הכל התחיל בקליק

הנה מקבץ "תובנות" שקיבלתי בהודעות פרטיות בתקופה האחרונה
מעניין שכולן נכתבו ע"י "אדונים נכבדים" שכל רצונם היה לקבל אותי כנשלטת שלהם:

@- "נגני לי משהו" (אבוי אני בכלל לא יודעת לנגן)

@- "אשמח שתנגני לי קצת בחיים."
(אם אתה מחפש מישהו שינעים לך את החיים במנגינות תפנה לדוד המלך הוא טוב בזה ויש לו אפילו נסיון לא רע).

@- "בטח את מוצפת מחזרים שמחפשים לשלוט...
אל תעשי שטויות אל תעני להם תעני רק לי
אני מחפש ילדה ממושמעת וצייתנית, שלא יודעת מה טוב לה
ובשביל זה היא צריכה גבר שיחליט בשבילה"
(עכשיו הפכו אותי לילדה שלא יודעת להחליט)

@- "נוו המורה לא בא לך תלמיד סוטה כמוני שיגשים לך את הפנטזיה בחדר מורים. אחחח מצאתי את עצמי משתחל לכל מילה בבלוג שלך. :)... נ"ב: מחוייט מאוד עושה לי את זה. (בעיקר שאני מצליח להוציא את הזונה מגב' מחוייטת) ותחשבי על זה."
(מילדה השתדרגתי לגב' מחוייטת)

@- "מינית, טיזרית, רעבה. צריכה את הדברים על הקצה, כל הזמן.
צריכה להיות בשימוש, להרגיש אותך נהנה מלהתעלל בך."
(מילא להיות גברת מחוייטת אבל זה כבר נשמע כמו תואר אצולת מין...)

@- "אני אוהב שליטה
אלימות, בלי רחמנות אוהב שפחות את שפחה?"
(אני שפחה, השאלה מה אתה?)

@ - "נראה מצויין וגבוה 1.86, חטוב ושרירי, איבר יפה וגדול"
(איבר גדול, שומו שמיים! איך זה יכנס לפי הקטן???)

@- "באף תגובה שלך את לא עונה ענינית אלא מתחמקת תוך כדי הפרחת סיסמאות ואיחולים"
(אני- איומה, איומה, איומה.. מסתבר שאפילו הבנת הנקרא או התנסחות ראויה אין לי...)

@- "המילים שכתבת בפרופיל שלך ריקות מתוכן חשבתי שזאת משאלת לב ורצון אמיתי כעת מתברר שזה בולשיטטטטטטטטטטטטטטטטטטט"
(כבר מזמן אני אומרת בחיית תפסיקו להאמין לי אני כולה מילים! )

@- "לדעתי את כאן כדי להעביר את השיעמום בחייך אם היית באמת מחפשת שולט היית תכליתית ומגיבה לגופו של עניין" (עלו עלי...!)

@- "הבנתי שאת מפחדת מהצל שלך עצמך מבחינתך כולם טיפוסיים שליליים בעולם"( אשת אנטי שכמותי, נורא... נורא...)

@- "יש בך צרוף נדיר ומסוכן של רוע טימטום ואגו נפוח"
(ממממ.... אין לי מילים)

ואם כל זה עוד לא הספיק להבין מי אני אז הנה האדון שהנפיק את אימרת המחץ:
"את הזויה בקטע אש"

בקיצור
אני מזהירה את כולם
ממני!

פתאום נזכרתי במשחק המחבואים.
אי שם בילדות, אחד עומד וסופר וכולם באטרף להתחבא כמה שיותר טוב.
הילד הסופר יוצא לחפש את המתחבאים כדי "לדפוק אותם"
אם היה מעז לשמור על מקומו כדי שלא "ידפקו אותו", ישר היה זוכה בתואר המכובד
"דוגר על הביצים"
בעולמנו החושני זה אולי תואר אצולה, אבל בעולם הילדים נחשב ביזיון!

גם בעולם המבוגרים לא חסרים "דוגרים" שכאלו.
הם יעשו הכל לשמור על מקומם.
כושלים בתפקידם, לא לוקחים אחריות על מעשיהם, אפילו גרמו למחדלים שהביאו למוות!
מאשימים אותם, מכנים אותם בתארי כישלון, יוצאים נגדיהם...
אבל הם
דוגרים!

