הכל התחיל בקליק

אנשים אוהבים זהב

רואים בו משהו בולט, משהו אצילי.

מעין סמל אצולה המתנוסס אצל העשירים או אלו שמרגישים כך.

השימוש במילה זהב מתארת תמיד דברים יפים:

בית גיל הזהב

תקופת תור הזהב

אדם בעל לב זהב

ואם הוא אדון ראוי יש לו גם ידי זהב

תפוח זהב (עוד מעט יגיח מהפרדס)

ואפילו עיר הבירה שלנו היא ירושלים של זהב

והכי מתאים לכאן-

כלוב של זהב- אבל אתר "הכלוב" שלנו גם נראה יפה וגם פתוח כמעט לכל פעילות של חברים.

בשנים האחרונות התהדרתי לי ב- "מנוי זהב".

 נעים היה להכנס לכאן ולדעת שניקי מתנוסס ברשימה "המכובדת" של הזהובים.

היתה לי רשימת קשר פרטית וכל הזמן בדקתי מי מידידי מחובר ולא שולח לי איזה היי חברי או מי העז להתנתק בלי להודיע לי רחמנא ליצלן.

אחחח איך מוחי הרומני היה עסוק ב"התחשבנות" ו"פעולות נקם" יומיות..... (היי, אל תקחו אותי ברצינות)

ואיך אפשר בלי הסטוריית ההודעות, שם בכלל הייתי שורצת רוב זמן שהותי באתר.

איך שהגיעה הודעת חיזור שיגרתית, ישר רצתי להסטוריה לראות  מי "הפוחז" שבטח מכיר אותי מהעבר, שינה ניק ובחסות התדמית החדשה מנסה  את מזלו שוב לקבל את התמסרותי.

איזו חגיגה היתה לגלות את כל המתחזים, השקרנים ושות'...! :))

אמש בחצות פג תקפו של מנוי הזהב.

פתאום אני אפורה!

אפורה אני?

אני המנגינה שמיום החתונה בעלי קישט את גופי בשלל עדיי זהב.

אני האוהבת לבלוט ולהיות הכי זוהרת.

לא יקום ולא יהיה!

תוך שניות ספורות כרטיס הגיהוץ הונח על שולחני. הקלדתי את פרטי האשראי, שמי וכל הפרטים היבשים.

נשאר להקליק על "שלח"  ואני חוזרת לזוהר.

סמן העכבר מונח על המשבצת הנכונה, האצבע זזה אבל ממענת להקליק.

- נו בחיית תגמרי עם זה, את לא תישארי אפורה זה לא מתאים לך!

- אבל... אם אני אחזור לזהב, תהיה לי סיבה מספיק טובה להמשיך להתמכר לכאן.

- מה את מחרטטת במוח, את מכורה גם ככה יאללה תקליקי....

- רגע... הרי כל הזמן שיננתי לי שיש חיים מחוץ לכלוב וגם ככה השנה אני עובדת קשה ואין לי ממש זמן להשקיע כאן, אז בשביל מה...

- את לא רצינית נכון? את  הרי תתאבדי לפני שתראי את עצמך אפורה, את יכולה להיות ורודה, כחולה, ירוקה והכי הרבה זהובה! אבל ראבק לא אפורה!

- אוףף איתך, מגיע לי קצת חופש מכל הבלגן הזה של אנשי קשר, הסטוריית הודעות וכל הקדחתנות המוחית שהם מייצרים. לא רוצה וזהו!

- אז מה? את מתכוונת להשאר אפורה, באמת?

- אממממ... לא יודעת. בנתיים כן. בטח ימאס לי בשלב מסוים, ההתמכרות תקרע אותי, המוח ישתוקק לקדוח מרוב חשבונות, אבל בנתיים...

- חתיכת שפנה אחת, זה מה שאת מנגינה!

את אפילו לא מסוגלת להגיד שאת רוצה להשאר אפורה!

