אני והקישקושים שלי

אין לי שם לפוסט הזה.
כבר חודש אני מתיישבת מול הבלוג, ידיים על המקלדת, ו.....
כלום.
לא שאין על מה לכתוב, להיפך, לא יודעת מאיפה להתחיל,במה להתחיל, משהו עצור בי לאחרונה.

אני עוברת תקופה לא קלה, לא שאני מתבכיינת, זה קורה לכולנו, אבל אני לא יודעת איך לעכל את זה, אז כל שנותר לי זה לקוות שיעבור ושיעבור מהר בבקשה.

יש כמה אנשים חדשים בחיי, שאני מודה לזאת שלמעלה על שהכירה לי אותם.
אחד מהם, פתח את עיני וליבי לדברים שנורא התרחקתי מהם, אולי אפילו חששתי, אתה מיוחד ומקסים בעיני.

למדתי מי החברים האמיתיים שלי ומי מהם לא, זה חשוב בעיני לדעת ממי אתה יכול ללכת עם הגב בלי לקבל את הסכין.

חגגתי יום הולדת לפני שבוע וחצי. 26 חורפים.
" אוי אתה ילדה ממש, מי היה מאמין, תינוקת." המשפט הזה נאמר לי כ"כ הרבה פעמים למשמע גילי.
כאילו שכחו. מחמיא לי מצד אחד, מצד שני בא לי קצת להשאר ילדה, פשוט יותר ככה 😄

מיצי שלי נשמתי עשה לי מסיבת הפתעה אחרי שכולם העבירו אותי סשן מנטאלי כדי לגרום להפתעה גדולה יותר.
כ"כ התרגשתי ( עד דמעות ויד עדים לכך) ושמחתי. אני אוהבת אותך בייבי 😄

אני אוהבת לארח אוהבת את החברים אצלי, לפנק אותם, אך לעיתים יש תחושה שמקבלים את זה כמובן מאליו, מקבלים אותי כמשהו שהוא מובן מאליו, זה חורה לי.
את מי שאני אוהבת אני נותנת לו את הנשמה, כואב כשדורכים לך על הנשמה.

הפוסט מבולגן היום 😄 קצת מהכל, דומה למה שעובר עלי, סערת רגשות מבולגנת.

נפל לי האסימון. אני לא גרה בת"א יותר.אני מטורפת על הבית שלי, על הירוק, על החצר הענקית ( חצי דונם), על העובדה שיש לי מיני פרדס בחצר הקדמית, את ניחוח ההדרים והפריחה כשאני פוקחת את עיני בבוקר.
אבל, וזה אבל גדול.
מרגישה לרוב כאילו לקחו לי את החירות והרגליים.
התחבורה הציבורית הכי קרובה לביתי נמצאת במרחק הליכה של חצי שעה, אין הרבה אופציות לתחבורת האוטובוסים,ובכלל, הכל! כ"כ! רחוק!
לצאת מהבית זה פרויקט, לקנות סיגריות זה לנסוע באוטו.
ובכן,
א נ י ל א ר ג י ל ה ל ז ה ! ! ! אני רגילה ל10 קיוסקים שפתוחים 24/7 ממש מתחת לאף שלי, וירקן שעובד ב3 לפנות בוקר, וסופרים ואם בא לי לצאת לשתות או לטייל קצת הכל ממש במרחק הליכה נעימה.

חסרה לי האוירה התל אביבית. לא חשבתי שאתגעגע ככה.

אבל מישהו מיוחד לימד אותי שאתה לא באמת מעריך משהו עד שהוא נלקח ממך, לדאבוני הוא צודק, גם כשאנחנו חושבים שאנחנו כן ושאנחנו לא מסוג האנשים שמקבלים הכל או חלק כמובן מאליו, גם אנחנו נופלים כאן 😄
הגדולה היא לקום, להודות בטעות, ללמוד משהו חדש ולהמשיך ללכת.

