הכל התחיל בקליק

צילצול בפון
מה שלומך מנגינה?
דייי אני לא מסוגלת לדבר אני מתרגשת בוא כבר.
אני רוצה שתחכי לי חשופה
תכיני לי נס חזק כמו שאני אוהב וגם אחד לך, אני לא שותה לבד.
קחי כסא מרופד
שבי וחכי לי הכי פתוחה שאת מרגישה לנכון.
שתיקה
שמעת אותי מנגינה?
כן שמעתי
איך את מרגישה?
אני לא יכולה לדבר אני מידי מרוגשת.
אין מה להתרגש תראי שהכל יעבור לך מהר מאוד.
כמה זמן את צריכה להתארגן?
אממממ... כמה דקות לסדר נשימה.
טוב אני למטה כבר עולה.
(מה הוא כבר למטה, כל כך מהר... עוד לא הספקתי לסיים להתאפר, צריך מהר להכין שני ספלי נס,
לסדר את הכסא להיות מוכנה, חייבים להיות מוכנה, הוא לא אוהב לקבל אותי לא מוכנה)
צעדים במדרגות
המים רותחים
אני צריכה להתפשט
נו קדימה להוריד כבר את החולצה.
לא מסוגלת, מתרגשת רועדת....
נשארת לבושה.
דפיקה בדלת
נכנס, כולו שופע ביטחון, מניח את התיק, עושה סיבוב בדירה, מחייך
שלום ילדה,
שתיקה
שלום ילדה
ששש... שלום, עזוב אני לא מדברת עכשיו אני מידי מתרגשת.
בואי הנה
בשניה הבאה אני בחיקו מרגישה את חומו מציף אותי.
מזל טוב מנגינה זה בשבילך.
יווו תודה איזו התרגשות, איך זכרת...
נו את רואה יש דברים שאי אפשר לשכוח.
התיישבתי על הספה
ביידים רועדות התרתי את הסרט האדום
קופסא מרובעת
בטח הביא לי בושם...
פתחתי בעדינות את הקופסא
מבט אחד
עיניים גדולות
פה פעור
יווו אני בהלם, איך חשבת על דבר כזה
איזו מקוריות
איזה אומץ יש לך להביא לי ודוקא לי את זה?
את רוצה שאני אוציא את זה בשבילך?
עוד לא הספיק לסיים את שאלתו לקח ממני את הקופסא והוציא אותו
ענוג שכזה
מעוצב כל כך יפה
ורוד מדהים
אני מחזיקה אותו חזק, מתבוננת
עושה הכרות איתו
עם
הרוקט פוקט החדש שלי.
את הנשיקה שהוא קיבל יהיה קשה לשחזר.

מנגינה בהפסקה
אין מנוס מהפסקה בכתיבה נוכח כל מה שעברתי בתקופה האחרונה.
האדון
הריגושים
החיבור
היופי שנוצר ביננו
האהבה
פסק הזמן
התקוה
הפרידה
היאוש
הטילטול
ופתאום
אני לבד לגמרי לבד, אין קילור אין אדון אין סשנים אין במי להאחז אין עם מי להתרגש
אין למי לחכות.
שנים שנים חייתי עם פנטזיות וללא אדון
מהרגע שהתחברתי לכלוב וגם לאדון אמיתי שלי
אני לא יכולה לראות את עצמי שוב שוקעת בעולם הפנטזיות
כל כך ברור לי שחיי מנוהלים הרבה יותר באושר בריגושים בהנאה כשמעלי ניצב אדון ראוי.
אני גם לא מסוגלת להכנס לתקופת צינון אחרי הפרידה.
לא יכולה להיות לבד
רוצה להיות שלו, מתחתיו לתת לו כל מה שאני יודעת לתת.
החיפושים ממשיכים והמסע מפרך ומייגע.
הלואי הלואי שמסתמנת לי תקוה חדשה
תקוה בדמות ידיד שמעולם לא חשבתי לקבל אותו בתור אדון ופתאום אני מתחילה לגלות שאנו צועדים לכיוון הזה.