- אני כן, אני כן, אני כן!

לפעמים אפור הוא הרבה יותר זוהר, אותנטי ואנושי מזהב!

http://blog.tapuz.co.il/dakale40/images/2721428_493.jpg

ברגעים ספורים של חופש צללתי אליך

חדרתי פנימה לנבכי ליבך.

הנוקשות שלך כבלה אותי

הקשיחות אילמה אותי

המבט חתך אותי

העיניים  היפנטו אותי

הידיים שלך אחזו בי:

לחצו, חדרו, היכו, הכאיבו

ליטפו... צימררו כל פיסת עור שבי.

שערות גופך דיגדגו אותי

מהותך חיבקה אותי

גופך נצמד

הרגשתי אותך קרוב

פתחת בי מבערים.

פתחת נקבים שהיו חסומים

נורת התשוקה נדלקה

ועכשיו נותר לך רק....

לחלץ אותי מהבועה.

http://fc09.deviantart.com/fs16/f/2007/178/3/5/Sand_Clock_by_s_caruso.jpg

התאריך חדש

המאורע- מיתולוגי!

חוזרים ללימודים!

הצצה חטופה ברחוב משקפת הכל:

יש כאלו

http://blog.dhgate.com/wp-content/uploads/2009/07/back-to-school-2009-buying-guide.jpg

ויש כאלו

http://www.blog.mamasturnnow.com/wp-content/uploads/2012/08/back2school.gif

יש את המקובעים(ות)

http://www.seomraranga.com/dev/wp-content/uploads/2010/07/back_to_school-270x300.jpg

ויש גם מראות יפים

http://i1.squidoocdn.com/resize/squidoo_images/-1/draft_lens2141959module11173090photo_1303550196victoria-back-to-school.j

שתהיה שנת לימודים מעניינת פוריה

ובעיקר קלה (לפחות לי)

הזדהות מחלטת  של המורה " מנגינה"

שהחל ממחר פושטת את בגד הים וחוזרת ללבוש המותאם והחם.

http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/42/33/56/563342/posts/16455011.jpg

(המודעה משנת 08 אבל תקפה גם היום)

"ניחומים" יתקבלו בתודה.

יש זמנים שאני מרגישה כמו ילדה קטנה.

זאת הסקרנית עם שתי הקוקיות שפתאום גילתה משהו חדש שהיא מסוגלת לעשות ומאותו רגע

אי אפשר לעצור את התלהבותה.

היא מנסה עוד ועוד וחייבת להראות לעצמה עד כמה היא "גאונית ומצליחנית".

אני כל כך אוהבת בלוג מגוון עם תמונות, כמו זה של " הנסיכה של" שמעוטר בבאנרים נפלאים

 או של "היולי" שכותבת ומאיירת בתמונות מדהימות.

 רציתי שגם אצלי יהיו תמונות. ניסיתי להעלות ולא הצלחתי ומכיוון שאני מחשיבה את עצמי אישה חכמה ומצליחנית. החלטתי שיש באג בניק שלי ורק בלוגי עם בעיית תמונות. 

קצת נדנדתי לכלובי שכמובן ניסה לעזור לי אבל מהר מאוד נכנס לרשימת המיואשים (ממני)

אחרי זה פרקתי את מכאובי בפני "Honey bee ",אבל איזה פלא, היא נכנסה לניקי והצליחה להעלות תמונות לבלוג. 

לא היתה לי ברירה, הבנתי שהבאג היחיד הוא במוחי ואני סתם חתיכת דיסלקטית מחשבים וזהו!

 אנשים טובים ניסו ללמד אותי לעבוד עם הפורמט הישן.

"רפו הכלבונת" המקסימה, שלחה לי מזמן הוראות כתובות ומדויקות איך להעלות תמונה, לא הצלחתי.

אדון  שלי לשעבר ישב מולי במחשב וניסה שלב אחרי שלב להסביר לי את ההליך. נחשו מי התייאש ראשון...