המקום מכניס לכיס כסף, הרבה כסף וגם מעמד וגם השפעה
אז מה הם עד כדי כך כסילים לזוז משם?
לכם כל הדוגרים על כיסאות השן.
אתם מתרווחים לכם על מושבי השילטון הנוחים,
אבל אני לפני שנה וחצי איבדתי את המשרד הצנוע שהיה לי,
את הכסא המרופד הכחול, את התמונות של ילדי שעמדו על השולחן,
את השטיח שאימי ארגה לי כשקיבלתי את הניהול ואת המחשב שלי וכל החומרים והיצירות שכתבתי וליקטתי במשך כמה שנים.
היו גיבויים, אבל גם הם נשרפו בשרפה הגדולה בכרמל.

היום יש לי משרד חדש ונחמד
תמונות חדשות של ילדי מעטרות את שולחני
חמרים חדשים הועלו על המחשב
קניתי שטיח חלופי (אימי כבר לא במצב של לארוג חדש לצערי)
הכל חודש
אבל הלב נשאר פצוע
נוכח זיכרונות הימים ההם
ועוד יותר נוכח ההתנערות והטיוחים של כל האשמים במחדל הנוראי.
דו"ח מבקר המדינה מדבר בעד עצמו
אבל כמו כל הדוחו"ת הקודמים , הוא ירעיש יום-יומיים ואחרי זה יזרק לפח.

רק הדוגרים ימשיכו לדגור ולקרקר מגרונם את המשפט האלמותי
"אני לא אשם"
:((

הפוסט הקודם היה התפרקות על ועם הלשון.
אחרי ששנה שלמה: בניתי בניינים, חפרתי בשורשים, הצמדתי תארי שם ופועל
סחבתי משקלים והרבצתי לשון , הרגשתי חייבת.
קיבלתי כמה לייקים וכולם מנשים.
אני שואלת מה קורה לגברים?
אצלהם לשון מתחברת רק עם ליקוק?

זהו
כולם מסודרים בחדרים
המדבקות הודבקו (בטח יהיו שגיאות בהדבקה אבל נתגבר)
השוקולד חולק בצירוף הצלחה
השאלונים נפתחו (די באימה לפחות שלי)
הבגרות בלשון יצאה לדרך
עד עכשיו נראה בסדר
חמסה חמסה חמסה...(מה את כבר יוצרת עין הרע תשתקי מנגינה)

הרשו לי רק להכנס לכמה רגעים, להרגיע את התלמידים ולאחל בהצלחה.

בשאר הזמן:
אני יכולה לגסוס ציפורניים ( לא חראם על הלק הירוק הזוהר...)
לגמוע 10 כוסות קפה (די נו את לא באמת מכורה)
ללעוס מסטיק בזוקה ענבים (יאמייי)
להקיף את בית הספר בכמה סיבובי ריצה (נראה לכם?)
לרדת לחדרי ו.. לאונן (די תרגעי עכשיו זה לא הזמן להיות מיוחמת)
לגלוש בכלוב (סבבה אבל את בענייני לשון אחרים כרגע)
לבלבל את המוח למזכירה (היא תתנקם בך ולא תדפיס את ציוני המגן, דיר באלק)
להתקשר ל"שולטת הקטנה" שלי ולחקור איך היה בלימודים (את אמא קרציה את יודעת...)
להתקשר לבעלי ולהגיד לו שאני....אממממ... במתח (את בכוח רוצה שהוא ינתק לך האא?)
ל.... (אוףף לא בא לי)
ל... (כבר עשיתי את זה הבוקר במקלחת)
ל...(תגווני, כל הזמן אותו דבר?)
ל... (אחרי זה תקטרי שבוע ותשגעי את כולם)

אוףףףף עלי....
אני לא אישה שאוהבת לשבת בחוסר מעש וגם לא אוהבת להרגיש לא יעילה
אז בהשראת הלשון שכרגע "מרביצה בכולם" פעלים, בניינים וצרופים שונים.
החלטתי להתפלפל קצת:

הנה מקבץ קטן של פילפולי לשון, תהנו 😄
@ - איש אחד הולך ברחוב ערום כולו פרט למקל על הראש. שואלים אותו עוברים ושבים "אדוני, מה זה המקל הזה על הראש שלך?" עונה התמהוני: "יש לי כאבי ראש איומים וזה מקל עלי" ...
@ - שאלה: איזה צבע יודע לנבוח? תשובה: צהבהב ...
@ - שאלה: מה עושות אתיופיות ביום כיפור? תשובה: צמות ...
@ - שאלה: איך קוראים למכונית של רוסים? תשובה: קאק-דילאק ...
@ - איך קוראים למקום שאוכלים בו? מסעדה. ואיך קוראים לאדם שאוכל שם? סועד. ואיך קוראים לזה שמנקה את הכלים? סעיד. ...
@ - שאלה: למה דג הלוקוס תמיד מבואס? תשובה: כי אשתו לוקוסית ...
@ - מרוקאי אחד החליט שהוא רוצה לחשמל את אישתו. אז הוא הלך לחשמלאי. החשמלאי: "בכמה וואט אתה רוצה לחשמל אותה?" המרוקאי:"בוואט אחת!" ...
@ - שאלה:איך קוראים לרוסיה שגרה בנמל? תשובה:מרינה ...
@ - ריקוד: ביצוע מאונך המבטא רצון לביצוע מאוזן. ...
@ - התעלמות: גישה אותה מאמצת אישה כלפי גבר בו אינה מעוניינת, ואשר מפורשת ע"י אותו גבר כ "היא משחקת אותה קשה קלה להשגה." ...
@ - נימפומנית: מונח בו גבר מאפיין אישה המעוניינת במין בתדירות גבוהה יותר ממנו עצמו. ...
@ - אורולוג: מומחה המביט על האיבר שלך בזלזול, תופס לך אותו בגועל וגובה ממך תשלום כאילו הוא מצץ אותו. ...
@ - שאלה: איך קוראים לזין שמרחם על עצמו? תשובה: פינחס ...
@ - שתי לחמניות שוכבות בסופרמרקט על הדלפק. פתאום הן רואות לחמניה מוזרה. שואלות את הלחמניה המוזרה": למה את נראית כל כך מוזר?" עונה הלחמניה המוזרה במבטא רוסי כבד: "אני חלה." ...
@ - כר וכרית מתחרמנים בחדר.לפתע שואלת הכרית את הכר: "תגיד,הבאת קונדום?" עונה לה הכר: "למה ציפית?" ...
ולקינוח משהו מתאים לאוירה (שלי)
@ - לשון: איבר מיני המשמש אנשים פרימיטיבים לדיבור. ...

אני לא פרימיטיבית, אז זהו אני שותקת :))

-פרפרזה- (תודה לעמיר בניון)

הרגשתי שאתה חותר את כל הדרך
חוויתי חשקים נטווים מעל הפלך
גם ראיתי סולם, געגועים יורדים ועולים
שמעתי רוחות שמלטפות את הימים
הכרתי אותך, זה לא חזיון תעתועים

שמעתי שהים הכריז על יום שמח
ראיתי את הכוכבים והירח מרקדים
גם הם יודעים בחזרה להתגלגל
שמעתי שהשמש זורחת בשבילי
ראיתי מגדל מתרומם מתוך ליבי

תבוא, אני מחכה לך יותר מדי ימים
אני על סף טירוף אין לי יותר פנים
רק הולכת ונמוגה כל הזמן, אז תבוא
כן תבוא, לא נשארו פעימות שאוכל אותן לספור
אני יודעת מי פה הצלול
מי השיכורה שתמיד תיפול לבור, מן הסתם
אז תבוא, כן תבוא.

שמעתי שאתה ממש ממתין ומצפה
ושכל רובד מתוכי יהיה שלך ושמעתי
שגם הלב שלי יותר לא ימות
דמיון ינחית הזיה עם מציאות
כל הצלילים יהיו לשיר אחד פשוט

אז
תבוא
תבוא
תבוא
בקשה קטנה ממני הכמהה.