אני לא מרגישה שכתבתי את כל שתיכננתי, אבל לפחות נפרץ המחסום :), גם אם זה חלקי.

יש סיפור שאני מתכננת לכתוב כבר די הרבה זמן. מקווה שהלילה זה יצא לפועל.

אשוב לי לעבודתי ואתכונן נפשית ללימודים היום, הולך להיות יום קשה.
נו, כמו שאומרים קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים.
אני אומרת שהימים שאנחנו מתאמצים בשבילם אלה הם הימים שבהם אתה יודע שאתה חי 😄
אז אני חייה וקיימת, מאחלת יום קסום ונעים לכולם.

--------------------------------------------------------------------------------

Hakuna Matata! What a wonderful phrase

Hakuna Matata! Ain't no passing craze

It means no worries for the rest of your days

It's our problem-free philosophy

Hakuna Matata!

Hakuna Matata?

Yeah. It's our motto!

What's a motto?

Nothing. What's a-motto with you?

Those two words will solve all your problems

That's right. Take Pumbaa here
Why, when he was a young warthog...

When I was a young wart hog

Very nice

Thanks

He found his aroma lacked a certain appeal
He could clear the savannah after every meal

I'm a sensitive soul though I seem thick-skinned
And it hurt that my friends never stood downwind
And oh, the shame He was ashamed
Thought of changin' my name What's in a name?
And I got downhearted How did ya feel?
Everytime that I...

Hey! Pumbaa! Not in front of the kids!
Oh. Sorry

Hakuna Matata! What a wonderful phrase
Hakuna Matata! Ain't no passing craze

It means no worries for the rest of your days

It's our problem-free philosophy
Hakuna Matata!
Hakuna Matata! Hakuna matata!
Hakuna Matata! Hakuna matata!
Hakuna Matata! Hakuna matata!
Hakuna Matata! Hakuna--

It means no worries for the rest of your days

It's our problem-free philosophy
Hakuna Matata!
(Repeats)

I say "Hakuna"

I say "Matata"

עברתי לילה מהנה, מעניין ועם הרבה הבנות וגם קצת אכזבות.
זה היה ממש ספונטני.
יצאנו מארוחת השישי מהוריו של מיצי וריין התקשר אלי כיוון שהיה קצת מדוכדך.
מיצי ואני הצבנו לו עובדה: " אתה בא אלינו וזהו".
החלטנו להכניס את ריין לעולם הסרטים המטומטמים אך מצחיקים.
איך כמו סרט דבילי משעשע כדי להכניס קצת סבבה לבעסה :).
התגעגעתי נורא למלבורומן אז כמובן שגם אותו הזנקנו אותו אלינו.
צפינו כולנו בסרט, אכלנו פופקורן, שתינו קפה, צחקנו, דיברנו היה נחמד.
מלבורו הלך, מיצי נרדם ונשארנו אני וריין לפטפט קצת.

ראינו אחד מסרטיו של ריין על עצמו.
הסרט מרתק, מרגש ומפתיע.
דרוש אומץ כדי להחשף ככה ואני מאוד גאה בו על שעשה זאת.
דיברנו ארוכות.
משפחה, פחדים, תהיות, דרך חיים.
היה טוב.
קצת עצוב שרומסים למישהו את הבטחון העצמי שלו, במקום לרומם, לתמוך, לעזור להגיע לגדולה!
אבל לו אני לא דואגת. הוא יגיע לזה בוודאות, אני יודעת.
--------------

אני עוברת תקופה לא קלה.
מעבר חד למקצוע חדש.
עיצוב פנים רחוק בטבחות וקונדיטוריה.
אני נהנית מלימודי, מהמרצים, מהחומר הנלמד.
קצת קשה לי לעיתים אבל כמו שנאמר אין דבר העומד בפני הרצון.
ואני רוצה. מאוד רוצה.
הריצות מהעבודה ללימודים לבית קצת מתישות, אבל כה זה סטודנטים בארץ.
מזלי שיש לי איזה מיצי כזה שעוזר לי וסובל את קומר הסבלנות שלי לאחרונה.
כל פרץ עצבים כזה מתפרש כ" אוח כמה זמן לא עשית לי סשן".
חח הוא משתדל וזה חשוב לי מאוד.
אני אוהבת אותך על התמיכה שלך בייב. לא רק עליה אבל...