נותרתי נוטפת רירי קנאה לאותם בלוגים מאויירים ומעוטרים.

שנים רבות התנהלה לה מנגינה אבלה וחפויית ראש (הלווו את מגזימה...) על המוח האנטיטכני שנולדה איתו.

שנים שנים שחיכתה לאיזו  ישועה

ולפתע זה קרה!

בזכות כלובי והמוח המייעל שלו, גם אני יודעת להעלות תמונות בבלוג

ההתלהבות בשיאה (אפילו לא ירדתי הערב למועדון הריקודים)

יש זמנים שאני מרגישה כמו ילדה קטנה.

זאת הסקרנית עם שתי הקוקיות שפתאום גילתה משהו חדש שהיא מסוגלת לעשות ומאותו רגע

אי אפשר לעצור את התלהבותה.

הנה שיקוף של מנגינה המורה בחופשה:

לפני:

                  http://blog.tapuz.co.il/nadavi/images/1786376_70.jpg

אחרי:

http://zroob.com/wp-content/uploads/2009/07/bikini1-150x150.jpg

זו לא אני, מקסימום פטה מורגנה!

אותי תמצאו עם בגד ים שחור ופסים דקים צבעוניים, לק אדום זוהר, כפכפי אצבע ומשקפי שמש בעלי מסגרת אדומה.

לוגמת עוד כוסית קוקטייל מנגו מתוק ומידי פעם מוסיפה לרזומה שחיה של עוד כמה בריכות (לגמרי לא אולימפיות).

 הטלפון החכם זעק לי להתחבא רגע בפינה צדדית, לגלוש לכלוב ולגלות שכלובי היקר שינה את אופציית הכתיבה בבלוג בדיוק לאופציה שאני מכירה מהקהילה שלי.

זה אומר שסוף סוף גם דיסלקית מחשבים כמוני תוכל להעלות לכאן תמונות.

הווווו..... המקום הולך להתחמם....

בנתיים אני נהנת מהחופש: ביום הרבה רטיבות מהבריכה

בלילה הרבה רטיבות מהמקלחת

בין לבין קצת רטיבות מתאוותי הרדומה

ובעיקר יציאה לגמרי מסדר היום השיגרתי,  התפרעות חושים, התפרקות  בריקודים

 והמון המון כייף!!!!!

עוד קצת ומנגינה הפרפקציוניסטית והמסודרת תשוב לשפיותה.

ועד אז....

אני לא אני :-)))) >

http://fun.mivzakon.co.il/images/15898/L/עוגות%20מיוחדות.png

כאן סגור! לרגל
חופשה!
וגם:
מותה הזמני של הפרטיות
פגרת התשוקות
ייבוש נוזלי הייחום
מניעת סיפוקים עצמיים
מידור מחשבות אודות אדון
קבירת תאי המוח הבדסמים.
התמסרות למשפחה
הערצת שבילי, נחלי, אגמי, פארקי ואתרי הארץ שלנו
סגידה לים/ בריכה וכל מקום רטוב (שלא נובע מתוכי)
כמיהה למזגן בחדר במלון
תקוה שהקולינריות המפתה, המתוקה, הטעימה בחדר האוכל,
לא תשאיר בחזירה גרגרנית כמוני
את אותותיה, יתר על המידה.

בספטמבר אתעורר...(אינשאללה....)
שיהיה קיץ מרענן
עם אבטיחים הכי קרים ומתוקים
וקוביות גבינה מלוחה.
(-:>

אני כאילו צריכה לזעוק לעולם
"איזה כיייףףףף חופש"
אז:
השעון המעורר מושבת
העיניים נפקחות רק כשקרני השמש כבר יוקדות בחדר והגוף רוטט למזגן
אבל מהרגע שקמים יש סדר בבית!
בעיצה אחת עם "השולטת הקטנה" שלי, החלטנו לערוך סדר יום שבועי. הכל רשום ומתועד בפנקס הורוד של החופש.

