח
הבט בי פעם אחרונה וקח
את הפנים שלי איתך וסלח
לדמעה שביקשה שלא תשכח

לך ושקוט
הנה כבר יש בי כח
לא לבכות, אני אלמד לשכוח
ולחיות בלי לרצות
ובלי לחכות

לילה בלעדייך
לילה בלעדי
גם אם לא תהיה איתי
כל העת ילווך פני

רוח מעוררת
ריח מרחקים
גם אם לבדך תלון
אז אותי אתה תראה
כשתשכים

אל תשכח
הבט בי פעם אחרונה וקח
את המבט שלי לדרכך
הוא ממך לא ירפה
בין כך וכך

לך ושקוט
הנה כבר יש בי כח
לא לבכות
אני אלמד לשכוח ולחיות
בלי לרצות ובלי לחכות

לילה בלעדייך
לילה בלעדי
גם אם לא תהיה איתי
כל העת ילווך פני "



-דימעת סגירה-
לפני 14 שנים. 15 בפברואר 2010 בשעה 9:08

עכשיו
אחרי שיחת הבוקר איתך
אחרי שבשקט המאופיין שלך ניסית לחמם אותי ולהשאיר אותי רטובה תמידית,
ההתלבטות יותר גדולה.
להוריד!
לא להוריד!
להוריד?
לא להוריד?
להוריד- כי זה יאורר אותי קצת
יתן לי הרגשה של חופש
יגרום לאנשים לנסות ולהידבק
יעזור לי לתובנה שעשיתי צעד אמיץ וחשוב בניגוד לרגשי מצפוני
יקרב אותך, מנטור, ודוקא אותך, אלי.
לא להוריד- ממתי אני מחפשת אויר, הרי את כל האויר אני מקבלת בדרכים עקיפות
לא ממש צריכה את החופש הזה
אני באמת מחפשת שיתקרבו?
עדיף להשאר עם מצפון שלם ובריא ולא להרגיש אותו פצוע, אחרי ההורדה
מנטור- אתה קרוב ותישאר קרוב , גם בלי ההורדה.

הבוקר הייתי בתחושה שהיום זה יקרה
היום אני אוזרת אומץ ומורידה ומה שיהיה יהיה!
עכשיו שעות הבוקר המתקדמות, הפחד החשש וההתלבטות שוב עוטפים אותי, לא בטוחה שיש לי את העוז לצעד שכזה.
אני לא ממש חדשה בעניין
יש לי נסיון במעשה שכזה,
אבל מעולם לא עשיתי אותו עקב הנסיבות הקיימות
יחד עם הרצון לעשות-
מרגישה שהלב כבד וככה קשה לפעול.

אמרו לי " מנגינה, תעשי מה שטוב לך ומה שמרגיש לך נכון"
הלואי שהייתי יודעת מה טוב לי.
טוב לי להוריד
בטח להוריד וזהו, הגיע הזמן לעשות את הצעד הנועז!
לא טוב לי להוריד, הפעולה תשאיר אותי עם לב שבור על עצם המעשה.
להוריד!
לא להוריד!
להוריד!
לא להוריד!
😡
😒
😄
:-0
:-$
:-------->
<:->
?
?
?
?
?
?