תקופה לא קלה כולנו עוברים.
פחדים ולחצים.
אני מאחלת שבוע שקט לכל המדינה במיוחד לתושבי הדרום ולחיילנו.
מאחלת שישובו בשלום ובמהרה.

ואת שם למעלה, תשמרי עליהם מכל משמר 😄
שבוע טוב ומבורך.

החלטתי, רציתי, התקבלתי!
מזל טוב לי, אני מתחילה ללמוד את מה שרציתי, איפה שרציתי.
נשמע מזהיר, נכון?

אז זהו... שלא!

הלימודים מחייבים אותי להחליף עבודה.
במקומות עבודה בארץ מאוד לא אוהבים סטודנטים. מאוד!

שאלתם איך נופלים גיבורים/ סטודנטים בארץ? התשובה היא פשוטה, פשוט שמים להם רגל.

מצפים מהסטודנט שיוציא ציונים גבוהים שישב בשקידה על לימודיו, מה שקשה להם להבין זה את העובדה שרוב הסיכויים הסטודנט עובד בשתי עבודות במקרה הטוב כדי לכלכל עצמו, בהנחה שהוא מקבל סיוע כלכלי מהוריו בתשלום הלימודים.
יש את אלה שאין להם את הפריווילגיה הזאת והם נאלצים לממן את הלימודים לבד מה שבעצם אומר: כל הזין נדפקתם כי זה לא מעניין אף אחד! לא את מקום העבודה ולא את מקום הלימודים.

אז השאלה הנשאלת היא : ללמוד או לעבוד?
מעציב אותי לדבר עם סטודנטים שממש כורעים תחת העול. העייפות, חוסר האונים הזה של יש לי לשלם חשבונות לעומת זאת אני חייב ללמוד כדי לנסות להבטיח לעצמי עתיד טוב יותר מעבודות מזדמנות או עבודות שלא מביאות למיצוי עצמי אופטימלי.

היום קיבלתי שיחה ממקום עבודה שבמצח נחושה שאל אם ישנה אפשרות שאוותר על הלימודים בכדי לעבוד במשרדם.
מבחינתי זה סוג של עזות מצח! חוצפה שלא היתה כמותה. כמובן שמי ששאל אותי היה בעל המשרד שאני יכולה רק לנחש שהוא כן סיים את לימודיו.

אז אם הרצל חלם גם אני.

יש לי חזון וזה הוא חזוני:

מירה מסיימת את לימודיה בהצטיינות, נהיית מעצבת פנים ואשת שיווק מזהירה ופותחת חברה משלה!

יש לי חזון ואני אעשה הכל כדי לממשו ואם לא אצליח להגיע לחזון זה בדיוק אני יודעת שאשאף הכי גבוה שאני יכולה כי אני יודעת שאני יכולה!

לא מוותרים על חלומות, רצים איתם קדימה במטרה לממש!
זאת המנטרה שלי, תמיד היתה ותמיד תהיה.

תמיד הייתי סרבנית פייסבוק.
זה הזכיר לי יותר מידי את האח הגדול. לא זה של הטלוויזיה! לא רואה ולא אראה את זה, אלא את הספר... ההוא של ג'ורג' אורוויל??? 1984???

גם בעניין הזה יש לי מה להגיד אבל בקצרה כי לא בזה עסקינן... אנשים! האח הגדול בא מהספר! לא מהתוכנית טיוי! מה קרה לתרבות הקריאה במדינתינו? שלא נדבר על זה שאנשים מכירים מוסיקה קלאסית מרינגטונים בסלולרי שלהם....