יום ראשון-
נו באמת אי אפשר לצפות להכניס משהו קבוע ליום כזה, צריך להתאושש ממנוחת השבת.

יום שני הפך ליום צומי עם אמא.
במהלכו נערכת חרישה נשית של הקניון והערמת עוד ועוד שקיות קניות בידיים.
(טוב מודה, גם אני שולחת ידי ב"בזבזת")
השלל האחרון כולל: סט חזיה ותחתון שחורים ארוגים בתחרות עדינות, לק חדש ורוד זוהר
ושתי שמלות למתוקית.

יום שלישי בשבוע הפך רחמנא ליצלן ל"יום ההשמדה".
ביום הזה אנו עוברות על כל הארונות, המגירות, פינות האיחסון, מדפי הספרים, שולחנות המחשב, הכונניות וכל דבר המשמש לאיחסון
ומרוקנות הכל! הסיסמא של היום "לזרוק כמה שיותר".
כבר שמעתי את השכן בקומה ראשונה מתלונן שמאז תחילת החופש, מכולת הזבל עולה על גדותיה, הוא תהה בשקט האם העבירו את נקיון פסח לחודשי הקיץ ולא יידעו אותו על כך....

העוזרת בחופשה, לכן נקבע יום רביעי כיום נקיון שבועי.
"השולטת הקטנה" עובדת קשה ומסירה אבק. (כמובן הפייסבוק פתוח ומתעדכן כל הזמן עד כמה קשה לה)
אני, לעומת זאת, אחראית על כמה דברים "זניחים":נקיון הכיורים והשירותים, שטיפת הבית, מרוק הכיורים והשיש במטבח, הסרת השומנים מתנור האפיה, והברקת המראות בחדרים.

יום חמישי נקבע כיום מתחלף.
בריכה, ים ( ימח שמן של המדוזות), טיול, ביקור משפחתי, סתלבט במזגן.

ואז מגיע יום השיא השבועי- יום שישי שהיה אצלי מאז ומעולם יום הבישולים. שמתי לב שבחופש המטבח איבד את שפיותו.
הוא רגיל למנגינה המבשלת בסדר מופתי כשכל התבלינים והמרקחות ערוכים לפניה
"השולטת המתוקה" החליטה להשתלט על העניינים ולדאוג לארוחות השבת.
כדי לתקתק את הבישולים כמו שצריך גייסה לעזרה עוד שתי חברות.
השם ישמור מה שהולך שם...
אני שותקת, מה לא עושים כדי לתת לה להרגיש אחראית וגדולה...!
(בסוף אני אתפוצץ אבל עוד חזון למועד)

ואז...
מגיע יום שבת
סוף סוף נחים.
(מישהו אמר ... המורים כל היום בחופש?!)

מבוסס על מקרה אמיתי שקרה לי וגיליתי שלא רק לי:
שלום לך האדון המשתוקק לשפחה:
מה שלומך היום?
איך מצב הרוח, איך מדד החרמנות היומית?
מה עוצמת האנרגיות היומיות להמשך חיפושיך למציאת שפחה לגחמותיך?
מרגישה צורך לרשום לך כמה דברים, ככה מהלב.
זה לא כל כך בשבילך, כי יש סיכוי שלא תבין, זה יותר למען הפורקן הנפשי שלי.