כבר שבועיים לא ראיתי אותו
המילואים האלו
חוץ מכמה שיחות טלפון בהולות אין דרך לתקשר איתו
הוא מספר על החום העז על השינה הדחוקה באוהל
על היתושים
לי יותר קשה אני מפסיקה אותו- אני לבד
מלאת געגועים, עטופה במחשבות, רוויית פנטזיות , מנסה לענג את עצמי
אבל בלעדיך אין את הרעד שאני כה אוהבת להרגיש.
יש לי עוד שבועיים להשאר עם הלבד שלי ודוקא עכשיו הזמן זוחל לו.
עוד לילה יורד, הצפיה בטלויזיה עוזרת לקורי השינה להשתלט עלי
אני נכנסת להתקלח . המים החמים זורמים על גופי, משתדלת להתענג מחומם, עוצמת עיניים
מרגישה אותו שם לידי מחליק את הסבון על גופי בודק את הרטיבות שלי
שמתמזגת עם המים הזורמים .
כמה עצוב שפנטזיה מסתיימת מהר כל כך.
מתנגבת ומורחת את גופי בקרם הלילה המתוק והחושני
כמה הוא אוהב להתענג מריחו של קרם זה.
נשכבת בתוך מצעי הסטן הכחולים שוכבת על הבטן ושוקעת בתוך הספר בתקוה לסיים אותו עוד הלילה.
חושך בבית רק מנורת הלילה מאירה את דפי הקריאה .
אני שומעת קולות מכיוון הסלון אבל מניחה שאלו השכנים שמתארגנים לשנת הלילה.
יד קרה מחסה את עיני
אני עומדת לצעוק אבל יד גדולה וחזקה נצמדת לפי וחוסמת לי את דרך הנשימה.
פתק באותיות גדולות מונח מול עיני
"יש לי סכין שרוצה להרגיש את עורך כל קול שתוציאי את תרגישי אותה עליך"
אני מנסה להסתובב אך מרגישה גוף חסון מעלי שמצמיד אותי למיטה.
פי נאטם בבד גדול
מי זה?
מה הוא רוצה ממני?
איך הוא נכנס לביתי, היתכן שלא נעלתי את הדלת?
זה שמעלי מרגיש כנראה את הלחץ שלי ומראה לי פתק נוסף
"תהיי ילדה טובה תני לי להנות ולא יקרה לך כלום"
מה ? אני זועקת בלי קול, הוא רוצה להנות ממני
הוא הולך לאנוס אותי?
כל כך הרבה פעמים שמעתי על מקרים של אונס והרגע זה הולך לקרות גם לי?
גופי מנסה לזוז אני מנסה לסמן לו שיפתח את המגירה, שם יש לי מזומנים שיקח אותם וירד ממני
אבל הוא בתגובה מחליט לסובב אותי על הגב
עכשיו אני רואה אותו
איש לא גדול במיוחד כולו עטוף בבגדי עור שחורים ועל פניו מסיכה מפחידה
מנסה להציץ לעיניו לראות מה מסתתר שם אבל המסיכה המאיימת הזו חוסמת כל דרך זיהוי שלו.
פתק נוסף מולי
"מרגע זה את שלי כל תנועה מיותרת כל קול שתשמיעי גופך ירגיש את הסכין שלי"
אני שלו?
באיזו חוצפה הוא כותב לי שאני שלו? לא רוצה אני פוחדת אני פוחדת מאוד
חבל שמתחיל להכרך סביב גופי קוטע את מחשבותי
הוא קושר את ידי ורגלי למיטה
מלפך את החבל סביב גופי ולא פוסח על גרוני
מהדק מעט לגרון וקושר לקצוות המיטה
אגלי זעה ניטפים ממני אני לחוצה ומפוחדת
משחרר את הבד שחסם את פי.
מלטף אותי, נושק לי בגרון ומראה לי פתק נוסף
"אל דאגה חמודה אני אתן לך לנשום."
ליבי זועק מפחד דיי תעזוב אותי מה אתה רוצה ממני
דמעות זולגות מעיני והוא מלקק אותן בהנאה ונושק לי בפנים.
משום מה מגעו לא מרתיע אותי להפך הרגשת רטט נעימה עוברת בי כשלשונו מטיילת על פני
רגע אחד אני מתמכרת למגעו לריח הנעים של גופו שלמרות המסיכה ובגדי העור מרגישים אותו.
ידו מחליקה על גופי
אני מתאשתת והפחד שוב משתלט עלי
מרגישה את שפתיו יונקות את שדי
שיניו נוגסות בהן בקלות שוב בקלות ואז באה נשיכה חדה
אייייייייייייי אני פולטת זעקה
מיד מתנופף מולי פתק נוסף
"אני מזכיר לך בלי שום קול אחרת הסכין תצא מהתיק."
אבל זה כואב אני לוחשת
סטירה מצלצלת משתיקה אותי וגורמת לי להבין שלא כדאי לשחק איתו
הלחי בוערת
אני רועדת כולי