חזרה לעניינינו...

כולם רואים את כולם ויותר מזה כולם רואים את ההוא שראה אותך שראה את הדודה שראתה אצל החבר של האמא.

פעם היתה פרסומת, ההיא של האיידס.
אם שכבת איתה, שכבת את החבר שלה והחברה של החבר של החברה וככה זה המשיך למשך דקות ספורות.

מלחיץ לדעת שהכל וכולם רואים ונראים.
המשחק של המכירה הפומבית בבני אדם, הטיפול בכלב וירטואלי ועוד כל מיני אופציות הזויות שהאתר מציע גרם לי להתרחק ממנו כמו ממחלה מדבקת.

עידן הפרטיות תם ונשלם. לא עוד אתה חיי את חייך, לא עוד שומר על חבריך לעינייך, לא עוד!
כולם יודעים הכל ואין מנוס מזה.

כל פעם מופעל הלחץ : " מה את לא בפייסבוק???? את חייבת להרשם!!! "

כל פעם התמודדתי עם זה בגבורה. עד היום ( כן כן, איך נפלו גיבורים אתם בטח שואלים)

נרשמתי, הכנסתי פרטים, ועד עכשיו אני מנסה להבין מי נגד מי ולמה.
לא מבינה, ואולי לא מנסה להבין.
מהיום אני מתוייגת. אחת מהפייסבוק, מהיום כולם יראו מי החברים שלי ומי החברים שלהם והחברים של החברים שלהם. וכך כולנו נקשרנו בצרור של הפייסבוק.

איכשהו אני עדיין מעדיפה את האופציה של פעם: הולכים איפשהו נתקלים במישהו מהעבר מחייכים, מחליטים לשמור על קשר או לא וזהו.

אני חושבת שאני מפספסת משהו לגבי האתר הנוראי הזה ואשמח אם מישהו יוכיח אותי על טעותי.

תמיד תהיתי אם יכול להיות מצב כמו המצב בספר שהשאיר אותי טרודה במחשבות של איך זה יתכן.
מאז שהפייסבוק הוקם זה לא נראה רחוק כ"כ.

אז הפעם אני שואלת באמת: זה אפשרי? האם ג'ורג' אורוויל חזה את העתיד?

אני מקווה שלא.

שמתי לב לאחד הדברים הבולטים יותר בכלוב.

בכלוב אין אמצע!

הכל קיצוני, או שיש אהבה וחיבה מזוייפים ברמות דביקות שלא נראו מקצות תבל כמו כניסה של אדם מוכר לצ'אט או תגובה בפורום זה או אחר או התכסחות מטורפת, שולפים ציפורניים והיידה במריבות.

מה קרה להגיון הבריא? מה קרה לפשרנות? מה קרה לבגרות? לסובלנות?

כל יום שומעים על פירסומים של ללמד ילדים להיות סבלניים וסובלניים.
לדעתי זו צביעות אם אנשים מבוגרים לא בוגרים ולא יודעים ליישם את זה על עצמם.

מידי יום אני מציצה לצ'אט ורואה לרוב מריבות, קללות, הכפשות.
כוווולם נהנים לבחוש בקלחת החרא.
לא לימדו אתכם את האמרה שאם לא נוגעים בחרא לא מסריחים ממנו?
אז או שכולם בקטע ביזארי כלשהו או שפשוט כולם כאחד מזוכיסטיים גם הסאדיסטים כי הרי איזה הסבר הגיוני יש לחבורה של אנשים שיושבים כל היום ורבים ומרכלים ושופכים ביב אחד על השני???

הדבר הזה שאנחנו קוראים לו קהילה.
מצחיק.
קהילה: התארגנות חברתית של שני בני אדם או יותר, שקיימים ביניהם יחסי גומלין יציבים, התלויים במידה שיש להם אינטרסים או מטרות משותפים ובמידה שהם תופסים את עצמם כחברים בקבוצה.