בנתיים השתנתי הפכתי אדומה.
וסוף סוף אני יודעת לצבוע את הבלוג בצבעים שאני אוהבת ולהעלות תמונות.
וזה בזכותך, ה...אחד שאי אפשר בלעדיו
תודה שהיתה לך סבלנות ללמד "דיסלקטית מחשבים" שכמוני איך מתנהלים כאן 😄
מעכשיו גם אני אתחיל להנות באמת מהמנוי שלי.
אז אולי עכשיו כשאני אדומה
אולי הצבע יביא איתו משהו חדש לחיי.....?

היום שלי התחיל עם המון תקוה
חכיתי לאושר שיציף אותי
ידעתי שבצהרים הכל יתבהר.
שעת ערב
החושך עוטף את הכל
גם את ליבי
מועקה גדולה חוסמת ממני כל אפשרות לביטוי
כשאי אפשר לדבר צריך פשוט לשיר:

"נפרדנו כך
היתה דממה
לא היה כבר מה לומר
הרחוב רגש
הרחוב המה
כמו לא היה דבר

כל זאת היה אתמול
ונדמה שחלפה לה שנה
מרגעי חלום גדול
נשארה רק מנגינה

אמרת שלום
אולי חשבת
שאפשר הכל לשנות
היה עצוב
שזה לא כך
אמרתי רק להתראות

כל זאת היה אתמול
ונדמה שחלפה לה שנה
מרגעי חלום גדול
נשארה רק מנגינה

זוכרת אני
היתה דממה
והבטנו זה בזו
היה עצוב
הלב המה
ונפרדנו בתקווה

כל זאת היה אתמול
ונדמה שחלפה לה שנה
מרגעי חלום גדול
נשארה רק מנגינה
:(

אני לא מסוגלת לדבר
גם לא להקליד
ברגעים כאלו הכי טוב להצטנף עם עצמי
למה?
מה קרה?
מה עובר עלי
פרטים יבואו כשקצת ארגע
בנתיים
מקדישה את זה לעצמי עם המון המון תובנות ומחשבות ברקע,
ג'קו אייזנברג תודה על המילים שהתאמת בשבילי:

"מותר לבנאדם לטעות
להתבלבל ובכל זאת
לתת הכל להתכוון
לכל מיתר

מה שיש לי זה אותי
ומה שיש לך הם אני
ושנינו מתקרבים
המעגל נסגר
נסגר

לפעמים אני משתגעת
כי מבחינתי אני יודעת שיהיה
טוב טוב
לפעמים אני לא שומעת
כי מבחינתי אני יודעת
שזה קרוב

לפעמים אני משתגעת
כי מבחינתי אני יודעת שיהיה
טוב טוב
לפעמים אני לא שומעת
כי מבחינתי אני יודעת
שזה קרוב

את צעידת הבוקר סיימתי בחנות הפרחים.
בחרתי את החמניה הגדולה ביותר
זאת ששופעת עלי כותבת צהובים ומרובים.
צריך הרבה הרבה עלים
שהמריטה תימשך כמה שיותר
עלה אחד לחזרה
עלה אחד לפרידה
חזרה
פרידה
לדחות את הקץ
לא להגיע לקביעת הגורל.
אבל
היום זה יקרה
שיחה שתהיה בצהרי היום תקבע הכל.
המנטור לימד אותי לחשוב טוב
מחקתי את הפסימיות מחקתי את המתחים.
כולי מחכה לאושר שיציף אותי
החצי השני של היום יראה הרבה יותר יפה.
הזמן מהתל בי וזוחל לו לאיטו
כאילו לא מבין שאני צריכה את חצות היום שיגיע
עכשיו....
רוצה להרגיש את האושר משתלט עלי
ואיתו
הבשורה ליום היפה.
נו שיבוא....