הנשימה לא סדירה לגמרי כי החבל חונק אותי במקצת.
הוא לא מתייחס
אטב ניצמד לפיטמה הימנית
הוא נותן לי רגע להרגע מהכאב מחדיר אצבע לתוכי ומגלה שאני רטובה למדי
מלטף את כוסי ומצמיד אטב לפיטמה השניה.
בעוד אני מנסה להתגבר על הכאב
הוא שולף את איברו ומעביר אותו בין שדי
איברו משחק עם האטבים ומגביר את כאב הפיטמות.
עוד דקה קלה חולפת ואני מרגישה אותו חודר לתוכי
חדירה ראשונה נעימה ועדינה ( איך הוא ידע שככה בדיוק אני אוהבת?)
ואז חדירות שהולכות ונעשות חזקות יותר עמוקות יותר
לעזאזל, אני נהנת ממגעו
לא מעניין אותי מי הוא לא מעניין אותי שאני אמורה לפחד
הרגע הזה מטריף אותי ואני רוצה לגמור
הוא שומע את הגניחות שלי יוצא בבת אחת ומשאיר אותי מאוכזבת
פתק נוסף מולי
"שלא תעיזי לגמור בלי רשותי"
כמה חבל! הוא ניפץ לי את רגשות הקסם והחזיר אותי למציאות המרה.
בצד המיטה עוד שני אטבים.
איברו החסון מלטף את פתח כוסי הוא צובט את השפתיים ולוקח אטב כדי להצמיד להן.
הוא לא יודע שאטבים בשפתי הכוס זו נקודת התורפה שלי.
אני מוכנה לכאוב הרבה ואני עושה זאת למען אדוני ( איפה הוא לעזאזל למה דוקא עכשיו מילואים כשאני פה במצב של אונס ופחד)
הגבר השחור לופת חזק את שפתי ועומד להצמיד להן אטב
בלי מחשבה בכלל, אני מפרה את כל כללי הביטחון וזועקת:
לאאא בבקשה
תעשה בי מה שאתה רוצה אבל מזה- אני פוחדת!
אני אספק אותך בכל אבל אל תשים לי אטבים בשפתי הכוס אני לא אעמוד בזה
הוא נעצר תופס לי את הדגדגן צובט אותו ולא מרפה
המסיכה הקרה מסתכלת על פני
מתבונן בי רגע ארוךךךך
רואה אותי מתחננת בוכה מפוחדת כולי.
משחרר את הדגדגן שצורב מאוד.
יש לי הרגשה שמניאק הזה נהנה לראות את ייסורי
ניגש לתיק
אני יודעת הוא יוציא את הסכין הוא יחתוך אותי הוא יפגע בי כי לא שמרתי על השקט
לאא אני ממשיכה לזעוק כמעט בלי קול
בבקשה תבין אותי אני בסך הכל בת אדם!
סליחה שצעקתי, אבל אני פוחדת
בבקשה....... אל תפגע בלי ...... בקששששששששששששששששה
רגשות האימה השתלטו עלי אני על סף עילפון.
סכין מבצבצת מולי.
מנסה לצעוק אבל קולי בוגד בי
מנסה לפקוח עיניים כדי להשאר עירנית ולשמור על עצמי אבל מרגישה שכוחותי אפסו
מרגישה את הסכין מתקרבת לפני
עוצמת עיני בחזקה יודעת שהרגע הנורא מכל עומד להגיע
סטירה נוספת מעוררת אותי מרגשת העילפון
רואה אותו מעלי מאיים מפחיד עם הסכין הנוצצת בידו
פתק נוסף מולי
"את חייבת להשאר עם עיניים פקוחות אחרת...."
הסכין מתקרבת לפני
באותו רגע עולים מולי במהירות כל הרגעים הקסומים של אדוני
אבל עכשיו זה הוא בעל המסיכה שהולך להשחית את פני
הסכין מתקרבת יותר ויותר
עוד רגע אני ארגיש אותה חותכת את פני
בלי לחשוב רגע נוסף אני צועקת-------- רוני דייייייי
(זו מילת הביטחון שלי עם אדוני)
באותה שניה הסכין נשמטת מידיו
הוא מוריד את המסיכה מפניו
אני בהרגשת עילפון אבל מזהה את רוני שלי
במהירות הוא מתיר את החבל מגופי
נשכב מעלי
בלי המסיכה הרבה יותר קל לחוש את ריחו המשכר
אני בוכה מכאב מלחץ אבל בעיקר מאושר
הוא עוטף אותי בגופו ומצמיד אותי חזק חזק אליו
שששששש.....
הכל בסדר
אני פה
מתוקה שלי
התמרחת בריח שאני אוהב לא יכולתי לא להריח זאת מרחוק ולבוא אליך.
אני מנסה לדבר אבל הוא מצמיד את ראשי לתוכו
ששש בלי מילים כרגע
הוא מנשק אותי בכל גופי
נותן לי לחוש את גופו המגונן עלי
היית גדולה ואני יודע שתמיד תהיי כזו בשבילי.