נראה שיש גברים המשייטים פה למטרת "משחקי שעשועים"
חושבים שיצודו להם נשים נוטפות מיניות וחרמניות וישחקו בהן ככל העולה על רוחם.
לא קולטים שבכל זאת יש כאן גם נשים שפויות, הוגנות, נאורות ורציניות.
התמזל מזלי והתחברתי עם כמה מאלו.
כמה טוב לי לשתף אותן בחוויות שלי, לשמוע מהן על החוויות שלהן. סוף סוף יש פרטנריות אמיתיות לשיחות בדסמיות סוערות ובעיקר להחלפת רגשות בהיותנו נשלטות המחפשות אדונים ראויים להתמסר להם.
נראה שגברים כמוך עוד לא הפנימו את הכלל המרחף מעל כל קשר שכזה
הוא מילה אחת
אמינות
ושוב אני רושמת למען הדגשת העניין:
אמינות
זה אומר אם אתה יוצר קשר עם חברה מכאן, שואף לקחת אותה תחת שליטתך ולהפוך אותה לשפחה שלך,
שדר רצינות, שדר אמינות, שדר שאתה גבר ראוי להיות אדון.
אבל אתה בוחר "לשחק" במשחקים לא ראויים.
לרשום לי גיל הזוי שלך.
אחרי זה לרשום לי גיל אחר, לכתוב לי בודאות שזהו גילך ובעצם הגיל הקודם שלך היתה רק טעות הקלדה באייפון.
ואחרי כמה ימים בשיחות עם ידידותי הנשלטות, אני מגלה שסיפרת להן שאתה בכלל בגיל אחר.
אני לא יודעת אם אתה בן 46, 49 (כמו שאמרת לי בודאות שזה כך) , בן 51 (כמו שאמרת בודאות לאחרות) ואולי בכלל אתה בשנות העשרים המוקדמות שמחפש לך "אישה בשלה" במסווה של שפחה.?!
לא יודעת
כנראה גם לא אדע
אבל אתה ישבת לך על הכסא מול המקלדת, צחקת עלינו
ועכשיו מבין את משמעות הפתגם:
"נתגלה במלוא ערוותו"

בראש הכל עומדת האמינות, משם אפשר להרקיע שחקים.

איזה חופש!
חופש? אז מה את עושה במשרד "מנגינה"?
מה לעשות, יש אנשים משועבדים. מכריזים קבל עם וחברים שאיזה כייף הגיע החופש אבל
קמים בבוקר עוטים כסות מכובדת ושעה אחרי זה הם כבר בעבודה.
נשמע לא טוב, משעבד, מתסכל, הרגשה מסכנה.
זה היה יכול להיות נכון לולי העובדה המוכרת
שהמשרד שלי שונה!
מעבר לשולחן העבודה, הציוד הקבוע וערימת ניירות, יש במשרדי גם
כלוב!
כלוב אמיתי ניצב לו בגאון בפינה מאחורי העציץ הגדול.
כבר מסופר בבלוג איך הוא התגלגל לכאן, אבל מהרגע שהוא כאן.... אוחחחחח .... איזה אושר
יש מקום לפנטז, יש מקום לפרוק, יש מקום ל... לנזול.
טוב בעצם לא ממש לנזול..
תארו לכם מנהלת מסתובבת עם מכנס שחור ורטיבות תחתונה...
הבוס בטח יהיה נחמד יותר, אולי גם אב הבית יאיר לי פנים, למזכירות יהיה עוד נושא לרכל,
אבל יש אחרים שעלולים לפרש זאת לא נכון והשם ישמור עוד להוציא כסף ולקנות לי טיטול במתנה.
המזרקה התחתונה שלי נשארת סגורה ואני
נכנסת לי לכלוב, פורשת את עצמי על השטיח
עוצמת עיניים
ומשפריצה מילים:
(תודה לשמרית אור על המילים המדויקות)

- פרפרזה -
"איך מלאו מיליון שנה
ועם שחר היא כה רעננה
מבטה מצטעף כשחולפת עננה
כאישה המתיפיפת בחינה -

שטה, שטה לה מעל
ברקיע הרם, המעוגל
כאישה חשוקה היא תמיד שאננה
היא נמצאת אי שם אפילו כשאינה -

היא עולה ועולה
עגולה וגדולה
ובלהט אש תלהיב את השמיים -
אדומה, אדומה
והיא חמה, כה חמה,
אל מרכבת להבה היא רתומה -
מנגינה החמה!