בא לי לרשום פוסט מדליק על סקס ואלכוהול
בא לי לספר על הרגעים במקלחת החמה איך אני הקצף והחושניות התמזגנו ל....
בא לי לשלוח לכם את ניחוח ה"מיד נייט" שעוטף את גופי
בא לי לפקוח עיניים מבעד לאדי הקפה המהביל ולהסתכל קדימה במבט כמהה
בא לי לחבק אותך, ששימחת אותי הערב
בא לי לפרוץ את קוי הסלולרי ולטוס אליך ששלחת לי מיסרון מאושר שכזה.
בא לי לגנוח מרוב הנאה
לצעוק מרוב כאב
לבכות מרוב התרגשות
לראות את עורי נצרב באדום הלוהט
להרגיש את כולך כל הדרת גופך, מעלי
לחוש את סיבי החבל המגביל אותי
לדעת שהנה הנה זה קורה ואני עפה מרגעי הסשן לענן הפרטי שלי.
בא לי. לחטוף את גמד המישאלות של הילדים, שיהיה רק שלי , רק להערב
בא לי שכל הבא לי שפה יקרו
ובנתיים
קופאת מקור בתוך הבייבידול הסגול
לוגמת את הקפה
שותקת
נגמרו התוים המנגינה נדמה
אין למי לנגן
האדון עדיין רחוק
מחכה שמישהו יכוון אותי מחדש
מסתבר שאפשר להפסיק לנגן.

מה עדיף?
-----------------------------------------------
- כשבירה מגיעה חמה, יש לה טעם איום. כשאישה מגיעה חמה, זה
נהדר - עדיף אישה.

- בירה תמיד רטובה - עדיף בירה.

- בירה קרה כקרח, עושה לך טוב. אישה קרה כקרח, עושה לך רע -
עדיף בירה.

- שש בירות בערב אחד - עדיף שלא תנהג. 6 פעמים עם אישה בערב
אחד - שיחקת אותה - עדיף אישה.

- אם טעמת בירה ונתקעה לך שערה, זה נורא. אם טעמת אישה ונתקעה
לך שערה, זה לא נורא - עדיף אישה.

- בירה שמוציאה קצף, עדיין ניתנת לשתייה. אישה ש... - עדיף
בירה.

- אם אתה חוזר הביתה מריח מבירה, אשתך לא תכעס. אם אתה חוזר
הביתה מריח מאישה, אשתך בטוח תכעס - עדיף בירה.

- שתה הרבה בירה ותהיה שמן. תצא עם הרבה נשים ותהיה עני -
תיקו.

- אם שוטר תופס אותך אחרי שתיית בירה, תקבל קנס. אם שוטר תופס
אותך מתעלס עם אישה תקבל טפיחה על השכם - עדיף אישה.

- בירה גדולה - יתרון. אישה גדולה - חיסרון - עדיף בירה.

- לבישת קונדום לא מפריעה לך להנות מהבירה - עדיף בירה.

- אם אתה חושב כל היום על האישה הבאה שתשיג, אתה נורמלי. אם
אתה חושב כל היום על הבירה הבאה שתלגום, אתה אלכוהוליסט - עדיף
אישה.

- אם תשנה לפעמים את סוג הבירה, הבירה הישנה שלך תקבל אותך
תמיד בברכה - עדיף בירה.

- אין צורך לקלח ולסבן בירה בכדי שיהיה לה טעם טוב... - עדיף
בירה.

- אתה יכול לדפוק כמה בירות באותו לילה בלי שום בעיה - עדיף
בירה.

- "האנגאובר" נעלם ביום למחרת - עדיף בירה.

- מבירה אפשר להנות במשך כל החודש - עדיף בירה.

- הבירה תמיד תחכה לך באוטו בסבלנות - עדיף בירה.

- כשאתה הולך לפאב, תמיד תוכל לתפוס כוס בירה - עדיף בירה.