--פנטזיה--

*** הרגע קיבלתי את ההודעה, אני בהפסקה, טיפה משועממת, בא לי לשתף.

"מה עניינים ?

בטח את מוצפת מחזרים שמחפשים לשלוט...

אל תעשי שטויות
אל תעני להם

תעני רק לי
אני מחפש ילדה ממושמעת וצייתנית, שלא יודעת מה טוב לה
ובשביל זה היא צריכה גבר שיחליט בשבילה

אז בשלב הראשון את תעני לי עכשיו תשובה
ותספרי לי קצת על עצמך...
עכשיו "

מי מצטרף לחיוכים שלי?
:)))

**פוסט סתמי, של תאור עוד יום שיגרתי בתקופה הנוכחית בעבודתי, עם תוספת הערות אישיות שלי בסוגריים.

ימים טרופים של בגרויות עוברות עלינו
התלמידים בבית, דוגרים על החומר (איך את מדברת מורה בישראל? טפי עליך)
אבל אותנו המורים כמובן שלא משחררים (חלילה לנו מלקבל משכורת בחינם)
אז
יושבים בחדר מורים
דואגים לאספקה רצופה של קפה, עוגיות (שלא נדע מהשמנה) ופיצוחים שלא יהיה משעמם בפה
קצת דנים בעניינים ברומו של עולם, כמו הבגרות שהיתה וזו שתבוא
דנים על ציוני המגן
ובעיקר...
מרכלים (מההההה? השם ישמור מורים מרכלים????)

המורות-
על ניחוח מי הקולון של המורה לפיזיקה
ועל ההוא הסניטר הצעיר במעבדה שבלי בושה שלח נשיקה באויר (איזה גבר)
וכבוד המנהל שלשם שינוי קנה מכנס חטוב יותר
ו... קצת (הרבה ) גירגורי ייחום אודות הקוביות של המורה לספורט, זה הגבוה השרירי והשחום.(יאמייי)
וגם על-
על הבגד של זו
ועל העקב של ההיא
ועל צבע השער שעשתה המחנכת של י' 2
ועל "מנגינה" שמקפידה בטרוף להתאים תכשיטים לבגדים
אפילו הטבעות אצלה תמיד בצבעי הגופיה
אפילו לק תואם...
(אובססיבית לגמרי )

המורים לעומת זאת משיחין -
על החצאית (הקצרה קצת יותר מידי) של המורה לאנגלית
אודות המורה לאומנות שהעזה לפתוח יותר מכפתור אחד בחולצה
על "חריץ הגבעות" הנשקף מבעד למחשוף של המזכירה (אחרי זה מתפלאים שהם כל הזמן הולכים לחדרה לבקש צילומים).
השמלה הצהובה שמכסה טפח אחד אבל חושפת טפחים רבים, של המורה למוזיקה.
וזו שהשפתון האדום שלה עושה להם את זה.
וההיא שכבר כמה ימים עונדת שרשרת צמודה למדי לצוואר (הם לא מבינים כלום או משחקים אותה לא מבינים זו בכלל לא שרשרת....!)
ועל "מנגינה", שלא מרבה לשבת במעגל הריכולים ומעדיפה להסתגר בחדרה.
מסקרן מאוד מה היא עושה שם...?. ( גם "הלבד" טומן בחובו חוויות חמות ומסעירות
במיוחד כשאני מחוברת לכלוב...)