זו אחת ההגדרות שמצאתי.
עכשיו שמישהו יגיד לי מה הקשר בין הקהילה שלנו להגדרה ששמתי.
אני אומרת כלום!
פילוג מטופש! מריבות מגוכחות! רפש והמיץ של המיץ של הזבל!

אולי פשוט תחשבו על זה לרגע???
אנחנו קבוצה לא גדולה. לא אהודה במיוחד בתרבות הישראלית, במקום להיות מלוכדים ולשמור על האינטרסים אחד של השני אנחנו מתנגחים. למה???? הרי זה לא עושה טוב לאף אחד!

כולם מטיפים למשהו טוב יותר, אני רוצה לראות מתי מישהו באמת יתכוון לזה.

השעה כבר כמעט 4, אני מתה לישון אך צלילי הסימפוניה של מיצי מדירים שינה מעיני.
אני מקנאה בו בקטע הזה.
עוד לפני שנרדם, מתחילים צלילי הפתיחה של הסימפוניה שלא מביישת את זו של בטהובן.
גופו רפוי, מתפנק, תמיד צמוד אלי, פנים כשל תינוק שזה עתה נרדם אחרי אוכל.

מידי לילה הרוטינה לרוב היא: מקלחת לחוד או ביחד, סקס 😄 ולישון.

הלילה התקלחנו לחוד.
יצאתי מהאמבטיה ולאחר טקס מריחת הקרמים וסירוק השיער נכנסתי למיטה.
-" עייף?"
- " מאוד"
- "אז לילה טוב קדאפי שלי."

עוברת שעה. הסימפוניה מתנגנת לה בקולי קולות ואני נאבקת בה כדי להרדם.
התחלתי לנמנם, העפעפיים כבר כבדים ולפתע פתאום הוא מסתובב אלי, לוקח את היד שלי שם אותה על הזין שלו ואומר לי בקול ישן :" תעשי שאני אגמור."
התחלתי לצחוק, שאלתי אותו אם הוא ער.
-" לא, עדיין ישן אבל אל תפסיקי."
זה היה מפתיע, מאוד לא אופייני לו להתעורר ככה, למעשה הוא לא התעורר ככה מעולם.
זה היה סקס מעולה! חייתי, מלא תשוקה, כמו שאני אוהבת.
אחד הטובים שלנו.
-" אני צמא"
- " רגע אביא לך לשתות"
- " נסטי מהמקרר"
-" טוב אבל תשכח מזה שאני קמה להחזיר."
- " הרגשתי שהיית חרמנית אז התעוררתי."
-" האמת כמעט נרדמתי"
- " אוהב אותך מוסוליני"
- " אוהבת אותך קדאפי"
- " עכשיו תשני יותר טוב" אמר ונרדם.

ואני?
עברה לי העייפות, הסימפוניה חזרה להתנגן לה, הוא עם פני התינוק ישן ואני כותבת לי בבלוג 😄

דרך טובה להתחיל את סוף השבוע, אני בעד.
אנסה לישון שוב ואולי אזכה לסיבוב שני ( מה רע בקצת אופטימיות ).

לילה/ בוקר טוב דוד הליקופטר וכל שאר ירקות.

איכשהו כשמגיע חורף ויחד איתו כל האפור זה נותן לי תחושת דיכאון.

אני רואה פוסטים שלי מחורף שעבר וההבדל הוא שמיים וארץ.
חורף שעבר הייתי לבד, חיפשתי את זה שיחבק ויחמם את הלילות.
החורף הזה אני לא לבד בשום צורה.

השנה החורף נראה מבטיח 😄

כמה שאני שונאת גשם פתאום אני חושבת שזה טוב לעצי פרי שיש לנו בחצר, האדמה, הכנה לאביב שיביא איתו מלא פירות.
פתאום הגשם זאת סיבה להתכרבל בפוך עם המיצי שלי.

מדהים אותי כל פעם מחדש איך מסתובב לו הגלגל ככה.