- אתה יכול לחלוק בירה עם עוד 4 חברים - עדיף בירה.

- בירה תמיד יורדת בקלות - עדיף בירה

- גם אישה יורדת....
אז מה עדיף אישה או בירה
מחכה להרבה תשובות :)

יום הכיפורים עבר, התעלפות קטנה של אחרי הצום, וגלידה שאוששה אותי.
נגזתי את חשבון הנפש, שמתי בצד הכל.
נכנסת לשלושה ימים מתוחים ומשמעותיים
האדון הודיע לי שתקופת פסק הזמן תקוצר ובזמן הזה שבין יום הכיפורים לסוכות,
אנחנו נדבר.
נדבר? על מה יש לדבר?
ממממ... בעצם יש כל כך הרבה מה לדבר, על מה קורה לי בעבודה
מה עובר עלי בחיים איך הנשלטת הבדסמית שלו מרגישה בלעדיו, בלי סשנים בלי משימות בלי אדון, מה עובר עלי בחוץ, בפנים, איך הכל משפיע עלי ( חברים אומרים שהשתנתי)
אני לא רוצה לדבר
אני מתגעגעת לראות אותו לחוש אותו בוחן אותי
להרגיש איך מבטו לוכד אותי
רוצה לחבק אותו
רוצה שישמע את המיית ליבי מתנפצת למולו
שיחוש את מפלי מבעבע נוכח הווייתו
שיראה את הדמעה החצופה שזולגת ללא שליטה
שיאסוף לתוכו את ים הגעגועים הנובע מנפשי
שיגע בי שארגיש את ידו החסונה מחממת את גופי
שיגע בי
שיגע בנשמתי
שינפץ משם את גושי הקרח שהצטברו.
רוצה לשמוע רק מילה אחת:
חזרנו

כל יום כדאי לנו לערוך התבוננות פנימית,
לראות מה קורה שם בתוכינו. היום, ערב יום הכיפורים, רצוי במיוחד להעמיד מולנו מראה ולהסתכל מה קורה שם עמוק בפנים.
בדיוק כמו הקטע הזה:

"אתה מוזמן למשפט ביום שלישי הקרוב!"

ההודעה הקצרה שנתלתה על דלת ביתו של החלבן, הסעירה את רוחו. הוא היה איש ישר, שהתנהג תמיד בנאמנות ובמוסריות.

אף פעם לא רימה, שיקר או גנב. הוא גם לא שתה לשוכרה בשעות הבוקר, דבר האסור על פי החוק בכפר. הוא לא ידע למה מזמינים

אותו למשפט.

אבל האופה ידע.

האופה היה רגיל לקנות חמאה וגבינה מהחלבן המקומי והשתמש בהם לאפיה. יום אחד עלה בו החשד שגושי החמאה שהחלבן מוכר לו

שוקלים פחות מקילו, למרות שהחלבן מצהיר שכל גוש שוקל קילו בדיוק, לא פחות ולא יותר.

האופה החליט לבדוק את העניין, ובמשך תקופה הוא שקל בעקביות כל גוש של חמאה שקנה מהחלבן, והוא אכן גילה שגושי החמאה

שוקלים פחות מקילו, לפעמים 900 גרם, לפעמים 950, ופעם אחת אפילו 800.

האופה היה נזעם. "מרמים אותי" הוא אמר לאשתו בכעס, "אני לא אשתוק על זה".

הוא ניגש אל השופט המקומי והתלונן על מעשיו של החלבן. "חייבים להעלות אותו לדין!" אמר האופה, "אי אפשר לאפשר לו לרמות

את כל תושבי הכפר. אנשים סומכים עליו".

עוד באותו יום תלה שליח של בית המשפט המקומי הזמנה לדיון על פתח ביתו של החלבן.

החלבן הגיע לבית המשפט רועד ונפחד. הוא מעולם לא ראה את בית המשפט, ומעולם לא דיבר עם השופט שהטיל אימה על כל תושבי הכפר.