****הלווו תרגעו ומהר
אני ממש לא בדילמת השלת תחתוני :)))))
משהו הרבה הרבה יותר מהותי.......!
[b]

לפני 14 שנים. 14 בפברואר 2010 בשעה 12:51

תיראי את התיק שלי, אמא, איך נראה לך שאסחוב את כל זה?
ועוד יש לי לסחוב את הנשק עלי..."
"יש לי רעיון, בן, בוא נחלק את זה לשני תיקים, כך יהיה לך קל יותר."
החייל שלי מלמל משהו שכפרצופו טבוע בתוך התיק וידיו נוברות וזורקות על המיטה את תכולתו.
"אני אורז לעצמי את מה שאני רוצה וזהו יש לי נסיעה של כמה שעות ואני לא הולך לסחוב את כל זה!"
"אבל- לא שמתי לך שום דבר מיותר:
רק הכנסתי עוד טרנינג כי בזמן המנוחה אתה הרי לא תוותר על ספורט
שמתי עוד כמה זוגות גרביים, נו שיהיה כי אולי תהיה כוננות ולא תוכל לשוב הביתה בעוד שבועיים,
שני מגשים של בורקסים
ואת קופסת העוגיות שאפיתי, אתה תמיד אומר שאין לכם מספיק אוכל, ביחידה, אז תאכל ותפנק את כולם.
ראיתי שהתלהבת מהספר של רם אורן, צרפתי אותו שתהנה ותקרא בזמנך הפנוי.
קופסא נוספת של פלסטרים, וכדורים נגד כאב ראש,... כן אני יודעת שאתה שומר על עצמך, אבל שיהיה, ככה לפחות אני לא אדאג.
בקבוק ליטר וחצי מים ולא סתם מים, אפילו שמתי אותו בהקפאה שיהיו לך מים קרים כל הדרך.
האא ובצד הצלחתי לדחוף את האביזר הכי חשוב, נייר טואלט!, תאר לך שהיית בלי זה...."
"א--מ---א---!,
אני לא צריך כלום
יש הכל בבסיס!
חוץ מזה עוד שבועיים אני בבית אז די עם הדאגות כל פעם!!!
זהו הוצאתי הכל!
עכשיו התיק נראה נורמלי והוא כמעט ריק"
המנטרה הזו חוזרת על עצמה בכל אותם ימי ראשון רגע לפני שהחייל שלי שב לבסיס.
נכון הוא כבר נער גדול
משרת בגבול הצפון בתפקיד חשוב
בדרך לקורס קצינים.
אבל אמא נשארת אמא!
תגידו שאני סופר דאגנית
טרחנית שלא נותנת לו עצמאות
פולניה מצויה שיורדת לנשמה
וחתיכת חננה...
כשמדובר בחייל שלי, אשא בגאוה את כל התארים.
אני דואגת ואמשיך לדאוג
כל מה שהכנתי נשאר פרוס על מיטתו, התיק הכיל מעט מאוד דברים שבחר לקחת.
הוא כמובן הקובע.
נשיקת פרידה ותשמור על עצמך
ואל תשכח להתקשר כשאתה מגיע
ובכלל להתקשר כל ערב שנדע שהכל בסדר
ו....
"אמא, די
את מבינה למה אני מעדיף לדווח במיסרון לאבא, כל פעם שאני נכנס פנימה לשטחי האוייב ולא לך..."
שבוע טוב בן.

כשישב לשתות את קפה הבוקר
הצלחתי במבצע לוהט להגניב לתיק את קופסת העוגיות.
לפני חצי שעה הוא התקשר מהבסיס:
"אמא העוגיות מעולות, כולם נהנים, תודה"
נו נו
רמטכלי"ת אני כבר לא אהיה , אבל מי אמר שאני לא מבינה במבצעי החדרה חשאיים...!
שיהיה שבוע מלא חום ואהבה
מנגינה הדואגת התמידית

לפני 14 שנים. 10 בפברואר 2010 בשעה 10:09

קשה לי לשקוע בסערות
אני לא האישה המפנימה דוחקת וממשיכה הלאה
מעדיפה לפרוק אך רק במקומות הנכונים, היודעים להקשיב ולהבין.
היו לי דקות רבות של גיבוש תובנות הבוקר,
היתה שיחה חשובה, עם המנטור שלי, ידיד אמת שהכרתי מכאן.
כל מה שלא רציתי לעשות עד היום הוא עשה לי בעדינות ובתעוזה
גוון קולו ידידותי נעים לא מאיים בכלל, אבל תקיף וחד משמעי!
זה הדבר הכי חשוב שהייתי צריכה,
הוא העמיד לי מראה מול הפנים ואמר לי את כל מה שכבר ידעתי ולא רציתי לדעת.
מעבר לזאת ואולי הדבר החשוב ביותר שקרה-
היתה לי גם שיחה עם האדון שלי
לא רציתי שירגיש אבל טיפות מלוחות נזלו מפני וטיפות תשוקה מכור מחצבתי.
באצילות גדולה הוא השאיר הכל בידי
עודד אותי שהוא סומך עלי וכל החלטה שאקבל תהיה נכונה בעיניו.
יודעת שכל זה יוביל אותי לנקיטת צעד.
החיים ממשיכים ואני לא יכולה להרשות לעצמי לשקוע.
מגבשת את עצמי עד הערב
ואולי הגיבוש יקח ימים מספר
אבל
מאמינה שאחרי זה ישתנו כמה פינות בחיי.
הלואי שאצליח למלא אותן רק בטוב.

לפני 14 שנים. 9 בפברואר 2010 בשעה 20:49

מזמן אימצתי לעצמי את הנוהל
שבשעת משבר, סערה, מצוקה, אי ודאות....
Whatever...
הכי טוב להקשיב למשהו שמתנגן ברקע
כל כך מתאים לי-


מאמי

אחרי שכמעט לא נשאר כלום שמובן מאליו
אתה בדרך אלי
אחרי שכמעט לא האמנתי שככה נאהב
רק לרגע אולי
עיני הילדה האוהבת כמו שכחו
את כובד ידך העוזבת בלילה ההוא

מאמי
מה נהיה ממני
צוחקת ובוכה
תמיד אהיה אחרת בשבילך
מאמי
מה נהיה ממני
נשכחת מליבך
אך מבטך לנצח יישאר איתי
אז בוא ותגלה אותי