איך לאט לאט דברים מסתדרים להם למרות שבלב היתה תחושה של גזר דין קשה מנשוא.
נזכרתי כמה דברים טובים יש בחורף, ימים ומאורעות שגורמים לי לשמחה.

אולי תקראו לי ילדה קטנה אבל יום ההולדת שלי, חנוכה ( מאוד אוהבת את השעווה:P ), צ'אי חם עם ספר טוב מול החלון ביום גשום, יום ההולדת אחותי הקטנה והיפה, עכשיו גם של מיצי.

ימים כאלה עושים לי טוב.
אני אוהבת לחגוג ליקירי לעשות להם שמח ולעשות להם יום חג מיוחד משלהם.

התברכתי בחברים מדהימים ולחלקם הגדול יש יום חג בחורף.

עם כ"כ הרבה חגים טובים איך אפשר שלא לשמוח למרות הקור והגשם.

שיהיה לכולנו חורף מהנה ושיהיה לכולנו חם לפחות בלב.

לכל אחד יש את הדבר הזה שהוא פשוט לא מבין ולא מסתדר איתו, ובכן, שלי זה מאוד פשוט.

מכונת כביסה.

כן, כן מכונת כביסה!

חלק אומרים לי " את אישה, את אמורה להבין מכונות כביסה", אבל אני לא!
אני לא מבינה אותן, לא מסתדרת איתן ויותר מזה הן מכניסות אותי למתחים נפשיים.

לפני 5 שנים עברתי לגור עם האקס שלי בדירה מדהימה וקיבלתי מכונת כביסה משוכללת אחת הטובות בשוק כמתנה.
הכביסה הצטברה לכן החלטתי לכבס.
הכנתי את הכביסה, עמדתי מול המכונה, הסתכלתי עליה, היא הסתכלה עלי חזרה וכך נשארנו אני והיא בחדר כביסה למשך שעה ארוכה.
לדבריו של האקס שלי הוא הגיע הביתה ומצא אותי עומדת מול המכונה ובוהה בה במבט מפוחד.
לאחר שהסביר לי איך משתמשים בה נרגעתי ומשם הכל זרם מצוין.

לפני מספר ימים....

החלטנו אני ומיצי לחבר מכונת כביסה שרכשנו לביתנו הקט.
חיברנו המכונה, הכנסנו הכביסה, שמנו אבקת כביסה, הפעלנו אותה ו.....
כלום.
פשוט ככה. המכונה מכניסה מים וישר מוציאה. הם לא נשארים שם בכלל! והכביסה יצאה לא נקייה ואפילו לא ממש רטובה.
הנחנו לזה ואמרנו שנתייעץ עם הבחורה שקנינו את המכונה ממנה שבמקרה היא חברה מאוד טובה שלי, שאגב צחקה עלי לאורך כל התהליך כי מכירה את הפחד שלי ממכונות כביסה.

יומיים לאחר מכן היה צפוי לרדת גשם ומכיוון שהמכונה עמדה במרפסת ללא גגון מיצי ביקש ממני שאכניס אותי הביתה, וכל מה שצריך זה לשחרר את הצינורות מהחיבורים.

נשמע קל ופשוט לא?

כמו ילדה טובה אני יוצאת למרפסת, משחררת את כל הצינורות מגיעה לאחרון ונתקלת בהתנגדות קלה, לאחר שהתגברתי גם עליה נותק הצינור.
מה שמיצי שכח לציין שזה היה הברז של המים שהיה פתוח עד הסוף!
איך שנותק הצינור קיבלתי זרנוק של מים קפואים שכמעט העיף אותי מהמרפסת למטה.
נכנסתי הביתה עם המכונה ספוגה במים מטפטפת על הרצפה שניקיתי כמה רגעים לפני המאורע ושני הגורים שלי יושבים ובוהים בי מלמטה במבט לא מבין.