-"אני מניח שיש לך משקל מדויק במחלבה?" פתח השופט את הדיון.

-לא כבודו!" אמר החלבן "אין לי משקל".

-"אז איך בדיוק אתה שוקל את החמאה שאתה מוכר לאופה? האם אתה סתם כך מחליט שזה קילו?!" הרעים השופט בקולו.

-"חס וחלילה, אדוני השופט. אני איש ישר, לעולם לא עלה על דעתי לעשות כזה דבר. פשוט מאוד, בניתי לעצמי מין משקלי מאזניים,

כאלו שאתה צריך לשים משקולת בצד אחד כדי שתאזן את החמאה שבצד השני."

השופט הנהן בראשו בהבנה, והחלבן המשיך: "בכל יום כשאני בא לשקול את החמאה עבור האופה אני מניח בצד השני של המשקולת

כיכר לחם של קילו שאותה אני קונה בבוקר מהאופה, וכך אני יודע כמה חמאה עלי לתת לו כדי שיצא קילו בדיוק."

השופט חזר על דבריו של החלבן: "אתה בעצם אומר לנו שכמות החמאה שאתה נותן שווה למשקל הכיכר שהאופה נותן לך".

"בדיוק כבודו", אמר החלבן, ופני האופה חפו. "

מוסר השכל: ככה זה בחיים, אנחנו מקבלים בדיוק את שאנחנו נותנים.

ועוד דבר, לפני שאנחנו ניגשים להוכיח אחרים, בטרם שאנו שופטים את כל מי שמסביבנו, הבה ונעשה בדק בית פנימי, האם אין אנו

לוקים באותם החסרונות שאנו מייחסים לאחרים.
***
שיהיה צום מועיל וקל למי שצם
גמר חתימה טובה
שיהיה יום הכיפורים שלכם עטוף במנגינות טובות.

מחכה לי לילה עמוס במחשבות
מכירה את עצמי אני לא אהיה מסוגלת לעבור אותו לבד
צריכה לדבר לפרוק לשמוע אחרים.
מצב לא פשוט בשבילי:
פסק הזמן ביני לבין אדון יואל שלי בעיצומו
נתק שמאוד מקשה עלי, מציף אותי בגעגועים עזים אליו
עכשיו נוספה צרה חדשה
אדוני הודיע לי שהוא לא יכנס יותר לכלוב בתקופה הקרובה
זה אומר שלא יהיו שיחות ליליות בצ'ט ועוד יותר גרוע הוא לא יוכל לעקוב אחרי בלוגי.
כמעט כל כתיבתי בבלוג מוקדשת לו וידעתי שגם בתקופת פסק הזמן הוא היה איתי שם.
נכון זה בסך הכל קשר וירטואלי וקצת מגוחך שאני מייחסת לו חשיבות שכזו
אבל כל הקשר ביננו התהווה דרך הכלוב ובכל זאת חשוב לי שחלק מיסודות הקשר יהיו דרך כאן.
ובכלל אין לי שום דרך אחרת לשוחח עימו דרך המחשב, כי אין לו מסנג'ר.
יש שיחות בפון יש מפגשים אבל מתוקף הנסיבות, זה מוגבל.
ערב יום הכיפורים
מעבר לחשבון הנפש הפרטי שדורש היום המיוחד הזה, מרגישה מאוד מבולבלת.
לא יודעת מה יהיה בסופו של פסק הזמן ואם בכלל נמשיך במסע המשותף שלנו
לא יודעת אם אני רוצה להמשיך כשאין ברקע את השיחות הליליות שכל כך חשובות לי.
אוהבת את אדוני את כל מי ומה שהוא, אבל לא יודעת אם יכולה לצעוד בדרך המפותלת שהוא מטווה לי?
אין כאן פיתרון קסם , צריכה לאגור כוחות להגיע להחלטה נכונה.
הלואי....