לאן אתה הולך אהובי
לאן רגליך פוסעות
ולמה מקוות
ידענו נחמה אהובי
לא ידענו קרבות
מאלפי הלילות
דמעות הנקוות בעיניך
צורבות בעיניי
שנים שסדוקות על פניך חלפו גם עלי

מאמי
מה נהיה ממני
צוחקת ובוכה
תמיד אהיה אחרת בשבילך
מאמי
מה נהיה ממני
נשכחת מליבך
אך מבטך לנצח יישאר איתי
אז בוא ותגלה אותי

מכל מה שהיה לנו אז
לא נשאר לי דבר
רק כאב בחזה
מכל מה שקיוויתי לו אז
בתוכי מה נשאר,
רק הרגע הזה
וכל משחקי האתמול נשארו מאחור
עם שירי האישה האחרת שאת שמה לא אזכור

מאמי
מה נהיה ממני
צוחקת ובוכה
תמיד אהיה אחרת בשבילך
מאמי
מה נהיה ממני
נשכחת מליבך
אך מבטך לנצח יישאר איתי
אז בוא ותגלה אותי


http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=1606968

לפני 14 שנים. 9 בפברואר 2010 בשעה 17:39

אוהבת בכל מאודי
מעריכה בכל נפשי
כמהה, משתוקקת
מתגעגעת
קר
החום ממני והלאה
הרבה אפור השתלט על הכל
מאיים להביא איתו את אות הסיום ולהוריד את המסך השחור
לא רוצה
לא רוצה
לא רוצה
לא יכולה עליו
לא יודעת להתמודד עם צבע אפור
אין לי כוחות להעיף אותו מחיינו
והוא תופס עוד ועוד רבדים
מי הזמין אותו בכלל?
מי רוצה אותו?
לו קשה
לי קשה מאוד
יחד קושי בלתי נסבל
איפה רגעי העונג שלי
שלו
שלנו?
לעזוב הכל ולברוח?
להתרפק על מחוזות אחרים?
להמשיך לערוג עם תקוה לקצת ורוד
הדמעות מסירות מחשבות
אני בנפילה.... אחריו
אין מעצור
מה טמון בקרקעית?
היכן היא בכלל?
אני יודעת
צריך להתגבר
להיות חזקה ולקבל החלטה
לא!!!!!
לא מסוגלת
החולשה השתלטה על כל מאודי
חולשה הלוחשת
את בסבל
ברחי
ואני צועקת
כמהה אליו רוצה אותו!
נאחזת בעקשנות בסבך רבדי
ומרסקת אותי לחתיכות.......

לפני 14 שנים. 7 בפברואר 2010 בשעה 18:06

בכל פעם כשיש לי שיעור איתם
מתבקש תלמיד לבחור שיר ולהקריאו בפני הכיתה.
היום אחד התלמידים הקריא את השיר "תפילין" של יונה וולך
שיר מעניין ומעורר חושים וגם מחשבות:


"הנח אתה גם את התפילין עבורי
כרוך אותם על ידי שחק אותם בי העבר אותם מעדנות על גופי
חכך אותם בי היטב בכל מקום גרה אותי עלף אותי בתחושות
העבר אותם על הדגדגן שלי
קשור בהם את מותני כדי שאגמור מהר."


הרבה משיריה של יונה וולך, הם בעלי תכנים מיניים, מעוררים מחלוקות חברתיות
ואפילו משרד החינוך הוציא הוראה לא ללמדם בבתי הספר.
לשמע השיר, התעורר ויכוח בכיתה:
תלמיד אחד קם במחאה ואמר שזו בושה ששיר כזה מושמע בכיתה.
החבר שיושב לידו אף הודיע חגיגית ש"מילות השיר מגעילות אותו".
תלמיד נוסף חיזק אותו וטען שצריך להחרים את המשוררת שמעיזה להצמיד לתפילין תוכן מיני.
תלמיד אחר די כעס עליהם ואמר שאין ליהדות מונופול על התפילין וכמו שחלק בוחרים לראות בהם סמל מקודש אפשר לקחת אותם גם לסמליות אחרת.
היו תלמידים שאף טענו שבשם חופש היצירה יש לכבד כל שיר וכל יוצר.
והיו כאלו שאף הודו לזה שהביא את השיר ואמרו שהם אוהבים את הרעיון שישנו בשיר
על שליטה מינית, מציאות שאי אפשר להתעלם ממנה.
(מי כמונו יודעים מהי....)

עם כל התהייה באשר לשימוש בתפילין כדי ליצור את התשוקה המינית,
מודה שהשיר העיף אותי לגעגועים לאדוני.
במעשיו האמונים אני מגיעה לגמירות הכי נועזות.
גם לכם השיר פתח משהו, או אולי צודקים התלמידים שכועסים על שיר שכזה?