ואני
קצת מקשיבה
קצת מדברת ( איזה קצת... את לא מפסיקה) ומשתתפת בדיוני הריכולים הקולחים
טועמת עוגיה או שתיים (ואחרי זה מתייסרת שהעזתי שוב לגנוב פחמימות, מזוכיסטית אני)
מוזגת לי עוד ספל קפה (כיאה לסימלה המסחרי של המורה)
מפעם לפעם פורשת לחדרי ומאוננת עת עצמי לדעת (חתיכת כדור הרגעה לייחום הטבעי שלי)
וחושבת בלב:
אם מישהו יקרא את מה שכתבתי ולא ישים לב שהכל מתרחש בחדר מורים
עוד יחשב שכתבתי על חבורת חרמנים הרוכנת על הבר במועדון לילה פרוע.


ואחרי זה אומרים
שהמורים קרים וחנוניים
:)))

לך-
הגבר האציל הממתין בסבלנות אין קץ
להושיב אותי מולך
למקד מבט נוקב בעיני
למצוא שם את הכמיהה הנסתרת בתוכי
להוביל אותי שוב למקום המרטיט
שבו כמה שאהיה יותר למטה, ארגיש התרוממות גדולה יותר.
לעשות אותי
שפחה
שלך
ובשבילך.
לך-
הממתינה בסבלנות אין קץ
האישה בעלת הנפש החמה והלב הרחב
המילים והתובנות החכמות והנוגעות כל כך.
שתפסת מקום משמעותי בחיי
ובקלות טיפסת לפיסגת מדרגות החברות הסובבות אותי.
משתוקקת להושיב אותך מולי
למקד מבט נוקב בעיניך
להוביל את שתינו למקום שטוב לנו
שבו נפתח את הלב, נפרוק מילים, נספר... נדבר על הכל!
תהיי שם בשבילי
אהיה שם בשבילך
נפרוט יחד על מיתרי החברות השזורה ביננו.
עוד קצת
והדרך המגייעת שלי תסתיים.
הימים הטרופים יפלטו אותי חזרה לעולם.
אל המנוחה
אל מקום חדש (או ישן) בחיי.

ועד אז
נתן זך בשירו "מנוחה", היטיב לבטא את תחושותי:

"הים הזה מלא
הים ההוא ריק
העצים האלה ירוקים
אין צבע מתאים לעצים ההם
כמה יפה המקום הזה
העולם ההוא נפלא וחוור
לא מסנוור
כמה זמן היינו בדרך
הנה הגענו, אנחנו פורקים
מעלינו את שלא ניתן לפרוק
אנחנו נחים עכשיו
היינו בכל מקום
נותר עוד מקום אחד
שבו לא היינו
הבה נקום ונהיה"

אוהבת אותך, חברתי על כל מה שאת.
מודה לך, הגבר/ האדון על הסבלנות.
זכיתי!

אתמול לפנות ערב למדתי משהו חדש.
כשחם בגוף, כשהנפש משתוקקת, צריך לפרוק ומיד!
הוא ישב בתא המושבים המקביל אלי ברכבת.
חייל צעיר שנראה בתחילת דרכו הצבאית.
מדים מגוהצים, שער בהיר מסורק למישהי
ניחוח נעים של אפטר גילוח נודף מגופו.
יד אחת אחזה בעיתון ( "פעולת הסוואה")
הדבר האמיתי התרחש יותר למטה.
שלא כמו רוב החיילים, אצלו החגורה היתה רופפת משהו. כפתורי מכנס המדים נשארו סגורים כמובן.
היד השניה נטמנה עמוק ברווח שנוצר כשהיעד הוא לכיוון איברו
בלי חשבון ובלי בושה אצבעותיו שיחקו בהנאה מרובה באיברו האציל,
שנראה מיטלטל ובכל פעם גדל יותר.
מבעד לחאקי בינות לירכיו, נראתה בליטה שמנמונת ונפוחה.
פניו שקועות לכאורה בעיתון, אך במבט ממוקד יותר נראה שעיניו עצומות ולחיו סמוקה מעונג.

פרשתי את המחשב הנייד לנצל את הזמן ולסגור כמה ענייני עבודה.
התמונה החיה שהתרחשה במקביל אלי היתה הרבה יותר מעניינת מהמידע שעלה במרקע.
הגנבתי מבטים ואפילו נהנתי.

אתמול לפנות ערב למדתי משהו חדש.
כשחם בגוף והנפש משתוקקת צריך לפרוק ומיד
גם ברכבת. :)