המסקנה שלי לכל זה שאני צריכה כובסת קבועה!
לא מסתדרת עם המכונות כביסה האלה, ולמען בריאות הנפש שלי אני צריכה להמנע מלהתקל בהן!

כ"כ הרבה זמן שאני לא בטוחה שאני זוכרת איך...

מוזר?

נראה שאם יתנו לי לכתוב לאחרים אני כותבת ברצף, בנחרצות, יודעת איך כמה ולמה.
רק מגיעה לבלוג שלי, מתיישבת מול המסך ובוהה.
לא שאין לי על מה לכתוב, יש, בשפע.
רק שהכל נתקע, כאילו מסרב לצאת מהראש, מהלב, ממני החוצה.

המון עבר מאז פעם אחרונה שכתבתי כאן, בסקירה מהירה זה נראה כך:

התקלרתי, עברתי מת"א שכ"כ אהבתי למרות האפור שלה, סיננתי אנשים מחיי, הוספתי חברים טובים ויקרים, חברים אמיתיים!, יש לי עבודה, שתיים אפילו חח, אימצתי שני גורי כלבים מדהימים,
אני גרה בבית מקסים עם חצר ועצי פרי.
נשמע כמו סרט אמריקאי לא??? טוב אין לי גדר לבנה והקילור לא הכי משתלב בו אבל עדיין...

אני מאוד משתדלת לקחת דברים בפרופורציה לאחרונה, גיליתי שזאת הדרך היחידה לשמור על שפיות יחסית.
נראה שאני סגורה על מה אני רוצה ואיך אני רוצה שזה יעשה.
לראשונה יש לי מערכת יחסים שאני מוכנה ורוצה לעשות ויתורים מעצמי למען המערכת הזאת, ולמרות נפילות מתח ( טוב למי אין כאלה ) נראה שזה מתקדם למשהו מדהים.

שני אנשים שחזרו לחיי הזכירו לי כמה דברים, לדוגמא:
לא להאמין לכל מה שאומרים לך גם אם זה נראה כאמת, ואם כבר האמנת לפחות תוודא שאכן כך היה. מי שאני מדברת עליו יבין, ואני מתנצלת מכל הלב שהאמנתי לשמועה מגעילה במקום לבוא לדבר על זה. אני שמחה שחזרנו להיות בקשר אתה חבר טוב ובחור מדהים }{

הבחור השני היה חבר קרוב הקשר נותק ועד לא מזמן היתה לי המון טינה, אבל הכל נפתר לטובה.
התגעגעתי אליך איש מטורף, חסרת לי, באמת חסרת.

נקי לי בלב, מאושר לי לרוב, ופתאום כל אוכלי הסרטים מצחיקים אותי, פשוט מגוחכים בעיני.

מישהו אמר עלי : " מי שצריך לאהוב אותה אוהב אותה ומי ששונא אותה כנראה שזה מגיע לו"

אני הרבה דברים אבל שקרנית וצבועה אני לא, מי שקשה לקבל את האמת ממני שלא יטרח כי זאת אני לטוב ולרע, זה מה יש ועם זה אני אנצח.

כל אלה שאני אוהבת ויקרים לי אני מאחלת לכם את הטוב שבעולם ותודה על מי שאתם בשבילי.
אני מקווה שאני אומרת לכל אחד ואחד מכם ומראה לכם את החשיבות שלכם בחיי.

לא בירכתי לשנה טובה וצום קל וסוכה יפה או מה שלא אומרים בחג המעפן הזה, אבל אני מאחלת שנה מדהימה לכולנו.. לדעת לסלוח ולבקש סליחה זאת לא בושה אלא מעלה.
לבקש סליחה ולסלוח לא כי כיפור אלא כי זה בא מהלב.

אז אני מבקשת סליחה מכל מי שפגעתי בו לא במודע או ללא כוונה תחילה ואומרת לאלה שיודעים מי הם תודה שאתם בחיי ואני אוהבת ומוקירה כל אחד ואחת מכם.